מאות מפגינים זועמים חסמו כבישים ודרשו צדק לחייל המשוחרר, בעוד הדיון הגורלי התנהל בדלתיים סגורות. אלא שבין זעקות השבר לערפל המידע, נחשף פער עמוק בין הכאב המוצדק של המשפחה לבין היחס הסלקטיבי לכלי התקשורת בשטח. סיקור מיוחד מאולם בית המשפט החוזי.

אתמול (שני, 22.06.2026) בין כותלי בית המשפט המחוזי בלוד ומחוצה לו. דיון מעצרים ממושך, שנפרס על פני למעלה מארבע שעות וחצי – מהשעה 13:00 ועד לאחר השעה 17:30 – עסק בעניינם של החשודים והנאשמים המעורבים בפרשת דקירתו ורציחתו של ימנו זלקה ז"ל. הדיון התקיים על רקע סערה ציבורית נרחבת, שהתעוררה בעקבות בקשת הפרקליטות להעביר חלק מהחשודים למעצר בית, בקשה אשר עוררה זעם בעוצמות גבוהות בקרב קהילת יוצאי אתיופיה, תושבי האזור וכלל אזרחי מדינת ישראל, הרואים בהקלה זו פגיעה חמורה בערך הצדק.

מערכת "מעקב" הגיעה לזירה עוד לפני השעה 13:00, במטרה לתעד את ההליך המשפטי המורכב, להביא את קולותיהם של בני המשפחה הכואבים ולראיין את עורכי הדין המייצגים אותם. מדובר בתיק רגיש ומדמם, שבו הלב הציבורי כולו יוצא אל המשפחה השכולה שאיבדה את ימנו, חייל משוחרר שחייו נגדעו באיבם. עם זאת, לצד התמיכה החד משמעית במאבקם ובכאבם, המפגש בשטח הציף מציאות מורכבת ומתוחה בכל הנוגע להתנהלות מול כלי התקשורת שאינם משתייכים לערוצים הממסדיים הגדולים.

כבר בפתח הדיון הגיעו המתח והכאב לשיא, כאשר אחותו של ימנו זלקה ז"ל כמעט והתעלפה באולם. כתב מערכת "מעקב", המשמש כחובש צה"ל לשעבר, העניק לה טיפול רפואי ראשוני מציל חיים במקום, תוך שמירה על מקצועיות, עד להגעתם של צוותי מגן דוד אדום ואיחוד הצלה שהוזעקו לזירה.

ואולם, חרף הסיוע המיידי שהוענק ברגעי המשבר, התנהלותם של בני המשפחה כלפי עיתונאי "מעקב" הייתה מרוחקת וקרה במיוחד. פניות הכתב לא זכו למענה, אף לא לברכת "שלום" מינימלית, ובני המשפחה סירבו בתוקף להתראיין או לתאם מועד עתידי לשיחה. בין השורות, רמז אחיו של המנוח כי לו היה מדובר בכלי תקשורת מרכזיים ובעלי השפעה דוגמת ערוץ 12 או ערוץ 13, היו העיתונאים זוכים ליחס מכבד יותר ואף מקבלים הצהרה רשמית לתקשורת.

הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי יום קודם לכן, ב-21.06.2026, מתחה אחותו של המנוח, יירוס זלקה, ביקורת חריפה ונוקבת על מערכת המשפט והפרקליטות בתוכנית "העולם הבוקר" בערוץ 13, זאת לאחר שאחד החשודים המרכזיים שוחרר למעצר בית ותועד כשהוא חוגג. בעוד המשפחה בוחרת למסור מידע וגישה בלעדית לכלי התקשורת הממסדיים ולגופי הטייקונים, העיתונות העצמאית והציבור בשטח נותרו בערפל מוחלט.

עשרות מפגינים התאספו מחוץ לבית המשפט, בעוד שהכניסה לאולם הדיונים נאסרה על הציבור. הדיון עצמו התנהל בדלתיים סגורות בשל היותם של החשודים קטינים, וככל הנראה התקיים בפני השופטת אורית קליינפלד באולם 33.

מידע זה הגיע לידי ככתב בשטח אך ורק באמצעות מספר האולם שהופיע במזכירות. מעבר לכך, מאבטחי משמר בתי המשפט מנעו כל גישה לאולם הדיונים ולא אפשרו קבלת מידע ישיר על המתרחש בו. כתוצאה מכך, איש מהנוכחים מחוץ לאולם, לרבות המפגינים, בני המשפחה, הציבור והתקשורת – לא ידע מהן תוצאות הדיון והאם התקבלה החלטה שנתפסה בעיני הציבור כמקדמת צדק.

יודגש כי לא התבקשו פרטים אישיים, שמות, מספרי זהות או מידע חסוי הנוגע לקטינים. כל שביקשתי כעיתונאי היה לקבל מידע עובדתי ותמציתי לצורכי דיווח – האם התקבלה החלטה, מה הייתה תוצאת הדיון ומה ניתן למסור לציבור מבלי להפר את הוראות החוק או את חיסיון ההליך.

במקביל, מחוץ לכותלי בית המשפט שררה דריכות רבה, ושוב שרר חוסר ודאות מוחלט באשר למתרחש באולם הדיונים. המפגינים, שהגיעו להביע תמיכה במשפחתו של ימנו זלקה ז"ל ולדרוש מיצוי דין עם המעורבים, לא ידעו האם בית המשפט נעתר לבקשת הפרקליטות להורות על מעצר בית בתנאים מקלים, או שמא דחה את הבקשה והותיר את החשודים במעצר.

בהיעדר מידע רשמי ובשל מגבלות הדיון החסוי, הלך וגבר המתח בקרב הנוכחים. כל עדכון שהגיע מאזור האולם עורר עניין רב, בעוד בני המשפחה, המפגינים ואנשי התקשורת המתינו בדריכות להכרעת בית המשפט ולפרטים הראשונים שייצאו מתוך הדיון הרגיש.

גם כאשר הדיון הסתיים, בשעות הערב המאוחרות, המשפחה ועורכי דינה לא טרחו לעדכן את פעילי הציבור והמפגינים בתוצאותיו. העמימות סביב המתרחש באולם הדיונים והעובדה שהמפגינים נותרו ללא כל עדכון רשמי, לא בלמו את זעמם. המחאה מחוץ לבית המשפט המחוזי בלוד הפכה לסוערת במיוחד, וכללה חסימות כבישים, עומסי תנועה כבדים וקריאות נרגשות להטלת מאסר עולם על החשודים. ברם, באוויר ריחפה כל העת השאלה המהותית: מדוע המונים מפגינים מבלי לדעת מהי החלטת השופטת, והאם ישנה עילה חוקית אקטואלית למחאה באותם רגעים?

התנהלות זו הגיעה לשיאה כאשר עורכת הדין רעות רחמן, המייצגת את המשפחה, סירבה להקצות ואף לא דקה אחת לריאיון עיתונאי, בטענה כי היא ממהרת לאירוע פרטי. היא פטרה את השאלות באמירה לפיה מדובר ב"דיון מעצרים רגיל של קטינים". התנהלות זו של עו"ד רחמן מצטיירת כחוסר מקצועיות לכאורה וכזלזול מוחלט. נדמה כי היא ציפתה לסיקור מצד חברת החדשות של ערוץ 12, אך בפועל נכח במקום צוות "מעקב", בעוד שערוצים 12, 13, 14 ו-15 כלל לא סיקרו את הדיון ואת ההפגנה המקבילה לו.

הצהרה זו עומדת בסתירה מוחלטת למציאות בשטח – לא מדובר בדיון שגרתי כאשר מאה תומכים ומפגינים מגיעים לזירה, וכאשר המערכת המשפטית כולה סוערת. הזלזול הבוטה בנציגי העיתונות, וההימנעות ממסירת מידע ענייני לגופו של עניין, הותירו סימני שאלה קשים. תהיות אלו אף העלו חשש בקרב הכתבים שמא הרקע המקצועי או המראה האישי משפיעים על מידת שיתוף הפעולה, בפרט כאשר התברר שגם מארגנת ההפגנה עצמה לא עודכנה בתוצאות הדיון על ידי המשפחה.

ברשתות החברתיות פורסמו פוסטים רבים מטעם המשפחה הקוראים לעזרה, תמיכה והתייצבות במועד הדיון. בני אדם נענו לקריאה והגיעו מתוך סולידריות עמוקה, אך בפועל נותרו ללא הגה ומנהיגות, מבלי להבין איזו תמיכה בדיוק נדרשת ומדוע מסתירים מפניהם את ההתפתחויות המשפטיות.

יודגש כי חסימת הכביש וההפרעה לתנועה בוצעו לאחר שהדיון כבר הסתיים

בסופו של יום, העובדות המרכזיות ברורות ואינן משתנות: מחוץ לבית המשפט המחוזי בלוד התחוללה דרמה חריפה. כ-100 מפגינים דרשו צדק, התעמתו עם שוטרים וחסמו כבישים תוך סיכון עצמי במעצר, מתוך אמונה עיוורת בצדקת הדרך ולמען הנצחת זכרו של ימנו זלקה ז"ל, כחייל משוחרר שקופח.

ברור לכל כי דמו של אדם אינו הפקר – בין אם שירת בצבא ובין אם לאו, ונוער בסיכון חייב להיות מטופל ביד קשה על ידי משטרת ישראל. אובדן חיים הוא טרגדיה לאומית, והלב הציבורי שותף לכאב על מותו של ימנו זלקה ז"ל. יחד עם זאת, הציפייה להתנהלות שקופה, מכבדת ואחידה כלפי כלל גופי התקשורת והתומכים בשטח, נותרה בעינה.

נ.ב

על פי פרסומים שונים, עורכי הדין ייצגו את המשפחה בהתנדבות. ייתכן שאילו היה מדובר בייצוג פרטי בתשלום, היה נמצא גם רגע קצר לעדכן את הציבור ואת המפגינים בתוצאות הדיון – ואולי אף למנוע חסימות כבישים ומחאות שנבעו מחוסר מידע. מניסיוני האישי, שירות הניתן ללא תמורה אינו תמיד מלווה באותה רמת זמינות ומחויבות. מדובר כמובן בדעה אישית בלבד, שכן לא נכחנו בדיון עצמו ואיננו יכולים להעריך את מלוא הנסיבות.

הפוסט ערפל מידע בלוד: המשפחה שמותירה את תומכיה? ומחרימה את העיתונות העצמאית הופיע לראשונה ב-מעקב.

תפנית חדה חלה בקרב המשפטי המתנהל בין איש הציבור רמי בן יהודה לבין אשת התקשורת לוסי אהריש, במסגרת תיק 44465-04-26 (בן יהודה נ' אהריש). בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כערכאת ערעור מפי כבוד השופט יונה אטדגי, קיבל באופן מהותי ובחלקו את הערעור שהגיש בן יהודה באמצעות פרקליטתו, עו"ד חיה מלול, אשר הובילה קו הגנה תקיף שהניב הישג מצוין למרשה. החלטת המחוזי הופכת את פסיקתו הקודמת של בית משפט השלום, מבטלת חלק ניכר מהמגבלות הגורפות שהוטלו על בן יהודה, ומצמצמת באופן ניכר את תקופת הסעדים הזמניים שנקבעו נגדו.

ההחלטה העקרונית של הערכאה הגבוהה מהווה פגיעה משפטית וציבורית קשה בעמדתה של לוסי אהריש. בעוד שבית משפט השלום הטיל על בן יהודה מגבלות נרחבות, כולל איסור פרסום גורף ברשתות החברתיות ואיסור השתתפות בהפגנות לתקופה ממושכת, הרי שבית המשפט המחוזי מתח ביקורת סמויה על ההחלטה הקודמת וקבע כי היא היוותה פגיעה אנושה, כוללנית ובלתי מידתית בזכות היסוד המקודשת – חופש הביטוי.

חשיפה בדיון: התנהלות המשיבה והצהרות פוליטיות רגישות

במהלך הדיונים המשפטיים, אשר הותירו רושם עז, עלו אל פני השטח טענות קשות בנוגע להתנהלותה של המשיבה, לוסי אהריש. על פי העדויות מתוך אולם הדיונים ומתוך הפרוטוקולים של בית משפט השלום, הפגינה אהריש יחס של זלזול מופגן כלפי בית המשפט; כאשר פנה אליה השופט היושב בדין, היא לא טרחה לקום כנדרש על פי כללי הטקס והאתיקה המשפטית המחייבים כל בעל דין.

חמור מכך, מן הפרוטוקולים הרשמיים עולה חשיפה מטלטלת בעלת אופי ציבורי פוליטי מובהק: לוסי אהריש הצהירה באופן מפורש כי היא מקבלת תמורה כספית מארגון פוליטי המזוהה עם עמדות קצה, ארגון "אחים לנשק".

ניסיון לראיין את לוסי אהריש לא צלח. אהריש בחרה שלא להשיב לשאלות ושמרה על שתיקה

חשיפה זו שופכת אור חדש על הרקע למאבק התקשורתי, ומחזקת את טענותיו של בן יהודה כי הביקורת שהטיח בה אינה נחלתו של מרחב פרטי, אלא מדובר בסוגיה פוליטית וציבורית מן המעלה הראשונה. בעקבות כך, נקבע כי האמת יצאה לאור, וכי לרמי בן יהודה מותר לפרסם החל מיום ה-1.07.2026 פוסטים ופרסומים שונים, שכן חופש הביטוי עומד מעל לכל.

בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה: נחלשה הגנתה של אהריש

הנקודה המרכזית והחשובה ביותר בפסק הדין החדש נעוצה בעובדה שבית המשפט המחוזי הפך לחלוטין את החלטת בית משפט השלום בכל הנוגע לפרסומים ברשתות החברתיות. בן יהודה ועורכת דינו חיה מלול הצליחו לשכנע באופן מוחץ את ערכאת הערעור כי נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטה המקורית של הערכאה הדיונית.

השופט אטדגי דחה את התזה לפיה כל פרסום פוליטי מוגן באופן אוטומטי, אך יחד עם זאת קבע קביעה עקרונית המטיבה עם המערער: בית המשפט קבע שאין להסיק כי כל פרסום בעל אופי פוליטי או ציבורי מוגן לחלוטין מפני צו לפי חוק הטרדה מאיימת. קביעה זו מרחיבה למעשה את האפשרות של בן יהודה לטעון לפגיעה אישית בזכויותיו ולעמוד על זכותו לבקר את אהריש, גם כאשר מדובר בסוגיות ציבוריות סוערות.

כמו כן, בית המשפט חייב את אהריש להגיש את אותם פרסומים לבדיקה קפדנית, והורה להעבירם בחזרה לערכאה הדיונית על מנת שייבחנו לגופם, במטרה להכריע האם הם אכן עולים כדי הטרדה מאיימת כהגדרתה בחוק. משמעות הדבר היא שבית המשפט לא חסם את טענותיו של בן יהודה, אלא להיפך – פתח את הדלת המשפטית מחדש והותיר את התכנים תחת סימן שאלה גדול.

השלכות מזיקות ללוסי אהריש

הגם שאהריש לא הפסידה את ההליך המשפטי באופן סופי ומוחלט, פסק הדין הנוכחי מסב לה נזק תדמיתי ומשפטי כבד, שכן היא כשלה בניסיונה לשמר את ההחלטה המקורית של בית משפט השלום במלואה. הערעור של בן יהודה התקבל בחלקו המשמעותי, והדיון הוחזר לערכאה הנמוכה לבחינה מחודשת.

עמדתה של אהריש נחלשה משמעותית בשל מספר גורמים מרכזיים:

1. חולשת ההגנה הגורפת: אחת מטענותיה המרכזיות של אהריש הייתה כי יש לחסום את הפרסומים באופן נחרץ. קביעת המחוזי כי יש לבחון את הדברים מחדש ובכפוף לחופש הביטוי החלישה את קו ההגנה שלה.

2. העדר "הכשר" משפטי לתכנים: בית המשפט המחוזי קבע שיש מקום לבחון האם הפרסומים עצמם יוצרים פחד, הטרדה או פגיעה בפרטיות, ובכך העביר מסר שאינו נוח למשיבה – שכן תכניו של בן יהודה לא קיבלו "אות קלון" משפטי סופי, והם עומדים שוב לדיון.

3. התארכות ההליך המשפטי: במקום להביא לסיומו המוחלט של התיק כפי שקיוותה, אהריש נאלצת כעת להתמודד עם דיון משפטי נוסף ומפרך שבו ייבחנו התכנים עצמם לגופם – מצב המוגדר מבחינה משפטית וציבורית כנחות ופחות נוח מאשר דחייה מלאה של הערעור.

הניתוח המשפטי: איזון חוקתי וחובת הספיגה של דמות ציבורית

פסק הדין של בית המשפט המחוזי מציג ניתוח מעמיק השוקל את חופש הביטוי אל מול הזכות לפרטיות, תוך הטלת דגש ברור על הכשלים המהותיים שנפלו בעמדתה של לוסי אהריש.

ראשית, נקבע כי הפרסומים של רמי בן יהודה לא נולדו בחלל ריק. הם היוו תגובה ישירה, חריפה ולגיטימית לדברים שנשאה אהריש עצמה בתוכנית טלוויזיה פומבית המשודרת לכלל הציבור, ועסקו בנושאים פוליטיים וציבוריים רגישים. זכותו של אזרח להגיב ולבקר התבטאויות פומביות מסוג זה הוגדרה כנשמת אפה של הדמוקרטיה. בנוסף, בית המשפט הורה על צמצום משמעותי של תקופת הסעד וקיצר את משך הצו האוסר על פרסומים עד לתאריך ה-1 ביולי 2026 בלבד – כמחצית מהזמן המקסימלי שנפסק בתחילה. החלטה זו מוכיחה כי העונש המקורי שהוטל על בן יהודה היה מופרז ודרקוני, וכי נדרש איזון המקל על מגבלות הביטוי שלו.

שנית, בית המשפט קיבל את הטיעון לפיו המסגרת המשפטית המתאימה לבירור תביעות מסוג זה היא חוק איסור לשון הרע, ולא חוק הטרדה מאיימת. חוק איסור לשון הרע כולל בתוכו איזונים עדינים והגנות מהותיות כמו הגנת "הבעת דעה", בעוד שחוק הטרדה מאיימת נועד למנוע פגיעה פיזית ממשית או פגיעה מתמשכת בשלוות החיים, ואינו אמור לשמש ככלי לסתימת פיות מניעתית ברשתות החברתיות.

שלישית, פסק הדין מחדד את הכלל המשפטי הנוגע ל"חובת הספיגה" של אנשי ציבור. אהריש הוגדרה בהחלטה באופן מפורש כ"דמות המצויה בעין הציבורית". מתוקף תפקידה התקשורתי ומעמדה הציבורי, ובמיוחד כאשר היא בוחרת מרצונה להתבטא בנושאים פוליטיים נפיצים, מצופה ממנה רף ספיגה גבוה משמעותית של ביקורת – גם אם מדובר בביקורת קשה, חריפה או צורמת. ניסיונה של אהריש לפנות למסלול של חוק הטרדה מאיימת כדי לחסום פרסומים באופן גורף, סומן כניסיון לעקוף את מאזני חוק לשון הרע, דבר המייצר אפקט מצנן ומסוכן על השיח הציבורי כולו. כמו כן, השופט דחה ברובה את בקשתה של אהריש לסילוק הערעור על הסף בטענה שבן יהודה הפר את הצו, ואישר את זכותו החוקתית לערער ולזכות בצדק.

בסופו של יום, פסק הדין של בית המשפט המחוזי מקבל את מרבית תביעותיו המהותיות של רמי בן יהודה בנוגע לשמירה על חופש הביטוי שלו. בעוד שאהריש נותרה זכאית להגנה על פרטיותה הפיזית בלבד (כגון איסור התקרבות), הרי שהניסיון המניעתי הגורף שלה למנוע ממנו להתבטא, לבקר אותה ולחשוף את קשריה הפוליטיים והכספיים ברשתות החברתיות נבלם בחלקו הגדול. בית המשפט המחוזי הכיר באופן נחרץ בכך שחופש הביטוי הציבורי גובר על הנוחות האישית של אנשי תקשורת הבוחרים לקחת חלק בלב הסערה הציבורית.

לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן

הפוסט חופש הביטוי ניצח: רמי בן יהודה סדק את הצו הגורף של לוסי אהריש הופיע לראשונה ב-מעקב.

סערה ציבורית ומשפטית מטלטלת את בית המשפט המחוזי בתל אביב: הבוקר התקיים דיון מתוח בערעור שהוגש נגד העיתונאית לוסי אהריש, אשר התייצבה באולם הדיונים. במהלך הדיון הוטחה פצצה חלל החדר, כאשר הועלו טענות קשות לפיהן אהריש זוכה לתמיכה כספית ישירה מצד ארגון "אחים לנשק".

על פי עדויות הנוכחים באולם, בעת שפנה בית המשפט אל אהריש, בחרה העיתונאית להפגין יחס תמוה ונותרה ישובה במקומה מבלי לקום, כנדרש וכמקובל. עם תום הדיון, כאשר נשאלה אהריש ישירות באשר לטענות המימון המדאיגות, היא בחרה באסטרטגיה של שתיקה ולא השיבה לשאלות. בא כוחה אמנם ביקש כי לא תגיב בנושא, אך הנתון המהדהד ביותר מהאירוע הוא שבמקום לא נמסרה כל הכחשה לטענות המימון שהועלו. נכון למועד זה, טרם ניתנה החלטה סופית וטרם ניתן פסק דין בתיק.

המצור, הגשר האנושי והאלימות ברחוב

הדרמה המשפטית גלשה במהירות אל מחוץ לכותלי בית המשפט. עם סיום הדיון התקבצו במקום פעילים המזוהים עם מחנה השמאל, אשר קיבלו את לוסי אהריש בחיבוקים והקיפו אותה בעת יציאתה מהבניין, תוך יצירת מעין מעטפת אנושית סביבם.

מיד לאחר מכן התפתח במקום עימות חריף, שבמהלכו הותקף מר מרדכי דוד. בתיעוד ובדיווחים מהזירה נראה דוד כשהוא מנסה להתגונן במהלך האירוע. לטענת הנוכחים במקום, חלק מהמעורבים זוהו כפעילים פוליטיים המזוהים עם מחנה השמאל.

במוקד המהומה נחשף תיעוד דרמטי ומקומם: השחקן צחי הלוי נראה, לכאורה, כשהוא מעורב ישירות בעימות הפיזי ודוחף את מרדכי דוד. בעוד פעילי השמאל תוקפים, המונית שבה נסעה לוסי אהריש נחסמה למשך מספר דקות בטרם התאפשר לה לעזוב את הזירה הבוערת.

תמיהות קשות על התנהלות המשטרה: אכיפה בררנית?

האירוע הגיע לשיאו הבעייתי עם התערבותה של משטרת ישראל. פיו מפיק המרגליות של החוק נאלם, כאשר שוטרים עיכבו דווקא את המותקף, מרדכי דוד, והעבירו אותו לתחנת לב תל אביב, בעודם בוחרים שלא לפעול נגד התוקפים הפיזיים. המשטרה מילאה פיה מים לנוכח פניות הכתבים ולא מסרה כל נימוק רשמי לעיכוב, דבר המעלה חשש כבד לאכיפה בררנית המפלה בין דם לדם ובין מחנה פוליטי אחד למשנהו.

המציאות הזו צורמת במיוחד על רקע הפגנות העבר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבהן נחסמו עורקי תחבורה ראשיים, ואלפי אזרחים נותרו תקועים בפקקי ענק – ללא מעצרים דומים בגין עצם החסימה. האם החוק במדינת ישראל נאכף באופן שוויוני, או שמא יש מי שנהנה מחסינות פוליטית במסדרונות המערכת? זו שאלה נוקבת שחייבת לקבל תשובה ברורה במדינה דמוקרטית.

עדכון אחרון: מרדכי דוד שוחרר מתחנת המשטרה, אולם הוטל עליו עונש תמוה של מעצר בית למשך חמישה ימים. עורך דינו, עו"ד יניב פרץ, הודיע בתגובה כי בכוונתו להגיש ערר דחופים על ההחלטה ולפעול באופן מיידי לביטולה. אימותן המלא של כלל נסיבות העימות מחייב הסתמכות על ראיות ובחינה מוסמכת, אך התמונות הקשות מדברות בעד עצמן.

קראו את התחקיר המלא על לוסי אהריש

הפוסט הערעור במחוזי נגד לוסי אהריש, תקיפת מרדכי דוד והאכיפה הבררנית הופיע לראשונה ב-מעקב.

ביקורת שיפוטית חריגה וחריפה הוטחה בנאמן, עו"ד אסף שמרת, לאחר שדרש מן החייב תשלום עתק בסך 463 אלף שקלים, זאת אף שמדובר באדם שקרס כלכלית במהלך תקופת הקורונה. דרישה זו, כך עולה מן ההחלטה, הייתה עלולה להותיר את החייב בהליכי חדלות פירעון כמעט עד גיל 80. ברקע הדברים מרחפת התחושה כי "הפשע הגדול" של החייב היה, ככל הנראה ולפי גישת הנאמן, עצם קריסת עסקיו בתקופת הקורונה.

השופט חגי ברנר דחה על הסף את התיאוריות בדבר "כספים המוסתרים בכספת" וחיים ראוותניים, וקבע בפסק דין מהדהד כי מדובר בדרישה המנותקת לחלוטין מיכולתו של החייב, שיש עמה זניחה מוחלטת של התכלית השיקומית. במקביל, נחשפת תלונה חריפה שהוגשה נגד הנאמן בגין מסכת השפלות, הטרדות וניצול סמכויות.

בין שיקום כלכלי למשחקי כוחות דורסניים

האם הליך פשיטת הרגל במדינת ישראל נועד להוות קרש הצלה, לשקם בני אדם שהמזל לא האיר להם פנים ולהחזירם למעגל היצרני, או שמא הוא הפך למגרש משחקים של כוח, הפגנת סמכות דורסנית וניסיונות שבירה נפשיים וכלכליים של מי שאיבדו את עולמם? שאלה נוקבת זו עומדת במרכזו של פסק דין דרמטי ומטלטל שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב (פש"ר 6970-08-17). פסק הדין חושף עימות חזיתי חסר תקדים, במסגרתו מתח כבוד השופט חגי ברנר ביקורת שיפוטית חריפה, ישירה ונוקבת על תפקודו, עמדותיו והמלצותיו המקצועיות של הנאמן בתיק, עו"ד אסף שמרת.

בזמן שחייבים רבים נושאים את עיניהם אל ההליך המשפטי בציפייה לסיום הסיוט המתמשך ולפתיחת דף חדש בחייהם, ההחלטה המדוברת מציגה תמונה קשה ומטרידה ביותר באשר להתנהלותו של הנאמן. מן העבר האחד ניצב אדם כבן 50, אשר חווה קריסה עסקית קולוסלית, איבד את מקור פרנסתו בתקופת משבר הקורונה ונותר עם חובות כבדים. מדובר באב המשפחה המנסה להחזיק בשיניים את ביתו ואת שלושת ילדיו – בהם חייל ותלמידת תיכון – תוך שהוא שוהה בהליך פשיטת הרגל במשך שנים ארוכות ומעביר תשלומים חודשיים קבועים לנושים, ללא כל נכסים ממשיים הניתנים למימוש. מן העבר השני, כפי שעולה מכתבי הבי-דין ומקביעותיו החד משמעיות של בית המשפט, ניצב נאמן הפועל לכאורה מתוך אטימות, תוך הצגת דרישות אכזריות, מחמירות וקיצוניות, המנותקות לחלוטין מהמציאות הכלכלית והאנושית בשטח.

אלא שהביקורת המקצועית הנוקבת של הערכאה המשפטית אינה חזות הכל. כעת נחשף כי מערכת "מעקב" ממשיכה לגלול את מסכת התלאות וההתנהלות הפסולה לכאורה של עו"ד אסף שמרת, וכי נגד הנאמן הוגשה תלונה חריפה וללא פשרות לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. התלונה מגוללת דפוס התנהלות חמור הכולל השפלות קשות, הטרדות בלתי פוסקות, ניצול סמכויות בוטה, והטעיה של בית המשפט. נראה כי לקץ ההתנהלות המזלזלת הזו יש כעת תאריך תפוגה רשמי, בעקבות הממצאים הקשים העולים מפסק הדין.

"דמיון עשיר" ותיאוריות קונספירציה: האשמות השווא שהתנפצו במחוזי

מעיון מעמיק בהליך המשפטי עולה כי החייב עבר, ככל הנראה, שרשרת ארוכה ומתישה של חקירות, דרישות וזימונים חוזרים ונשנים לביקורות אשר נחוו בעיניו כקנטרניות, עד שההליך כולו הפך עבורו לסיוט מתמשך. עו"ד אסף שמרת נקט, ככל הנראה, קו חקירתי יסודי, תקיף ובלתי מתפשר, אשר הותיר תחושת לחץ כבד ומתמשך על החייב לאורך ההליך כולו.

נראה כי עו"ד אסף שמרת פועל מתוך תפיסת עולם חשדנית יתר על המידה, במסגרתה הוא נוטה לייחס לחייבים כוונות זדון ומניעים שליליים אוטומטיים, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות המורכבת של קריסה עסקית, סגירת חברות או היקלעות למבוי סתום מול המערכת הבנקאית. נראה כי בעיני הנאמן, כל חייב הוא בבחינת "מסתיר כספים" בפוטנציה, אשר יש לרדפו ללא לאות.

כך, במסגרת ההליך, העלה עו"ד שמרת טענות חמורות והזויות, אשר התבססו על דמיון עשיר במיוחד אך משולל כל יסוד עובדתי. הנאמן טען בנחרצות כי החייב מחזיק ומסתיר סכום של 113 אלף שקלים, אשר נמשכו מחשבונות החברות ערב הקריסה הכלכלית. הנאמן ניסה לצייר בפני בית המשפט תמונה של נוכל המטמין שטרות מזומנים בכספת סודית על מנת להתחמק מחובותיו.

אלא שבית המשפט המחוזי סירב לקבל את הסברות הללו ודחה אותן באופן ישיר, חד ובלתי משתמע לשני פנים. בפסק הדין נכתב בצורה ברורה ונחרצת. לצורך העניין, קבע כב' השופט חגי ברנר כי אינו שותף לסברתו של הנאמן, שלפיה החייב "מסתיר בכספת" את הסך של 113 אלף שקלים.

בהמשך ההחלטה, בחר השופט חגי ברנר להעניק לנאמן שיעור מקצועי ומפוכח באשר לדרך שבה עסקים קורסים במציאות הכלכלית. השופט תיאר את התנהלותם של בעלי עסקים ערב קריסה, וציין כי במקרים רבים, כאשר העסק נקלע למצוקת נזילות קשה, בעלי העסקים משתמשים במזומן ובחשבונות של בני משפחה קרובים מתוך ניסיון נואש "לכבות שריפות", לשלם לספקים דחופים או להציל את מפעל חייהם, ולא בהכרח מתוך כוונה להסתיר נכסים או להונות את הנושים. קביעה זו מוטטה לחלוטין את החשד החמור והבלתי מבוסס שניסה הנאמן להטיח בחייב.

הניסיון להשחיר את פניו של החייב לא עצר שם. עו"ד אסף שמרת הוסיף וטען כי החייב מנהל אורח חיים "ראוותני", וזאת בהסתמך על העובדה שמשפחת החייב שכרה דירת מגורים בשכונת המשתלה בתל אביב, בסכום של 8,000 שקלים בחודש. גם בנקודה זו, יצא בית המשפט באופן נחרץ נגד הקו הדורסני שהציג הנאמן.

השופט חגי ברנר קבע בצורה ברורה כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום לזקוף עניין זה לחובתו של החייב.

בית המשפט הבהיר כי בני הזוג בחרו להקריב חלק משמעותי ביותר מהכנסתם החודשית הפנויה, וזאת מתוך מניע ראוי והכרחי: שמירה על היציבות הנפשית והחינוכית של ילדיהם, הגנה על סביבת המגורים המוכרת להם והמשכיות בבתי הספר שבהם למדו. בית המשפט קבע כי זוהי זכותם המלאה של בני הזוג לקבוע את סדרי העדיפויות הכלכליים שלהם לצורך הגנת משפחתם, ובכך דחה לחלוטין את הניסיון הפסול של עו"ד שמרת להציג את מגורי המשפחה כהתנהלות מופרזת או כחיים ראוותניים.

26 שנות פשיטת רגל: הדרישה הבלתי נתפסת שהייתה מותירה חייב בהליך עד גיל 76

לב פסק הדין והחלק המקומם ביותר בפרשה נוגעים לדרישה הכספית יוצאת הדופן שהציב עו"ד אסף שמרת כתנאי למתן הפטר לחייב. הנאמן, בעמדה משותפת עם הכנ"ר, דרש כי החייב ישלם תוספת עתק של 463 אלף שקלים לקופת פשיטת הרגל.

כאשר בוחנים את המשמעות המעשית והמספרית של דרישה זו, נחשף ממד מבהיל של אטימות וחוסר רחמים. מאחר שמדובר בחייב חסר נכסים המשורר בהליך שנים ארוכות, המשמעות של הטלת סכום כזה היא הותרתו תחת המגבלות המשתקות של פשיטת רגל למשך כ-26 שנים נוספות. בהתחשב בכך שהחייב הנו אדם כבן 50, עמדת הנאמן הייתה גוזרת עליו להישאר בהליך עד גיל 76 – למעשה, כמעט עד גיל 80, ללא שום יכולת לשיקום כלכלי, ללא טיפת חמלה, וללא שמץ של לב טוב או רגש כלפי חיי אדם.

בהמשך ההחלטה, החריף בית המשפט עוד יותר את הטון, והשתמש בביטויים חריגים וקיצוניים ביותר, אשר כמעט ואינם נשמעים כלפי בעלי תפקיד במערכת המשפטית:

"מדובר בסכום בעל אופי עונשי, שיש עימו זניחה מוחלטת של התכלית השיקומית בהליך פשיטת הרגל".

מדובר באמירה חריגה ותקדימית. בתי המשפט נוהגים כדבר שבשגרה להעניק גיבוי מלא ומשקל מקצועי רב לעמדותיהם של נאמנים, המכהנים כידו הארוכה של בית המשפט. קביעה שיפוטית לפיה נאמן מציג דרישה בעלת "אופי עונשי" תוך "זניחה מוחלטת" של מטרת החוק, מהווה פגיעה אנושה במקצועיותו של עו"ד שמרת. השופט ברנר ראה לנכון להזכיר לנאמן את מושכלות היסוד של הדין, וכתב נחרצות: "הליך פשיטת רגל איננו הליך עונשי". השופט הבהיר כי הדרישה שהציג עו"ד שמרת הייתה כה כבדה, עד שבפועל היא חסמה לחלוטין ובאופן מוחלט את האפשרות של האדם לזכות בשיקום כלכלי ובכבוד אנושי בסיסי.

המפלה המקצועית של הנאמן אל מול רוח הגב של בא כוח החייב

פסק דינו של השופט חגי ברנר מהווה דחייה מוחלטת וגורפת של כל קווי המחשבה, הסברות וההמלצות שהציג עו"ד אסף שמרת לאורך ניהול התיק. במספר סוגיות ליבה מרכזיות וקריטיות, גובה הדרישה הכספית, הטלת החשד הדרקוני להסתרת כספים בכספת, והביקורת המזלזלת על אורח חיי המשפחה – קבע בית המשפט כי הנאמן עבר את הגבול באופן קיצוני, וסירב לאמץ את הקו הנוקשה והאכזרי שלו.

מנגד, מי שזכה לרוח גבית משמעותית, מוצדקת ויוצאת דופן מפסק הדין היה בא כוחו של החייב, עו"ד שי צוקרמן. עו"ד צוקרמן ניהל מאבק משפטי עיקש, מקצועי ובלתי מתפשר מול דרישותיו המחמירות של הנאמן, והצליח להוכיח לבית המשפט כי הליך חדלות פירעון אינו יכול להפוך לכלי להתעמרות אינסופית בחסרי ישע. בסופו של דבר, בית המשפט אימץ את הגישה האנושית והמאוזנת שהציג עו"ד צוקרמן, והבהיר כי תכליתו המרכזית של ההליך היא שיקומית גרידא.

תמרור אזהרה מפני שרירות לב

המקרים המצטברים בעניינו של עו"ד אסף שמרת, הן בכובעו כפרקליט והן כנאמן הממונה על ידי בית המשפט, נחשפים כעת במלוא חומרתם. פסק הדין בתיק פש"ר 6970-08-17 מהווה תמרור אזהרה חריף ומנחית מכה מוחצת על המוניטין של בעל התפקיד. קשה מאוד להתעלם מהעובדה שבית המשפט המחוזי נאלץ להתערב בצורה כה בוטה כדי להגן על אדם בן 50 מפני עמדה משפטית אטומה, שהייתה קוברת אותו כלכלית ונפשית עד גיל זקנה מופלגת.

בעוד השופט חגי ברנר בלם את הניסיונות לפגוע בחייב והחזיר את הצדק והחמלה להיכל המשפט, המאבק עובר כעת למישור המשמעתי. התלונה החריפה שהוגשה נגד עו"ד אסף שמרת ללשכת עורכי הדין בגין ההשפלות, ניצול הסמכויות, ההטרדות וההטעיה, תאלץ אותו לספק תשובות ברורות לגבי דרך פעולתו. הציבור, כמו גם קהילת המשפט, ימשיכו לעקוב באדיקות אחר הטיפול המשמעתי בנאמן, במטרה לוודא כי הליכי פשיטת הרגל במדינת ישראל יישארו כלי לשיקום בני אדם – ולא מסלול ענישה דורסני ושרירותי.

לעיון בפסק הדין המלא – לחצו כאן

הצילום והתמונה הראשית הופקו באמצעות סוכן ה-AI של מערכת "מעקב".

הפוסט עו"ד אסף שמרת והדרישה האכזרית: השופט בלם ענישה שמנותקת לחלוטין מהמציאות הופיע לראשונה ב-מעקב.

דיון טעון שנערך בבית משפט השלום בראשון לציון במסגרת הליך אזרחי בין בני הזוג בן ברוך לבין עמותה ופעיליה, לצד הנתבעת מערכת "מעקב", חשף עימות חזיתי בין טענות לפגיעה בשם טוב לבין עקרונות חופש הביטוי והעיתונות. מן הפרוטוקול עולה תמונה מורכבת, שבה נבחנים גבולות הפרסום העיתונאי אל מול ניסיונות, ככל הנראה, להגביל ביקורת פומבית.

במוקד ההליך ניצבת בקשת התובעים לצמצם ואף להסיר פרסומים שפורסמו בעניינם, לצד דרישה למתן צו איסור פרסום מיידי. ואולם, במהלך הדיון דחתה השופטת רבקה ארד את הבקשה למתן צו ארעי, והבהירה כי כל בקשה מסוג זה תוגש כדין ובכתב, ולא תינתן במסגרת הדיון ללא הליך מסודר. החלטה זו מותירה בשלב זה את מרחב הביטוי והפרסום פתוח, ומדגישה כי לא התקבלה עמדת התובעים להגבלה מיידית של התוכן.

מערכת "מעקב", שהוגדרה בהליך כנתבעת, הציגה קו הגנה תקיף, תוך הדגשת אופיו העיתונאי של הפרסום. לטענתה, הכתבה נשענה על תחקיר שכלל איסוף עדויות, ראיונות ותיעוד מהשטח, ונועדה להביא לידיעת הציבור מקרה חמור הנוגע, ככל הנראה, להתנהלות כלפי בעל חיים. עוד נטען כי טרם הפרסום נעשתה פנייה לקבלת תגובה מצד המעורבים, אך לא התקבל מענה, עובדה אשר לשיטתה חיזקה את ההחלטה לפרסם.

במהלך הדיון נטען מטעם "מעקב" כי ההליך כולו נושא מאפיינים של תביעת השתקה, שנועדה, ככל הנראה, לצמצם פעילות עיתונאית ולמנוע חשיפת מידע בעל עניין ציבורי. “מנסים לסגור את הפה לעיתונאי”, נאמר בפרוטוקול, תוך הדגשת הטענה כי אין בסיס משפטי להגבלת פרסומים העוסקים בסוגיות ציבוריות.

עוד עולה מן הדיון כי מערכת "מעקב" הטיחה בתובעים טענות קשות בנוגע להתנהלותם ביחס לבעל חיים שהיה באחריותם. בין היתר נטען כי הכלב הופקר וכי לא ניתן לו מענה בסיסי, כאשר התנהלות זו הוצגה כרשלנית וחמורה. במסגרת הדיון אף נעשתה השוואה בין אחריות לבעל חיים לבין אחריות כלפי ילד, במטרה להמחיש את חומרת הנטען.

מנגד, עו"ד גיא אופיר, המייצג את הנתבעים האחרים בהליך, הציג גרסה שונה, שלפיה מדובר בכלב שעבר התעללות קודמת, וכי המשפחה לא שיתפה פעולה עם העמותה שניסתה להשיבו. לטענתו, הנתבעים נקלעו לסיטואציה מורכבת שלא ביוזמתם, כחלק ממחלוקת רחבה יותר.

באי כוח התובעים מצדם העלו טענות חריפות נגד "מעקב", וניסו לקשור את פעילותה לפרסומים נוספים, אולם מנגד נדחו הטענות על ידי המערכת, אשר עמדה על כך כי מדובר בניסיון להסיט את הדיון מהשאלה המרכזית, תוכן הפרסום והאינטרס הציבורי שבו.

השופטת ארד הבהירה כי ההליך מצוי בשלב מקדמי בלבד, וכי ההכרעה תתבסס בהמשך על ראיות ותצהירים שיגישו הצדדים. לצד זאת ציינה כי פרסומים חמורים מחייבים הוכחה, אך הדגישה את הצורך בבחינה מלאה של מכלול הראיות טרם קבלת החלטה.

ברקע ההליך עומדת כתבה שפורסמה ביום 23 בפברואר 2025 באתר "מעקב", אשר עסקה בפרשה בנס ציונה. על פי המתואר בפרסום, הכלב נשוא הפרשה נותר, ככל הנראה, ללא טיפול הולם וללא מענה לצרכיו הבסיסיים, כאשר גורמים חיצוניים, ובהם עמותת “החיות ואנחנו”, פעלו להצלתו. עוד נטען כי המשפחה לא שיתפה פעולה עם ניסיונות אלה ולא נטלה אחריות למצב.

קרא עוד – לחץ כאן

הפרסום עורר הד ציבורי והציף שאלות רחבות באשר להתמודדות עם מקרי הזנחה של בעלי חיים, לרבות סוגיות של אכיפה ופיקוח. לפי הנטען, מדובר במקרה המשתלב במגמה רחבה יותר של פרשות דומות, המחייבות, ככל הנראה, בחינה מערכתית.

מן ההתרחשויות באולם בית המשפט עולה כי בשלב זה לא הוטלה כל מגבלה מיידית על פרסום, וכי טענות הצדדים ייבחנו בהמשך ההליך. משמעות הדברים היא כי סוגיית חופש הביטוי, לצד שאלת האחריות לפרסום, תמשיך לעמוד בלב הדיון המשפטי, כאשר ההכרעה הסופית טרם ניתנה.

• ציטוטים מתוך פרוטוקול הדיון, המשקפים את הדברים שנמסרו מטעם מערכת "מעקב" (עדותי, דים אמור):

הדיון, כפי שהוא משתקף בפרוטוקול, מדגיש את המתח המובנה בין ביקורת עיתונאית לבין טענות לפגיעה, אך בשלב זה, ולנוכח החלטת בית המשפט, נותר מרחב הפרסום בעינו, עד לבירור מעמיק של העובדות והראיות.

הזנחת כלב והפקרתו אינן רק כשל מוסרי – אלא עבירה פלילית המעוגנת בחוק חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים). החוק קובע באופן מפורש כי בעלים של בעל חיים מחויב לספק לו תנאי מחיה בסיסיים, לרבות מזון, מים, מחסה וטיפול רפואי. הפרת חובה זו, ובפרט נטישה מכוונת של כלב, מהווה עבירה על החוק.

על פי הוראות החוק, הפקרה או הזנחה העלולות לגרום סבל לבעל החיים עשויות להיחשב כהתעללות. במקרים אלה, הענישה עלולה להגיע עד שלוש שנות מאסר. לצד זאת, במקרים הנחשבים קלים יותר, רשאים בתי המשפט להטיל קנסות משמעותיים ואף סנקציות נוספות, בהתאם לנסיבות.

המסגרת החוקית משקפת גישה מחמירה כלפי פגיעה בבעלי חיים, תוך הדגשת אחריותו הישירה של המחזיק בהם. המשמעות ברורה: כלב אינו חפץ הניתן להשלכה, אלא יצור חי הזכאי להגנה משפטית. ככל שהוכח כי נגרם סבל ממשי, כך גוברת גם חומרת הענישה.

בפועל, יישום החוק תלוי בראיות, בעוצמת הפגיעה ובנסיבות המקרה, אך המסר הנורמטיבי חד: הפקרה והזנחה אינן עוברות בשתיקה, אלא עשויות להסתיים בהליך פלילי ובענישה ממשית.

היעלמות כלב חושפת מחדל: תלונה ותביעה

בנוסף, למשרד החקלאות הוגשה תלונה (מספר סימוכין 6594047; נכון למועד זה טרם התקבלה הכרעה סופית בעניינה). במקביל, בעקבות הטענות להזנחת הכלב, הוגשה על ידי עמותת "החיות ואנחנו" תביעה שכנגד מכוח חוק צער בעלי חיים, וכן הוגשה תלונה נגד מר אריאל בן ברוך וגב' אורנה בן ברוך.

למעשה, כתב התביעה שכנגד, שהוגש לבית משפט השלום בראשון לציון, מציג מחלוקת חריפה בין עמותת "החיות ואנחנו" לבין זוג מאמצים מנס ציונה, סביב אימוץ כלב בשם "ארתור" והיעלמותו זמן קצר לאחר מסירתו. התביעה, בסך 93,180 שקלים, נשענת על טענות להפרת הסכם, רשלנות והסבת נזקים כלכליים ותפעוליים לעמותה.

על פי הנטען, העמותה, גוף ללא כוונת רווח הפועל להצלת בעלי חיים נטושים ופגועים, מסרה לנתבעים כלב שעבר הליך שיקום ממושך לאחר חיים בתנאי הזנחה ופחד. בכתב התביעה מודגש כי טרם האימוץ הועבר למאמצים מידע מלא באשר למצבו ההתנהגותי והרגשי של הכלב, לרבות היותו חששן ודורש הסתגלות הדרגתית והשגחה צמודה.

לטענת העמותה, ביום 9 באוגוסט 2024 נמסר הכלב לנתבעים לאחר הליך התאמה ובחירה מודעת, אולם בתוך יומיים בלבד, ביום 11 באוגוסט, נמלט הכלב מביתם. מכאן, כך נטען, התפתחה שרשרת אירועים המלמדת, לשיטת העמותה, על כשל מהותי בהתנהלות המאמצים: אי יישום הנחיות בסיסיות שניתנו להם, הימנעות מפרסום דבר היעלמות הכלב בקבוצות מקומיות, ומעורבות מצומצמת בלבד במאמצי האיתור.

במקביל, מתואר בכתב התביעה מבצע חיפושים נרחב וממושך שנוהל על ידי העמותה ומתנדביה, אשר כלל גיוס פעילים, שימוש באמצעים טכנולוגיים כדוגמת רחפן, הפעלת לוכדים מקצועיים והקמת נקודות האכלה בניסיון ללכוד את הכלב. החיפושים נמשכו כחצי שנה, ובמהלכם נצפה הכלב משוטט בסביבת מגורי הנתבעים.

רק בפברואר 2025, לאחר מאמצים ממושכים, אותר הכלב ונלכד, והושב לכלבייה כשהוא במצב רפואי קשה, כך על פי הנטען. עוד מציינת העמותה כי הנתבעים לא יצרו קשר לאחר איתורו ולא הביעו עניין במצבו, דבר המוצג על ידה כהתעלמות מאחריותם.

במוקד התביעה עומדת הטענה להפרה יסודית של הסכם האימוץ, אשר כלל התחייבויות מפורשות לטיפול, השגחה ודיווח במקרה של אובדן בעל החיים. עוד נטען כי טענות הנתבעים בדבר "הטעיה" או קבלת כלב "בעייתי" אינן מתיישבות עם אופייה של פעילות העמותה, המטפלת בבעלי חיים פגועים הזקוקים לשיקום.

העמותה מפרטת את רכיבי הנזק הנטענים, ובהם הוצאות דלק והגעה חוזרת לאזורי החיפוש, הפעלת מתנדבים, שכירת לוכד ורכישת ציוד, שעות עבודה רבות בניהול מבצע האיתור והחילוץ, וכן דרישה לפיצוי בגין הפרת ההסכם ועוגמת נפש. סך הנזקים הנטענים מוערך בעשרות אלפי שקלים.

כתב התביעה שכנגד מתאר מחלוקת עמוקה סביב שאלת האחריות לאימוץ בעל חיים מורכב, כאשר העמותה מבקשת לייחס לנתבעים אחריות מלאה להיעלמות הכלב ולהשלכותיה, הן במישור הערכי והן במישור הכספי.

תביעת השתקה קדמה, ההגנה נותרה חלשה

הפוסט אימוץ שהסתיים בהפקרה: אחריות נכשלה, החוק לא נאכף הופיע לראשונה ב-מעקב.

במדינת ישראל של שנת 2026, מתברר כי הליך שאמור להיות "שיקומי" עבור אזרחים שקרסו כלכלית, עלול להפוך לזירת התעללות נפשית ופיזית בחסות המדינה. בלב פרשה מסעירה הנחשפת כעת בבית משפט השלום בתל אביב, עומדות טענות קשות וחסרות תקדים נגד עו"ד אסף שמרת, המשמש כנאמן בהליכי חדלות פירעון. הבקשה הדחופה שהוגשה לבית המשפט חושפת מסכת של התנהלות דורסנית, השפלות בוטות וחשד לעבירות חמורות על החוק, שהפכו את חייו של "היחיד" בתיק לגיהינום עלי אדמות.

• "היחיד" הוא אדם המצוי במסלול המיועד להליך שיקום כלכלי

חיים שנשברו: בין טראומה קרבית להליך שיקום כלכלי

היחיד בפרשה זו אינו "נוכל", כפי שלכאורה כינה אותו הנאמן, אלא אדם שחייו התערערו עד היסוד בנסיבות טרגיות ומורכבות. מדובר בעיתונאי, תחקירן וכתב במקצועו, וכן בחייל לשעבר ששירת בגדוד 424 של חטיבת גבעתי ברצועת עזה במהלך האינתיפאדה השנייה, בתקופת ההתנתקות ובמלחמת לבנון השנייה.

היחיד מתמודד עם פוסט-טראומה (PTSD) קשה, עם מחלה אוטואימונית נדירה, עם פיברומיאלגיה, מיגרנות קשות ודיכאון עמוק. חרף נכותו ומצבו הרפואי המורכב, נטען כי מצא עצמו נתון למסכת רדיפה בלתי מתפשרת מצד מי שאמור היה לפעול לשם סיוע בשיקומו.

"אני כאן המחליט על החיים שלך"

לפי הבקשה, עו"ד אסף שמרת חרג באופן בוטה מסמכותו והשתמש במעמדו כדי להשליט טרור נפשי. "אני כאן המחליט על החיים שלך", "אני שולט בחיים שלך" ו"יהיה הכול מה שאני ארצה" – אלו הן רק חלק מהאמירות המיוחסות לנאמן, המעידות על תפיסה כוחנית ומעוותת של התפקיד. שיא השפלות נרשם באיום מפורש ומצמרר: "אני אהרוס לך את החיים".

חדירה בוטה לפרטיות

הבקשה חושפת, לפי הנטען, אירועים מקוממים של חדירה לפרטיותו האינטימית ביותר של היחיד. הנאמן התעכב על קשר זוגי שהסתיים לפני שנים, והפנה כלפיו שאלות משפילות באשר להמשך קיומה של הזוגיות בעבר ולמפגשים אפשריים במסגרת יחסים אינטימיים. זאת, כך נטען, בניסיון לבסס תזה חסרת יסוד בדבר הלבנת הון, תוך שימוש בלתי ראוי במידע רפואי רגיש ובפגיעה בשמו הטוב של היחיד.

טענות להתעללות נפשית: התקף חרדה חמור במהלך החקירה

התנהלותו של עו"ד שמרת לא נותרה בגדר אמירות בלבד. במהלך בירור שנערך בחודש דצמבר 2025 הופעל, כך לפי הנטען, לחץ נפשי קיצוני על היחיד. בעקבות האירוע נאלץ היחיד לפנות לקבלת טיפול רפואי דחוף, לאחר שהתפרצה אצלו חרדה חריפה אשר הביאה להחמרה ניכרת במצבו הבריאותי ולצורך בהתאמת טיפול תרופתי נוסף. בבקשה נטען כי "אין מדובר עוד בשיח נוקשה בלבד, אלא בכשל חמור בהפעלת הסמכות, אשר הוביל לנזק גופני ונפשי מתועד".

הטעיית בית המשפט וניצול כוח

עוד עולה מן המסמכים המשפטיים, לטענת היחיד, דפוס פעולה המעורר חשש לחוסר תום לב: ביום אחד ניתנה לו ארכה של עשרים ימים להגשת מסמכים, ואילו כבר למחרת בבוקר – טרם חלפו עשרים וארבע שעות – פנה הנאמן לבית המשפט בבקשה לביטול ההליך, בטענה כי היחיד "אינו משתף פעולה". התנהלות זו, כך נטען, עשויה להתפרש כהצגת מצג שווא לבית המשפט, שנועדה ליצור תשתית מלאכותית לפגיעה במעמדו ובהליכיו של היחיד.

השפלה על רקע מות אב

חוסר הרגישות הגיע לשיאו כאשר הנאמן העלה את "תיאוריית הירושה" – טענה אכזרית לפיה היחיד "תכנן" את פשיטת הרגל שלו כעשור מראש, כאשר ויתר על ירושת אביו שנפטר מסרטן בשנת 2016. מדובר בייחוס מניעים אפלים לפעולה אישית משפחתית כואבת, ללא כל בדל של ראיה.

דרישה להחלפת נאמן והיתר לתביעה

נוכח "השבר העמוק ובלתי ניתן לאיחוי", פנה היחיד בדחיפות לבית המשפט בדרישה להחליף את עו"ד אסף שמרת מתפקידו. בנוסף, מתבקש בית המשפט לתת היתר חריג להגשת תביעה נזיקית אישית נגד הנאמן בגין הנזקים הכבדים שגרם.

מכתב חריף: תביעה נגד עו"ד אסף שמרת

מכתב משפטי חריף נשלח ביום 23 במרץ 2026 לעו"ד אסף שמרת, ובו הועלו טענות מהותיות באשר להתנהלותו במסגרת הליך המתנהל בדלתיים סגורות. המכתב, שנחתם בידי עו"ד יהושע רובין, מתאר שורה של אירועים אשר, לפי הנטען, מעלים חשש לפגיעה בזכויותיו ובהליכיו של הנפגע במהלך ניהול ההליך.

על פי הנטען במסמך, במהלך בירורים שנערכו הופעל לחץ נפשי חריג, אשר חרג לכאורה מן המסגרת העניינית והמקצועית הנדרשת. עוד נטען כי התנהלות זו הובילה להחמרה במצבו הבריאותי של הנפגע ולצורך בקבלת טיפול רפואי דחוף. הדברים מוצגים במכתב כחלק מדפוס פעולה המעורר שאלות באשר לאופן הפעלת הסמכות ולחובת הזהירות הנדרשת מצד בעל תפקיד בהליך משפטי.

בנוסף, מצביע המכתב על פערים נטענים בין החלטות דיוניות שנמסרו לנפגע לבין צעדים שננקטו בפועל מול בית המשפט. כך, לפי הנטען, ניתנה ארכה להגשת מסמכים, אך בתוך זמן קצר הוגשה בקשה הפועלת בכיוון הפוך, בטענה לחוסר שיתוף פעולה. תיאור זה מוצג כמעורר חשש לפגיעה בזכויות דיוניות ולהצגת תמונה חלקית של המצב העובדתי.

המכתב נחתם בהבהרה כי מתגבשת תביעה נפרדת נגד עו״ד שמרת בגין גרימת נזק בריאותי נטען, וכן בדרישה לבחינה מחודשת של מכלול ההתנהלות ולהבטחת קיומו של הליך הוגן וענייני.

מסקנה: כבוד האדם אינו עומד לפירעון

הפרשה המטלטלת הנחשפת כאן מציפה שאלת יסוד שחורגת מגבולות התיק המשפטי: האם הליך ה"שיקום הכלכלי" הפך לרישיון לרמיסת כבוד האדם?

חשוב להבהיר, העובדה שאדם נקלע לחובות או נמצא תחת הליכי חדלות פירעון, אינה הופכת אותו לאזרח סוג ב'. חוק הוא חוק, כבוד הוא כבוד, ואתיקה מקצועית היא איננה המלצה. במקרה שלפנינו מדובר בנפגע נורמטיבי, עיתונאי וחייל גבעתי לשעבר, שזעקתו נשמעת היטב. אך הלב נחרד מהמחשבה מה עשוי לקרות לאוכלוסיות מוחלשות עוד יותר – לאדם חסר בית ללא טלפון נייד, או לאדם המתמודד עם התמכרויות. מול אלו, לכאורה, כוחו של נאמן דורסני הופך לנשק קטלני פי כמה, ללא כל יכולת התגוננות.

מערכת "המעקב" לא תעצור כאן. בעקבות הממצאים המדאיגים בתיק זה, התחלנו בביצוע תחקיר עומק מקיף. בימים אלו מצטברים במערכת מקרים נוספים, חמורים וקשים עוד יותר לכאורה, הנוגעים להתנהלותו של עו"ד אסף שמרת.

אנו נמשיך לחשוף את האמת ולהבטיח שגם בחדרי החקירות האפלים ביותר של הליכי ההוצאה לפועל, שלטון החוק וכבוד האדם יהיו מעל לכל. המשך יבוא.

עו"ד אסף שמרת מסרב לקחת אחריות

עו"ד אסף שמרת דוחה מכל וכל את הטענות שהועלו נגדו, וטוען כי מטרתן לסכל את ביצוע תפקידו כנאמן בהליכי חדלות פירעון. לדבריו, אין בכוונתו להירתע מהמשך מילוי חובותיו המקצועיות, והוא מחויב לבחון כל מידע המובא בפניו ולהעבירו לגורמים המוסמכים לצורך בדיקה. עוד הבהיר כי צעדים משפטיים אפשריים מצד הפונה אינם משנים את חובתו לפעול בהתאם לדין ובמסגרת סמכותו. בסיום ציין כי כלל טענותיו וזכויותיו שמורות לו על פי חוק, וכי יש לצרף את מכתבו לכל פנייה או מסמך עתידי הנוגעים לעניין.

הפוסט מסע ההשפלה והרדיפה של עו"ד אסף שמרת הופיע לראשונה ב-מעקב.

ביום 5 בפברואר 2026 התקיים דיון קדם משפט בבית משפט השלום בראשון לציון, במסגרת התביעה האזרחית שהגישו אריאל ואורנה בן ברוך נגד מספר נתבעים, ובהם גם אני, עיתונאי במערכת "מעקב", המופיע בכתב התביעה כנתבע 3.

במהלך הדיון נדחתה בקשת התובעים למתן צו איסור פרסום ארעי, לאחר שבית המשפט קבע כי אינו סבור שיש מקום למתן צו בשלב זה של ההליך. הדיון הוקלט בהחלטת בית המשפט, והפרוטוקול צפוי להתפרסם לאחר תמלולו.

ההליך מתנהל בעקבות כתבה שפורסמה באתר "מעקב" בפברואר 2025, אשר עסקה בעניינו של כלב בשם ארתור, אשר ככל הנראה הוזנח לאחר שנמסר לאימוץ – דבר המעורר, לכאורה, טענות לחוסר אחריות כלפי בעל חיים שנמסר למשפחה לאחר הליך האימוץ.

קראו את הכתבה שפורסמה בפברואר 2025, אשר עומדת במוקד התביעה – לחצו כאן

התובעים, מר אריאל בן ברוך וגב' אורנה בן ברוך, טענו בכתב התביעה כי מדובר בפרסומים פוגעניים. מנגד, במערכת "מעקב" (הנתבע 3) נמסר בכתב ההגנה כי מדובר בתחקיר עיתונאי מבוסס, שנערך מתוך עניין ציבורי ותוך הקפדה על כללי האתיקה המקצועית.

הצו שלא ניתן: קדם המשפט והבקשה שנדחתה

ביום 5 בפברואר 2026 התקיים קדם משפט בתיק האזרחי המתנהל בבית משפט השלום בראשון לציון. התובעים, אריאל ואורנה בן ברוך, באמצעות בא כוחם עו"ד גיא אופיר, ביקשו מבית המשפט להוציא צו איסור פרסום ארעי נגד הפרסומים הקשורים לתיק.

מדובר בצו חריג, שמטרתו למנוע פרסום עוד בטרם הוכרעה המחלוקת המשפטית לגופה. ואולם, בתום הדיון קבעה כב' השופטת רבקה ארד כי אינה סבורה שיש מקום למתן הצו בשלב זה, והבקשה נדחתה.

החלטה זו מותירה את ההליך במסלולו הרגיל, ללא מגבלות פרסום ארעיות. הדיון כולו הוקלט בהחלטת בית המשפט, והפרוטוקול צפוי להתפרסם לאחר תמלולו.

למעשה, מדובר באחד המוקדים המרכזיים של קדם המשפט, שכן הבקשה לצו איסור פרסום עמדה בלב טענות התובעים. דחייתה משקפת, ככל הנראה, את עמדת בית המשפט שלפיה אין הצדקה להגבלת הפרסומים בשלב מקדמי זה. משכך, בשלב זה לא יוסתר דבר מעיני הציבור, והכתבה מוסיפה לעמוד במוקד עניין ציבורי ממשי. בהקשר זה נדגיש כי מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, ויסודות הדמוקרטיה נשענים, בין היתר, על חופש העיתונות וחופש הביטוי.

תעודת העיתונאי: הטענה שהועלתה והבדיקה באולם

אחת הטענות המרכזיות שהועלו בכתב התביעה נגעה למעמדו של הנתבע 3 כעיתונאי. במסמך נטען כי הנתבע מציג עצמו כעיתונאי חוקר, אך בפועל אינו מחזיק בתעודת עיתונאי, ובכך מטעה את הציבור.

במהלך הדיון, לבקשת בית המשפט, הוצגה תעודת עיתונאי בתוקף. לאחר עיון בתעודה ציינה השופטת כי היא רואה תעודת עיתונאי תקפה, והסוגיה ירדה מסדר היום. לפי המתואר, הדבר נרשם גם בפרוטוקול.

מערכת "מעקב" רואה בכך הפרכה של אחת הטענות המרכזיות שנכללו בכתב התביעה, ומציינת כי לבית המשפט נמסר מידע שגוי ומטעה.

עו"ד גיא אופיר מסר בכתב התביעה נתונים שאינם נכונים, באופן שפגע בשם הטוב, ועל כן, בעתיד הקרוב תוגש תלונה נוספת ללשכת עורכי הדין לאחר פרסום הפרוטוקול. זאת, בנוסף לתלונה מס' 268/25, אשר הוגשה בעבר ונתמכה בתצהיר.

לא יעלה על הדעת כי עורך דין, חבר לשכת עורכי הדין, ימסור לבית המשפט מצג שווא בוטה, מבלי שבדק את העובדות, ובכך יציג תמונה שקרית כאילו הייתה אמת.

התביעה: טענות לפגיעה מתמשכת

הרקע לתביעה נעוץ בכתבת הכלב ארתור שפורסמה באתר "מעקב" בפברואר 2025, אשר עסקה במקרה שבו, ככל הנראה, הוזנח הכלב לאחר אימוצו ונמצא משוטט ללא השגחה, כאשר המשפחה המאמצת דחתה את הטענות ופנתה לערוצים משפטיים בעקבות הסיקור התקשורתי – קרא עוד.

ביום 23 במרץ 2025 הגישו התובעים תביעה אזרחית לבית משפט השלום בראשון לציון נגד מספר נתבעים, ובהם גם הנתבע 3, הנני ככתב מערכת "מעקב". התביעה הוגשה באמצעות עו"ד גיא אופיר, ועוסקת בטענות לפרסומים פוגעניים ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות.

לפי כתב התביעה, הפרסומים כללו תכנים פוגעניים ושקריים, אשר הופצו במספר פלטפורמות וגרמו, לפי הנטען, לפגיעה בשמם הטוב של התובעים, בפרטיותם ובשגרת חייהם.

במסמך מתואר רצף פרסומים לאורך תקופה, הכולל כתבות, פוסטים ותיעוד מקוון, אשר לטענת התובעים יצרו דפוס מתמשך של פגיעה. לכתב התביעה צורפו קישורים, צילומי מסך ותיעוד חזותי שנועדו להמחיש את הפרסומים.

התביעה מבקשת סעד כספי בגין עילות שונות, ובהן לשון הרע, פגיעה בפרטיות ונזקים נוספים, שלטענת התובעים נגרמו עקב הפרסומים.

כתב ההגנה: ככל הנראה מדובר בתביעת השתקה קלאסית

בכתב ההגנה שהוגש מטעמי, כנתבע 3, נטען כי מדובר בתביעת לשון הרע חסרת בסיס, שמטרתה להשתיק פעילות עיתונאית חוקרת בעלת עניין ציבורי.

לפי הנטען בכתב ההגנה, הכתבה נשוא התביעה התבססה על תחקיר מקצועי שכלל ראיונות עם נציגי העמותה, תיעוד חזותי של מצבו של הכלב, חוזה האימוץ, הקלטות ועדויות של מתנדבים.

בכתב ההגנה נטען כי כל העובדות שפורסמו הן אמת, וכי הפרסום נעשה בהתאם לכללי האתיקה העיתונאית. עוד צוין כי ניתנה לתובעים זכות תגובה מלאה בטרם הפרסום, אך הם בחרו שלא למסור גרסה עובדתית או ראיות נגדיות.

הנני, כנתבע 3, מעלה מספר הגנות משפטיות, ובהן הגנת "אמת בפרסום" וטענת תום לב, לצד הטענה כי מדובר בתביעה בעלת מאפיינים של תביעת השתקה. בין היתר מצוין סכום התביעה – 300 אלף שקלים – אשר, לטענת הנתבע, אינו נתמך בראיות לנזק ממשי.

עוד נטען על ידי כי התובעים לא הציגו מסמכים רפואיים, כלכליים או אחרים המעידים על נזק, וכי דרישת הפיצוי נועדה להפעיל לחץ כלכלי ופסיכולוגי על עיתונאי.

עוד צוין בכתב ההגנה כי הנתבע מצוי בהליכי פשיטת רגל ואינו מסוגל לממן הגנה משפטית רחבה, וביקש מבית המשפט להביא נתון זה בחשבון.

הצעה פומבית לראיון בבית המשפט שנדחתה – אך עדיין בתוקף

האחריות העיתונאית מחייבת פנייה לנושא הכתבה וקבלת תגובה. למשפחת בן ברוך נמסרה פנייה טלפונית וכן פנייה בכתב, אולם המערכת נחסמה ולא נמסרה עד היום תגובה עניינית. לצד זאת צוין בכתבה כי הטענות המרכזיות בכתב התביעה משקפות, ככל הנראה, את גרסתה של משפחת בן ברוך לאירועים.

השיחה עם מר אריאל בן ברוך, אשר פורסמה בכתבה מיום 23.02.2025, מלמדת כי דאז סירב למסור תגובה

חובתנו העיתונאית לשוב ולפנות לקבלת תגובה, זכותם של בני המשפחה שלא להשיב, ואין בידי מערכת "מעקב" אפשרות לכפות מסירת תגובה. עם זאת, משלא נמסרת תגובה, אין מקום להלין על כך שפורסמה גרסה שאינה גרסתם.

ביום 5 בפברואר 2026, בפני כבוד השופטת רבקה ארד, הציעה מערכת "מעקב" לראיין את התובעים באולם בית המשפט, או לחלופין לאחר הדיון, ולפרסם את גרסתם במלואה. יודגש כי, כעניין שבעובדה, גם במהלך קדם המשפט נדחתה ההצעה, הן מצד בני המשפחה והן מצד בא כוחם, עו"ד גיא אופיר.

ההצעה נרשמה בפרוטוקול, וכאשר יתקבל תמלולו תפורסם ההצעה לציבור. למעשה, ההצעה לקיים ראיון מצולם עם המשפחה נותרה בתוקפה.

המשך ההליך: הכרעה טרם ניתנה

נכון למועד קדם המשפט מיום 5 בפברואר 2026, טרם ניתנה הכרעה בתיק. בית המשפט דחה את הבקשה לצו איסור פרסום ארעי, וההליך צפוי להימשך.

הדיון הבא נקבע ליום 15 באוקטובר 2026 בבית משפט השלום בראשון לציון. עד אז יימשכו ההליכים המקדמיים, ורק בסיומם תינתן הכרעה בשאלות העובדתיות והמשפטיות העומדות בלב המחלוקת.

בשלב זה, קובע בית המשפט כי אין מקום להגביל את הפרסומים באמצעות צו ארעי, וההליך ימשיך להתברר עד לפסק דין סופי.

נ.ב

אילו היה מדובר בילד, סביר להניח כי רשויות הרווחה והאכיפה היו מתערבות לאלתר. משפחה שהייתה מאפשרת לילד לשהות חודשים ארוכים ברחוב הייתה נתונה לחקירה, לסנקציות חמורות ואף להוצאת הילד מחזקתה. אולם כאשר מדובר בכלב, לעיתים נדמה כי הרגישות הציבורית פוחתת והאדישות גוברת – על אף שמדובר ביצורים חיים, בעלי לב, רגשות וצרכים בסיסיים שאינם נופלים בערכם המוסרי.

מערכת "מעקב" רואה עצמה כמי שמעניקה קול לכלב ארתור – יצור חי בעל אישיות, אופי וזכות לקיום בכבוד. בעל חיים אינו יכול להגיש תלונה במשטרה או לפנות לבית המשפט, ועל כן תפקידם של עיתונאים ופעילי עמותות להצלת בעלי חיים הוא לשמש עבורו פה, קול ומגן. מדובר, הלכה למעשה, במצילי חיים הפועלים מדי יום כדי להעניק לבעלי חיים הגנה, טיפול והזדמנות חדשה.

חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994, מטיל על בעלי כלבים ומחזיקים בבעלי חיים חובות ברורות לדאוג לרווחתם ולצרכיהם הבסיסיים. החוק אוסר על התעללות, הזנחה ונטישה, ומחייב אספקת מזון, מים, מחסה וטיפול רפואי בעת הצורך. הפרת הוראות החוק עלולה להיחשב עבירה פלילית, שעונשה קנסות ואף מאסר, בהתאם לחומרת המקרה ולנסיבותיו. נוסף על כך, חוזי אימוץ מהווים מסמך משפטי מחייב, המטיל על המאמצים אחריות מתמשכת לדאוג לשלומו ולביטחונו של הכלב.

בעמותת "חיות ואנחנו" ממתינים כיום כ-300 כלבים לבית חם. הציבור מוזמן לפנות לעמותה, להכיר את הכלבים, ולאפשר לאחד מהם לפתוח פרק חדש של חיים בטוחים ומוגנים – לתמיכה בבעלי חיים ולאימוץ – לחצו כאן.

הפוסט בקשת עו"ד גיא אופיר לצו איסור פרסום נדחתה בפרשת הכלב שהוזנח הופיע לראשונה ב-מעקב.

שתיקה זמנית בפרשה רגישה: צו איסור פרסום, טענות קשות ומאבק על חופש העיתונות

מערכת "מעקב" מדווחת על פרשה חמורה ורגישה הנוגעת לטענות למעשים מיניים בכפייה, שבמרכזה גבר המוכר כדמות ציבורית בולטת בזירה הישראלית ואף בזירה הבינלאומית.

על פי פרסום המערכת, מדובר בפרשה הכוללת ראיות ועדויות קשות, לרבות תכתובות וחומרים מוקלטים, אשר לטענתה מצביעים על פגיעה מינית חמורה. למערכת "מעקב" נמסרו עדויות ממספר נפגעים. אחד מהם הביע חשש כבד מפני ניהול הליך משפטי והשלכותיו, בעוד נפגע נוסף בחר לפעול ולהגיש תביעה לבית המשפט.

עוד נטען כי המעשים המיוחסים בוצעו, ככל הנראה, במסגרת אונס או יחסי מין בכפייה, ייתכן תוך שימוש בחומר מטשטש תודעה וניצול מצבו של הנפגע. לצד זאת, קיימות, לטענת המערכת, עדויות נוספות הנוגעות להטרדות מיניות, הנוגעות ליותר משני נפגעים.

לפי הפרסום, מעבר למתלונן המרכזי קיימים, ככל הנראה, נפגעים נוספים אשר מסרו עדויות למערכת. בשל צו איסור הפרסום החל על הפרשה, שמות המעורבים ופרטים מזהים אינם נמסרים.

צו איסור פרסום בפרשת אונס

בעת שמערכת "מעקב" עמלה על תחקיר רחב היקף, הכולל תיעוד מצולם וראיונות, הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב בקשה למתן צו איסור פרסום מטעם עו"ד עדי כרמלי, המייצג את מי שמיוחסים לו, ככל הנראה, המעשים נשוא הפרשה.

בית המשפט נעתר לבקשה והורה על מתן צו איסור פרסום, ובכך נמנעה מן הציבור גישה למידע הנוגע, על פי הנטען, לחשדות חמורים בדבר פגיעות מיניות חוזרות. משמעות ההחלטה היא חסימת פרסום פרטים מהותיים הנוגעים לפרשה שבה מיוחסות, ככל הנראה, עבירות אונס או פגיעה מינית חמורה, וזאת בעוד הקורבנות – שעמימות מגדרית חלה עליהם – נותרו מחוץ לשיח הציבורי.

ההחלטה, שניתנה על ידי השופטת עדי ניר בנימיני, הביאה בפועל להשתקת הסיקור התקשורתי בשלב זה, ועוררה שאלות כבדות משקל בדבר האיזון בין צווי איסור פרסום לבין חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, בפרט כאשר מדובר, לפי הנטען, בדמות ציבורית מוכרת ובחשדות בעלי אופי חמור ומתמשך.

בשל צו איסור הפרסום, אין המערכת מפרסמת שמות או פרטים מזהים כלשהם, והסיקור נעשה בזהירות המתבקשת, תוך הקפדה על לשון מסויגת ועל כללי הדין.

למרות חומרת הטענות, נכון לעת הזו הציבור אינו חשוף לזהות המעורבים. ביום 22 בינואר 2026 נתנה השופטת עדי ניר בנימיני צו ארעי האוסר על פרסום פרטים מזהים של הצדדים. בהחלטתה ציינה כי בין עילות ההליך נטענות טענות למעשה מגונה ולמעשים מיניים בכפייה, וכי הצו ניתן בשלב זה על מנת למנוע פגיעה מיותרת בצדדים בטרם הוכרעה המחלוקת בהליך העיקרי.

על פי ההחלטה נקבע כי ככל שתוגש השגה על הצו, יש למסור על כך הודעה בתוך 21 ימים, שאז תיבחן הבקשה לאיסור פרסום זמני. עוד נקבע כי בהיעדר החלטה אחרת, יעמוד הצו הארעי בתוקפו עד למתן הכרעה נוספת, מבלי לפגוע בטענות מי מהצדדים או בזכותם לשוב ולעתור בעניין בהמשך, בהתאם להתפתחויות שיחולו בבירור התובענה.

מערכת "מעקב" מציינת כי הפרשה נחקרה על ידה לאורך תקופה ממושכת, וכי מדובר בדמות מוכרת ובעלת פרופיל ציבורי גבוה במיוחד – עובדה המחדדת את המתח המובנה שבין הזכות לשם טוב ולפרטיות לבין זכות הציבור לדעת.

לדברי המערכת, בשלב זה היא מכבדת את החלטת בית המשפט, אך בכוונתה להגיש בקשה להתנגדות לצו. לטענתה, הצו פוגע פגיעה ממשית בעבודת העיתונות ובחופש הביטוי, ומונע דיון ציבורי בפרשה בעלת חשיבות ציבורית רחבה, במיוחד נוכח טיבן של הטענות והיקפן. עוד נטען כי עצם הפנייה לאיסור פרסום מעידה, לשיטתה, על רצון לנהל את ההליך הרחק מעין הציבור.

בית המשפט מול זכות הציבור לדעת

מערכת "מעקב" הגישה לבית משפט השלום בתל אביב בקשה מנומקת לביטול צו איסור פרסום שניתן ביום 22 בינואר 2026, ואושר בידי השופטת עדי ניר בנימיני. הבקשה נוגעת להליך אזרחי שבו עולות, על פי הנטען במסמכי ההליך, טענות חמורות בדבר יחסי מין בכפייה כלפי קורבנות, על ידי איש ציבור מוכר, המיוצג בידי עו״ד עדי כרמלי.

בבקשה נטען כי הצו ניתן במעמד צד אחד, ללא קיום דיון וללא מתן אפשרות להצגת עמדה נגדית, חרף התנגדות מוקדמת וברורה לצו. עוד הודגש כי מדובר בפרשה בעלת עניין ציבורי מובהק, שכן הקורבנות נמנים, על פי הנטען, עם אוכלוסיות מוחלשות שאינן פונות, הלכה למעשה, למשטרת ישראל, ולעיתים הזירה התקשורתית היא עבורן המרחב היחיד להשמעת קול ולבקשת סיוע. לטענת "מעקב", צו איסור הפרסום יוצר השתקה רחבה הפוגעת בזכות הציבור לדעת ובתפקיד העיתונות.

מערכת "מעקב" הבהירה לבית המשפט הנכבד כי הצו גורם לפגיעה ממשית בעבודת העיתונות ובחופש הביטוי, וחוסם דיון ציבורי בפרשה בעלת חשיבות ציבורית רחבה, נוכח טיבן והיקפן של הטענות. עוד נמסר כי עצם הפנייה לאיסור פרסום מלמדת, לשיטת המערכת, על ניסיון לנהל את ההליך הרחק מעין הציבור.

במערכת מדגישים כי מתן סם אונס וקיום יחסי מין ללא הסכמה מהווים עבירות פליליות חמורות על פי הדין, וכי טענות מסוג זה מחייבות בירור ציבורי ומשפטי מעמיק. עם זאת, הם מציינים כי כל הפרסומים כפופים להכרעות בית המשפט ולדין החל, וכי אין בפרסום זה קביעה עובדתית באשר לאשמה.

החלטת בית המשפט קובעת במפורש כי הצו הוא זמני ונתון לבחינה מחדש. במערכת "מעקב" מעריכים כי אם לא יינתן צו קבוע, או אם יבוטל האיסור, זהות המעורבים והפרטים המלאים עשויים להתפרסם בהמשך, בכפוף להחלטות שיפוטיות. לטענתם, מדובר במאבק עקרוני החורג מגבולות המקרה הפרטי, ונוגע לשאלת גבולות איסור הפרסום, כוחם של הליכים משפטיים מול עבודת התקשורת, וזכות הציבור לדעת על פרשות חמורות הנוגעות לדמויות ציבוריות.

ההליך המשפטי צפוי להימשך, והמערכת מציינת כי תמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות, לפעול במסגרת החוק, ולהביא לציבור עדכונים בהתאם להחלטות שיתקבלו בערכאות.

ככל שיוסר צו איסור הפרסום, תתאפשר חשיפה ציבורית של זהותו של איש הציבור שביקש להגביל את הפרסום, וזאת במסגרת הליך שבו נטענו טענות חמורות בדבר פגיעה מינית לכאורה, לרבות שימוש באמצעים אסורים, על פי הנטען. יודגש כי אין בכך קביעה בדבר אשמה, וכי כל הטענות מצויות לבירור במסגרת ההליך המשפטי.

עם זאת, נטען כי עצם הפנייה להטלת צו איסור פרסום נועדה, לכאורה, לצמצם חשיפה ציבורית של חומר ראייתי ושל טענות מהותיות, וכי אם לא היה קיים חשש מפני ביקורת ציבורית, ניתן היה לצפות לניהול הליך פתוח ושקוף. הצו, כך נטען, אינו אלא אמצעי זמני, כפי שעולה גם מלשונו, ואינו יכול לשמש חומת מגן קבועה מפני בחינה ציבורית ומשפטית.

הבהרה זו נדרשת נוכח עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, לצד החובה לשמור על זהירות, אחריות והיצמדות לכך שמדובר בטענות שטרם הוכרעו.

עו"ד עדי כרמלי: ייצוג חוזר בפרשות מין חמורות

באשר לעו"ד עדי כרמלי, אין זו הפעם הראשונה שבה שמו נקשר בייצוג משפטי של נתבעים בפרשות חמורות, לרבות תיקים שבהם הועלו טענות לפגיעה בבני אדם. דפוס ייצוג זה שב וחוזר, ומעורר שאלות ציבוריות נוקבות באשר לאופייה הערכי של הפרקטיקה המשפטית שמוביל כרמלי, כאשר במרכז ניצב פעם אחר פעם מיצוי ההליך לטובת הלקוח – ולא בהכרח עיסוק מוסרי בחומרת המעשים המיוחסים.

כך למשל, בפרשה שאינה קשורה להליך הנוכחי, אך זעזעה את דעת הקהל, ייצג עו"ד כרמלי את יוסף שוורץ, בעליו של מועדון "הפורום" המוכר. חרף כתב אישום מקורי שכלל אישומים חמורים, ובהם טענות לעבירות מין, אישר בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשנת 2025 הסדר טיעון מקל באופן חריג, שבמסגרתו נמחקו אישומי האונס, ושוורץ לא נשלח למאסר בפועל.

על פי פרטי ההסדר, שוורץ הורשע בשני אישומים של מעשים מגונים, הנוגעים לאירועים שהתרחשו בקיץ 2018 ובמאי 2022 במשרדו שבמועדון. נגזרו עליו תשעה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, לצד תשלום פיצוי כולל בסך 130 אלף שקלים לשתי נפגעות העבירה.

במהלך הליך גישור ממושך שנוהל בפני נשיא בית המשפט המחוזי, השופט בני שגיא, הציגה ההגנה – בראשות עו"ד עדי כרמלי, עו"ד עמית חדד ושותפיהם – שורה של קשיים ראייתיים, לרבות טענות בדבר התנהלות פסולה בחדרי החקירות. בית המשפט קיבל את עמדת ההגנה שלפיה סיכויי ההרשעה על בסיס כתב האישום המקורי לא היו ודאיים, ואף ציין כי בהיעדר הסדר, ייתכן שהתיק היה מסתיים בזיכוי.

ואולם, גם אם שוורץ לא נשלח למאסר מאחורי סורג ובריח, סיום ההליך כלל הרשעה, עבודות שירות ופיצוי כספי משמעותי לנפגעות – נתונים שאינם מתיישבים עם טענות להישג הגנתי מוחלט. המציאות המשפטית במקרה זה מדגישה כי גם כאשר נאשם נמנע ממאסר בפועל, אין מדובר בזיכוי, אלא בתוצאה מורכבת הכוללת הכרה בפגיעה ותשלום מחיר פלילי ואזרחי.

האם עו"ד עדי כרמלי הוא עורך דין טוב אם לאו – יחליט כל קורא לעצמו. ברם, העובדה כי לקוחו לא זוכה, וכי ההליך הסתיים בהרשעה ובתשלום פיצוי, מעלה שאלות באשר לשיקולים שעמדו ביסוד הייצוג מלכתחילה. עו"ד כרמלי ידע היטב את טיב האדם שאותו בחר לייצג, וכי במאזן שבין שיקולים מקצועיים לערכים מוסריים, הועדף פעם נוספת מיצוי אינטרס הלקוח. בעיני מבקריו, הכסף ניצב כערך עליון בפרקטיקה שמוביל כרמלי – תפיסה לגיטימית במקצוע חופשי, אך כזו שכל אדם נושא עמו בהתאם לערכים שעליהם חונך ובהם הוא בוחר לדבוק.

התמונה הראשית הינה איור והדמיה מקורית, שנוצרו בידי סוכן בינה מלאכותית של מערכת "מעקב"

הפוסט טענות חמורות נגד מפורסם: ראיות ליחסי מין בכפייה, צו איסור פרסום והציבור מודר מן האמת הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט דניאל אלעזר וכאן 11 נתבעים ב-1.5 מיליון ש"ח הופיע לראשונה ב-מעקב.

בבית משפט השלום בתל אביב הוגשה היום, ב-24 בנובמבר 2025, תביעה אזרחית בסכום של 450,000 שקלים נגד היוצר והמוזיקאי דורון מדלי.

מדובר בכתב תביעה המכיל טענות קשות ביותר לניצול מיני, הטרדה מינית, כפייה, איומים ושימוש באלימות – כל אלה כלפי אדם המתואר כחסר מעמד בישראל ונטול כל הגנה משפטית או חברתית. התביעה, שהוגשה באמצעות עורך הדין יהושע רובין, חושפת סיפור דרמטי על מערכת יחסים שבה, לטענת התובע, נוצלה פגיעותו הקיצונית לצורך השגת סיפוקים מיניים, שליטה ואיומים. מערכת "מעקב" בוחרת שלא לפרסם את שמו של התובע בשל הסכנה הממשית לחייו כפי שעולה מהתביעה. כל הכתוב להלן מבוסס אך ורק על האמור במסמך התביעה שהוגש לבית המשפט – טענות שטרם הוכחו בפני ערכאה שיפוטית.

התובע, כך עולה מכתב התביעה, הוא פלסטיני חסר מעמד בישראל שנמלט מהרשות הפלסטינית לאחר שנגזר עליו, לטענתו, גזר דין מוות עקב סיוע למניעת פיגוע נגד אזרחים ישראלים. מצבו המשפטי בישראל, כפי שהוא מתואר בתביעה, הוא מצב של תלות מוחלטת: אין לו אפשרות לעבוד באופן חוקי, אין לו גישה לשירותי בריאות, אין לו יכולת לשכור דירה, והוא חי בפחד מתמיד מפני פנייה לרשויות שעלולה להוביל להסגרתו לשטחים – מה שעשוי להסתכם, לטענתו, במותו. זהו אדם שמצוי, על פי התיאור שלו עצמו, במצב של פגיעות קיצונית – נטול רשת ביטחון, נטול הגנה משפטית, נטול יכולת פנייה למשטרה או לרשויות אחרות. זהו, כך מתואר בכתב התביעה, המצע שעליו נבנה הסיפור המתואר להלן.

לפי התביעה, המפגש הראשון בין התובע לבין דורון מדלי התרחש סמוך לסינמטק תל אביב. מדלי, כך נטען, הראה עניין במצבו של התובע, שאל שאלות על מצוקתו ועל היעדר המעמד שלו בישראל, והציע לו סיוע. מדלי הזמין את התובע לביתו, יצר עמו קשר רציף והתחיל לבנות מערכת יחסים שהתבססה, לכאורה, על אמון ועל הבטחה למציאת פתרון למצוקתו. התובע מתאר כי בשלב מסוים הוא הוזמן פעם נוספת לדירתו של מדלי, ולאחר מכן ליווה אותו לפגישה אצל עורך דין המקורב למדלי. בפגישה זו, כך נטען, מדלי שילם סכום כסף משמעותי עבור טיפול משפטי. לפי גרסת התובע, כל אלה היוו שלב ראשון בבניית תלות רגשית וכלכלית, שלב שהיה אמור להוביל לניצול בשלבים מאוחרים יותר.

האירוע המרכזי והדרמטי ביותר בכתב התביעה מתואר באופן הבא: מדלי הזמין את התובע לדירתו והבטיח לו שתתקיים "מסיבה" בה ישתתפו "אנשים חשובים" שיוכלו לסייע לו במציאת עבודה ובהסדרת מעמדו בישראל. התובע הגיע לדירה, אך האורחים לא הגיעו. לפי התיאור שבכתב התביעה, מדלי הסביר לתובע שהאורחים יאחרו, והציע לו משקה. לאחר שתיית המשקה, כך טוען התובע, גופו לא נשמע לו, הוא חש בלבול וחוסר שליטה בתנועותיו, והוא חשד שהוכנס למשקה חומר מסמם – תופעות שהוא מתאר כ"סימנים התואמים סם אונס". במצב זה, כשהתובע אינו מסוגל להתנגד, כך נטען, מדלי ליטף אותו, נגע בו וכפה עליו מגע מיני בניגוד לרצונו. התובע טוען כי במהלך כל האירוע הוא לא היה מסוגל להגיב או להתנגד, וכי המשיך לחוש בלבול וחולשה גופנית. לפי התביעה, אף אורח לא הגיע, מסיבה לא התקיימה, ומה שנותר היו "מגשי סושי וסמים", לשון התביעה. זוהי טענה קשה ביותר, המייחסת למדלי ביצוע של תקיפה מינית באמצעות שימוש בחומר לא ידוע ששולב במשקה, מעשה המנוסח בכתב התביעה כ"שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה" – עילה פלילית המוזכרת בסעיף 327 לחוק העונשין.

לאחר אירוע זה, כך עולה מהתביעה, התובע מצא עצמו במבוי סתום: מצד אחד הוא חש שעבר חוויה טראומטית וכי נעשה בו שימוש לרעה, ומצד שני הוא לא יכול היה לפנות למשטרה מחשש שייעצר ויוסגר לשטחים – מה שעשוי להוביל, לטענתו, למוות. הפחד הזה, כך מתואר בתביעה, הפך לכלי שליטה בידיו של מדלי. לפי התובע, מדלי המשיך לשלוח לו הודעות ולהציע לו "קשרים אינטימיים" תמורת תשלום כספי. התובע טוען כי מדלי אמר לו במפורש שיש בידיו "רשת פלסטינים" המסופקים לגברים בישראל, וכי הוא רואה בתובע "מיוחד". מערכת יחסים זו, כך מתואר בכתב התביעה, יצרה מציאות שבה התובע חש תלות מוחלטת, פחד ממשי ואי יכולת להתנגד או לצאת מהמעגל. זוהי טענה של שליטה המושתתת על ניצול מצב של פגיעות קיצונית – לא מדובר רק באלימות פיזית, אלא גם בשליטה רגשית, כלכלית ומשפטית.

בהמשך, כך נטען בתביעה, מצבו של התובע הידרדר עד כדי חוסר בית מוחלט. מדלי הציע לו להתגורר בדירתו, אך לא במרחב המגורים הרגיל – אלא בחדר ממ"ד שהוסב למחסן. לפי התביעה, בתקופה זו מדלי המשיך להשקות את התובע ב"קוקטיילים" ולהפעיל עליו לחץ רגשי וכלכלי. התובע טוען כי מדלי איים עליו שיפגע בהליך המשפטי שלו אם לא ייענה לדרישותיו, ואף איים עליו שלא ליצור קשר עם עורך דינו. לפי גרסתו של התובע, מדובר היה בשליטה מוחלטת על חייו: הוא היה תלוי במדלי למגורים, למזון, לכסף ולכל היבט אחר של קיומו בישראל – ומעל לכל, הוא חשש שאם לא יישמע, הוא עלול לאבד את הסיכוי היחיד שלו להסדרת מעמדו או אפילו להיות מושלך לרחוב – מה שבמצבו עלול להסתכם בסכנת חיים ממשית.

עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ביום 7 באוקטובר 2023, כך עולה מהתביעה, הכול התהפך. לפי התובע, מדלי חשש להחזיק בביתו פלסטיני בימים הראשונים של המלחמה, והשליך אותו לרחוב ללא כל הכנה או תכנון. התובע מתאר את עצמו כאדם שנותר בלילה אחד ללא קורת גג, ללא מזון, ללא גישה לטיפול רפואי וללא כל אפשרות לקבל עזרה – ובנוסף לכך, הוא חשש להסתובב ברחובות בימים שבהם המתח הבטוני היה בשיאו ושבהם כל מי שנראה כערבי או פלסטיני עלול היה להיתפס כחשוד. לפי התביעה, מדובר במצב של סכנת חיים ממשית, הן מבחינה בריאותית והן מבחינה פיזית – ובפרט נוכח העובדה שהתובע היה חסר מעמד, ללא יכולת לפנות למוסדות כלשהם לקבלת סיוע.

לאחר שהתובע פנה לסיוע משפטי ושעורך דינו שלח מכתב התראה למדלי, התובע טוען כי מדלי ניסה ליצור עמו קשר ישיר. לפי התביעה, מדלי הציע לתובע כסף, הציע לממן עבורו טיפול משפטי והבטיח "להסדיר את ישארותו בארץ". התובע סירב להצעות אלה, וטוען כי גם לאחר הסירוב, מדלי המשיך לפנות אליו ולהטריד אותו. מערכת "מעקב" קיבלה מידע לפיו מדלי ניסה להפעיל לחץ על התובע, ניסה לפגוש אותו לאחר קבלת מכתב ההתראה, ואף איים על מערכת "מעקב" – אך לא מסר תגובה רשמית לפניותינו. כתב ההגנה טרם הוגש לבית המשפט.

• ראיות, עובדות, תיעודים והקלטות הנוגעות לתביעה זו, שפרסמנו בעבר, הובאו לפרסום על בסיס חומר ממכתבי ההתראה, לצד ריאיון עם הקורבן. בשלב זה, שמות המעורבים מוסתרים בהתאם לבקשת הקורבן ולפניית המקורות

עדות קשה: דורון מדלי במוקד פרשת סמים וניצול מיני

לקריאת הכתבה לחץ כאן

דורון מדלי: "אני מת לעשות קוקאין שאתה ערום"

לעיון בכתבה לחץ כאן

דורון מדלי: הקלטות מטרידות חושפות הטרדות מיניות בוטות

לקריאת הכתבה המלאה לחץ כאן

כתב התביעה כולל מגוון רחב של עילות משפטיות, המשלבות עוולות אזרחיות ועבירות פליליות המהוות בסיס לתביעה נזיקית. בין העילות: תקיפה על פי פקודת הנזיקין, תרמית, הפרת חובה חקוקה, גרימת נזק באשם, איומים על פי סעיף 192 לחוק העונשין, שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה על פי סעיף 327 לחוק העונשין, מעשה מגונה על פי סעיף 348 לחוק העונשין, ותקיפה לפי חוק העונשין. מדובר בעילות חמורות, חלקן מוכרות מתחום המשפט הפלילי והמועברות לזירה האזרחית לצורך פיצוי כספי על נזקים שנגרמו. התביעה מדגישה כי קיים קשר סיבתי ישיר בין המעשים הנטענים לבין הנזק שנגרם לתובע, וכי מדובר בניצול מכוון של פגיעות קיצונית ותלות הנובעת ממצבו החוקי של התובע כאדם חסר מעמד.

התובע מעריך את הנזק הלא ממוני שנגרם לו בסכום של 450,000 שקלים. בכתב התביעה הוא מתאר נזקים נפשיים קשים: חרדה כרונית, טראומה מתמשכת, פחד ממשי על חייו, סיוטים, השפלה קיצונית ופגיעה בלתי הפיכה בכבודו האנושי. לפי התובע, הוא עדיין חי בפחד מתמיד, עדיין חסר מעמד בישראל, ועדיין מתמודד עם השלכות פסיכולוגיות קשות של המעשים שיוחסו למדלי. התביעה מציגה תמונה של אדם שנפגע באופן עמוק ביותר – לא רק פיזית, אלא בעיקר נפשית, חברתית ומשפטית – ושזקוק לפיצוי הולם על הנזק שנגרם לו.

בסיום כתב התביעה מודגש כי קיים "פער חריף בין המוניטין הציבורי של דורון מדלי לבין מעשיו הנטענים". פער זה, אם יימצאו הטענות נכונות, עלול להיות מהחמורים שנחשפו בשנים האחרונות בישראל. מדובר בטענות המייחסות לאדם ציבורי, יוצר ומוזיקאי, ביצוע של מעשים קשים ביותר כלפי אדם פגיע ונטול כל הגנה – מעשים המשלבים ניצול מיני, הטרדה, כפייה, איומים ושימוש באלימות, הכול תוך ניצול מצב של תלות ופחד. זהו סיפור שבמרכזו עומדת שאלה של ניצול כוח – לא רק כוח פיזי, אלא בעיקר כוח חברתי, כלכלי ומשפטי – כלפי אדם שנמצא בשוליים החברתיים והמשפטיים ביותר של החברה הישראלית.

נכון למועד פרסום כתבה זו, טרם נמסרה תגובתו של דורון מדלי. מערכת "מעקב" פנתה למדלי לקבלת תגובה, אך לא קיבלה תשובה. מערכת "מעקב" תפרסם כל תגובה שתתקבל במלואה, ללא עריכה, ובהתאם לכללי האתיקה העיתונאית. חשוב להדגיש כי כל האמור לעיל הינו טענות התובע כפי שהן מופיעות בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט, וטענות אלה טרם הוכחו בערכאה שיפוטית. דורון מדלי זכאי להגן על עצמו, להציג את גרסתו, ולהביא ראיות התומכות בגרסתו.

בית המשפט יבחן את הטענות, ישמע את שני הצדדים, ויקבע האם הטענות מבוססות ואם יש מקום לפסוק פיצוי לתובע. עד אז, יש לזכור כי עקרון החזקת החפות חל גם בהליכים אזרחיים, ויש לבחון את הטענות באופן מושכל, ביקורתי ואחראי.

צילום ראשי של דורון מדלי מתוך תאגיד השידור הישראלי – שימוש בהתאם לסעיף 27א’

-אנו במערב-

הפוסט הוגשה תביעה נגד דורון מדלי: ניצול מיני, כפייה מינית, תשלום עבור מין וסמים הופיע לראשונה ב-מעקב.