ביקורת שיפוטית חריגה וחריפה הוטחה בנאמן, עו"ד אסף שמרת, לאחר שדרש מן החייב תשלום עתק בסך 463 אלף שקלים, זאת אף שמדובר באדם שקרס כלכלית במהלך תקופת הקורונה. דרישה זו, כך עולה מן ההחלטה, הייתה עלולה להותיר את החייב בהליכי חדלות פירעון כמעט עד גיל 80. ברקע הדברים מרחפת התחושה כי "הפשע הגדול" של החייב היה, ככל הנראה ולפי גישת הנאמן, עצם קריסת עסקיו בתקופת הקורונה.

השופט חגי ברנר דחה על הסף את התיאוריות בדבר "כספים המוסתרים בכספת" וחיים ראוותניים, וקבע בפסק דין מהדהד כי מדובר בדרישה המנותקת לחלוטין מיכולתו של החייב, שיש עמה זניחה מוחלטת של התכלית השיקומית. במקביל, נחשפת תלונה חריפה שהוגשה נגד הנאמן בגין מסכת השפלות, הטרדות וניצול סמכויות.

בין שיקום כלכלי למשחקי כוחות דורסניים

האם הליך פשיטת הרגל במדינת ישראל נועד להוות קרש הצלה, לשקם בני אדם שהמזל לא האיר להם פנים ולהחזירם למעגל היצרני, או שמא הוא הפך למגרש משחקים של כוח, הפגנת סמכות דורסנית וניסיונות שבירה נפשיים וכלכליים של מי שאיבדו את עולמם? שאלה נוקבת זו עומדת במרכזו של פסק דין דרמטי ומטלטל שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב (פש"ר 6970-08-17). פסק הדין חושף עימות חזיתי חסר תקדים, במסגרתו מתח כבוד השופט חגי ברנר ביקורת שיפוטית חריפה, ישירה ונוקבת על תפקודו, עמדותיו והמלצותיו המקצועיות של הנאמן בתיק, עו"ד אסף שמרת.

בזמן שחייבים רבים נושאים את עיניהם אל ההליך המשפטי בציפייה לסיום הסיוט המתמשך ולפתיחת דף חדש בחייהם, ההחלטה המדוברת מציגה תמונה קשה ומטרידה ביותר באשר להתנהלותו של הנאמן. מן העבר האחד ניצב אדם כבן 50, אשר חווה קריסה עסקית קולוסלית, איבד את מקור פרנסתו בתקופת משבר הקורונה ונותר עם חובות כבדים. מדובר באב המשפחה המנסה להחזיק בשיניים את ביתו ואת שלושת ילדיו – בהם חייל ותלמידת תיכון – תוך שהוא שוהה בהליך פשיטת הרגל במשך שנים ארוכות ומעביר תשלומים חודשיים קבועים לנושים, ללא כל נכסים ממשיים הניתנים למימוש. מן העבר השני, כפי שעולה מכתבי הבי-דין ומקביעותיו החד משמעיות של בית המשפט, ניצב נאמן הפועל לכאורה מתוך אטימות, תוך הצגת דרישות אכזריות, מחמירות וקיצוניות, המנותקות לחלוטין מהמציאות הכלכלית והאנושית בשטח.

אלא שהביקורת המקצועית הנוקבת של הערכאה המשפטית אינה חזות הכל. כעת נחשף כי מערכת "מעקב" ממשיכה לגלול את מסכת התלאות וההתנהלות הפסולה לכאורה של עו"ד אסף שמרת, וכי נגד הנאמן הוגשה תלונה חריפה וללא פשרות לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. התלונה מגוללת דפוס התנהלות חמור הכולל השפלות קשות, הטרדות בלתי פוסקות, ניצול סמכויות בוטה, והטעיה של בית המשפט. נראה כי לקץ ההתנהלות המזלזלת הזו יש כעת תאריך תפוגה רשמי, בעקבות הממצאים הקשים העולים מפסק הדין.

"דמיון עשיר" ותיאוריות קונספירציה: האשמות השווא שהתנפצו במחוזי

מעיון מעמיק בהליך המשפטי עולה כי החייב עבר, ככל הנראה, שרשרת ארוכה ומתישה של חקירות, דרישות וזימונים חוזרים ונשנים לביקורות אשר נחוו בעיניו כקנטרניות, עד שההליך כולו הפך עבורו לסיוט מתמשך. עו"ד אסף שמרת נקט, ככל הנראה, קו חקירתי יסודי, תקיף ובלתי מתפשר, אשר הותיר תחושת לחץ כבד ומתמשך על החייב לאורך ההליך כולו.

נראה כי עו"ד אסף שמרת פועל מתוך תפיסת עולם חשדנית יתר על המידה, במסגרתה הוא נוטה לייחס לחייבים כוונות זדון ומניעים שליליים אוטומטיים, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות המורכבת של קריסה עסקית, סגירת חברות או היקלעות למבוי סתום מול המערכת הבנקאית. נראה כי בעיני הנאמן, כל חייב הוא בבחינת "מסתיר כספים" בפוטנציה, אשר יש לרדפו ללא לאות.

כך, במסגרת ההליך, העלה עו"ד שמרת טענות חמורות והזויות, אשר התבססו על דמיון עשיר במיוחד אך משולל כל יסוד עובדתי. הנאמן טען בנחרצות כי החייב מחזיק ומסתיר סכום של 113 אלף שקלים, אשר נמשכו מחשבונות החברות ערב הקריסה הכלכלית. הנאמן ניסה לצייר בפני בית המשפט תמונה של נוכל המטמין שטרות מזומנים בכספת סודית על מנת להתחמק מחובותיו.

אלא שבית המשפט המחוזי סירב לקבל את הסברות הללו ודחה אותן באופן ישיר, חד ובלתי משתמע לשני פנים. בפסק הדין נכתב בצורה ברורה ונחרצת. לצורך העניין, קבע כב' השופט חגי ברנר כי אינו שותף לסברתו של הנאמן, שלפיה החייב "מסתיר בכספת" את הסך של 113 אלף שקלים.

בהמשך ההחלטה, בחר השופט חגי ברנר להעניק לנאמן שיעור מקצועי ומפוכח באשר לדרך שבה עסקים קורסים במציאות הכלכלית. השופט תיאר את התנהלותם של בעלי עסקים ערב קריסה, וציין כי במקרים רבים, כאשר העסק נקלע למצוקת נזילות קשה, בעלי העסקים משתמשים במזומן ובחשבונות של בני משפחה קרובים מתוך ניסיון נואש "לכבות שריפות", לשלם לספקים דחופים או להציל את מפעל חייהם, ולא בהכרח מתוך כוונה להסתיר נכסים או להונות את הנושים. קביעה זו מוטטה לחלוטין את החשד החמור והבלתי מבוסס שניסה הנאמן להטיח בחייב.

הניסיון להשחיר את פניו של החייב לא עצר שם. עו"ד אסף שמרת הוסיף וטען כי החייב מנהל אורח חיים "ראוותני", וזאת בהסתמך על העובדה שמשפחת החייב שכרה דירת מגורים בשכונת המשתלה בתל אביב, בסכום של 8,000 שקלים בחודש. גם בנקודה זו, יצא בית המשפט באופן נחרץ נגד הקו הדורסני שהציג הנאמן.

השופט חגי ברנר קבע בצורה ברורה כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום לזקוף עניין זה לחובתו של החייב.

בית המשפט הבהיר כי בני הזוג בחרו להקריב חלק משמעותי ביותר מהכנסתם החודשית הפנויה, וזאת מתוך מניע ראוי והכרחי: שמירה על היציבות הנפשית והחינוכית של ילדיהם, הגנה על סביבת המגורים המוכרת להם והמשכיות בבתי הספר שבהם למדו. בית המשפט קבע כי זוהי זכותם המלאה של בני הזוג לקבוע את סדרי העדיפויות הכלכליים שלהם לצורך הגנת משפחתם, ובכך דחה לחלוטין את הניסיון הפסול של עו"ד שמרת להציג את מגורי המשפחה כהתנהלות מופרזת או כחיים ראוותניים.

26 שנות פשיטת רגל: הדרישה הבלתי נתפסת שהייתה מותירה חייב בהליך עד גיל 76

לב פסק הדין והחלק המקומם ביותר בפרשה נוגעים לדרישה הכספית יוצאת הדופן שהציב עו"ד אסף שמרת כתנאי למתן הפטר לחייב. הנאמן, בעמדה משותפת עם הכנ"ר, דרש כי החייב ישלם תוספת עתק של 463 אלף שקלים לקופת פשיטת הרגל.

כאשר בוחנים את המשמעות המעשית והמספרית של דרישה זו, נחשף ממד מבהיל של אטימות וחוסר רחמים. מאחר שמדובר בחייב חסר נכסים המשורר בהליך שנים ארוכות, המשמעות של הטלת סכום כזה היא הותרתו תחת המגבלות המשתקות של פשיטת רגל למשך כ-26 שנים נוספות. בהתחשב בכך שהחייב הנו אדם כבן 50, עמדת הנאמן הייתה גוזרת עליו להישאר בהליך עד גיל 76 – למעשה, כמעט עד גיל 80, ללא שום יכולת לשיקום כלכלי, ללא טיפת חמלה, וללא שמץ של לב טוב או רגש כלפי חיי אדם.

בהמשך ההחלטה, החריף בית המשפט עוד יותר את הטון, והשתמש בביטויים חריגים וקיצוניים ביותר, אשר כמעט ואינם נשמעים כלפי בעלי תפקיד במערכת המשפטית:

"מדובר בסכום בעל אופי עונשי, שיש עימו זניחה מוחלטת של התכלית השיקומית בהליך פשיטת הרגל".

מדובר באמירה חריגה ותקדימית. בתי המשפט נוהגים כדבר שבשגרה להעניק גיבוי מלא ומשקל מקצועי רב לעמדותיהם של נאמנים, המכהנים כידו הארוכה של בית המשפט. קביעה שיפוטית לפיה נאמן מציג דרישה בעלת "אופי עונשי" תוך "זניחה מוחלטת" של מטרת החוק, מהווה פגיעה אנושה במקצועיותו של עו"ד שמרת. השופט ברנר ראה לנכון להזכיר לנאמן את מושכלות היסוד של הדין, וכתב נחרצות: "הליך פשיטת רגל איננו הליך עונשי". השופט הבהיר כי הדרישה שהציג עו"ד שמרת הייתה כה כבדה, עד שבפועל היא חסמה לחלוטין ובאופן מוחלט את האפשרות של האדם לזכות בשיקום כלכלי ובכבוד אנושי בסיסי.

המפלה המקצועית של הנאמן אל מול רוח הגב של בא כוח החייב

פסק דינו של השופט חגי ברנר מהווה דחייה מוחלטת וגורפת של כל קווי המחשבה, הסברות וההמלצות שהציג עו"ד אסף שמרת לאורך ניהול התיק. במספר סוגיות ליבה מרכזיות וקריטיות, גובה הדרישה הכספית, הטלת החשד הדרקוני להסתרת כספים בכספת, והביקורת המזלזלת על אורח חיי המשפחה – קבע בית המשפט כי הנאמן עבר את הגבול באופן קיצוני, וסירב לאמץ את הקו הנוקשה והאכזרי שלו.

מנגד, מי שזכה לרוח גבית משמעותית, מוצדקת ויוצאת דופן מפסק הדין היה בא כוחו של החייב, עו"ד שי צוקרמן. עו"ד צוקרמן ניהל מאבק משפטי עיקש, מקצועי ובלתי מתפשר מול דרישותיו המחמירות של הנאמן, והצליח להוכיח לבית המשפט כי הליך חדלות פירעון אינו יכול להפוך לכלי להתעמרות אינסופית בחסרי ישע. בסופו של דבר, בית המשפט אימץ את הגישה האנושית והמאוזנת שהציג עו"ד צוקרמן, והבהיר כי תכליתו המרכזית של ההליך היא שיקומית גרידא.

תמרור אזהרה מפני שרירות לב

המקרים המצטברים בעניינו של עו"ד אסף שמרת, הן בכובעו כפרקליט והן כנאמן הממונה על ידי בית המשפט, נחשפים כעת במלוא חומרתם. פסק הדין בתיק פש"ר 6970-08-17 מהווה תמרור אזהרה חריף ומנחית מכה מוחצת על המוניטין של בעל התפקיד. קשה מאוד להתעלם מהעובדה שבית המשפט המחוזי נאלץ להתערב בצורה כה בוטה כדי להגן על אדם בן 50 מפני עמדה משפטית אטומה, שהייתה קוברת אותו כלכלית ונפשית עד גיל זקנה מופלגת.

בעוד השופט חגי ברנר בלם את הניסיונות לפגוע בחייב והחזיר את הצדק והחמלה להיכל המשפט, המאבק עובר כעת למישור המשמעתי. התלונה החריפה שהוגשה נגד עו"ד אסף שמרת ללשכת עורכי הדין בגין ההשפלות, ניצול הסמכויות, ההטרדות וההטעיה, תאלץ אותו לספק תשובות ברורות לגבי דרך פעולתו. הציבור, כמו גם קהילת המשפט, ימשיכו לעקוב באדיקות אחר הטיפול המשמעתי בנאמן, במטרה לוודא כי הליכי פשיטת הרגל במדינת ישראל יישארו כלי לשיקום בני אדם – ולא מסלול ענישה דורסני ושרירותי.

לעיון בפסק הדין המלא – לחצו כאן

הצילום והתמונה הראשית הופקו באמצעות סוכן ה-AI של מערכת "מעקב".

הפוסט עו"ד אסף שמרת והדרישה האכזרית: השופט בלם ענישה שמנותקת לחלוטין מהמציאות הופיע לראשונה ב-מעקב.

דיון טעון שנערך בבית משפט השלום בראשון לציון במסגרת הליך אזרחי בין בני הזוג בן ברוך לבין עמותה ופעיליה, לצד הנתבעת מערכת "מעקב", חשף עימות חזיתי בין טענות לפגיעה בשם טוב לבין עקרונות חופש הביטוי והעיתונות. מן הפרוטוקול עולה תמונה מורכבת, שבה נבחנים גבולות הפרסום העיתונאי אל מול ניסיונות, ככל הנראה, להגביל ביקורת פומבית.

במוקד ההליך ניצבת בקשת התובעים לצמצם ואף להסיר פרסומים שפורסמו בעניינם, לצד דרישה למתן צו איסור פרסום מיידי. ואולם, במהלך הדיון דחתה השופטת רבקה ארד את הבקשה למתן צו ארעי, והבהירה כי כל בקשה מסוג זה תוגש כדין ובכתב, ולא תינתן במסגרת הדיון ללא הליך מסודר. החלטה זו מותירה בשלב זה את מרחב הביטוי והפרסום פתוח, ומדגישה כי לא התקבלה עמדת התובעים להגבלה מיידית של התוכן.

מערכת "מעקב", שהוגדרה בהליך כנתבעת, הציגה קו הגנה תקיף, תוך הדגשת אופיו העיתונאי של הפרסום. לטענתה, הכתבה נשענה על תחקיר שכלל איסוף עדויות, ראיונות ותיעוד מהשטח, ונועדה להביא לידיעת הציבור מקרה חמור הנוגע, ככל הנראה, להתנהלות כלפי בעל חיים. עוד נטען כי טרם הפרסום נעשתה פנייה לקבלת תגובה מצד המעורבים, אך לא התקבל מענה, עובדה אשר לשיטתה חיזקה את ההחלטה לפרסם.

במהלך הדיון נטען מטעם "מעקב" כי ההליך כולו נושא מאפיינים של תביעת השתקה, שנועדה, ככל הנראה, לצמצם פעילות עיתונאית ולמנוע חשיפת מידע בעל עניין ציבורי. “מנסים לסגור את הפה לעיתונאי”, נאמר בפרוטוקול, תוך הדגשת הטענה כי אין בסיס משפטי להגבלת פרסומים העוסקים בסוגיות ציבוריות.

עוד עולה מן הדיון כי מערכת "מעקב" הטיחה בתובעים טענות קשות בנוגע להתנהלותם ביחס לבעל חיים שהיה באחריותם. בין היתר נטען כי הכלב הופקר וכי לא ניתן לו מענה בסיסי, כאשר התנהלות זו הוצגה כרשלנית וחמורה. במסגרת הדיון אף נעשתה השוואה בין אחריות לבעל חיים לבין אחריות כלפי ילד, במטרה להמחיש את חומרת הנטען.

מנגד, עו"ד גיא אופיר, המייצג את הנתבעים האחרים בהליך, הציג גרסה שונה, שלפיה מדובר בכלב שעבר התעללות קודמת, וכי המשפחה לא שיתפה פעולה עם העמותה שניסתה להשיבו. לטענתו, הנתבעים נקלעו לסיטואציה מורכבת שלא ביוזמתם, כחלק ממחלוקת רחבה יותר.

באי כוח התובעים מצדם העלו טענות חריפות נגד "מעקב", וניסו לקשור את פעילותה לפרסומים נוספים, אולם מנגד נדחו הטענות על ידי המערכת, אשר עמדה על כך כי מדובר בניסיון להסיט את הדיון מהשאלה המרכזית, תוכן הפרסום והאינטרס הציבורי שבו.

השופטת ארד הבהירה כי ההליך מצוי בשלב מקדמי בלבד, וכי ההכרעה תתבסס בהמשך על ראיות ותצהירים שיגישו הצדדים. לצד זאת ציינה כי פרסומים חמורים מחייבים הוכחה, אך הדגישה את הצורך בבחינה מלאה של מכלול הראיות טרם קבלת החלטה.

ברקע ההליך עומדת כתבה שפורסמה ביום 23 בפברואר 2025 באתר "מעקב", אשר עסקה בפרשה בנס ציונה. על פי המתואר בפרסום, הכלב נשוא הפרשה נותר, ככל הנראה, ללא טיפול הולם וללא מענה לצרכיו הבסיסיים, כאשר גורמים חיצוניים, ובהם עמותת “החיות ואנחנו”, פעלו להצלתו. עוד נטען כי המשפחה לא שיתפה פעולה עם ניסיונות אלה ולא נטלה אחריות למצב.

קרא עוד – לחץ כאן

הפרסום עורר הד ציבורי והציף שאלות רחבות באשר להתמודדות עם מקרי הזנחה של בעלי חיים, לרבות סוגיות של אכיפה ופיקוח. לפי הנטען, מדובר במקרה המשתלב במגמה רחבה יותר של פרשות דומות, המחייבות, ככל הנראה, בחינה מערכתית.

מן ההתרחשויות באולם בית המשפט עולה כי בשלב זה לא הוטלה כל מגבלה מיידית על פרסום, וכי טענות הצדדים ייבחנו בהמשך ההליך. משמעות הדברים היא כי סוגיית חופש הביטוי, לצד שאלת האחריות לפרסום, תמשיך לעמוד בלב הדיון המשפטי, כאשר ההכרעה הסופית טרם ניתנה.

• ציטוטים מתוך פרוטוקול הדיון, המשקפים את הדברים שנמסרו מטעם מערכת "מעקב" (עדותי, דים אמור):

הדיון, כפי שהוא משתקף בפרוטוקול, מדגיש את המתח המובנה בין ביקורת עיתונאית לבין טענות לפגיעה, אך בשלב זה, ולנוכח החלטת בית המשפט, נותר מרחב הפרסום בעינו, עד לבירור מעמיק של העובדות והראיות.

הזנחת כלב והפקרתו אינן רק כשל מוסרי – אלא עבירה פלילית המעוגנת בחוק חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים). החוק קובע באופן מפורש כי בעלים של בעל חיים מחויב לספק לו תנאי מחיה בסיסיים, לרבות מזון, מים, מחסה וטיפול רפואי. הפרת חובה זו, ובפרט נטישה מכוונת של כלב, מהווה עבירה על החוק.

על פי הוראות החוק, הפקרה או הזנחה העלולות לגרום סבל לבעל החיים עשויות להיחשב כהתעללות. במקרים אלה, הענישה עלולה להגיע עד שלוש שנות מאסר. לצד זאת, במקרים הנחשבים קלים יותר, רשאים בתי המשפט להטיל קנסות משמעותיים ואף סנקציות נוספות, בהתאם לנסיבות.

המסגרת החוקית משקפת גישה מחמירה כלפי פגיעה בבעלי חיים, תוך הדגשת אחריותו הישירה של המחזיק בהם. המשמעות ברורה: כלב אינו חפץ הניתן להשלכה, אלא יצור חי הזכאי להגנה משפטית. ככל שהוכח כי נגרם סבל ממשי, כך גוברת גם חומרת הענישה.

בפועל, יישום החוק תלוי בראיות, בעוצמת הפגיעה ובנסיבות המקרה, אך המסר הנורמטיבי חד: הפקרה והזנחה אינן עוברות בשתיקה, אלא עשויות להסתיים בהליך פלילי ובענישה ממשית.

היעלמות כלב חושפת מחדל: תלונה ותביעה

בנוסף, למשרד החקלאות הוגשה תלונה (מספר סימוכין 6594047; נכון למועד זה טרם התקבלה הכרעה סופית בעניינה). במקביל, בעקבות הטענות להזנחת הכלב, הוגשה על ידי עמותת "החיות ואנחנו" תביעה שכנגד מכוח חוק צער בעלי חיים, וכן הוגשה תלונה נגד מר אריאל בן ברוך וגב' אורנה בן ברוך.

למעשה, כתב התביעה שכנגד, שהוגש לבית משפט השלום בראשון לציון, מציג מחלוקת חריפה בין עמותת "החיות ואנחנו" לבין זוג מאמצים מנס ציונה, סביב אימוץ כלב בשם "ארתור" והיעלמותו זמן קצר לאחר מסירתו. התביעה, בסך 93,180 שקלים, נשענת על טענות להפרת הסכם, רשלנות והסבת נזקים כלכליים ותפעוליים לעמותה.

על פי הנטען, העמותה, גוף ללא כוונת רווח הפועל להצלת בעלי חיים נטושים ופגועים, מסרה לנתבעים כלב שעבר הליך שיקום ממושך לאחר חיים בתנאי הזנחה ופחד. בכתב התביעה מודגש כי טרם האימוץ הועבר למאמצים מידע מלא באשר למצבו ההתנהגותי והרגשי של הכלב, לרבות היותו חששן ודורש הסתגלות הדרגתית והשגחה צמודה.

לטענת העמותה, ביום 9 באוגוסט 2024 נמסר הכלב לנתבעים לאחר הליך התאמה ובחירה מודעת, אולם בתוך יומיים בלבד, ביום 11 באוגוסט, נמלט הכלב מביתם. מכאן, כך נטען, התפתחה שרשרת אירועים המלמדת, לשיטת העמותה, על כשל מהותי בהתנהלות המאמצים: אי יישום הנחיות בסיסיות שניתנו להם, הימנעות מפרסום דבר היעלמות הכלב בקבוצות מקומיות, ומעורבות מצומצמת בלבד במאמצי האיתור.

במקביל, מתואר בכתב התביעה מבצע חיפושים נרחב וממושך שנוהל על ידי העמותה ומתנדביה, אשר כלל גיוס פעילים, שימוש באמצעים טכנולוגיים כדוגמת רחפן, הפעלת לוכדים מקצועיים והקמת נקודות האכלה בניסיון ללכוד את הכלב. החיפושים נמשכו כחצי שנה, ובמהלכם נצפה הכלב משוטט בסביבת מגורי הנתבעים.

רק בפברואר 2025, לאחר מאמצים ממושכים, אותר הכלב ונלכד, והושב לכלבייה כשהוא במצב רפואי קשה, כך על פי הנטען. עוד מציינת העמותה כי הנתבעים לא יצרו קשר לאחר איתורו ולא הביעו עניין במצבו, דבר המוצג על ידה כהתעלמות מאחריותם.

במוקד התביעה עומדת הטענה להפרה יסודית של הסכם האימוץ, אשר כלל התחייבויות מפורשות לטיפול, השגחה ודיווח במקרה של אובדן בעל החיים. עוד נטען כי טענות הנתבעים בדבר "הטעיה" או קבלת כלב "בעייתי" אינן מתיישבות עם אופייה של פעילות העמותה, המטפלת בבעלי חיים פגועים הזקוקים לשיקום.

העמותה מפרטת את רכיבי הנזק הנטענים, ובהם הוצאות דלק והגעה חוזרת לאזורי החיפוש, הפעלת מתנדבים, שכירת לוכד ורכישת ציוד, שעות עבודה רבות בניהול מבצע האיתור והחילוץ, וכן דרישה לפיצוי בגין הפרת ההסכם ועוגמת נפש. סך הנזקים הנטענים מוערך בעשרות אלפי שקלים.

כתב התביעה שכנגד מתאר מחלוקת עמוקה סביב שאלת האחריות לאימוץ בעל חיים מורכב, כאשר העמותה מבקשת לייחס לנתבעים אחריות מלאה להיעלמות הכלב ולהשלכותיה, הן במישור הערכי והן במישור הכספי.

תביעת השתקה קדמה, ההגנה נותרה חלשה

הפוסט אימוץ שהסתיים בהפקרה: אחריות נכשלה, החוק לא נאכף הופיע לראשונה ב-מעקב.

במדינת ישראל של שנת 2026, מתברר כי הליך שאמור להיות "שיקומי" עבור אזרחים שקרסו כלכלית, עלול להפוך לזירת התעללות נפשית ופיזית בחסות המדינה. בלב פרשה מסעירה הנחשפת כעת בבית משפט השלום בתל אביב, עומדות טענות קשות וחסרות תקדים נגד עו"ד אסף שמרת, המשמש כנאמן בהליכי חדלות פירעון. הבקשה הדחופה שהוגשה לבית המשפט חושפת מסכת של התנהלות דורסנית, השפלות בוטות וחשד לעבירות חמורות על החוק, שהפכו את חייו של "היחיד" בתיק לגיהינום עלי אדמות.

• "היחיד" הוא אדם המצוי במסלול המיועד להליך שיקום כלכלי

חיים שנשברו: בין טראומה קרבית להליך שיקום כלכלי

היחיד בפרשה זו אינו "נוכל", כפי שלכאורה כינה אותו הנאמן, אלא אדם שחייו התערערו עד היסוד בנסיבות טרגיות ומורכבות. מדובר בעיתונאי, תחקירן וכתב במקצועו, וכן בחייל לשעבר ששירת בגדוד 424 של חטיבת גבעתי ברצועת עזה במהלך האינתיפאדה השנייה, בתקופת ההתנתקות ובמלחמת לבנון השנייה.

היחיד מתמודד עם פוסט-טראומה (PTSD) קשה, עם מחלה אוטואימונית נדירה, עם פיברומיאלגיה, מיגרנות קשות ודיכאון עמוק. חרף נכותו ומצבו הרפואי המורכב, נטען כי מצא עצמו נתון למסכת רדיפה בלתי מתפשרת מצד מי שאמור היה לפעול לשם סיוע בשיקומו.

"אני כאן המחליט על החיים שלך"

לפי הבקשה, עו"ד אסף שמרת חרג באופן בוטה מסמכותו והשתמש במעמדו כדי להשליט טרור נפשי. "אני כאן המחליט על החיים שלך", "אני שולט בחיים שלך" ו"יהיה הכול מה שאני ארצה" – אלו הן רק חלק מהאמירות המיוחסות לנאמן, המעידות על תפיסה כוחנית ומעוותת של התפקיד. שיא השפלות נרשם באיום מפורש ומצמרר: "אני אהרוס לך את החיים".

חדירה בוטה לפרטיות

הבקשה חושפת, לפי הנטען, אירועים מקוממים של חדירה לפרטיותו האינטימית ביותר של היחיד. הנאמן התעכב על קשר זוגי שהסתיים לפני שנים, והפנה כלפיו שאלות משפילות באשר להמשך קיומה של הזוגיות בעבר ולמפגשים אפשריים במסגרת יחסים אינטימיים. זאת, כך נטען, בניסיון לבסס תזה חסרת יסוד בדבר הלבנת הון, תוך שימוש בלתי ראוי במידע רפואי רגיש ובפגיעה בשמו הטוב של היחיד.

טענות להתעללות נפשית: התקף חרדה חמור במהלך החקירה

התנהלותו של עו"ד שמרת לא נותרה בגדר אמירות בלבד. במהלך בירור שנערך בחודש דצמבר 2025 הופעל, כך לפי הנטען, לחץ נפשי קיצוני על היחיד. בעקבות האירוע נאלץ היחיד לפנות לקבלת טיפול רפואי דחוף, לאחר שהתפרצה אצלו חרדה חריפה אשר הביאה להחמרה ניכרת במצבו הבריאותי ולצורך בהתאמת טיפול תרופתי נוסף. בבקשה נטען כי "אין מדובר עוד בשיח נוקשה בלבד, אלא בכשל חמור בהפעלת הסמכות, אשר הוביל לנזק גופני ונפשי מתועד".

הטעיית בית המשפט וניצול כוח

עוד עולה מן המסמכים המשפטיים, לטענת היחיד, דפוס פעולה המעורר חשש לחוסר תום לב: ביום אחד ניתנה לו ארכה של עשרים ימים להגשת מסמכים, ואילו כבר למחרת בבוקר – טרם חלפו עשרים וארבע שעות – פנה הנאמן לבית המשפט בבקשה לביטול ההליך, בטענה כי היחיד "אינו משתף פעולה". התנהלות זו, כך נטען, עשויה להתפרש כהצגת מצג שווא לבית המשפט, שנועדה ליצור תשתית מלאכותית לפגיעה במעמדו ובהליכיו של היחיד.

השפלה על רקע מות אב

חוסר הרגישות הגיע לשיאו כאשר הנאמן העלה את "תיאוריית הירושה" – טענה אכזרית לפיה היחיד "תכנן" את פשיטת הרגל שלו כעשור מראש, כאשר ויתר על ירושת אביו שנפטר מסרטן בשנת 2016. מדובר בייחוס מניעים אפלים לפעולה אישית משפחתית כואבת, ללא כל בדל של ראיה.

דרישה להחלפת נאמן והיתר לתביעה

נוכח "השבר העמוק ובלתי ניתן לאיחוי", פנה היחיד בדחיפות לבית המשפט בדרישה להחליף את עו"ד אסף שמרת מתפקידו. בנוסף, מתבקש בית המשפט לתת היתר חריג להגשת תביעה נזיקית אישית נגד הנאמן בגין הנזקים הכבדים שגרם.

מכתב חריף: תביעה נגד עו"ד אסף שמרת

מכתב משפטי חריף נשלח ביום 23 במרץ 2026 לעו"ד אסף שמרת, ובו הועלו טענות מהותיות באשר להתנהלותו במסגרת הליך המתנהל בדלתיים סגורות. המכתב, שנחתם בידי עו"ד יהושע רובין, מתאר שורה של אירועים אשר, לפי הנטען, מעלים חשש לפגיעה בזכויותיו ובהליכיו של הנפגע במהלך ניהול ההליך.

על פי הנטען במסמך, במהלך בירורים שנערכו הופעל לחץ נפשי חריג, אשר חרג לכאורה מן המסגרת העניינית והמקצועית הנדרשת. עוד נטען כי התנהלות זו הובילה להחמרה במצבו הבריאותי של הנפגע ולצורך בקבלת טיפול רפואי דחוף. הדברים מוצגים במכתב כחלק מדפוס פעולה המעורר שאלות באשר לאופן הפעלת הסמכות ולחובת הזהירות הנדרשת מצד בעל תפקיד בהליך משפטי.

בנוסף, מצביע המכתב על פערים נטענים בין החלטות דיוניות שנמסרו לנפגע לבין צעדים שננקטו בפועל מול בית המשפט. כך, לפי הנטען, ניתנה ארכה להגשת מסמכים, אך בתוך זמן קצר הוגשה בקשה הפועלת בכיוון הפוך, בטענה לחוסר שיתוף פעולה. תיאור זה מוצג כמעורר חשש לפגיעה בזכויות דיוניות ולהצגת תמונה חלקית של המצב העובדתי.

המכתב נחתם בהבהרה כי מתגבשת תביעה נפרדת נגד עו״ד שמרת בגין גרימת נזק בריאותי נטען, וכן בדרישה לבחינה מחודשת של מכלול ההתנהלות ולהבטחת קיומו של הליך הוגן וענייני.

מסקנה: כבוד האדם אינו עומד לפירעון

הפרשה המטלטלת הנחשפת כאן מציפה שאלת יסוד שחורגת מגבולות התיק המשפטי: האם הליך ה"שיקום הכלכלי" הפך לרישיון לרמיסת כבוד האדם?

חשוב להבהיר, העובדה שאדם נקלע לחובות או נמצא תחת הליכי חדלות פירעון, אינה הופכת אותו לאזרח סוג ב'. חוק הוא חוק, כבוד הוא כבוד, ואתיקה מקצועית היא איננה המלצה. במקרה שלפנינו מדובר בנפגע נורמטיבי, עיתונאי וחייל גבעתי לשעבר, שזעקתו נשמעת היטב. אך הלב נחרד מהמחשבה מה עשוי לקרות לאוכלוסיות מוחלשות עוד יותר – לאדם חסר בית ללא טלפון נייד, או לאדם המתמודד עם התמכרויות. מול אלו, לכאורה, כוחו של נאמן דורסני הופך לנשק קטלני פי כמה, ללא כל יכולת התגוננות.

מערכת "המעקב" לא תעצור כאן. בעקבות הממצאים המדאיגים בתיק זה, התחלנו בביצוע תחקיר עומק מקיף. בימים אלו מצטברים במערכת מקרים נוספים, חמורים וקשים עוד יותר לכאורה, הנוגעים להתנהלותו של עו"ד אסף שמרת.

אנו נמשיך לחשוף את האמת ולהבטיח שגם בחדרי החקירות האפלים ביותר של הליכי ההוצאה לפועל, שלטון החוק וכבוד האדם יהיו מעל לכל. המשך יבוא.

עו"ד אסף שמרת מסרב לקחת אחריות

עו"ד אסף שמרת דוחה מכל וכל את הטענות שהועלו נגדו, וטוען כי מטרתן לסכל את ביצוע תפקידו כנאמן בהליכי חדלות פירעון. לדבריו, אין בכוונתו להירתע מהמשך מילוי חובותיו המקצועיות, והוא מחויב לבחון כל מידע המובא בפניו ולהעבירו לגורמים המוסמכים לצורך בדיקה. עוד הבהיר כי צעדים משפטיים אפשריים מצד הפונה אינם משנים את חובתו לפעול בהתאם לדין ובמסגרת סמכותו. בסיום ציין כי כלל טענותיו וזכויותיו שמורות לו על פי חוק, וכי יש לצרף את מכתבו לכל פנייה או מסמך עתידי הנוגעים לעניין.

הפוסט מסע ההשפלה והרדיפה של עו"ד אסף שמרת הופיע לראשונה ב-מעקב.

ביום 5 בפברואר 2026 התקיים דיון קדם משפט בבית משפט השלום בראשון לציון, במסגרת התביעה האזרחית שהגישו אריאל ואורנה בן ברוך נגד מספר נתבעים, ובהם גם אני, עיתונאי במערכת "מעקב", המופיע בכתב התביעה כנתבע 3.

במהלך הדיון נדחתה בקשת התובעים למתן צו איסור פרסום ארעי, לאחר שבית המשפט קבע כי אינו סבור שיש מקום למתן צו בשלב זה של ההליך. הדיון הוקלט בהחלטת בית המשפט, והפרוטוקול צפוי להתפרסם לאחר תמלולו.

ההליך מתנהל בעקבות כתבה שפורסמה באתר "מעקב" בפברואר 2025, אשר עסקה בעניינו של כלב בשם ארתור, אשר ככל הנראה הוזנח לאחר שנמסר לאימוץ – דבר המעורר, לכאורה, טענות לחוסר אחריות כלפי בעל חיים שנמסר למשפחה לאחר הליך האימוץ.

קראו את הכתבה שפורסמה בפברואר 2025, אשר עומדת במוקד התביעה – לחצו כאן

התובעים, מר אריאל בן ברוך וגב' אורנה בן ברוך, טענו בכתב התביעה כי מדובר בפרסומים פוגעניים. מנגד, במערכת "מעקב" (הנתבע 3) נמסר בכתב ההגנה כי מדובר בתחקיר עיתונאי מבוסס, שנערך מתוך עניין ציבורי ותוך הקפדה על כללי האתיקה המקצועית.

הצו שלא ניתן: קדם המשפט והבקשה שנדחתה

ביום 5 בפברואר 2026 התקיים קדם משפט בתיק האזרחי המתנהל בבית משפט השלום בראשון לציון. התובעים, אריאל ואורנה בן ברוך, באמצעות בא כוחם עו"ד גיא אופיר, ביקשו מבית המשפט להוציא צו איסור פרסום ארעי נגד הפרסומים הקשורים לתיק.

מדובר בצו חריג, שמטרתו למנוע פרסום עוד בטרם הוכרעה המחלוקת המשפטית לגופה. ואולם, בתום הדיון קבעה כב' השופטת רבקה ארד כי אינה סבורה שיש מקום למתן הצו בשלב זה, והבקשה נדחתה.

החלטה זו מותירה את ההליך במסלולו הרגיל, ללא מגבלות פרסום ארעיות. הדיון כולו הוקלט בהחלטת בית המשפט, והפרוטוקול צפוי להתפרסם לאחר תמלולו.

למעשה, מדובר באחד המוקדים המרכזיים של קדם המשפט, שכן הבקשה לצו איסור פרסום עמדה בלב טענות התובעים. דחייתה משקפת, ככל הנראה, את עמדת בית המשפט שלפיה אין הצדקה להגבלת הפרסומים בשלב מקדמי זה. משכך, בשלב זה לא יוסתר דבר מעיני הציבור, והכתבה מוסיפה לעמוד במוקד עניין ציבורי ממשי. בהקשר זה נדגיש כי מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, ויסודות הדמוקרטיה נשענים, בין היתר, על חופש העיתונות וחופש הביטוי.

תעודת העיתונאי: הטענה שהועלתה והבדיקה באולם

אחת הטענות המרכזיות שהועלו בכתב התביעה נגעה למעמדו של הנתבע 3 כעיתונאי. במסמך נטען כי הנתבע מציג עצמו כעיתונאי חוקר, אך בפועל אינו מחזיק בתעודת עיתונאי, ובכך מטעה את הציבור.

במהלך הדיון, לבקשת בית המשפט, הוצגה תעודת עיתונאי בתוקף. לאחר עיון בתעודה ציינה השופטת כי היא רואה תעודת עיתונאי תקפה, והסוגיה ירדה מסדר היום. לפי המתואר, הדבר נרשם גם בפרוטוקול.

מערכת "מעקב" רואה בכך הפרכה של אחת הטענות המרכזיות שנכללו בכתב התביעה, ומציינת כי לבית המשפט נמסר מידע שגוי ומטעה.

עו"ד גיא אופיר מסר בכתב התביעה נתונים שאינם נכונים, באופן שפגע בשם הטוב, ועל כן, בעתיד הקרוב תוגש תלונה נוספת ללשכת עורכי הדין לאחר פרסום הפרוטוקול. זאת, בנוסף לתלונה מס' 268/25, אשר הוגשה בעבר ונתמכה בתצהיר.

לא יעלה על הדעת כי עורך דין, חבר לשכת עורכי הדין, ימסור לבית המשפט מצג שווא בוטה, מבלי שבדק את העובדות, ובכך יציג תמונה שקרית כאילו הייתה אמת.

התביעה: טענות לפגיעה מתמשכת

הרקע לתביעה נעוץ בכתבת הכלב ארתור שפורסמה באתר "מעקב" בפברואר 2025, אשר עסקה במקרה שבו, ככל הנראה, הוזנח הכלב לאחר אימוצו ונמצא משוטט ללא השגחה, כאשר המשפחה המאמצת דחתה את הטענות ופנתה לערוצים משפטיים בעקבות הסיקור התקשורתי – קרא עוד.

ביום 23 במרץ 2025 הגישו התובעים תביעה אזרחית לבית משפט השלום בראשון לציון נגד מספר נתבעים, ובהם גם הנתבע 3, הנני ככתב מערכת "מעקב". התביעה הוגשה באמצעות עו"ד גיא אופיר, ועוסקת בטענות לפרסומים פוגעניים ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות.

לפי כתב התביעה, הפרסומים כללו תכנים פוגעניים ושקריים, אשר הופצו במספר פלטפורמות וגרמו, לפי הנטען, לפגיעה בשמם הטוב של התובעים, בפרטיותם ובשגרת חייהם.

במסמך מתואר רצף פרסומים לאורך תקופה, הכולל כתבות, פוסטים ותיעוד מקוון, אשר לטענת התובעים יצרו דפוס מתמשך של פגיעה. לכתב התביעה צורפו קישורים, צילומי מסך ותיעוד חזותי שנועדו להמחיש את הפרסומים.

התביעה מבקשת סעד כספי בגין עילות שונות, ובהן לשון הרע, פגיעה בפרטיות ונזקים נוספים, שלטענת התובעים נגרמו עקב הפרסומים.

כתב ההגנה: ככל הנראה מדובר בתביעת השתקה קלאסית

בכתב ההגנה שהוגש מטעמי, כנתבע 3, נטען כי מדובר בתביעת לשון הרע חסרת בסיס, שמטרתה להשתיק פעילות עיתונאית חוקרת בעלת עניין ציבורי.

לפי הנטען בכתב ההגנה, הכתבה נשוא התביעה התבססה על תחקיר מקצועי שכלל ראיונות עם נציגי העמותה, תיעוד חזותי של מצבו של הכלב, חוזה האימוץ, הקלטות ועדויות של מתנדבים.

בכתב ההגנה נטען כי כל העובדות שפורסמו הן אמת, וכי הפרסום נעשה בהתאם לכללי האתיקה העיתונאית. עוד צוין כי ניתנה לתובעים זכות תגובה מלאה בטרם הפרסום, אך הם בחרו שלא למסור גרסה עובדתית או ראיות נגדיות.

הנני, כנתבע 3, מעלה מספר הגנות משפטיות, ובהן הגנת "אמת בפרסום" וטענת תום לב, לצד הטענה כי מדובר בתביעה בעלת מאפיינים של תביעת השתקה. בין היתר מצוין סכום התביעה – 300 אלף שקלים – אשר, לטענת הנתבע, אינו נתמך בראיות לנזק ממשי.

עוד נטען על ידי כי התובעים לא הציגו מסמכים רפואיים, כלכליים או אחרים המעידים על נזק, וכי דרישת הפיצוי נועדה להפעיל לחץ כלכלי ופסיכולוגי על עיתונאי.

עוד צוין בכתב ההגנה כי הנתבע מצוי בהליכי פשיטת רגל ואינו מסוגל לממן הגנה משפטית רחבה, וביקש מבית המשפט להביא נתון זה בחשבון.

הצעה פומבית לראיון בבית המשפט שנדחתה – אך עדיין בתוקף

האחריות העיתונאית מחייבת פנייה לנושא הכתבה וקבלת תגובה. למשפחת בן ברוך נמסרה פנייה טלפונית וכן פנייה בכתב, אולם המערכת נחסמה ולא נמסרה עד היום תגובה עניינית. לצד זאת צוין בכתבה כי הטענות המרכזיות בכתב התביעה משקפות, ככל הנראה, את גרסתה של משפחת בן ברוך לאירועים.

השיחה עם מר אריאל בן ברוך, אשר פורסמה בכתבה מיום 23.02.2025, מלמדת כי דאז סירב למסור תגובה

חובתנו העיתונאית לשוב ולפנות לקבלת תגובה, זכותם של בני המשפחה שלא להשיב, ואין בידי מערכת "מעקב" אפשרות לכפות מסירת תגובה. עם זאת, משלא נמסרת תגובה, אין מקום להלין על כך שפורסמה גרסה שאינה גרסתם.

ביום 5 בפברואר 2026, בפני כבוד השופטת רבקה ארד, הציעה מערכת "מעקב" לראיין את התובעים באולם בית המשפט, או לחלופין לאחר הדיון, ולפרסם את גרסתם במלואה. יודגש כי, כעניין שבעובדה, גם במהלך קדם המשפט נדחתה ההצעה, הן מצד בני המשפחה והן מצד בא כוחם, עו"ד גיא אופיר.

ההצעה נרשמה בפרוטוקול, וכאשר יתקבל תמלולו תפורסם ההצעה לציבור. למעשה, ההצעה לקיים ראיון מצולם עם המשפחה נותרה בתוקפה.

המשך ההליך: הכרעה טרם ניתנה

נכון למועד קדם המשפט מיום 5 בפברואר 2026, טרם ניתנה הכרעה בתיק. בית המשפט דחה את הבקשה לצו איסור פרסום ארעי, וההליך צפוי להימשך.

הדיון הבא נקבע ליום 15 באוקטובר 2026 בבית משפט השלום בראשון לציון. עד אז יימשכו ההליכים המקדמיים, ורק בסיומם תינתן הכרעה בשאלות העובדתיות והמשפטיות העומדות בלב המחלוקת.

בשלב זה, קובע בית המשפט כי אין מקום להגביל את הפרסומים באמצעות צו ארעי, וההליך ימשיך להתברר עד לפסק דין סופי.

נ.ב

אילו היה מדובר בילד, סביר להניח כי רשויות הרווחה והאכיפה היו מתערבות לאלתר. משפחה שהייתה מאפשרת לילד לשהות חודשים ארוכים ברחוב הייתה נתונה לחקירה, לסנקציות חמורות ואף להוצאת הילד מחזקתה. אולם כאשר מדובר בכלב, לעיתים נדמה כי הרגישות הציבורית פוחתת והאדישות גוברת – על אף שמדובר ביצורים חיים, בעלי לב, רגשות וצרכים בסיסיים שאינם נופלים בערכם המוסרי.

מערכת "מעקב" רואה עצמה כמי שמעניקה קול לכלב ארתור – יצור חי בעל אישיות, אופי וזכות לקיום בכבוד. בעל חיים אינו יכול להגיש תלונה במשטרה או לפנות לבית המשפט, ועל כן תפקידם של עיתונאים ופעילי עמותות להצלת בעלי חיים הוא לשמש עבורו פה, קול ומגן. מדובר, הלכה למעשה, במצילי חיים הפועלים מדי יום כדי להעניק לבעלי חיים הגנה, טיפול והזדמנות חדשה.

חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994, מטיל על בעלי כלבים ומחזיקים בבעלי חיים חובות ברורות לדאוג לרווחתם ולצרכיהם הבסיסיים. החוק אוסר על התעללות, הזנחה ונטישה, ומחייב אספקת מזון, מים, מחסה וטיפול רפואי בעת הצורך. הפרת הוראות החוק עלולה להיחשב עבירה פלילית, שעונשה קנסות ואף מאסר, בהתאם לחומרת המקרה ולנסיבותיו. נוסף על כך, חוזי אימוץ מהווים מסמך משפטי מחייב, המטיל על המאמצים אחריות מתמשכת לדאוג לשלומו ולביטחונו של הכלב.

בעמותת "חיות ואנחנו" ממתינים כיום כ-300 כלבים לבית חם. הציבור מוזמן לפנות לעמותה, להכיר את הכלבים, ולאפשר לאחד מהם לפתוח פרק חדש של חיים בטוחים ומוגנים – לתמיכה בבעלי חיים ולאימוץ – לחצו כאן.

הפוסט בקשת עו"ד גיא אופיר לצו איסור פרסום נדחתה בפרשת הכלב שהוזנח הופיע לראשונה ב-מעקב.

שתיקה זמנית בפרשה רגישה: צו איסור פרסום, טענות קשות ומאבק על חופש העיתונות

מערכת "מעקב" מדווחת על פרשה חמורה ורגישה הנוגעת לטענות למעשים מיניים בכפייה, שבמרכזה גבר המוכר כדמות ציבורית בולטת בזירה הישראלית ואף בזירה הבינלאומית.

על פי פרסום המערכת, מדובר בפרשה הכוללת ראיות ועדויות קשות, לרבות תכתובות וחומרים מוקלטים, אשר לטענתה מצביעים על פגיעה מינית חמורה. למערכת "מעקב" נמסרו עדויות ממספר נפגעים. אחד מהם הביע חשש כבד מפני ניהול הליך משפטי והשלכותיו, בעוד נפגע נוסף בחר לפעול ולהגיש תביעה לבית המשפט.

עוד נטען כי המעשים המיוחסים בוצעו, ככל הנראה, במסגרת אונס או יחסי מין בכפייה, ייתכן תוך שימוש בחומר מטשטש תודעה וניצול מצבו של הנפגע. לצד זאת, קיימות, לטענת המערכת, עדויות נוספות הנוגעות להטרדות מיניות, הנוגעות ליותר משני נפגעים.

לפי הפרסום, מעבר למתלונן המרכזי קיימים, ככל הנראה, נפגעים נוספים אשר מסרו עדויות למערכת. בשל צו איסור הפרסום החל על הפרשה, שמות המעורבים ופרטים מזהים אינם נמסרים.

צו איסור פרסום בפרשת אונס

בעת שמערכת "מעקב" עמלה על תחקיר רחב היקף, הכולל תיעוד מצולם וראיונות, הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב בקשה למתן צו איסור פרסום מטעם עו"ד עדי כרמלי, המייצג את מי שמיוחסים לו, ככל הנראה, המעשים נשוא הפרשה.

בית המשפט נעתר לבקשה והורה על מתן צו איסור פרסום, ובכך נמנעה מן הציבור גישה למידע הנוגע, על פי הנטען, לחשדות חמורים בדבר פגיעות מיניות חוזרות. משמעות ההחלטה היא חסימת פרסום פרטים מהותיים הנוגעים לפרשה שבה מיוחסות, ככל הנראה, עבירות אונס או פגיעה מינית חמורה, וזאת בעוד הקורבנות – שעמימות מגדרית חלה עליהם – נותרו מחוץ לשיח הציבורי.

ההחלטה, שניתנה על ידי השופטת עדי ניר בנימיני, הביאה בפועל להשתקת הסיקור התקשורתי בשלב זה, ועוררה שאלות כבדות משקל בדבר האיזון בין צווי איסור פרסום לבין חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, בפרט כאשר מדובר, לפי הנטען, בדמות ציבורית מוכרת ובחשדות בעלי אופי חמור ומתמשך.

בשל צו איסור הפרסום, אין המערכת מפרסמת שמות או פרטים מזהים כלשהם, והסיקור נעשה בזהירות המתבקשת, תוך הקפדה על לשון מסויגת ועל כללי הדין.

למרות חומרת הטענות, נכון לעת הזו הציבור אינו חשוף לזהות המעורבים. ביום 22 בינואר 2026 נתנה השופטת עדי ניר בנימיני צו ארעי האוסר על פרסום פרטים מזהים של הצדדים. בהחלטתה ציינה כי בין עילות ההליך נטענות טענות למעשה מגונה ולמעשים מיניים בכפייה, וכי הצו ניתן בשלב זה על מנת למנוע פגיעה מיותרת בצדדים בטרם הוכרעה המחלוקת בהליך העיקרי.

על פי ההחלטה נקבע כי ככל שתוגש השגה על הצו, יש למסור על כך הודעה בתוך 21 ימים, שאז תיבחן הבקשה לאיסור פרסום זמני. עוד נקבע כי בהיעדר החלטה אחרת, יעמוד הצו הארעי בתוקפו עד למתן הכרעה נוספת, מבלי לפגוע בטענות מי מהצדדים או בזכותם לשוב ולעתור בעניין בהמשך, בהתאם להתפתחויות שיחולו בבירור התובענה.

מערכת "מעקב" מציינת כי הפרשה נחקרה על ידה לאורך תקופה ממושכת, וכי מדובר בדמות מוכרת ובעלת פרופיל ציבורי גבוה במיוחד – עובדה המחדדת את המתח המובנה שבין הזכות לשם טוב ולפרטיות לבין זכות הציבור לדעת.

לדברי המערכת, בשלב זה היא מכבדת את החלטת בית המשפט, אך בכוונתה להגיש בקשה להתנגדות לצו. לטענתה, הצו פוגע פגיעה ממשית בעבודת העיתונות ובחופש הביטוי, ומונע דיון ציבורי בפרשה בעלת חשיבות ציבורית רחבה, במיוחד נוכח טיבן של הטענות והיקפן. עוד נטען כי עצם הפנייה לאיסור פרסום מעידה, לשיטתה, על רצון לנהל את ההליך הרחק מעין הציבור.

בית המשפט מול זכות הציבור לדעת

מערכת "מעקב" הגישה לבית משפט השלום בתל אביב בקשה מנומקת לביטול צו איסור פרסום שניתן ביום 22 בינואר 2026, ואושר בידי השופטת עדי ניר בנימיני. הבקשה נוגעת להליך אזרחי שבו עולות, על פי הנטען במסמכי ההליך, טענות חמורות בדבר יחסי מין בכפייה כלפי קורבנות, על ידי איש ציבור מוכר, המיוצג בידי עו״ד עדי כרמלי.

בבקשה נטען כי הצו ניתן במעמד צד אחד, ללא קיום דיון וללא מתן אפשרות להצגת עמדה נגדית, חרף התנגדות מוקדמת וברורה לצו. עוד הודגש כי מדובר בפרשה בעלת עניין ציבורי מובהק, שכן הקורבנות נמנים, על פי הנטען, עם אוכלוסיות מוחלשות שאינן פונות, הלכה למעשה, למשטרת ישראל, ולעיתים הזירה התקשורתית היא עבורן המרחב היחיד להשמעת קול ולבקשת סיוע. לטענת "מעקב", צו איסור הפרסום יוצר השתקה רחבה הפוגעת בזכות הציבור לדעת ובתפקיד העיתונות.

מערכת "מעקב" הבהירה לבית המשפט הנכבד כי הצו גורם לפגיעה ממשית בעבודת העיתונות ובחופש הביטוי, וחוסם דיון ציבורי בפרשה בעלת חשיבות ציבורית רחבה, נוכח טיבן והיקפן של הטענות. עוד נמסר כי עצם הפנייה לאיסור פרסום מלמדת, לשיטת המערכת, על ניסיון לנהל את ההליך הרחק מעין הציבור.

במערכת מדגישים כי מתן סם אונס וקיום יחסי מין ללא הסכמה מהווים עבירות פליליות חמורות על פי הדין, וכי טענות מסוג זה מחייבות בירור ציבורי ומשפטי מעמיק. עם זאת, הם מציינים כי כל הפרסומים כפופים להכרעות בית המשפט ולדין החל, וכי אין בפרסום זה קביעה עובדתית באשר לאשמה.

החלטת בית המשפט קובעת במפורש כי הצו הוא זמני ונתון לבחינה מחדש. במערכת "מעקב" מעריכים כי אם לא יינתן צו קבוע, או אם יבוטל האיסור, זהות המעורבים והפרטים המלאים עשויים להתפרסם בהמשך, בכפוף להחלטות שיפוטיות. לטענתם, מדובר במאבק עקרוני החורג מגבולות המקרה הפרטי, ונוגע לשאלת גבולות איסור הפרסום, כוחם של הליכים משפטיים מול עבודת התקשורת, וזכות הציבור לדעת על פרשות חמורות הנוגעות לדמויות ציבוריות.

ההליך המשפטי צפוי להימשך, והמערכת מציינת כי תמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות, לפעול במסגרת החוק, ולהביא לציבור עדכונים בהתאם להחלטות שיתקבלו בערכאות.

ככל שיוסר צו איסור הפרסום, תתאפשר חשיפה ציבורית של זהותו של איש הציבור שביקש להגביל את הפרסום, וזאת במסגרת הליך שבו נטענו טענות חמורות בדבר פגיעה מינית לכאורה, לרבות שימוש באמצעים אסורים, על פי הנטען. יודגש כי אין בכך קביעה בדבר אשמה, וכי כל הטענות מצויות לבירור במסגרת ההליך המשפטי.

עם זאת, נטען כי עצם הפנייה להטלת צו איסור פרסום נועדה, לכאורה, לצמצם חשיפה ציבורית של חומר ראייתי ושל טענות מהותיות, וכי אם לא היה קיים חשש מפני ביקורת ציבורית, ניתן היה לצפות לניהול הליך פתוח ושקוף. הצו, כך נטען, אינו אלא אמצעי זמני, כפי שעולה גם מלשונו, ואינו יכול לשמש חומת מגן קבועה מפני בחינה ציבורית ומשפטית.

הבהרה זו נדרשת נוכח עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, לצד החובה לשמור על זהירות, אחריות והיצמדות לכך שמדובר בטענות שטרם הוכרעו.

עו"ד עדי כרמלי: ייצוג חוזר בפרשות מין חמורות

באשר לעו"ד עדי כרמלי, אין זו הפעם הראשונה שבה שמו נקשר בייצוג משפטי של נתבעים בפרשות חמורות, לרבות תיקים שבהם הועלו טענות לפגיעה בבני אדם. דפוס ייצוג זה שב וחוזר, ומעורר שאלות ציבוריות נוקבות באשר לאופייה הערכי של הפרקטיקה המשפטית שמוביל כרמלי, כאשר במרכז ניצב פעם אחר פעם מיצוי ההליך לטובת הלקוח – ולא בהכרח עיסוק מוסרי בחומרת המעשים המיוחסים.

כך למשל, בפרשה שאינה קשורה להליך הנוכחי, אך זעזעה את דעת הקהל, ייצג עו"ד כרמלי את יוסף שוורץ, בעליו של מועדון "הפורום" המוכר. חרף כתב אישום מקורי שכלל אישומים חמורים, ובהם טענות לעבירות מין, אישר בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשנת 2025 הסדר טיעון מקל באופן חריג, שבמסגרתו נמחקו אישומי האונס, ושוורץ לא נשלח למאסר בפועל.

על פי פרטי ההסדר, שוורץ הורשע בשני אישומים של מעשים מגונים, הנוגעים לאירועים שהתרחשו בקיץ 2018 ובמאי 2022 במשרדו שבמועדון. נגזרו עליו תשעה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, לצד תשלום פיצוי כולל בסך 130 אלף שקלים לשתי נפגעות העבירה.

במהלך הליך גישור ממושך שנוהל בפני נשיא בית המשפט המחוזי, השופט בני שגיא, הציגה ההגנה – בראשות עו"ד עדי כרמלי, עו"ד עמית חדד ושותפיהם – שורה של קשיים ראייתיים, לרבות טענות בדבר התנהלות פסולה בחדרי החקירות. בית המשפט קיבל את עמדת ההגנה שלפיה סיכויי ההרשעה על בסיס כתב האישום המקורי לא היו ודאיים, ואף ציין כי בהיעדר הסדר, ייתכן שהתיק היה מסתיים בזיכוי.

ואולם, גם אם שוורץ לא נשלח למאסר מאחורי סורג ובריח, סיום ההליך כלל הרשעה, עבודות שירות ופיצוי כספי משמעותי לנפגעות – נתונים שאינם מתיישבים עם טענות להישג הגנתי מוחלט. המציאות המשפטית במקרה זה מדגישה כי גם כאשר נאשם נמנע ממאסר בפועל, אין מדובר בזיכוי, אלא בתוצאה מורכבת הכוללת הכרה בפגיעה ותשלום מחיר פלילי ואזרחי.

האם עו"ד עדי כרמלי הוא עורך דין טוב אם לאו – יחליט כל קורא לעצמו. ברם, העובדה כי לקוחו לא זוכה, וכי ההליך הסתיים בהרשעה ובתשלום פיצוי, מעלה שאלות באשר לשיקולים שעמדו ביסוד הייצוג מלכתחילה. עו"ד כרמלי ידע היטב את טיב האדם שאותו בחר לייצג, וכי במאזן שבין שיקולים מקצועיים לערכים מוסריים, הועדף פעם נוספת מיצוי אינטרס הלקוח. בעיני מבקריו, הכסף ניצב כערך עליון בפרקטיקה שמוביל כרמלי – תפיסה לגיטימית במקצוע חופשי, אך כזו שכל אדם נושא עמו בהתאם לערכים שעליהם חונך ובהם הוא בוחר לדבוק.

התמונה הראשית הינה איור והדמיה מקורית, שנוצרו בידי סוכן בינה מלאכותית של מערכת "מעקב"

הפוסט טענות חמורות נגד מפורסם: ראיות ליחסי מין בכפייה, צו איסור פרסום והציבור מודר מן האמת הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט דניאל אלעזר וכאן 11 נתבעים ב-1.5 מיליון ש"ח הופיע לראשונה ב-מעקב.

בבית משפט השלום בתל אביב הוגשה היום, ב-24 בנובמבר 2025, תביעה אזרחית בסכום של 450,000 שקלים נגד היוצר והמוזיקאי דורון מדלי.

מדובר בכתב תביעה המכיל טענות קשות ביותר לניצול מיני, הטרדה מינית, כפייה, איומים ושימוש באלימות – כל אלה כלפי אדם המתואר כחסר מעמד בישראל ונטול כל הגנה משפטית או חברתית. התביעה, שהוגשה באמצעות עורך הדין יהושע רובין, חושפת סיפור דרמטי על מערכת יחסים שבה, לטענת התובע, נוצלה פגיעותו הקיצונית לצורך השגת סיפוקים מיניים, שליטה ואיומים. מערכת "מעקב" בוחרת שלא לפרסם את שמו של התובע בשל הסכנה הממשית לחייו כפי שעולה מהתביעה. כל הכתוב להלן מבוסס אך ורק על האמור במסמך התביעה שהוגש לבית המשפט – טענות שטרם הוכחו בפני ערכאה שיפוטית.

התובע, כך עולה מכתב התביעה, הוא פלסטיני חסר מעמד בישראל שנמלט מהרשות הפלסטינית לאחר שנגזר עליו, לטענתו, גזר דין מוות עקב סיוע למניעת פיגוע נגד אזרחים ישראלים. מצבו המשפטי בישראל, כפי שהוא מתואר בתביעה, הוא מצב של תלות מוחלטת: אין לו אפשרות לעבוד באופן חוקי, אין לו גישה לשירותי בריאות, אין לו יכולת לשכור דירה, והוא חי בפחד מתמיד מפני פנייה לרשויות שעלולה להוביל להסגרתו לשטחים – מה שעשוי להסתכם, לטענתו, במותו. זהו אדם שמצוי, על פי התיאור שלו עצמו, במצב של פגיעות קיצונית – נטול רשת ביטחון, נטול הגנה משפטית, נטול יכולת פנייה למשטרה או לרשויות אחרות. זהו, כך מתואר בכתב התביעה, המצע שעליו נבנה הסיפור המתואר להלן.

לפי התביעה, המפגש הראשון בין התובע לבין דורון מדלי התרחש סמוך לסינמטק תל אביב. מדלי, כך נטען, הראה עניין במצבו של התובע, שאל שאלות על מצוקתו ועל היעדר המעמד שלו בישראל, והציע לו סיוע. מדלי הזמין את התובע לביתו, יצר עמו קשר רציף והתחיל לבנות מערכת יחסים שהתבססה, לכאורה, על אמון ועל הבטחה למציאת פתרון למצוקתו. התובע מתאר כי בשלב מסוים הוא הוזמן פעם נוספת לדירתו של מדלי, ולאחר מכן ליווה אותו לפגישה אצל עורך דין המקורב למדלי. בפגישה זו, כך נטען, מדלי שילם סכום כסף משמעותי עבור טיפול משפטי. לפי גרסת התובע, כל אלה היוו שלב ראשון בבניית תלות רגשית וכלכלית, שלב שהיה אמור להוביל לניצול בשלבים מאוחרים יותר.

האירוע המרכזי והדרמטי ביותר בכתב התביעה מתואר באופן הבא: מדלי הזמין את התובע לדירתו והבטיח לו שתתקיים "מסיבה" בה ישתתפו "אנשים חשובים" שיוכלו לסייע לו במציאת עבודה ובהסדרת מעמדו בישראל. התובע הגיע לדירה, אך האורחים לא הגיעו. לפי התיאור שבכתב התביעה, מדלי הסביר לתובע שהאורחים יאחרו, והציע לו משקה. לאחר שתיית המשקה, כך טוען התובע, גופו לא נשמע לו, הוא חש בלבול וחוסר שליטה בתנועותיו, והוא חשד שהוכנס למשקה חומר מסמם – תופעות שהוא מתאר כ"סימנים התואמים סם אונס". במצב זה, כשהתובע אינו מסוגל להתנגד, כך נטען, מדלי ליטף אותו, נגע בו וכפה עליו מגע מיני בניגוד לרצונו. התובע טוען כי במהלך כל האירוע הוא לא היה מסוגל להגיב או להתנגד, וכי המשיך לחוש בלבול וחולשה גופנית. לפי התביעה, אף אורח לא הגיע, מסיבה לא התקיימה, ומה שנותר היו "מגשי סושי וסמים", לשון התביעה. זוהי טענה קשה ביותר, המייחסת למדלי ביצוע של תקיפה מינית באמצעות שימוש בחומר לא ידוע ששולב במשקה, מעשה המנוסח בכתב התביעה כ"שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה" – עילה פלילית המוזכרת בסעיף 327 לחוק העונשין.

לאחר אירוע זה, כך עולה מהתביעה, התובע מצא עצמו במבוי סתום: מצד אחד הוא חש שעבר חוויה טראומטית וכי נעשה בו שימוש לרעה, ומצד שני הוא לא יכול היה לפנות למשטרה מחשש שייעצר ויוסגר לשטחים – מה שעשוי להוביל, לטענתו, למוות. הפחד הזה, כך מתואר בתביעה, הפך לכלי שליטה בידיו של מדלי. לפי התובע, מדלי המשיך לשלוח לו הודעות ולהציע לו "קשרים אינטימיים" תמורת תשלום כספי. התובע טוען כי מדלי אמר לו במפורש שיש בידיו "רשת פלסטינים" המסופקים לגברים בישראל, וכי הוא רואה בתובע "מיוחד". מערכת יחסים זו, כך מתואר בכתב התביעה, יצרה מציאות שבה התובע חש תלות מוחלטת, פחד ממשי ואי יכולת להתנגד או לצאת מהמעגל. זוהי טענה של שליטה המושתתת על ניצול מצב של פגיעות קיצונית – לא מדובר רק באלימות פיזית, אלא גם בשליטה רגשית, כלכלית ומשפטית.

בהמשך, כך נטען בתביעה, מצבו של התובע הידרדר עד כדי חוסר בית מוחלט. מדלי הציע לו להתגורר בדירתו, אך לא במרחב המגורים הרגיל – אלא בחדר ממ"ד שהוסב למחסן. לפי התביעה, בתקופה זו מדלי המשיך להשקות את התובע ב"קוקטיילים" ולהפעיל עליו לחץ רגשי וכלכלי. התובע טוען כי מדלי איים עליו שיפגע בהליך המשפטי שלו אם לא ייענה לדרישותיו, ואף איים עליו שלא ליצור קשר עם עורך דינו. לפי גרסתו של התובע, מדובר היה בשליטה מוחלטת על חייו: הוא היה תלוי במדלי למגורים, למזון, לכסף ולכל היבט אחר של קיומו בישראל – ומעל לכל, הוא חשש שאם לא יישמע, הוא עלול לאבד את הסיכוי היחיד שלו להסדרת מעמדו או אפילו להיות מושלך לרחוב – מה שבמצבו עלול להסתכם בסכנת חיים ממשית.

עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ביום 7 באוקטובר 2023, כך עולה מהתביעה, הכול התהפך. לפי התובע, מדלי חשש להחזיק בביתו פלסטיני בימים הראשונים של המלחמה, והשליך אותו לרחוב ללא כל הכנה או תכנון. התובע מתאר את עצמו כאדם שנותר בלילה אחד ללא קורת גג, ללא מזון, ללא גישה לטיפול רפואי וללא כל אפשרות לקבל עזרה – ובנוסף לכך, הוא חשש להסתובב ברחובות בימים שבהם המתח הבטוני היה בשיאו ושבהם כל מי שנראה כערבי או פלסטיני עלול היה להיתפס כחשוד. לפי התביעה, מדובר במצב של סכנת חיים ממשית, הן מבחינה בריאותית והן מבחינה פיזית – ובפרט נוכח העובדה שהתובע היה חסר מעמד, ללא יכולת לפנות למוסדות כלשהם לקבלת סיוע.

לאחר שהתובע פנה לסיוע משפטי ושעורך דינו שלח מכתב התראה למדלי, התובע טוען כי מדלי ניסה ליצור עמו קשר ישיר. לפי התביעה, מדלי הציע לתובע כסף, הציע לממן עבורו טיפול משפטי והבטיח "להסדיר את ישארותו בארץ". התובע סירב להצעות אלה, וטוען כי גם לאחר הסירוב, מדלי המשיך לפנות אליו ולהטריד אותו. מערכת "מעקב" קיבלה מידע לפיו מדלי ניסה להפעיל לחץ על התובע, ניסה לפגוש אותו לאחר קבלת מכתב ההתראה, ואף איים על מערכת "מעקב" – אך לא מסר תגובה רשמית לפניותינו. כתב ההגנה טרם הוגש לבית המשפט.

• ראיות, עובדות, תיעודים והקלטות הנוגעות לתביעה זו, שפרסמנו בעבר, הובאו לפרסום על בסיס חומר ממכתבי ההתראה, לצד ריאיון עם הקורבן. בשלב זה, שמות המעורבים מוסתרים בהתאם לבקשת הקורבן ולפניית המקורות

עדות קשה: דורון מדלי במוקד פרשת סמים וניצול מיני

לקריאת הכתבה לחץ כאן

דורון מדלי: "אני מת לעשות קוקאין שאתה ערום"

לעיון בכתבה לחץ כאן

דורון מדלי: הקלטות מטרידות חושפות הטרדות מיניות בוטות

לקריאת הכתבה המלאה לחץ כאן

כתב התביעה כולל מגוון רחב של עילות משפטיות, המשלבות עוולות אזרחיות ועבירות פליליות המהוות בסיס לתביעה נזיקית. בין העילות: תקיפה על פי פקודת הנזיקין, תרמית, הפרת חובה חקוקה, גרימת נזק באשם, איומים על פי סעיף 192 לחוק העונשין, שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה על פי סעיף 327 לחוק העונשין, מעשה מגונה על פי סעיף 348 לחוק העונשין, ותקיפה לפי חוק העונשין. מדובר בעילות חמורות, חלקן מוכרות מתחום המשפט הפלילי והמועברות לזירה האזרחית לצורך פיצוי כספי על נזקים שנגרמו. התביעה מדגישה כי קיים קשר סיבתי ישיר בין המעשים הנטענים לבין הנזק שנגרם לתובע, וכי מדובר בניצול מכוון של פגיעות קיצונית ותלות הנובעת ממצבו החוקי של התובע כאדם חסר מעמד.

התובע מעריך את הנזק הלא ממוני שנגרם לו בסכום של 450,000 שקלים. בכתב התביעה הוא מתאר נזקים נפשיים קשים: חרדה כרונית, טראומה מתמשכת, פחד ממשי על חייו, סיוטים, השפלה קיצונית ופגיעה בלתי הפיכה בכבודו האנושי. לפי התובע, הוא עדיין חי בפחד מתמיד, עדיין חסר מעמד בישראל, ועדיין מתמודד עם השלכות פסיכולוגיות קשות של המעשים שיוחסו למדלי. התביעה מציגה תמונה של אדם שנפגע באופן עמוק ביותר – לא רק פיזית, אלא בעיקר נפשית, חברתית ומשפטית – ושזקוק לפיצוי הולם על הנזק שנגרם לו.

בסיום כתב התביעה מודגש כי קיים "פער חריף בין המוניטין הציבורי של דורון מדלי לבין מעשיו הנטענים". פער זה, אם יימצאו הטענות נכונות, עלול להיות מהחמורים שנחשפו בשנים האחרונות בישראל. מדובר בטענות המייחסות לאדם ציבורי, יוצר ומוזיקאי, ביצוע של מעשים קשים ביותר כלפי אדם פגיע ונטול כל הגנה – מעשים המשלבים ניצול מיני, הטרדה, כפייה, איומים ושימוש באלימות, הכול תוך ניצול מצב של תלות ופחד. זהו סיפור שבמרכזו עומדת שאלה של ניצול כוח – לא רק כוח פיזי, אלא בעיקר כוח חברתי, כלכלי ומשפטי – כלפי אדם שנמצא בשוליים החברתיים והמשפטיים ביותר של החברה הישראלית.

נכון למועד פרסום כתבה זו, טרם נמסרה תגובתו של דורון מדלי. מערכת "מעקב" פנתה למדלי לקבלת תגובה, אך לא קיבלה תשובה. מערכת "מעקב" תפרסם כל תגובה שתתקבל במלואה, ללא עריכה, ובהתאם לכללי האתיקה העיתונאית. חשוב להדגיש כי כל האמור לעיל הינו טענות התובע כפי שהן מופיעות בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט, וטענות אלה טרם הוכחו בערכאה שיפוטית. דורון מדלי זכאי להגן על עצמו, להציג את גרסתו, ולהביא ראיות התומכות בגרסתו.

בית המשפט יבחן את הטענות, ישמע את שני הצדדים, ויקבע האם הטענות מבוססות ואם יש מקום לפסוק פיצוי לתובע. עד אז, יש לזכור כי עקרון החזקת החפות חל גם בהליכים אזרחיים, ויש לבחון את הטענות באופן מושכל, ביקורתי ואחראי.

צילום ראשי של דורון מדלי מתוך תאגיד השידור הישראלי – שימוש בהתאם לסעיף 27א’

-אנו במערב-

הפוסט הוגשה תביעה נגד דורון מדלי: ניצול מיני, כפייה מינית, תשלום עבור מין וסמים הופיע לראשונה ב-מעקב.

בין השנים 2016–2017, במעמקי אגפי האונקולוגיה של המרכז הרפואי הממשלתי רמב"ם בחיפה, נחשפה אחת מן הפרשות הרפואיות החמורות ביותר בתולדות המדינה. לא פחות מ־5,400 חולי סרטן טופלו בתרופות שפגעו בהם באופן ישיר: תרופות שתוקפן פג, תרופות שלא תאמו את הפרוטוקולים הרפואיים המחייבים, תרופות שנשאו מספרי אצווה מזויפים ואף תרופות פתוחות שאוחדו עם תרופות משומשות. כך נקבע בפסק דין אשר קיבל תוקף ביום 15 ביוני 2025.

המספרים משרטטים תמונה מזעזעת: עד לשנת 2020, מועד הגשת התביעה הייצוגית, שרדו רק 2,700 מתוך 5,400 החולים שטופלו באותן שנים. 2,700 בני אדם הלכו לעולמם – חלקם, ככל הנראה ובין היתר, עקב הטיפול המרעיל שניתן להם במוסד רפואי שאמור היה להציל את חייהם.

הפרשה, שהוסתרה במשך שנים מידיעת הציבור והחולים עצמם, מעלה שאלות קשות על מערכת הרפואה הישראלית, על הפיקוח ועל האחריות הפלילית של מי שאמורים היו לשמור על בטיחות המטופלים. תחקיר שנערך על ידי "מעקב" חושף דפוס שיטתי של הסתרת מידע, התחמקות מאחריות והעלמת האמת מהציבור – גם כיום, שנים לאחר חשיפת הפרשה.

ביום 15 ביוני 2025 קיבל תוקף פסק דין המבוסס על הסכם פשרה שנחתם ב-4 בדצמבר 2024. המשמעות המשפטית של ההסכם ברורה: בית החולים רמב"ם לא התנגד לטענות שהועלו נגדו ובכך הודה למעשה בביצוע מכלול העבירות החמורות.

על פי פסק הדין, בית החולים הממשלתי ביצע את העבירות הבאות: שימוש בתרופות לחולי סרטן שאינן עומדות בפרוטוקולים רפואיים, שימוש בתרופות פגות תוקף, שימוש בתרופות עם מספרי אצווה מזויפים, איחוד תרופות פתוחות עם תרופות משומשות, פגיעה בהסכמה מדעת ובאוטונומיה של המטופלים, פגיעה בזכות היסוד לחיים ולכבוד, התעשרות שלא כדין, רשלנות והפרת חובות האימון.

על ההסכם חתומים עורכי הדין איתן צור וענת שטרמן מטעם פרקליטות מחוז חיפה. המדינה, דרך בית החולים הממשלתי, הסכימה לשלם פיצוי של 16.2 מיליון שקל – ובה בעת, הפרקליטות סגרה את התיק הפלילי ללא הגשת כתב אישום נגד איש.

לאחר הגשת תגובה מטעם המדינה באמצעות עורכי הדין עינת שטרמן, איתן צור וערן רזניק מפרקליטות מחוז חיפה-אזרחי, הופנו הצדדים לגישור בפני השופט בדימוס בנימין ארנון. הליך הגישור הממושך הוביל בסופו להסכם הפשרה שחוסך מבית החולים משפט פומבי שהיה עלול לחשוף פרטים נוספים ומביכים.

הפיצוי הזעום: 4,000 שקל עבור הרעלה, 2,000 שקל עבור מוות

חלוקת הפיצוי בהסכם הפשרה חושפת את הציניות הבלתי נתפסת של המערכת. הקבוצה הראשונה – חולים שהיו בחיים במועד פרסום הפרשה ב-5 בפברואר 2020 – תקבל 4,000 שקל לאדם. על פי נתוני המרכז הרפואי, קבוצה זו מונה כ-2,700 מטופלים. זהו הפיצוי עבור הרעלה מכוונת, עבור סבל פיזי ונפשי, עבור פגיעה בביטחון הבסיסי ביותר שאדם רוחש כלפי מערכת הרפואה.

הקבוצה השנייה – אלה שנפטרו עד מועד פרסום הפרשה – משפחותיהם יקבלו דרך קרן לניהול ולחלוקת כספים רק 2,000 שקל בלבד. על פי נתוני המרכז הרפואי, קבוצה זו מונה גם כן כ-2,700 מטופלים. 2,000 שקל עבור חיי אדם. 2,000 שקל עבור אובדן של אב, אם, בן או בת. הסכום הזה אינו אלא עלבון בפני זכרם של הנפטרים ומכאוב משפחותיהם.

במקביל, 13 התובעים הייצוגיים יקבלו גמול של 130,000 שקל בתוספת מע"ם, ושבעה משרדי עורכי דין יחלקו ביניהם שכר טרחה של 1.5 מיליון שקל בתוספת מע"ם. כך, בעוד שהחולים הנפגעים מקבלים פירורים, עורכי הדין זוכים לפיצוי נדיב על עבודתם.

תחקיר "מעקב": הסתרת האמת בשיטתיות

בעמוד ה"אודות" באתר הרשמי של בית החולים רמב"ם לא מופיע כל אזכור לפסק הדין, לטיפול בתרופות פגות תוקף שניתנו לחולי סרטן ולנזק הבריאותי שנגרם כתוצאה מכך למטופלים. אין כל מידע על כך שבית המשפט המחוזי בחיפה חייב את בית החולים לשלם פיצוי כספי בסך העולה על 16 מיליון ש"ח.

ביום 19 באוגוסט 2025 עודכן פסק הדין בערך הוויקיפדי הנוגע לפרשה, ואף נשלח נוסח פסק הדין למערכת ויקיפדיה, אולם כבר ביום 20 באוגוסט 2025 נמחק המידע מן הערך.

זאת ועוד, תחקיר מקיף שנערך על ידי מערכת "מעקב" חושף את המשך מדיניות ההסתרה של הנהלת בית החולים גם לאחר מתן פסק הדין. הבדיקה התמקדה באופן שבו מתייחס בית החולים למטופלים זרים ובמידע הרשמי שנמסר להם.

ראיון עם נציגת תיירות הרפואה של רמב"ם חשף בורות מוחלטת לגבי הפרשה. כאשר נשאלה על פסק הדין מ-2025 ועל העובדה שבית החולים לכאורה הרעיל בין השנים 2016-2017 חולי סרטן, השיבה: "חס וחלילה בית חולים לא מרעיל חולים ולא מוכר לי פסק הדין, ממליצה לך לדבר עם המחלקה המשפטית".

לשאלה מדוע לא מוסרים לתיירי רפואה מידע על פסק הדין של 2025, תשובה של הנציגה הייתה: "אין לי מידע תדבר עם המחלקה המשפטית".

כאשר נשאלה נציגת תיירות המרפא מדוע אין בשפה הרוסית מידע על כך שבית החולים העניק בשנים 2016–2017 לחולים תרופות פגות תוקף וגרם לנזק חמור, ומדוע מידע זה אינו מופיע גם בעברית, תשובתה הייתה אחידה: הפניה למחלקה המשפטית.

המחלקה המשפטית: התחמקות ודחיות

ניסיון ליצור קשר עם המחלקה המשפטית נתקל בחומת התחמקות. אנשי המחלקה סירבו לשוחח עם מערכת "מעקב", בטענה כי רק אגף הדוברות ופניות הציבור מוסמכים למסור מידע לעיתונאים. כך נוצר מעגל אינסופי של הפניות, שמטרתו למנוע מתן מידע של ממש.

משכך, פנתה מערכת "מעקב" ללשכתה של ד"ר עו"ד טליה ברמן קישוני, מנהלת איכות השירות ופניות הציבור. כאשר נשאלה לשכתה מדוע בית החולים אינו מפרסם באתר האינטרנט שלו, ובשפות זרות, את דבר מתן התרופות הפגות־תוקף בשנים 2016–2017, אשר גרמו לנזק חמור ולמותם של 2,700 בני אדם, ומדוע נעדר מידע זה מתכניו המיועדים לתיירי רפואה, נמסרה התשובה: "כל מי שבחיים – שלחנו לו את פסק הדין ומכתבים".

כאשר הופנתה שאלה נוספת לנציגת הלשכה – מה באשר לנפטרים, ומדוע עד היום לא פורסם באתר בית החולים מידע כלשהו על פסק הדין ועל השלכותיו, לרבות בשפות זרות לתיירי רפואה – נמסר כי יש להפנות את העניין לעו"ד טל אסף מושקוביץ, האחראית על הנושא.

• עו"ד טל אסף מושקוביץ: שתיקה מתמדת

עו"ד טל אסף מושקוביץ, ראש מדור ניהול תביעות רפואיות, בקרת איכות ובטיחות המטופל, לא ענתה לפניות "מעקב" כאשר הבינה מי הם הפונים.

בחירתה שלא לענות לעיתונאים שעורכים תחקיר מדברת בעד עצמה ומעידה על המדיניות המוסדית של הסתרת מידע.

על פי המחלקה המשפטית, "הסיפור עם פסק הדין עוד לא נגמר" – למרות שלא הוגש ערעור ופסק הדין נכנס לתוקף. התשובה הזו מעוררת תהיות על כוונותיו של בית החולים ועל הניסיונות שלו להמשיך ולהתחמק מאחריות.

הפרקליטות: סגירת תיק ללא הסבר

גורמים במשטרה הביעו בשנה שעברה פליאה על החלטת הפרקליטות לסגור את התיק הפלילי נגד רמב"ם באוגוסט 2023. הגורמים ציינו כי הפרקליטות לא הודיעה למשטרה על הכוונה לסגור את תיק החקירה ולא התייעצה עם צוות החקירה.

הגורמים ציינו כי הם מופתעים מההחלטה ובמיוחד לנוכח חומרי החקירה המצויים בתיק שמראים שההנהלה של בית החולים הייתה מודעת בזמן אמת למה שקרה. למרות העדויות החמורות שנגבו, כולל ממנהלים בכירים ברמב"ם, הפרקליטות בחרה לסגור את התיק הפלילי ללא הגשת כתב אישום נגד איש.

עו"ד איתן צור: עובד מצטיין

האירוניה הייתה צורבת: דווקא בתקופת פרשת רמב"ם, ביום 13 במרץ 2017, הוענק לעו"ד איתן צור – מי שחתם לימים על הסכם הפשרה מטעם הפרקליטות – פרס "העובד המצטיין" ממשרד המשפטים.

באותה עת פרסם המשרד הודעת ברכה:
"הכירו את עו"ד איתן צור, שזכה בפרס העובד המצטיין. איתן, בן 46, מתגורר בקיבוץ אפק ומשמש כממונה תחום נזיקין בפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי). מנימוקי הבחירה: ניהול תחום הנזיקין במקצועיות ובעבודה מאומצת שהובילה להישגים מרשימים. בשנים האחרונות ריכז תיקים מורכבים וחסך במשאבים, כדוגמת התביעה שהוגשה בעקבות השריפה בכרמל. איתן מנהיג ומהווה סמכות מקצועית בתחום הנזיקין גם בקנה מידה ארצי. יישר כוח!"

אותו עורך דין, שזכה להערכה ולשבחים על מקצועיותו, היה מי שחתם שנים לאחר מכן על הסכם הפשרה שסיים את פרשת רמב"ם – הסכם שהעניק פיצוי זעום לנפגעים, מבלי שאיש יישא באחריות פלילית.

בשעה שעו"ד צור חגג את זכייתו בפרס "עובד מצטיין", נקברו אותה שנה חולי סרטן רבים, שמתו בעקבות טיפולים לקויים ומרעילים, תרופות שפג תוקפן וכשלים חמורים נוספים. בתי העלמין התמלאו גופות, בעוד "העובד המצטיין" נותר עובד מצטיין, והפרקליטות הפלילית סגרה את התיק.

עו"ד איתן צור, מן הפרקליטות האזרחית, לא מצא לנכון להעניק לנפגעים פיצויים הולמים. לדבריו של עו"ד האני טנוס, נציגי הפרקליטות האזרחית פעלו בכל דרך אפשרית לצמצם את היקף הפיצוי ולשלם לנפגעים את המינימום שניתן.

הסתרת מידע מאזרחים זרים

אחד ההיבטים המעוררים ביותר בפרשה הוא הטיפול באזרחים זרים שנפגעו. רמב"ם מטפל מדי שנה במעלה מ-1,300 מטופלים זרים. התפלגות אזרחי המדינות היא כדלקמן: אזרחי רוסיה – 73.4%, אזרחי אוקראינה – 14.8%, אזרחי קזחסטן – 4.3%, אזרחי אזרבייג'ן – 1.5%, אזרחי בלארוס – 0.8%, אזרחי ארצות הברית – 0.8%, אזרחי מולדובה – 0.6%.

בשנים 2016-2017, כשהתרחשה הפרשה, המספרים היו אף גבוהים יותר עקב המצב הכלכלי הטוב יותר לפני מלחמת רוסיה-אוקראינה. אולם בפסק הדין לא מוזכר דבר על תושבי מדינות זרות, והם לא קיבלו שום פיצוי.

גם המדינות כמו רוסיה, אוקראינה, קזחסטן, אזרבייג'ן, בלארוס, ארצות הברית ומולדובה לא ניסו לטפל ולא היו להן טענות למדינת ישראל שהרעילה אזרחיהן בבית החולים. עקב פניית "מעקב", שגרירויות אוקראינה ורוסיה בודקות כעת את הנושא.

בראיון עם עובדת תיירות הרפואה, נמסר שבית החולים רמב"ם הוא "בית חולים טוב", אך לא נמסר שום מידע על פסק הדין מ-2025 ועל כך שבית החולים בין השנים 2016-2017 הרעיל חולי סרטן ויש פיצוי של 16 מיליון שקל. העובדה שעובדי תיירות הרפואה אינם מודעים לפרשה מעידה על מדיניות מכוונת של הסתרת מידע.

• על פי המידע המפורסם באתר בית החולים, מדי שנה מתקבלים בו כ־1,500 חולים זרים. עם זאת, לא נמסרה כל חלוקה מספרית בין חולי הסרטן לבין שאר המטופלים, ולא פורסם כמה מהם קיבלו בפועל טיפול שניתן בתרופות שפג תוקפן.

תיירי המרפא נותרו מחוץ לתמונה

השאלה כיצד ניתן לקבוע שתיירי המרפא כלל לא זכו לפיצוי נענית מתוך לשון פסק הדין עצמו: בית המשפט פסק סכום כולל של 16.2 מיליון שקלים. מתוכם, 2,700 אזרחי ישראל ששרדו את הטיפול בבית החולים קיבלו 4,000 שקלים לכל אחד – סכום מצטבר של 10.8 מיליון שקלים.
עוד נקבע, כי משפחותיהם של 2,700 מטופלים שנפטרו יקבלו 2,000 שקלים לכל משפחה, ובסך הכול 5.4 מיליון שקלים.

החשבון פשוט: כלל הסכום – 16.2 מיליון שקלים – הופנה אך ורק לאזרחים ישראלים. מכאן נובעת המסקנה המתבקשת: תיירי המרפא, שהיו בין הנפגעים, לא קיבלו פיצוי כלשהו.

ממשרדי עורכי הדין שייצגו את התובעים נמסר כי ייצוגם ניתן לישראלים בלבד, וכי סוגיית תיירי המרפא כלל לא עלתה לדיון. בפועל, לתיירים לא הייתה כל נציגות – לא מטעם שגרירויות זרות ואף לא באמצעות משרדי עורכי דין.

האחריות הבינלאומית והסתרת המידע מתיירי רפואה

פרשת רמב"ם אינה מתמצה בנזק הכבד שנגרם לאזרחי ישראל בלבד. אחד ההיבטים הקשים והמטרידים ביותר בפרשה הוא הפגיעה באזרחים זרים, אשר הגיעו לישראל במסגרת תיירות רפואית ואשר חלקם נחשפו, ככל הנראה, לטיפולים שנעשו בתרופות שפג תוקפן.

מטופלים אלה שילמו ממון רב בעבור הטיפול, מתוך אמון במוניטין הרפואה הישראלית, הנחשבת למתקדמת, אמינה ובטוחה. ואולם, בית החולים לא טרח להתרות בפניהם, לא פרסם דבר על פסק הדין או על הסכם הפשרה – לא בלשון זרה ואף לא בלשון עברית. גם באתר הרשמי של רמב"ם לא נמצא זכר לפרשה, ועל כן נותר המידע מוסתר הן מתיירי הרפואה והן מן הציבור הישראלי כולו.

מדיניות ההסתרה אינה נעצרת במסמכים רשמיים בלבד. אף ערכים בוויקיפדיה, שבהם ביקשה מערכת מעקב להוסיף מידע מהותי על הפרשה, נמחקו או שונו באופן שעמעם את העובדות. כך נבנתה מציאות ציבורית מעוותת, שבה מוסיף בית החולים להציג עצמו כמרכז מצוינות רפואית, שעה שההיסטוריה הקרובה ביותר שלו מוכתמת בפרשה של הרעלה שיטתית.

תופעה זו מעוררת שאלות כבדות משקל: האם מחויבת מדינת ישראל להעניק לחולים זרים רמת הגנה ושקיפות זהה לזו המוענקת לאזרחיה? האם קיים חיוב להודיע למדינות זרות כאשר אזרחיהן נפגעים ממחדל רפואי בישראל? והאם המשך שיווק שירותי הרפואה ללקוחות מחו"ל, תוך העלמת מידע כה חמור, אינו עולה כדי הונאה ביודעין?

הפרשה נושאת בחובה פוטנציאל ממשי למשבר ביחסי החוץ של ישראל. אם וכאשר תיחשף האמת במלואה, עשויות מדינות כ רוסיה ואוקראינה לדרוש הסברים, ואולי אף לנקוט צעדים משפטיים או דיפלומטיים. שתיקתה של ישראל בעניין זה עלולה להיתפס בזירה הבינלאומית לא רק כהתרשלות, אלא כניסיון מכוון להעלים פשע רפואי שנעשה כלפי אזרחים זרים.

פרשת רמב"ם מהווה, לפיכך, אבן בוחן עקרונית. כל עוד לא תוקם ועדת חקירה בלתי־תלויה, לא יוגשו כתבי אישום נגד האחראים ולא תונהג רפורמה מקיפה במנגנוני הפיקוח, השקיפות והאחריות הציבורית – לא ניתן יהיה להשיב את אמון הציבור, לא בישראל ולא בקרב הקהילה הבינלאומית.

הסכם הפשרה ככיסוי פרשה

הסכם הפשרה בתביעה הייצוגית מתייחס אך ורק למטופלים מן השנים 2016–2017, אף שמעשרות העדויות שנגבו על־ידי המשטרה – לרבות מעדויותיהם של מנהלים בכירים בבית החולים רמב"ם – עולה בבירור כי השימוש בתרופות פגות תוקף, בתרופות שלא אוחסנו כנדרש או שלא נעשה בהן שימוש בהתאם לכללים המקובלים, נמשך תקופה ארוכה בהרבה. תרופות אלה היוו סכנה בריאותית והשימוש בהן היה אסור, אך למרות זאת הן ניתנו לחולים במשך שנים רבות.

מן ההסדר עולה כי מספר המטופלים הכולל שניזוקו עקב שימוש בתרופות הבלתי־תקינות מסתכם בעשרות אלפי חולים, לאורך כל התקופה הארוכה שבה הפך השימוש בתרופות פסולות לשגרה ידועה בבית החולים רמב"ם.

העובדה שההסכם מוגבל לשנתיים בלבד מעוררת חשד כבד כי מדובר בניסיון לצמצם את החשיפה הכספית והמשפטית של בית החולים ושל מדינת ישראל, ולא בחשיפה אמיתית של מלוא היקף המחדל.

משרד הבריאות מחויב להקים לאלתר ועדת בדיקה מקצועית ובלתי־תלויה בפרשה החמורה, ולפעול בכל הכוח לחשיפת האמת על אשר התרחש בין כתלי בית החולים רמב"ם – בידיעתם המלאה של הנהלת בית החולים וראשיו – כפי שעולה מתיקי החקירה המשטרתיים.

עצם קיומו של הסכם הפשרה מוכיח את טענת הגורמים כי בית החולים ומשרד הבריאות פועלים מזה שנים בכל דרך ובכל אמצעי להשתקת הפרשה, שהינה מהחמורות ביותר מאז קום המדינה. פרשה זו הוסתרה מן הציבור ומן החולים עצמם עד לחשיפתה באמצעי התקשורת, והיא המשך ישיר למדיניות שבמסגרתה מנעו בית החולים ומשרד הבריאות הקמת ועדת בדיקה מקצועית בהתאם לחוק זכויות החולה.

המסר המסוכן: ניתן, ככל הנראה, להרעיל ולהימלט

פרשת רמב"ם שולחת מסר חמור שאין חמור ממנו: ככל הנראה ניתן להרעיל אלפי חולים במוסד רפואי ממשלתי – מבלי שאדם יחיד יישא באחריות אישית. הפיצוי הכספי שנפסק הוא זעום, והוא משולם מקופת המדינה, היינו – מכספי משלמי המיסים, שחלקם אף נמנו עם הנפגעים עצמם.

בית החולים רמב"ם מוסיף לפעול כסדרו, אותם מנהלים שהיו מופקדים על בטיחות החולים בשנות המשבר מוסיפים לכהן בתפקידיהם, והמערכת שהכשירה את הקרקע לפרשה מוסיפה להתקיים בלא שינוי מהותי. תרבות ההסתרה וההעלמה, שאִפשרה את התרחשותה של הפרשה מלכתחילה, מוסיפה לפעול גם עתה – כפי שעולה מתחקיר "מעקב".

עובדה מדאיגה נוספת היא כי בית החולים ממשיך לקלוט תיירי רפואה מחו"ל מבלי להעמידם על אודות הפרשה, ובכך ממשיך את דפוסי ההעלמה. כל עוד לא תוקם ועדת בדיקה מקצועית ובלתי תלויה, כל עוד לא יוגשו כתבי אישום נגד האחראים הישירים, וכל עוד לא יתבצעו שינויים מהותיים במנגנוני הפיקוח והבקרה – לא יוכל הציבור להיות סמוך ובטוח כי פרשה דומה לא תשוב ותתחולל.

מחירה של הפרשה אינו נמדד אך ורק בכסף או אף בחיי אדם. הפגיעה הקשה מכול היא קריסת האמון הבסיסי ביותר שרוחש האזרח כלפי מערכת הבריאות: האמון כי המוסדות שנועדו לרפא – לא יגרמו נזק. פרשת רמב"ם הוכיחה כי אמון זה הופר באופן החמור ביותר, והדרך להשבתו עודנה ארוכה.

חובה להזכיר נתון חוזר: המדינה תישא בתשלום העולה על 16 מיליון שקלים בשל הרשלנות – מכספי הציבור. לכך יש להוסיף את הוצאות הייצוג המשפטי וחוות הדעת, הנאמדות במיליוני שקלים נוספים. נתון מדויק טרם נמסר, ואנו ממתינים לתשובה רשמית ממשרד הבריאות.

• להורדת פסק הדין – לחץ כאן

ראיון בלעדי עם עו"ד האני טנוס: "רמב"ם הרעיל בני אדם"

מערכת מעקב קיימה ראיון מיוחד עם עו"ד האני טנוס, אשר שימש כאחד מעורכי הדין שייצגו את נפגעי פרשת רמב"ם בבית המשפט. במהלך השיחה הוא לא היסס לקבוע בצורה חדה: "רמב"ם הרעיל בני אדם."

עו"ד טנוס הדגיש כי בפרשה זו נפטרו כ־2,700 בני אדם. לדבריו, בית המשפט חייב את בית החולים לשלם פיצויים עד חודש אוקטובר 2025, אך נכון לעכשיו אין בידיו מידע מדויק כמה כסף שולם וכמה טרם הועבר למשפחות הקורבנות ולנפגעים החיים.

שאלה: על פי פסק הדין, משפחות הקורבנות מקבלות 2,000 ש"ח, בעוד הנפגעים ששרדו מקבלים 4,000 ש"ח. כיצד ייתכן שבמקביל עורכי הדין בתיק קיבלו סכומים של מעל 1.5 מיליון ש"ח?

עו"ד טנוס: "השקענו הון עתק בחוות דעת מקצועיות. לאורך כל התקופה עבדנו בחינם, והיו בתיק עורכי דין רבים. לבית המשפט מסרנו חוות דעת אחת – ועליה רמב"ם השיבו בעשר חוות דעת שונות, כולן במימון ציבורי. למעשה, רמב"ם ביקשו לשלם לכל אדם 50 ש"ח בלבד, ובית המשפט עצמו נטה לשלם אפס. אנחנו הצלחנו להשיג את התוצאה הזו. אמנם דרשנו שכר טרחה של כ־3 מיליון ש"ח, אך בפועל קיבלנו הרבה פחות".

עו"ד טנוס מוסיף כי גם באי כוח בית החולים הודו במהלך ההליך כי ניתנו לחולים תרופות שפג תוקפן. "אם כך", שאלנו, "מדוע נסגר התיק הפלילי?".
תשובתו: "הרעילו אנשים – והמשטרה סגרה את התיק. המשטרה למעשה סייעה לרמב"ם, ובית המשפט הצטרף לכך. צריך להבין את גודל הדברים: מדובר בבית חולים ממשלתי, גוף השייך למדינה, ולמדינה יש אינטרס לסגור שורות. כולם עוזרים זה לזה – על חשבון הציבור".

עו"ד טנוס מתאר את ניהול התיק כמאבק קשה מול מערכת חזקה. "נלחמנו עד הסוף, אבל המשטרה סגרה את התיק. למה? משום שרמב"ם הוא מוסד של המדינה. לבית החולים יש כוח עצום".

לסיכום הוא מודה כי בעיניו מדובר בכישלון חלקי: "המדינה הייתה חייבת לשלם הרבה יותר. בסופו של דבר הפיצוי הכולל עומד על 16.2 מיליון ש"ח בלבד – סכום שאינו משקף את עוצמת הפגיעה, אך זה מה שנפסק".

ככל הנראה, ובין השאר עקב פנייתנו, בחר בית החולים לפרסם הודעה רשמית:

בהתאם לס' 18(ג) ו־25(א)(3) ל"חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו–2006" (להלן: "החוק"), מובא בזה לידיעת הציבור, כי ביום 4.12.24 הוגש לאישורו של בית המשפט המחוזי בחיפה (בפני כב' השופט איל באומגרט) הסדר פשרה בבקשה לאישור התובענות הייצוגיות שבכותרת (להלן, בהתאמה – "בקשות האישור" ו־"הסדר הפשרה").

עיקרי ההליך

ביסוד עניינה של בקשות האישור שאוחדו לבקשה אחת עומדת טענת המבקשים כי המשיבות השתמשו בתרופות פגות תוקף לטיפול בחולים אונקולוגיים שקיבלו טיפול רפואי בביה"ח רמב"ם בשנים 2016–2017.

המשיבים הגישו תשובה לבקשת האישור והכחישו את הנטען בבקשת האישור. בין היתר, נטען כי הבקשה אינה עומדת בתנאי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

מבלי להודות בטענות המבקשים, מבלי שמעשה זה יהווה תקדים ו/או הודאה בחובתם לעשות כן, לצרכי פשרה בלבד, ולשם סילוק סופי מלא ומוחלט של כל הטענות שהועלו במסגרת התובענה – הסכימו המשיבים לפעול כאמור בהסדר הפשרה.

עיקרי הסדר הפשרה

"חברי הקבוצה המיוצגת" – כל מטופל חולה סרטן אשר טופל בתרופות אונקולוגיות בשנים 2016–2017 במרכז הרפואי (להלן: "המטופלים"), בהתאם לחלוקה הבאה:

א. כל מטופל שהיה בחיים במועד פרסום הפרשה (5.2.2020) (להלן: "הקבוצה הראשונה").
בהתאם לנתונים אשר בידי המרכז הרפואי – הקבוצה הראשונה מונה כ־2,700 מטופלים.

ב. כל מטופל שנפטר טרם מועד פרסום הפרשה (5.2.2020) (להלן: "הקבוצה השנייה").
בהתאם לנתונים אשר בידי המרכז הרפואי – הקבוצה השנייה מונה כ־2,700 מטופלים.

פיצוי חברי הקבוצה המיוצגת

המשיבים ישלמו פיצוי סופי בסך כולל של 16,200,000 ₪ (להלן: "סכום הפיצוי"), בכפוף ובהתאם למפורט להלן:

לכל חבר בקבוצה הראשונה ישולם סך כולל של 4,000 ₪.

בנוסף, בגין חברי הקבוצה הראשונה שלא פרשו מהקבוצה ולא פנו לממש את זכאותם לפיצוי עד למועד המוגדר להלן בסעיף 14 (90 יום ממועד שליחת ההודעה לחבר הקבוצה) – יתווסף סכום הפיצוי בגינם לכלל חברי הקבוצה הראשונה שפנו למימוש זכאותם, בחלוקה שווה.

בגין חברי הקבוצה השנייה שלא פרשו – סכום הפיצוי, בניכוי הסך הכולל שישולם בפועל לחברי הקבוצה הראשונה, יועבר לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד, כהגדרתה בסעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "הקרן"). הקרן תייעד, בשם משפחות חברי הקבוצה השנייה, את הסכום הנ"ל לטיפול אונקולוגי שאינו נמצא בסל התרופות, בהתאם לשיקול דעתה.

גמול ושכר טרחה

בית המשפט הנכבד נדרש לאשר גמול ל־13 המבקשים בסך של 130,000 ₪ בתוספת מע"מ;
ושכר טרחת עו"ד לב"כ המבקשים (7 משרדי עו"ד) בסך כולל של 1,500,000 ₪ בתוספת מע"מ.

פסק דינו של בית המשפט – אישור הסדר הפשרה

בית המשפט קבע בפסק דינו, מיום 15.6.2025, כי הסדר הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

לאור אישורו המלא של בית המשפט את הסדר הפשרה, התגבש אוטומטית מעשה בית דין, ויתור וסילוק סופי ומוחלט של חברי הקבוצה ביחס לכל ענייני הבקשה לאישור התביעה כייצוגית והתובענה כלפי המשיבה ו/או שלוחיה ו/או עובדיה ו/או מי מטעמה.
יובהר כי מעשה בית הדין חל על כל העילות, הדרישות, הטענות והסעדים נשוא התובענה והבקשה לאישור.

הבהרות

האמור לעיל הינו תמצית בלבד של הסדר הפשרה ושל פסה"ד מיום 15.6.2025. הנוסח המלא של הסדר הפשרה הוא המחייב. בכל מקרה של סתירה בין הוראות הסדר הפשרה לבין האמור במודעה זו – ייקבעו ההוראות שבהסדר הפשרה ובפסק דינו של ביהמ"ש הנכבד.

עיון בהסדר

הסדר הפשרה עומד לעיון:

במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה,

באתר המרכז הרפואי רמב"ם,

או בתיאום מראש במשרדי ב"כ המבקש:
עו"ד מתן פריידין, רחוב בר כוכבא 16 בני ברק.
דוא"ל: law.co.il-matan@nf

שגרירויות קזחסטן, אזרבייג'ן, בלארוס, ארצות הברית ומולדובה טרם מסרו תגובה. גם משרדי החוץ של רוסיה, אוקראינה, קזחסטן, אזרבייג'ן, בלארוס, ארצות הברית ומולדובה לא השיבו עד כה. מנגד, שגרירויות אוקראינה ורוסיה מסרו כי החלו בבדיקות בנושא. משטרת ישראל, מבקר המדינה ומשרד הבריאות לא הגיבו אף הם. כמו כן, פרקליטות המדינה – המחלקה הפלילית, וכן הייעוץ המשפטי לממשלה, לא מסרו תגובה.

עדכון 22.08.2025:

ממשטרת ישראל נמסר כי:

"שלום רב,

למענה לפנייתך יש לפנות לפרקליטות.

בברכה,
דוברות משטרת ישראל".

גורם משטרתי חוזר ומציין: "קיימנו חקירה מקיפה, נחשפנו לממצאים חמורים, ואף המלצנו על הגשת כתב אישום – אולם הפרקליטות בחרה לסגור את התיק. הגרסה הרשמית של המשטרה אף רומזת לכך".

הפוסט פרשת רמב"ם: בית חולים ממשלתי ככל הנראה הרעיל אלפי חולי סרטן הופיע לראשונה ב-מעקב.

באוקטובר 2023 (07.10) הודיע בנק דיסקונט כי יגדיל את מסגרות האשראי האוטומטיות ללקוחותיו בתקופת המלחמה. ואולם, איש עסקים לשעבר, בעל נכות בשיעור 65%, מצא את עצמו נקלע להליכי פשיטת רגל לאחר שהבנק ביטל את מסגרת המינוס והאשראי שניתנה לו. המקרה, שאירע במהלך מלחמת "חרבות ברזל", ממחיש את הפער החריף שבין הצהרות הבנק לבין יישומן בפועל.

איש העסקים סגר את עסקו עם פרוץ הלחימה, לאחר שכבר התמודד עם השלכות מגפת הקורונה והמצב הכלכלי הבלתי יציב. אף שהעסק צלח את תקופת הקורונה, המכה הבאה – פרוץ המלחמה – הייתה קשה מדי ולא אפשרה את המשך קיומו. כאשר פנה לבנק דיסקונט בבקשה להגדלת מסגרת אשראי זמנית בסך 60–70 אלף שקלים, על מנת לגשר על התקופה הקשה, נענה בסירוב נחרץ. תחת זאת, הבנק ביטל את מסגרת המינוס הקיימת ודרש את החזר מלוא חובותיו הקודמים.
לשם הבהרת מצבו, הציג האיש מסמכים המוכיחים כי גופים ממשלתיים – שהיו בין לקוחותיו – הקפיאו את תשלומיהם, וכי לקוחות נוספים ביטלו את התחייבויותיהם. חרף זאת, הבנק לא הביא בחשבון כי המדינה עצמה עיכבה את התשלומים, וממילא נמנעה ממנו היכולת לפרוע את חובותיו.

המצב הכלכלי הקשה הוביל את איש העסקים לדרדרות חמורה. בהעדר יכולת לרכוש מזון בסיסי, הוא נאלץ לאסוף מזון מפחי אשפה ולהסתמך על תרומות של שכנים. כאדם בעל נכות, הוא איבד גם את היכולת לממן בדיקות רפואיות נדרשות ותרופות. המצב הגיע לכדי כך שלא היה ביכולתו לשלם עבור שירותי תקשורת, מה שמנע ממנו ליצור קשר עם הבנק.

על פי המסמכים המשפטיים, עד לפרוץ המלחמה ניהל איש העסקים את חשבונו ללא יתרת חובה, שילם את התחייבויותיו בזמן וקיים יחסים תקינים עם הבנק. עם זאת, כשנקלע למצוקה זמנית בגין נסיבות חריגות שלא היו תלויות בו, הבנק סירב להושיט יד.

במקביל לקשיים הכלכליים, איש העסקים התמודד עם חובות שהצטברו כתוצאה מסגירת העסק, כולל חשמל, שכירות, ארנונה ותשלומים לספקים. רשויות מקומיות הקפיאו תשלומים שהיו מגיעים לו, מה שהחמיר את מצבו הכלכלי.

בנק דיסקונט התחיל להפעיל לחץ משפטי באמצעות עורכי דין ובסופו של דבר תבע את איש העסקים. התביעה הוגשה למרות שעורך הדין המייצג את הנתבע בהליכי פשיטת רגל שלח לבנק מכתב שהודיע על כוונתו לפתוח בהליכי פשיטת רגל עוד לפני הגשת התביעה.

בבקשה לבית המשפט, איש העסקים הבהיר כי אין בכוונתו להתחמק מחובותיו ובמסגרת הליכי פשיטת הרגל יידרש להתמודד עם מכלול חובותיו. הוא ביקש לתת פסק דין בהיעדר הגנה ולהורות לבנק להגיש את תביעתו במסגרת הליכי פשיטת הרגל.

המקרה מעורר שאלות מהותיות באשר לפער שבין המסרים השיווקיים שמציג הבנק לציבור לבין מדיניותו בפועל. בעוד רותם סלע מככבת בפרסומות הבנק תחת הסיסמה "דיסקונט איתך", ומבטיחה תמיכה בעסקים קטנים בשעת מצוקה, המציאות שחווה איש העסקים הייתה שונה בתכלית.

בהיעדר נתונים מדויקים על היקף המקרים הדומים, קשה לקבוע אם מדובר באירוע חריג או בתופעה רחבה יותר. עם זאת, המקרה מעלה סוגיות עקרוניות באשר לאופן שבו מתמודדים הבנקים עם לקוחותיהם הנקלעים למצוקה כלכלית בתקופות של משבר לאומי.

איש העסקים מסר כי רק בזכות אחותו, שהתגייסה לסייע לו ומממנת את ייצוגו המשפטי, הצליח להתחיל בהליכי פשיטת רגל מסודרים במטרה לשקם את חייו ולצאת ממעגל החובות. עו"ד המייצג אותו בהליכי פשיטת הרגל שלח לבנק הודעה על כוונת הפתיחה בהליכים, אך הבנק בחר להמשיך בתביעה המשפטית.

בתגובה לטענות, בנק דיסקונט דחה את הטענות ומשיך לדרוש את החוב. הבנק מיוצג על ידי עורכי הדין מהמשרד מזור, חכים, בית הלחמי ושותפים.

המקרה מדגיש את החשיבות של בחינת מדיניות הבנקים בטיפול בלקוחות בתקופות משבר, במיוחד כשמדובר באנשים עם מוגבלויות או בנסיבות חריגות. השאלה המתעוררת היא האם הבנקים עומדים בהתחייבויותיהם הציבוריות לתמוך בלקוחותיהם בעתות מצוקה, או שמדובר בהבטחות שיווקיות בלבד.

ציטוטים נבחרים מתוך הבקשה שהוגשה לבית המשפט מטעם הנתבע

הנתבע, מתוך כבוד עמוק למערכת המשפט ולזמן השיפוטי היקר, מביא בפני בית המשפט הנכבד את סיפורו הקשה, שהחל עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ביום 7.10.2023. עד לאותו יום, חייו הפיננסיים התנהלו ללא רבב – ללא יתרות חובה, בתשלומים סדירים, ובקשרים תקינים עם הבנק התובעת. אך בשעת מצוקה לאומית, מצא עצמו מול חומת אטימות בנקאית, שסירבה להושיט יד.

האבסורד, לדברי הנתבע, זועק לשמיים: בעוד דמותה של רותם סלע מככבת בקמפיינים יוקרתיים תחת הסיסמה "דיסקונט איתך", הרי שבפועל – "דיסקונט נגדך". בקשתו למסגרת אשראי זמנית, בסך 60–70 אלף ש"ח בלבד, נדחתה, למרות שהיה בכך כדי לגשר על תקופת המשבר ולהחזיר את החוב במלואו.

עם פרוץ המלחמה הוקפאו תשלומים שהיו מגיעים לנתבע, ובמקביל סירב הבנק להעניק סיוע. הנתבע, בעל נכות בשיעור 65%, הידרדר במהרה למצב של חוסר יכולת לרכוש מזון, לשלם עבור צרכים בסיסיים ואף להגיע לבדיקות רפואיות. מצבו הידרדר עד כדי איסוף מזון מפחי אשפה והסתמכות על תרומות שכנים.

הנתבע מדגיש כי אין בכוונתו להתחמק מחובותיו, וכי כבר החל בהליכי פשיטת רגל מסודרים. הוא מבקש כי תביעת הבנק תידון במסגרת הליך זה, תוך שמירה על עקרון השוויון בין נושים, ובכך להימנע מבזבוז משאבים שיפוטיים יקרים.

"זהו פרדוקס אכזרי", סיכם הנתבע, "שבו מוסד פיננסי המתהדר בסיסמאות של סיוע ועמידה לצד לקוחותיו, הוא עצמו זה שדוחף אותם אל פי התהום".

את בנק דיסקונט מייצגים בתביעה באי-כוחו, עורכי הדין רון חכים (מס' רישיון 37380) ואח', ממשרד עורכי הדין מזור, חכים, בית הלחמי ושות'.

תגובת בנק דיסקונט:

בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 23.3.2025, הגיש הבנק את תגובתו לתיק. כבר בפתח הדברים מובהר, כי בקשת הנתבע אינה עומדת בהוראות הדין, ולפיכך יש לדחותה. ככל שלנתבע טענות לגופו של עניין כנגד התביעה, עליו לפעול בהתאם לחוק ולהגיש כתב הגנה מסודר, בו יעלה את טענותיו. אנו מצפים מהנתבע לשמור על כבוד בית המשפט ולעשות שימוש בשפה נקייה ומכובדת.

למעלה מן הצורך יודגש, כי מקריאת בקשת הנתבע עולה שלא זו בלבד שהוא אינו מכחיש את קיומו של החוב, אלא שהוא אף מודה בו במפורש. מבדיקות שביצע הבנק במערכות הממוחשבות, הן במועד הגשת התביעה והן במועד זה, לא נמצאה כל אינדיקציה לכך שהנתבע מצוי בהליך חדלות פירעון. ככל שניתן בעניינו צו לפתיחת הליכים, היה עליו להציגו בפני בית המשפט ולהמציאו לידי הבנק. ככל שהוגשה בקשה למתן צו לפתיחת הליכים, הרי שכל עוד לא ניתן צו כזה – אין כל עיכוב הליכים בעניינו. מובן כי אם וכאשר יינתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של הנתבע, יעתור הבנק בבקשה מתאימה לעיכוב ההליכים בתיק.

לאור כל האמור, עמדת הבנק בתיק זה הובהרה במלואה בפני בית המשפט.

דיסקונט חוגג רווחי עתק – הלקוחות נאנקים

בנק דיסקונט פרסם את תוצאותיו הכספיות לרבעון הראשון של השנה, המציגות רווח נקי של 1.1 מיליארד שקל – עלייה של 6.7% בהשוואה לרווח של 1.04 מיליארד שקל ברבעון המקביל אשתקד. הרווח משקף תשואה על ההון של 13.6%, ירידה לעומת 14.1% בשנה שעברה, אולם למרות השחיקה בתשואה, הבנק מתכנן חלוקת רווח נדיבה לבעלי המניות: 446 מיליון שקל כדיבידנד במזומן, המהווים 40% מהרווח, ורכישה עצמית של מניות בהיקף של 111 מיליון שקל, 10% נוספים מהרווח. סך הכול מדובר בחלוקה של מחצית מהרווח הנקי – שיעור החלוקה המרבי שאושר על ידי הפיקוח על הבנקים.

במחצית הראשונה של השנה הרווח הנקי של דיסקונט הסתכם ב־2.15 מיליארד שקל, עלייה מתונה של 2.7% בלבד, עם תשואה על ההון של 13.3% – הנמוכה ביותר במערכת הבנקאית לתקופה זו. לצד זאת, הבנק מציג שינוי מבני משמעותי: בעקבות התקדמות הליך מכירת כאל, דו"חות החברה מציגים לראשונה את פעילות כרטיסי האשראי כ"פעילות מופסקת", כשהתוצאות מוצגות בנפרד מתוצאות הבנק.

עלייה זו ברווחיות מתרחשת חרף ירידה חדה בהפרשות להפסדי אשראי – 60 מיליון שקל בלבד ברבעון, לעומת 191 מיליון שקל בשנה הקודמת. במחצית כולה ההפרשות הסתכמו ב־112 מיליון שקל, כמעט מחצית מהיקף ההפרשות בתקופה המקבילה אשתקד. מנגד, הכנסות הבנק מעמלות רשמו זינוק של 10.3%, ובעיקר בעמלות מניירות ערך שצמחו ב־12.2% ל־101 מיליון שקל, ובעמלות מעסקי מימון שכמעט הוכפלו והגיעו ל־70 מיליון שקל.

לצד ההכנסות, הבנק נאלץ להתמודד עם גורמים שפגעו בשורת הרווח: פסק דין של בית הדין האזורי בתל אביב חייב את חברות כרטיסי האשראי לשלם מע"מ על חלק מעסקאות המט"ח שלהן רטרואקטיבית משנת 2012, מה שחייב את דיסקונט להפריש 75 מיליון שקל. נוסף על כך, הבנק שילם 86 מיליון שקל במס מיוחד שהוטל על הבנקים לשנים 2024–2025, אם כי שאר הבנקים לא בחרו להחריג תשלום זה מדו"חותיהם. גורם נוסף שפגע בתוצאות הוא שחיקה במרווח המימון: מ־1.6% ברבעון המקביל ל־1.4% כעת, וכאשר מנטרלים יתרות עו"ש שאינן נושאות ריבית – ירידה חדה מ־1.4% ל־0.9%. האינפלציה, שעמדה על 1.3% בלבד לעומת 1.6% בשנה שעברה, הקטינה גם היא את הכנסות המימון, שעמדו על 2.9 מיליארד שקל – עלייה שולית של 1.9% בלבד.

בתחום האשראי, הבנק רשם מתחילת השנה צמיחה כוללת של 3.7% והגיע לתיק אשראי של 277 מיליארד שקל. האשראי לעסקים גדולים גדל בשיעור מרשים של 7.4%, המשכנתאות גדלו ב־4%, האשראי לעסקים קטנים וזעירים עלה ב־3.5%, בעוד שהאשראי למשקי בית כמעט ולא השתנה – עלייה זניחה של 0.4% בלבד.

בד בבד, הבנק חתם על הסכם קיבוצי חדש עם ועד העובדים, שיהיה בתוקף עד 2027. ההסכם כולל סיום העסקתם של 75 עובדים במעמד קבוע, הגבלת צבירת ימי מחלה, ותוספות שכר חודשיות בממוצע של 500 שקל לעובד (למעט עובדים בחוזים אישיים) – בכפוף לביצועיהם. לפי הנהלת הבנק, להסכמים אלה לא צפויה להיות השפעה מהותית על הרווחיות.

נתונים אלה ממחישים את הפער שבין תחושת הציבור, ובמיוחד הלקוחות, לבין מציאות עסקית שבה בנק גדול במדינה מצליח להגדיל רווחים ולחלק מאות מיליוני שקלים לבעלי המניות, גם כאשר חלק מלקוחותיו מתמודדים עם יוקר מחיה הולך וגובר, עלויות אשראי גבוהות ועמלות שממשיכות לעלות. בעוד שדיסקונט מציג רווחיות נאה ומימוש אסטרטגיות חלוקה אגרסיביות, השחיקה במרווחי המימון לצד הצמיחה המתונה בתחומים מסוימים עשויה להעיד על אתגרים שיחייבו את הבנק למצוא מקורות נוספים לשימור קצב הרווחיות בשנים הבאות – מבלי להעמיק עוד את נטל העלויות על הציבור הרחב.

הפוסט דיסקונט דחף לקוח נכה לאכול מפחי זבל במלחמה הופיע לראשונה ב-מעקב.

האם סמיון גרפמן ומשרד עורכי דינו עשו שימוש במערכת ההוצאה לפועל ככלי לתגמול אישי בעקבות תחקיר עיתונאי? הסיפור המקומם הנפרש לעינינו הוא עדות כואבת לדרך שבה כלים משפטיים, אשר נועדו לשרת את הצדק, עלולים להפוך לחרב ניגוח – מתוחכמת, אכזרית, ולעיתים אף נטולת תום לב.

מערכת "מעקב" עומדת לאחרונה בלבו של סיפור משפטי תמוה, שמריח במלוא מובן המילה כנקמה. עבריין שהורשע, מר סמיון גרפמן – המוכר לציבור בעיקר מהתבטאויותיו הפרובוקטיביות ברשת – יחד עם משרד עורכי דינו בניהולו של עו"ד גיא אופיר, פתחו תיק הוצאה לפועל נגדי, כעיתונאי ומפעיל מערכת "מעקב".

בחודש יוני 2024 נפסק לזכותו של מר סמיון גרפמן סכום סמלי של 1,000 ש"ח בלבד, כהוצאות משפט בהליך אשר פרטיו אסורים בפרסום. ואולם, מאחורי הסכום הזעום והמתעתע הזה, מסתתרת תמונה קשה ומעוררת דאגה: סיכול מכוון של ביצוע התשלום, נקיטת הליכי אכיפה שנושאים גוון נקמני, ויש שיאמרו – אף ביזוי של המערכת המשפטית ורמיסת ערכיה הבסיסיים של יושרה, הגינות ותום לב.

כשהמשפט הופך לכלי נקמה

דווקא מאז פסק בית המשפט לטובתו של העבריין המורשע, מר סמיון גרפמן, והורה על תשלום הוצאות משפט בסכום סמלי במיוחד — הולכת ונחשפת פרשה חריגה, המטילה צל כבד על דרכי הפעולה של גורמים משפטיים המבקשים לעיתים לעקוף את תכלית הדין ולרתום את מוסדות האכיפה לשירותם של מתדיינים הפועלים בחוסר תום לב, לא לשם עשיית צדק – אלא לצרכים אחרים בתכלית.

מן התמונה המצטיירת מתוך השתלשלות האירועים עולה דמותו של גרפמן כאדם קפדן, זעיר-רוח, ונחוש להפעיל מנגנונים ציבוריים – על חשבון משאביהם וזמנם – לקידום מטרותיו הפרטיות.

גרפמן, עוד בטרם ניתן פסק הדין, ולאחריו – התנה במפורש כל התקשרות עמו בכך שתיעשה אך ורק באמצעות משרד עורכי דינו. דרישה זו כובדה באופן מלא. כעיתונאי, העברתי באמצעות כתביה של מערכת החדשות פנייה רשמית ומנומקת למשרדו של עו״ד גיא אופיר, בבקשה לקבל את פרטי החשבון הנדרשים לשם תשלום הסכום שנפסק. הפנייה הייתה מדויקת, עניינית ונטולת משוא פנים – אך נענתה בשתיקה ובמנגנון התחמקות מתסכל.

במקום לקבל מענה ראוי, סביר ומידתי – נתקבלו תגובות לקוניות, תירוצים רופפים וחסרי שחר, ובעיקר – הימנעות עקבית ומתמשכת ממסירת פרטי החשבון הנדרשים.

מן התיעוד שהוצג אף במסגרת ההליך המשפטי (תיק הוצל"פ מס' 505468-08-24), עולה כי משרדו של עו"ד גיא אופיר שלח את פרטי החשבון לכתובת דוא"ל שגויה – פעולה העשויה להתפרש, למצער, כתרשלות חמורה, ואולי אף כמעשה מחושב.

למרבה האבסורד, תחת בחינה עצמית או לקיחת אחריות, הופנתה האשמה דווקא כלפי הצד שביקש לקיים את חיובו ולשלם.

נוכח סירובו העקבי של משרד עורכי הדין למסור פרטי חשבון תקינים, בוצע התשלום באמצעות אפליקציית "ביט" – באופן מדויק, ולפי הסכום שנקבע בפסק הדין. גם ניסיון זה נתקל בדחייה מצד משרד עו״ד אופיר. דחייה זו, המהווה בפועל סירוב לקבלת תשלום שנפסק כדין, אינה עולה בקנה אחד עם כללי תום הלב או עקרונות הצדק הדיוני.

כך התהווה מצב אבסורדי: הצד שדרש את התשלום – הוא עצמו סירב לקבלו.

מן המסמכים שהוצגו במסגרת ההליך עולה תמונה מדאיגה: גרפמן – המרצה לשעבר עונש מאסר בבית סוהר פדרלי – בצוותא חדא עם משרד עורכי דינו, פעל, כך נראה, לשיבוש הליך גביית החוב, וזאת לשם יצירת עילה מלאכותית לפתיחת תיק בהוצאה לפועל. לא מתוך צורך כנה באכיפת פסק-הדין – אלא ככלי נקמה, הטרדה, וגרימת נזק יזום ליריב. מדובר בהתנהלות שעלולה להעיד על ניסיון להפיק תועלת אסורה תוך שימוש מניפולטיבי במנגנוני האכיפה: פגיעה יזומה בדירוג האשראי (BDI), גרימת הוצאות מיותרות, בזבוז משאבים, ולעיתים אף הפקת רווח כלכלי עקיף.

בהמשך, עוד טרם פתיחתו של תיק ההוצאה לפועל, הוגשה על ידי בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. בפני הערכאה השיפוטית הובאו העובדות כהווייתן: פרטי החשבון לא נמסרו בהתאם להנחיה, ואילו ביצוע התשלום עוכב — לא בשל מחדל או התרשלות מצד המשלם, אלא כתוצאה ממהלך יזום, שיטתי ומכוון מצד הגורם שדרש את הסכום. מקרה זה, לדאבון הלב, ממחיש כיצד ניתן לנסות ולכופף את סדרי הדין לשמש כלי במערכה אישית, תחת שיהיו אמצעי להגשמת צדק.

הליך נקמתי בהוצאה לפועל: עבריין שהורשע ועו"ד

במקום לכבד את פסק דינו של בית המשפט ולקבל את הסכום שנפסק – בחרו סמיון גרפמן ומשרד עורכי הדין גיא אופיר לנקוט בדרך עקיפה ולפתוח תיק הוצאה לפועל בגין החוב.

ראוי להבהיר: פתיחת תיק בהוצאה לפועל מלוּוה בהשלכות כלכליות כבדות – ההוצאות צוברות ריבית והיטלים נלווים, ולעיתים הסכום הופך לבלתי מידתי ביחס לחוב המקורי. לא זו בלבד, אלא שכאשר נפתח תיק בגין אי-קיום פסק דין, נשללות מהחייב מרבית האפשרויות להתגונן – לא ניתן להגיש התנגדות לחוב, שכן מדובר בפסק דין חלוט, ולמעשה נותרה בידיו רק ברירה אחת: לשלם. הימנעות מתשלום מובילה, הלכה למעשה, להליכי גבייה אגרסיביים, לרבות עיקול חשבונות בנק, משכורות ונכסים – כלומר, נטילת הכסף בכוח, באמצעות זרועה של מערכת ההוצאה לפועל.

מדובר בפרקטיקה בעייתית, אך ככל הנראה קיימת — פרקטיקה חריגה, הראויה לביקורת מוסרית נוקבת. כאשר כלי זה מופעל בידי עורכי דין כאלו הפועלים במסגרת משרדו של עו"ד גיא אופיר, הוא מאבד את ייעודו המקורי, והופך לכלי מניפולטיבי עתיר-עוצמה, אשר עלול לשמש לא רק לשם גביית חוב, אלא גם כאמצעי להפחדה, להרתעה ואף לנקמה במסווה משפטי.

תוצאת המהלך שיזם משרדו של עו״ד גיא אופיר אינה מותירה לחייבים כל מרחב פעולה. נשללת מהם האפשרות להסביר כי ניסו לשלם, ואף מערכות ההוצאה לפועל אינן פתוחות לבחינה מחודשת של הסיטואציה – שהרי הכללים מחייבים, ורשמים אינם מצפים למצגי שווא או לרמייה מצד עורכי הדין המופיעים לפניהם. בקשות ל"התנגדות לחוב" נדחות באופן אוטומטי, מבלי להיכנס לעובדות המקרה, שהרי הכל מבוסס – לכאורה – על פסק דין קיים.

במקרה דנן, נראה כי מטרת ההליך חורגת מהשגת חוב בלבד. גרפמן ומשרדו של עו״ד אופיר מבקשים לקבל סכום גבוה מהנקבע בפסק הדין – והתחושה היא שיש בידיהם גם מניע נקמני. ראוי להזכיר כי אתר "מעקב" פרסם תחקירים מקיפים בעניינם, אשר לא נענו בתביעת לשון הרע – משום שלמרות הסגנון, לא נמצאה בהם עילה משפטית תקפה. למעשה, עו"ד גיא אופיר הוגדר כשקרן – קביעה חמורה, אשר תלווה אותו בהליכים עתידיים. גרפמן, כידוע, הינו עבריין מורשע, והצירוף בין השניים יוצר מצג מטריד.

בסופו של דבר, תחת קבלת הסכום הסמלי בן אלף השקלים — אותו הצעתי לשלם בתום לב, ובהתאם לפסיקת בית המשפט — בחרו מר סמיון גרפמן ומשרד עורכי דינו, בניצוחו של עו"ד גיא אופיר, להפעיל כנגדי את מנגנון ההוצאה לפועל.

דומה כי לא העלו בדעתם כי דווקא אני, עיתונאי הפועל מכוח שליחות ציבורית, יודע גם לחרוג מן המוסכמות כאשר הדבר נדרש — ובפרט כאשר נדמה כי הצד שכנגד תופס עצמו כמי שמרשה לעצמו לעמוד מעל לחוק, או למצער — מעל לביקורת הציבורית.

הפתעה משפטית: הרשם הורה לדון בבקשת "פרעתי"

על רקע השתלשלות האירועים החריגה והחמורה, הוגשה על-ידי בקשה לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, הידועה כ"בקשת פרעתי".

• בקשת "פרעתי" מוגשת על-ידי חייב הטוען כי קיים את פסק הדין או שילם את החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, ולפיכך אין עוד עילה להמשך ניהול ההליך

במסגרת הבקשה פורטו בהרחבה כלל הפעולות שנעשו לשם ביצוע התשלום: תכתובות דואר אלקטרוני, ביצוע העברת התשלום באמצעות אפליקציית "ביט", וכן מסמכים שהוגשו עוד קודם לכן במסגרת הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט — לאחר שמר סמיון גרפמן נמנע ביודעין מלמסור את פרטי חשבון הבנק שלו, כמתחייב.

על אף שמרבית הבקשות מסוג זה נדחות על הסף ברובם המכריע של המקרים – וזאת מאחר שהתשלום לא התקבל בפועל אצל הזוכה – מצא הרשם גיא אבגי, במקרה דנן, כי יש לחרוג מהכלל ולהורות על קיום דיון. החלטה חריגה זו משקפת הבנה משפטית עמוקה ומנומקת, ולפיה אין מדובר במחלוקת שגרתית על אודות תשלום שולי, אלא בפרשה עקרונית ורחבת-היקף, המצדיקה בירור שיפוטי יסודי, סדור ומעמיק.

• הבהרה והסבר תמציתי: בהוצאה לפועל, "זוכה" הוא מי שפותח את התיק, ו"חייב" הוא מי שהתיק נפתח נגדו

יש לשוב ולהדגיש: דומה כי תיק ההוצאה לפועל נפתח בנסיבות המעוררות חשש ממשי למניע נקמני מובהק — שמטרתו להפעיל לחץ פסול ולהטיל מורא עליי כעיתונאי.

מן התמונה המצטיירת עולה כי משרד עורכי הדין גיא אופיר, יחד עם מר סמיון גרפמן, פעלו בדרך אשר על פניה נועדה לפגוע בחופש העיתונות, ויש בה כדי להתפרש כניסיון להכות בי על רקע עיסוקי העיתונאי — ובפרט נוכח פרסום תחקירים מהותיים, בעלי חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה.

תחת כסות של אכיפת פסק דין, גויס מנגנון ההוצאה לפועל לשמש כלי לנקמה אישית — שנועד להרתיע, לשתק ולהשתיק, תוך ניסיון מובהק להעביר מסר חד ונוקב: לחשיפת האמת עלולה להיות תוצאה אחת – תשלום אישי כבד.

• לידע הכללי: ואולם גם לנוכח לחצים כבדים, הליכים משפטיים תובעניים ואף פגיעות בריאותיות ממשיות — לא אשוב ולא ארתע. נשבעתי לשרת את הציבור ביושר ובנאמנות, ולהביא את האמת לאור. גם כאשר מולי ניצבים בעלי כוח שמקורו אינו בצדק אלא ביכולת להטיל סנקציות — אין בכך כל עילה לכניעה

חקירת עיתונאי באישור הרשם חשפה כשל חמור במשרד אופיר

בהחלטתו הסופית, הפנה כב' הרשם גיא אבגי ביקורת נוקבת וחריפה ביותר כלפי עו"ד רועי בן דוד, אשר הופיע מטעם משרד עו"ד גיא אופיר. במסגרת תפקידי העיתונאי, וללא כל ייצוג משפטי, קיימתי חקירה מעמיקה, סדורה ומקצועית של אותו עורך דין, ישירות באולם הדיונים – חקירה אשר חשפה ממצאים מהותיים והביאה לבירור האמת. יש לציין כי החקירה התקיימה באישור מפורש של הרשם.

• שקרים, מניפולציות, אי-מסירת הדברים כהווייתם, נקמה ואבסורד – כך תיארתי, בדבריי מתוך הפרוטוקול הרשמי

• מניפולציות מצד סמיון גרפמן במהלך הדיון והחקירה

• ניסיון לשכתב את המציאות: גם עורכי דין נחקרים באולמות המשפט

• הסיכום אשר הבאתי, ומהווה את דבריי האחרונים שנשאו באולם בית המשפט

פסק הדין והחלטתו של כב׳ הרשם גיא אבגי

מכובד וראוי לציון כי כבוד הרשם גיא אבגי לא זו בלבד שהתייחס לטענותיי כפי שנפרשו במסגרת טענת "פרעתי" ובסיכומים, אלא אף שילב בפסק דינו את תיאור נסיבות המקרה – כפי שנמסרו על־ידי לפרטיהן.

כב' הרשם אבגי פסק, ובצדק, כי אין מחלוקת באשר לסך של 1,000 ש"ח – וזהו הסכום שיש לשלם. גם בדבריי טענתי בעקביות ובמפורש, כי אני נכון ומוכן לשלם את הסכום האמור.

כב' הרשם אבגי ציין בפירוש כי מר גרפמן עצמו ביקש שכל פנייה אליו תיעשה באמצעות עו"ד גיא אופיר ומשרדו. משכך, הטענה כי לא נעשתה אליו כל פנייה – לא זכתה לאמון ולא התקבלה על ידי הרשם.

בתחילת ההליך, סמוך לאחר פתיחת התיק וקביעת מועד הדיון, ניתנה על ידי כב' הרשם אבגי החלטה כללית שכוונה לכלל הצדדים – לשקול קיום הליך גישור בטרם הדיון. ניסיון זה לא נשא פרי. בהמשך, ציין הרשם כי אף שהכיר בכך שעמדו בפניי קשיים ממשיים, הוא ציפה כי אמצא את הדרך להסדיר את התשלום בסך 1,000 ש"ח טרם הדיון.

• ביקורת חריפה על סמיון גרפמן ועל משרד עורכי הדין גיא אופיר

בפסק דינו, כב' הרשם גיא אבגי קבע כי פעילות משרד עורכי הדין גיא אופיר אינה עומדת בדרישות התקנות. בציטוט מדויק מתוך ההחלטה נאמר: "כאמור על ידי הזוכה. האמור עומד בניגוד לתקנה 161(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי". נוסף על כך, צירף הרשם את הקנות הראויות, המעידות – מן הראוי לומר – על בושה וחרפה לנוכח היעדר הידע המקצועי במשרד עורכי הדין גיא אופיר, ואף ככל הנראה רשלנות מצד משרד זה.

בפסק הדין הובא, בין היתר, כי המייל שנשלח מטעם המשרד כלל למעלה משתי שגיאות כתיב חמורות, נתון מהותי המצביע בבירור על כך כי המייל לא התקבל אצלי כלל (ולכאורה, חשף את הקומבינה של משרד עורכי הדין גיא אופיר).

בפסק דינו קבע כב' הרשם גיא אבגי כי קיימת קושי מהותי בקבלת טענותיו של עו"ד רועי בן דוד. כלשון הציטוט: "יש קושי של ממש לקבל טענה זו". קביעה זו מחזקת את המסקנה כי חקירתי את עורך הדין בוצעה באופן יסודי, מקצועי וממוקד.

עניין מהותי נוסף העולה מפסק דינו של כב' הרשם גיא אבגי נוגע לפרק העוסק בזוכה – מר סמיון גרפמן ובא-כוחו. הרשם מציין, בין היתר, כי ננקטה גישה של "ראש קטן", ומפנה בהקשר זה לסעיף 16 לפסק הדין, בו נכתב במפורש: "התנהלות הזוכה אף אינה חפה מקשיים". דברים אלה מצביעים באופן מובהק על כך שמשרד עורכי הדין גיא אופיר, ככל הנראה, נקט בהתנהלות לקויה, שיש בה כדי להוות כשל מערכתי חמור ואף בושה מקצועית נוספת.

במקום לפעול בתום לב, לשתף עמי פעולה, למסור את פרטי החשבון הנדרשים או לאשר את ביצוע התשלום באמצעות אפליקציית "ביט" – בחרו הצדדים, מר סמיון גרפמן ומשרד עורכי הדין גיא אופיר, לפנות להליכי הוצאה לפועל וליזום פתיחת תיק שמניעיו, ככל הנראה, נקמניים ונגועים בתחושות של טינה וכעס.

בפסק דינו ממשיך כבוד הרשם גיא אבגי להפנות ביקורת נוקבת כלפי משרד עורכי הדין גיא אופיר. הרשם מציין כי לא הצליח להבין מדוע פעל המשרד בכל המרץ כדי להימנע ממסירת פרטי החשבון כנדרש.

בנוסף, מציין הרשם כי בסוגיה זו ניתנה החלטה נוספת של בית משפט השלום במסגרת הליך ביזיון בית המשפט, אשר הוגש עוד בחודש אוגוסט 2024.

בפסק דינו קבע כבוד הרשם, כי לו ביקש בא-כוח המבקש לקבל את הסך של 1,000 ש"ח — יכול היה לעשות כן. עוד הוסיף הרשם, כי אף אני יכולתי, לכאורה, למצוא דרך חוקית להעברת התשלום האמור; ואולם בפועל, הדבר לא התאפשר לי.

עוד נקבע, כי אין כל מקום לפסוק שכר טרחת עורך דין לטובת משרד עורכי הדין שייצג את הצד שכנגד, וזאת חרף ניסיונם לגבות הוצאות משפט, לכאורה, ממניעים של ענישה או הרתעה — דרישה אשר נדחתה על ידי בית המשפט באופן חד משמעי. יודגש, כי אף שהחוב בסך 1,000 ש"ח נותר על כנו (ובדין כך), הוטלו בסופו של דבר הוצאות כספיות לטובת אוצר המדינה, אשר חלו על כלל הצדדים.

תוצאה אבסורדית במיוחד היא, כי הצדדים — ובכללם מר סמיון גרפמן עצמו — חויבו, בין היתר, בתשלום נוסף בסך 300 ש"ח לקופת אוצר המדינה, וזאת בגין התנהלות בלתי סבירה מצדם, אשר יצרה עומס מיותר על המערכת השיפוטית.

במילים אחרות: ניסיון סרק להפעיל לחץ, להשפיל או לזכות בתוספת הוצאות – לא זו בלבד שנכשל, אלא הפך לחרב מתהפכת כלפי יוזמיו.

תלונה ללשכת עורכי הדין

בעקבות התנהלות מקוממת, הגשתי – במסגרת תפקידי כעיתונאי – תלונה רשמית ללשכת עורכי הדין נגד עורך הדין גיא אופיר. תלונתי נסמכת, בין היתר, על פסק הדין שפורסם בכתבה עיתונאית שכתבתי, וכן על פסקי דין נוספים ופרוטוקולים מהליכים משפטיים, שבהם לא הייתי צד להליך, אלא תיעדתי אותם כעיתונאי עצמאי.

בנוסף, תועד עו"ד אופיר כשהוא מדבר אליי בבוטות, משפיל אותי ופוגע בי מילולית – אך ורק בשל כך שתיעדתי את ההליך המשפטי, חשפתי סתירות ועיוותים שהתגלו בו, ופרסמתי ממצאים עיתונאיים מהותיים, אשר עמדו בלב התחקיר. נדמה כי עצם אחריותי העיתונאית, יושרי ומקצועיותי, היו לו לצנינים.

התלונה התקבלה בלשכת עורכי הדין, וכעת היא מצויה בשלב של בחינה לקראת הכרעה. השאלה העקרונית שמונחת לפתחה של הלשכה היא האם רשאי עורך דין – במסגרת תפקידו – לשקר, להשפיל עיתונאי, לפגוע בו במכוון, ליזום פתיחת תיק בהוצאה לפועל כמעשה נקמה, ואף למנוע ממנו תשלום שנפסק לזכותו – כל זאת כחלק ממערך פוגעני שיטתי.

עוד כוללת התלונה טענה חמורה נוספת, הנמצאת בשלב זה בבחינה ואינה בשלה לפרסום. ואולם כבר כעת מתעוררת שאלה רחבה יותר: האם מותר למשרד עורכי דין – ובכלל זה משרדו של עו"ד גיא אופיר – להפעיל מערכת גבייה כוחנית, העלולה להתפרש ככלי נקמני, אמצעי לאיום, או מנגנון הטרדה, המשמש לקידום גחמות אישיות או להשגת יתרון פסול?

נ.ב

תיק של 1,000 ש"ח בלבד – חשף מציאות עקומה

תיק שנסוב סביב סכום פעוט של אלף שקלים בלבד, הצליח לחשוף מציאות עקומה: מציאות שבה עורך דין יכול למנוע תשלום – ולאחר מכן לטעון כי החוב לא שולם. מציאות שבה אין צורך בבירור עובדתי של ממש, אלא די בפתיחת תיק ובהפעלת סנקציות אוטומטיות. ומעל לכל – מציאות שבה משרד עורכי דין מבקש לתרגם תחקיר עיתונאי להליך משפטי מיותר, שנועד להעניש, להרתיע ולחנוק.

המסר שעלה מהחלטתו של כבוד הרשם גיא אבגי היה חד וחד-משמעי: מערכת המשפט אינה מגרש משחקים למי שמבקש לעשות בה שימוש לצורכי נקמה אישית.

עתה תורם של מוסדות האתיקה לומר את דברם. אם גם הם יכריעו כי "עד כאן" – ייתכן שדווקא הפרשה הקטנה הזו, תהווה צעד ראשון להשבת אמון הציבור במערכת.

הפוסט בושה פומבית: ביקורת שיפוטית חריפה על משרד עו"ד גיא אופיר וסמיון גרפמן הופיע לראשונה ב-מעקב.