אישור נוטריוני אינו פעולה טכנית, אינו סמל סטטוס ואינו פלטפורמה לשיווק עסקי. במדינת ישראל, המחוקק הפקיד בידיו של הנוטריון סמכות מעין שיפוטית ראשונה במעלה: חותמת המתכת, הסרט האדום והחתימה הנוטריונית מעניקים למסמך מעמד ראייתי מוגבר בבתי המשפט וברשויות המדינה. כאשר נוטריון מצהיר כי הוא שולט בשפה זרה ומאשר נכונות של תרגום משפטי, הציבור, שופטי ישראל ומשרדי הממשלה נדרשים, על פי חוק, ליתן בו אמון מוחלט.

אולם, תחקיר נרחב ומקיף של מערכת "מעקב", המתפרסם על בסיס מסמכים רשמיים, תמלילים, הקלטות, פרוטוקולים והליכים משפטיים, חושף מסכת עובדתית מדאיגה ומעלה שאלות חמורות ביותר באשר להתנהלותה המקצועית של עורכת הדין והנוטריונית לי קפלן (מ"ר 218175) מאילת.

התחקיר מעלה תמונה קשה: עו"ד ונוטריון המציגה עצמה בפני הציבור, הרשויות ובתי המשפט כמי שדוברת ושולטת בשפה האוקראינית, בעוד שממצאים עובדתיים רבים – ובהם שיחות מתועדות, תרשומות רשמיות של משרד המשפטים והודאות מפורשות – מעלים כי היא לכאורה אינה שולטת באוקראינית, לא למדה את השפה באופן פורמלי בבית ספר או באוניברסיטה, אינה מחזיקה בכל תעודה המעידה על יכולת תרגום משפטי מקצועי, וככל הנראה אף אינה מסוגלת לנהל שיחה בסיסית ואלמנטרית בשפה זו.

מעבר לכך, התחקיר חושף התנהלות תמוהה במנגנוני הפיקוח והאכיפה המשמעתית של משרד המשפטים: תלונה נגד עו"ד קפלן, שבמסגרתה קבע נציג משרד המשפטים במפורש כי "על פניו ישנו חשד לקיומה של עבירת משמעת", נסגרה לבסוף לאחר שאת קפלן ייצג עו"ד ונוטריון משה אלפסי – מי שמכהן כיו"ר משותף של ועדת הנוטריונים בלשכת עורכי הדין וכחבר בוועדת הרישיונות.

כאשר מערכת "מעקב" פנתה לעו"ד קפלן בפנייה עיתונאית לגיטימית לקבלת תגובה, בחרה קפלן לפנות לבית המשפט ולזכות בצו במעמד צד אחד למניעת הטרדה מאיימת – צעד אשר בלם באופן זמני את הפרסום.

אולם, בעקבות התייצבות מערכת "מעקב" בבית משפט השלום באילת והגשת תגובה מפורטת, הצו בוטל. נכון להיום, ההליך המשפטי חסוי לבקשת קפלן, ומערכת "מעקב" פועלת בדרכים המשפטיות לפתיחתו לעיון הציבור.

להלן מסכת הראיות, ציר הזמן המלא והממצאים העובדתיים – מן המסמך הראשון ועד להכרעת בית המשפט.

לי קפלן: בין הצהרות למציאות

עו"ד לי קפלן היא עורכת דין, מגשרת ונוטריון הפועלת באילת. על פי פרסומים שונים, משרד Lee Kaplan Law Office & Notary Eilat מציע שורה ארוכה של שירותים משפטיים ונוטריוניים, מעין "מולטי-טאלנט" משפטי: שירותים נוטריוניים בשפות אוקראינית, עברית, אנגלית, רוסית ולטבית; עריכת חוזים והסכמים לחברות ולשותפויות; טיפול בענייני מקרקעין ובעסקאות מכר דירות; רישוי עסקים; חריגות בנייה וליקויי בנייה – לצד ייעוץ, גישור, ייצוג וליווי משפטי.

שוב, בפרסומים שונים ובהצגות פומביות של שירותיה מציגה קפלן יכולות במספר שפות, ובהן רוסית, עברית, אנגלית, ובין היתר גם אוקראינית. אלא שדווקא סביב הסוגיה הלשונית הזאת מתעוררות שאלות המחייבות, לטעמנו, בדיקה עיתונאית מעמיקה.

עד כמה שקופה עו"ד והנוטריון לי קפלן כלפי הציבור וכלפי הגורמים האמונים על הפיקוח על עבודתם של נוטריונים? השאלה מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה שקפלן מעניקה, בין היתר, שירותים גם למשרדי ממשלה, ובהם משרד הפנים. כאשר מדובר בתרגום נוטריוני, לכל מילה עשויה להיות משמעות מכרעת: תרגום שאינו מדויק עלול להשפיע על גורלו של אדם, על הליכי קבלת אזרחות, על קביעת מעמדו בישראל ועל זכויות מהותיות נוספות.

יש לציין כי נכון למועד פרסום התחקיר, לא עלה בידינו לאתר מסמך, אישור או אסמכתה רשמית מטעם משרד הפנים, המעידים כי עו"ד והנוטריון לי קפלן זכתה במכרז כלשהו של המשרד.

מכאן עולה השאלה המרכזית: האם עו"ד והנוטריון לי קפלן אכן שולטת בשפה האוקראינית ברמה הנדרשת לצורך מתן שירותים נוטריוניים בשפה זו, או שמא קיים פער בין האופן שבו מוצגים שירותיה לציבור ולגורמים הרשמיים לבין המציאות בפועל?

אז מי היא באמת עו"ד והנוטריון לי קפלן? עורכת דין ונוטריון מן השורה, או שמא מאחורי התדמית המקצועית מסתתרות הצהרות שאינן מתיישבות לכאורה עם המציאות?

לפני הכול יודגש: הסוגיה אינה מסתכמת בשאלה אם הצהרותיו של נוטריון בדבר שליטתו בשפה מסוימת מדויקות. היא עשויה לעורר שאלות רחבות יותר בדבר עמידה בהוראות הדין, חובות האתיקה והאמון הציבורי הנלווה למעמד הנוטריון. את המסקנות מן העובדות שיובאו בתחקיר נותיר לקוראים.

סעיף 15 לחוק הנוטריונים קובע כי נוטריון רשאי לאשר נכונות תרגום רק כאשר הוא שולט הן בשפת המקור והן בשפת התרגום, והוא עצמו תרגם את המסמך או בדק את נכונות התרגום. מכאן ששליטה בשתי השפות אינה פרט שולי, אלא תנאי מהותי להפעלת סמכות זו.

לקריאת החוק המלא – לחצו כאן

אם נוטריון אינו שולט באחת השפות, כיצד ניתן לוודא כי תרגום שאושר על ידו אכן נאמן למקור?

הדברים מקבלים משנה חשיבות כאשר אישור נוטריוני מוגש במסגרת הליך משפטי. סעיף 19 לחוק מקנה לאישור שנערך כדין מעמד ראייתי משמעותי, וקובע כי הוא מהווה ראיה מספקת בהליך משפטי לדברי הנוטריון, למעשיו ולדברים שנאמרו או נעשו בפניו, בהתאם לאמור באישור.

ומעבר להיבט המשפטי, ניצבת גם שאלת האמון: נוטריון ועורך דין נושאים באחריות מקצועית וציבורית מוגברת. אם יתברר כי בעל תפקיד כזה מסר ביודעין הצהרה שאינה אמת בעניין מהותי, הדבר עשוי לעורר תהיות גם באשר למהימנותן של הצהרות אחרות שנמסרו על ידו. במובן זה, אין מדובר רק בשאלה טכנית של ידיעת שפה, אלא בסוגיה הנוגעת לכאורה לאמון, ליושרה המקצועית ולחובות המוטלות על מי שמחזיק בסמכות נוטריונית.

פניית המקור "אלון בן דוד" והחשד להטעיה חמורה

במרכז הפרשה עומדת שאלה בעלת חשיבות ציבורית ראשונה במעלה: כיצד נוטריון, המטביע את חותמתו ואת הסרט האדום על גבי תרגומים משפטיים של הסכמי גירושין, פסקי דין, תעודות משרד הפנים ואישורים משטרתיים מאוקראינית לעברית – שבהם טעות באות אחת עלולה לגרום לעיוות דין ולפגיעה קשה בזכויות אזרחים – מצהירה כי היא שולטת בשפה, בעוד שככל הנראה אינה שולטת בה ברמה הנדרשת, לא למדה אוקראינית באופן רשמי, ואין ברשותה תעודה המעידה כי היא שולטת בשפה ברמה הנדרשת לתרגום משפטי מקצועי?

הפרשה החלה בחודש אפריל 2026, כאשר התקבלה במערכת "מעקב" פנייה בדואר האלקטרוני מאדם שביקש להישאר חסוי. לבקשתו, ובהתאם להתחייבותנו לשמור על זהותו כמקור עיתונאי, הוא יכונה בכתבה בשם הבדוי "אלון בן דוד".

צילומי מסך מתוך התלונה שהוגשה נגד עו"ד והנוטריון לי קפלן, ואשר הועברה למערכת "מעקב" על ידי מר בן דוד:

הפנייה לא הסתכמה בטענות כלליות. המקור העביר למערכת חומרי גלם רבים, ובהם הקלטות של שיחות, תמלילים, התכתבויות בדואר האלקטרוני ומסמכים נוספים. היקף החומרים והראיות שהועברו למערכת הצדיק פתיחה בתחקיר עיתונאי מעמיק ועצמאי.

בין היתר מסר "אלון בן דוד" למערכת "מעקב":

"ברשותי חומרים הנוגעים לפרשה שעשויה לעניין אתכם, ואשמח להעבירם לעיונכם ככל שהנושא יעורר את התעניינותכם.

עיקרי הדברים: מדובר בנוטריון שלטענתי אינה שולטת בשפה האוקראינית, אך למרות זאת מאשרת מסמכים בשפה זו. למיטב ידיעתי, לצורך רישום נוטריון כמי ששולט בשפה מסוימת, נמסרת הצהרה בדבר השליטה בשפה, מבלי שרמת השליטה נבחנת בפועל. במקרה הנוכחי הוגשה תלונה נגד הנוטריון; ניתנה לה האפשרות למסור את התייחסותה, ובתום הבירור התלונה נדחתה והתיק נסגר.

הכשלים המרכזיים שלטענתי עולים מהטיפול בתלונה:

1. הנוטריון יוצגה בהליך על ידי עורך הדין והנוטריון משה אלפסי, החבר בוועדת הנוטריונים.

2. איש מהגורמים שטיפלו בתלונה לא בדק בפועל את רמת שליטתה של הנוטריון באוקראינית.

3. במהלך הבירור אמר אלפסי כי אינו יכול לקבוע אם הנוטריון שולטת באוקראינית אם לאו.

4. הועברו שתי הקלטות של שיחות עם הנוטריון, שבהן, לטענתי, היא אומרת במפורש כי אינה דוברת אוקראינית; למרות זאת, ההקלטות לא זכו לבדיקה עניינית מספקת.

5. הנוטריון נרשמה כמי ששולטת באוקראינית רק בתקופה האחרונה.

6. באישורים נוטריוניים היא מציינת כי היא 'שולטת בשפה באופן מושלם', בעוד שלטענתי היא אינה מבינה אוקראינית ברמה הנדרשת.

7. לבירור לא צורף נוטריון ניטרלי השולט באוקראינית, אשר יכול היה לבחון באופן מקצועי את רמת שליטתה בשפה.

8. אופן הטיפול בתלונה יוצר בעיניי רושם כי היא לא נבדקה לעומק, בין היתר לנוכח מעמדו וקשריו של אלפסי.

9. לאחר דחיית התלונה, האפשרות המשפטית הבאה היא הגשת עתירה מינהלית, אולם בשלב זה אין ברשותי המשאבים הדרושים לכך.

ברשותי מלוא חומרי הפרשה וההתכתבויות, ואני מוכן להעבירם לעיונכם. אני מבקש את מעורבותכם כדי להביא לבירור העובדות, למנוע מהנוטריון לאשר מסמכים באוקראינית ככל שאכן אינה שולטת בשפה ברמה הנדרשת, ולהביא את הפרשה לידיעת הציבור".

המקור הוסיף ומסר למערכת:

"ברשותי שתי הקלטות של שיחות עם הנוטריון – אחת באוקראינית והשנייה בעברית – שבהן, לטענתי, היא אומרת כי אינה שולטת באוקראינית. בתגובה לכך טענה הנוטריון כי לא רצתה להעניק שירות לאותם אנשים ולכן אמרה שאינה דוברת את השפה. לטענתי, הסבר זה אינו אמת: מדובר באנשים שלא הכירו אותה ולא פנו אליה קודם לכן.

ברשותי גם פרסומים שבהם הנוטריון מציעה את שירותיה. בתחילה היא כלל לא הופיעה במרשם הנוטריונים כמי ששולטת באוקראינית, וברשותי אסמכתה לכך. קיימים גם מסמכים שלפיהם בעבר אישרה תרגומים באמצעות הצהרת מתרגם. למיטב ידיעתי, הנוטריון היא ממוצא לטבי או ליטאי ודוברת רוסית ברמת שיחה, אך לטענתי לא ברמה הנדרשת לעריכת מסמכים. רק בתקופה האחרונה נוספה האוקראינית לרישומה במרשם.

במקביל, לטענתי, היא עצמה נעזרת בשירותיו של מתרגם, וגם לכך קיים תיעוד בהקלטה. מדובר במתרגם המוכר בעיר ופועל בסמוך למשרדה. בקרבת מקום פועל גם משרד מתווכים המספק שירותי תרגום ואישור נוטריוני באמצעות צדדים שלישיים ומפנה אליה לקוחות. ברשותי שמות ופרטי קשר של המעורבים.

כל חומרי הפרשה שהעברתי אליכם הם חסויים ואינם מיועדים להפצה פומבית. אני מוכן לשתף פעולה וסבור שמדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית. לשיטתי, היה מקום לבצע בדיקה מקצועית ועצמאית של רמת שליטתה של הנוטריון באוקראינית, באמצעות נוטריון ניטרלי השולט בשפה. כאשר מדובר בסמכות לאשר מסמכים ותרגומים נוטריוניים, שאלת השליטה בשפה היא עניין מהותי שיש לבררו לעומק. ככל שהיה מתברר שאינה שולטת באוקראינית ברמה הנדרשת, היה מקום למנוע ממנה לבצע אישורים נוטריוניים בשפה זו.

בפועל, לטענתי, הראיות לא נבדקו במידה מספקת, רמת השליטה בשפה לא נבחנה באופן ממשי והתיק נסגר. נראה כי גרסת הנוטריון הועדפה על פני ראיות משמעותיות שהועברו במסגרת התלונה – וכל זאת לאחר הליך שנמשך קרוב לשנה. התנהלות זו מעוררת שאלות קשות באשר לאופן פעולתם של מנגנוני הבדיקה והפיקוח. הציבור זכאי לדעת מי מעניק לו שירותים נוטריוניים, ובפרט כאשר מדובר באישור מסמכים בשפה זרה, ולהיות בטוח כי השירות שהוא מקבל עומד בדרישות המקצועיות והדין".

תיעוד: עו"ד והנוטריון לי קפלן מוסרת כי אינה דוברת אוקראינית

לידי מערכת "מעקב" הגיעו סרטונים והקלטות שבהם נשמעת עו"ד והנוטריון לי קפלן מציינת כי אינה יודעת אוקראינית. בשל החיסיון שהובטח למקור, החומרים לא יפורסמו במתכונתם המקורית; אחת ההקלטות תפורסם לאחר שינוי הקול, לשם הגנה על זהות המקור.

שיחה מיום 30 ביוני 2025 (על פי מידע שנמסר למערכת מהמקור העיתונאי)

ציר הזמן המלא של הטיפול בתלונה במשרד המשפטים

חומרי התיק שהועברו למערכת "מעקב" חושפים את ציר הזמן המפורט של הטיפול בתלונה שהוגשה נגד עו"ד לי קפלן ביחידה לאכיפת דין משמעתי במשרד המשפטים:

• 24.05.2025 – הוגשה למשרד המשפטים תלונה נגד עו"ד והנוטריון לי קפלן.

• מאי-אוקטובר 2025 – משרד המשפטים דרש וקיבל בהדרגה תמלולים, הקלטות וחומרים נוספים, ובהם שיחה שבה, לטענת המתלונן, קפלן אומרת כי אינה דוברת אוקראינית. לאחר תזכורות חוזרות הועבר העניין לבירור משמעתי, ומלוא החומרים נמסרו לעו"ד דוד גונן.

• 04.11.2025 – לאחר בחינת החומרים קבע עו"ד דוד גונן מהיחידה לדין משמעתי קביעה דרמטית: "על פניו ישנו חשד לקיומה של עבירת משמעת המצריכה התייחסותה של הנוטריונית הנילונה".

• 06.11.2025 – משרד המשפטים הודיע כי לא יבצע בדיקה עצמאית של שליטתה של קפלן באוקראינית (כגון בחינה על ידי נוטריון ניטרלי), אלא יבחן את התלונה על בסיס החומרים שהוגשו ותגובתה בלבד.

• 04.02.2026 – לאחר חודשים של בירור, התלונה נדחתה והתיק נסגר.

• 15-16.04.2026 – המתלונן טען כי לא נערכה בדיקה ממשית של שליטת קפלן באוקראינית. משרד המשפטים השיב כי באפשרותו לפנות לבית המשפט. תגובתה המלאה של קפלן והסרטון המוזכר לא נמסרו לו עד היום.

הודאת משרד המשפטים, ההקלטות והייצוג בידי בכיר בלשכה

מכתב רשמי של משרד המשפטים מיום 4 בפברואר 2026 מספק אישור רשמי לאחת העובדות המרכזיות שעמדו במוקד התלונה שהוגשה נגד עו"ד לי קפלן. בסעיף 2 למכתב מציין משרד המשפטים במפורש כי בשתי השיחות המוקלטות שצורפו כראיה: "הנילונה נשמעת אומרת כי אינה דוברת את השפה האוקראינית".

בכך מעניק משרד המשפטים אישור רשמי לכך שבהקלטות שהוגשו נשמעת קפלן עצמה אומרת כי אינה דוברת אוקראינית.

על פי תמלול אחת השיחות המוקלטות, כאשר נשאלה עו"ד לי קפלן: "האם את מדברת בשפה האוקראינית?", היא השיבה: "אתה יכול לדבר ברוסית? אני לא מדברת בשפה האוקראינית".

• ראיות ותמלול מתוך שיחה נוספת שצורפה לתלונה שהגיש מר בן דוד למשרד המשפטים נגד עו"ד והנוטריון לי קפלן – ואשר אינה השיחה שפורסמה בתחקיר "מעקב":

• חשד משמעתי, גרסאות סותרות – וסימני שאלה

כבר ב-29 ביוני 2025 השיבה עו"ד יונית רוזנפלד, ממחלקת הנוטריונים במשרד המשפטים, כי התנהלות של נוטריון המאשר נכונות תרגום מבלי שהוא שולט בשפה הרלוונטית מנוגדת לחובתו לפי סעיף 15 לחוק הנוטריונים, ועלולה להוות עבירת משמעת בהתאם לסעיף 34(2) לחוק. רוזנפלד ביקשה לקבל את המסמכים שלגביהם נטען כי עו"ד והנוטריון לי קפלן ערכה לכאורה אישור תרגום נוטריוני מאוקראינית לעברית, אף שאינה שולטת בשפה.

בספטמבר 2025 נכנס לתמונה עו"ד דוד גונן, מאשכול חקיקה ותביעה משמעתית בלשכת היועצת המשפטית למשרד המשפטים. גונן לא הסתפק בטענות המתלונן: הוא דרש הקלטות, מסמכים מקוריים, תרגומים נוטריוניים וחומרים שיאפשרו לבחון אם קיימת תשתית לעבירת משמעת. באוקטובר אף הבהיר כי ללא החומרים לא ניתן יהיה לבסס עבירה משמעתית והתלונה תיסגר. מן התכתובת עולה אפוא כי ביקש לבנות תשתית ראייתית ולא לקבל אוטומטית את גרסת המתלונן.

ואז, ב־4 בנובמבר 2025, לאחר שהחומרים הועברו ונבחנו, כתב גונן:

"על פניו ישנו חשד לקיומה של עבירת משמעת המצריכה התייחסותה של הנוטריונית הנילונה".

זהו אחד המסמכים המשמעותיים בפרשה: לא המתלונן הוא שקבע כי קיים חשד, אלא הגורם שטיפל בתיק מטעם משרד המשפטים, לאחר שעיין בחומרים.

לאחר שנמצאה אותה תשתית לכאורית, התבקשה תגובתה של קפלן. ב-1 בדצמבר 2025 הודיע גונן לבן דרור: "ביקשנו את התייחסותה של הנוטריונית לתלונתך. אנו נבחן את תלונתך אל מול התייחסותה ונחליט".

• קפלן מגייסת את אלפסי להגנתה

ב-22 בינואר 2026 נערכה שיחת Zoom בהשתתפות עו"ד דוד גונן, עו"ד והנוטריון לי קפלן ופרקליטה, עו"ד והנוטריון משה אלפסי.

כניסתו של אלפסי לתמונה אינה פרט שולי. הוא אינו רק עורך דין פרטי העוסק בתחום: כבר ב-2015 פורסם דבר מינויו ליו"ר ועדת הנוטריונים בלשכת עורכי הדין; בפרסומים רשמיים של מערך ההשתלמויות בלשכה הוא מופיע גם בשנים 2025 ו-2026 כיו"ר משותף של ועדת הנוטריונים, ובפרסומים קודמים הוצג גם כחבר ועדת הרישיונות לרישוי נוטריונים במשרד המשפטים.

בשאלת ניגוד העניינים לכאורה ובקשר שבין אלפסי לקפלן נעסוק בהמשך התחקיר. כעת נתמקד בהשתלשלות האירועים.

• קפלן: לא דוברת אוקראינית – אך מעניקה שירותים באוקראינית?

תרשומת השיחה מ-22 בינואר היא מהחלקים המעניינים בפרשה. במהלך ישיבת ה-Zoom נדונה טענתו של בן דרור שלפיה עו"ד והנוטריון לי קפלן אינה דוברת אוקראינית, אף שלפי החומרים והצהרותיה היא מעניקה שירותים בשפה זו, לרבות למשרד הפנים ולמשרדים נוספים. לתלונה צורפו גם סרטונים ותמלול שיחה, שאותו כבר פרסמנו.

אלא שבשלב זה הוצגה גרסה אחרת: קפלן טענה כי אמרה שאינה יודעת אוקראינית משום שלא רצתה להעניק שירות לאותו אדם. אלא שבתמלול ובהקלטה שבידינו לא עולה כי היא מסרבת להעניק לו שירות מטעם זה; היא נשמעת אומרת שאינה דוברת אוקראינית. גם לא נשמעת אמירה שלפיה היא עמוסה, אינה פנויה או אינה מעוניינת לקבל את הפנייה.

לפרט זה משמעות ציבורית מיוחדת: לפי דבריה של קפלן עצמה בתרשומת, אין מדובר רק בלקוחות פרטיים, אלא גם בשירותים הניתנים למשרד הפנים ולמשרדים נוספים.

מערכת "מעקב" לא איתרה זכייה של קפלן במכרז בעניין זה. בעקבות הצהרתה כי היא מעניקה שירותים למשרד הפנים ולמשרדים ממשלתיים נוספים, הגשנו בקשות לפי חוק חופש המידע כדי לברר מה טיב השירותים, מכוח איזו התקשרות ניתנו, האם נערך מכרז – ואם כן, מהם פרטיו. נכון למועד הפרסום טרם התקבלה תשובה, ואנו נעדכן עם קבלתה.

קפלן סיפרה גם על מקרה שבו אדם פנה אליה והטריד אותה מספר פעמים באוקראינית, ולדבריה היא אמרה לו שאינה מעניקה לו שירות. בחומרים שבידינו לא הוצגה ראיה המאמתת הסבר זה. מנגד, לפי הראיות שהועברו למערכת, במספר שיחות עם גברים שונים נשמעת קפלן אומרת כי אינה דוברת אוקראינית.

• אלפסי מציג את קו ההגנה

לפי תרשומת השיחה, אלפסי מכיר את קפלן מהשתלמות נוטריונים כבר מ-2017, זוכר אותה כמי שהתעניינה בתחום והרבתה לשאול שאלות מקצועיות, והעיד על אמינותה ועל כך שהיא מסוג הנוטריונים שניתן לסמוך עליהם. קפלן הוסיפה כי לאחרונה אף סייעה בעניין תוכנת הנוטריונים.

כך, בשלב שבו משרד המשפטים כבר כתב כי "על פניו ישנו חשד לקיומה של עבירת משמעת", הופיע לצדה של קפלן כפרקליטה עו"ד והנוטריון משה אלפסי – בעל תפקיד בכיר בוועדת הנוטריונים בלשכת עורכי הדין, שבעבר הוצג גם כחבר ועדת הרישיונות לרישוי נוטריונים – והציג במסגרת הבירור עמדה חיובית באשר למקצועיותה ולאמינותה.

בין גרסת אלפסי לגרסת עו"ד לי קפלן עולה סתירה מסוימת: מעל דוכן העדים בבית המשפט הצהירה קפלן כי היא ואלפסי "חברים מאוד טובים". ייתכן שהכירו בהשתלמות, אך לדבריה הקשר התפתח לחברות קרובה והדוקה – שהרי לא כל מכר מכונה "חבר מאוד טוב". וחבר במעמדו של עו"ד אלפסי הוא, ככל הנראה, חבר שעורכי דין רבים היו שמחים שיהיה לצדם.

את שאלת הקשר בין השניים ואת סוגיית ניגוד העניינים לכאורה נבחן בנפרד בהמשך התחקיר.

• התיק נסגר – והמקור שקל עתירה

בסופו של דבר החליט משרד המשפטים לסגור את התלונה, וב-4 בפברואר 2026 נשלחה הודעה על סיום הטיפול.

בן דרור לא קיבל את ההחלטה בשתיקה. ב-29 במרץ ביקש לקבל את תגובת קפלן ואת החומרים שעל בסיסם התקבלה ההחלטה, והבהיר כי הם דרושים לו לצורך בחינת עתירה מינהלית נגד ההחלטה.

ב-13 באפריל העביר לו גונן את תרשומת הפגישה עם קפלן ובא כוחה. לאחר בקשות נוספות הועברה גם תגובתה של קפלן. סרטון שנכלל בחומר לא ניתן היה להעביר בדואר אלקטרוני, וגונן הודיע כי ניתן יהיה לצפות בו במשרדי משרד המשפטים בירושלים.

• מבחן מעשי לשליטה בשפה – לא נערך

אחרי ההתכתבויות, ההקלטות, התמלולים, תגובת קפלן וישיבת ה-Zoom, נותרה שאלה מרכזית: עד כמה עו"ד והנוטריון לי קפלן אכן שולטת באוקראינית?

מן החומרים שבידינו לא עולה כי נערך לקפלן מבחן מעשי לבדיקת שליטתה בשפה. לא מצאנו כי גורם מקצועי בדק בפועל את יכולתה לקרוא, לכתוב ולהבין אוקראינית, או בחן באופן מעשי את רמת שליטתה בשפות האחרות שבהן היא מצהירה כי היא מעניקה שירותים נוטריוניים.

וכך נותר הפער בלב הפרשה: מצד אחד, הקלטות ותמלולים שבהם נשמעת קפלן אומרת כי אינה דוברת אוקראינית; מצד אחר, הסברה המאוחר שלפיו הדברים נאמרו משום שלא רצתה להעניק שירות לאותו פונה, לצד הצהרות על מתן שירותים באוקראינית -לרבות למשרד הפנים ולמשרדים נוספים. כל זאת, מבלי שמצאנו כי במסגרת הבירור נערכה בדיקה מעשית של שליטתה בשפה.

ניגוד העניינים לכאורה: מעורבותו של עו"ד משה אלפסי

אז מי הוא עו"ד משה אלפסי?

עו"ד ונוטריון משה אלפסי אינו עורך דין מן השורה. לאורך השנים מילא שורה של תפקידים במוסדות לשכת עורכי הדין ובתחום הנוטריונים. כבר בשנת 2015 פורסם על מינויו ליו"ר ועדת הנוטריונים בלשכה, והוא המשיך להיות מזוהה עם הנהגת הוועדה גם בשנים 2024, 2025 ו־2026 – לרבות בתקופה שבה ייצג את עו"ד והנוטריון לי קפלן במסגרת הטיפול בתלונה נגדה.

אלפסי נמנה כיום גם עם חברי בית הדין המשמעתי של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין. מסמך מינויים רשמי משנת 2023 מאשר את מינוי חברי בית הדין, ובאתר המדרשה הוא מופיע בין חבריו. במקביל, בפרסומים משנת 2026 הוא מוצג כיו"ר משותף של ועדת הנוטריונים במחוז תל אביב.

אלא שאחד ההיבטים המרכזיים שעלו במסגרת הבירור נוגע דווקא לזהותו של עורך הדין שייצג את קפלן בהליך המשמעתי. מחומרי התלונה נגד עו"ד והנוטריון לי קפלן עולה כי אלפסי הוא שייצג אותה במסגרת הטיפול בתלונה. בהתכתבות שנכללה בחומרים כתב נציג משרד המשפטים במפורש: "מכתבו של עו"ד אלפסי המייצג את הנוטריונית – מהווה את תגובתה".

כלומר, בעת שאלפסי נשא בתפקיד בכיר וממושך בתחום הנוטריונים בלשכת עורכי הדין, הוא שימש במקביל כבא-כוחה של קפלן במסגרת הבירור שנערך בעניינה.

נחזור לעובדות העומדות במרכז התחקיר: עו"ד והנוטריון משה אלפסי מכהן זה שנים רבות כיו"ר ועדת הנוטריונים בלשכת עורכי הדין וכחבר הוועדה לרישוי נוטריונים – תפקידים המקנים לו מעמד ומוניטין מקצועי ניכרים, אך בה בעת מטילים עליו אחריות ציבורית ומקצועית משמעותית.

במסגרת הליך של צו למניעת הטרדה מאיימת, שיזמה עו"ד והנוטריון לי קפלן נגד מערכת "מעקב", מסרה קפלן במהלך עדותה בבית המשפט כי עו"ד והנוטריון משה אלפסי, יו"ר ועדת הנוטריונים, הוא חבר קרוב מאוד שלה.

הצהרתה של קפלן בדבר החברות הקרובה עם אלפסי מעוררת שאלות, במיוחד נוכח הטענות העומדות במרכז תחקיר "מעקב": האם קשר חברי קרוב בין נוטריון לבין מי שמכהן בתפקיד בכיר בתחום הנוטריונים עלול לעורר חשש לניגוד עניינים כאשר מתעוררות טענות הנוגעות להתנהלותה המקצועית? ומה משמעותו של קשר כזה כאשר עולה טענה שלפיה נוטריון הציג עצמו בפני הציבור כמי ששולט בשפה האוקראינית ואף העניק שירותים נוטריוניים הכרוכים בשפה זו, בעוד שלכאורה אינו שולט בה כנדרש?

כאשר עורך דין ונוטריון המכהן בתפקיד בכיר בוועדת הנוטריונים מייצג במקביל נוטריון שבעניינה מתנהל בירור – כיצד מובטחים עצמאות הבדיקה, מראית פני הצדק ואמון הציבור בהליך?

תרשומת השיחה מ-22 בינואר 2026 מעלה כי במהלך שיחת Zoom, שבה השתתפו עו"ד דוד גונן, עו"ד והנוטריון לי קפלן ועו"ד והנוטריון משה אלפסי, הציג אלפסי את עמדתו בעניינה של קפלן. לפי התרשומת, אלפסי סיפר כי הוא מכיר את קפלן מאז השתלמות נוטריונים בשנת 2017, וזוכר אותה כמי שגילתה עניין רב ואף הרבתה להציג שאלות מקצועיות. עוד העיד על אמינותה וציין כי היא נמנית עם הנוטריונים שלדבריו ניתן לסמוך עליהם. עם זאת, בכל הנוגע לסוגיה שעמדה בלב הבירור, צוין כי אלפסי אינו יכול לקבוע אם קפלן אכן שולטת בשפה האוקראינית.

מערכת "מעקב" פנתה לעו"ד והנוטריון משה אלפסי וביקשה את תגובתו. אלפסי לא הכחיש את הקשר עם עו"ד והנוטריון לי קפלן, אך סירב למסור תגובה וניתק את השיחה. בהמשך נשלחה אליו גם פנייה עיתונאית בכתב, אולם גם לה בחר שלא להגיב.

הבדיקה העיתונאית הישירה, הניסיון להשתקה והניצחון בבית המשפט באילת

כאשר החלטנו במערכת "מעקב" להיכנס לעובי הקורה ולפתוח בתחקיר, נחשפנו לפרסומים שבהם עו"ד לי קפלן מציגה את עצמה, בין היתר, כמי שיודעת את השפה האוקראינית. בנוסף, נחשפנו לאישור נוטריוני מיום 27 במאי 2025, שבו קפלן מצהירה: "אני שולטת היטב בשפות האוקראינית והעברית", ומאשרת את נכונותו של תרגום מאוקראינית לעברית.

לנוכח הפרסומים, החלטנו לבצע בדיקה פשוטה וישירה: להתקשר אליה ולנהל עמה שיחה באוקראינית.

• יובהר כי כותב שורות אלה, המשמש כתב במערכת "מעקב", דובר אוקראינית כשפת אם ומחזיק באישורים רשמיים המעידים על לימודיו בשפה.

29 באפריל 2026 – השיחה והאירועים

ביום 29.04.2026 בשעה 16:21 יצר "מעקב" קשר עם קפלן במסגרת התחקיר. השיחה בוצעה למספר העסקי שפורסם לציבור ולא למספר פרטי. מאחר שבפרסומיה של קפלן הוצגה האוקראינית כאחת משפות השירות, השיחה נפתחה באוקראינית.

לשיחת הטלפון השיבה עו"ד קפלן ברוסית בלבד. כעיתונאי במערכת "מעקב" וכעורך תחקיר זה, ביקשתי ממנה להמשיך את השיחה באוקראינית, במטרה לבחון את הפער הנטען בין הפרסומים לבין מידת שליטתה בשפה בפועל. השיחה נמשכה 46 שניות בלבד, ולאחר מכן נותקה. במהלך השיחה התרשמתי כי קפלן, לכאורה, לא הבינה את הדברים שאמרתי לה באוקראינית, או למצער התקשתה בהבנתם ובניהול שיחה בשפה.

בשעה 16:28 נשלחה לקפלן הודעת WhatsApp שבה נכתב, בתמצית, כי הפסקת השיחה אינה עולה בקנה אחד עם כללי הנימוס, והתבקשה אפשרות להמשיך את השיחה באוקראינית באופן תקין וענייני.

בהמשך נשלחה לעו"ד לי קפלן הודעת WhatsApp באוקראינית, בניסיון נוסף לקבל את תגובתה ולבחון את מידת שליטתה בשפה. אמנם כיום ניתן לנסח ואף לתרגם התכתבות באמצעות כלי בינה מלאכותית, אך בכל זאת הזמנו את קפלן לשוב אלינו ולקיים שיחה באוקראינית, ככל שהשיחה הקודמת אכן נותקה בשל תקלה טכנית ולא במכוון.

אלא שבמקום להיענות להזמנה לשיחה, השיבה קפלן בתגובה תקיפה, וממנה התרשמנו כי הייתה נסערת ולחוצה. האם מדובר בתגובה מקרית, או שמא, כמאמר הפתגם, "על ראש הגנב בוער הכובע"? את המסקנה נשאיר לקוראים.

בשעה 16:30 התקשרה אל "מעקב" אישה בשם נדיה חייטס, מטעם קפלן. בניגוד לשיחה עם קפלן, נדיה ניהלה את השיחה באוקראינית שוטפת ואישרה כי היא עובדת עמה זה כשלוש שנים.

במרכז השיחה עמדה שאלה פשוטה: אם עו"ד קפלן מציגה את עצמה כמי שיודעת אוקראינית, מדוע כאשר פנינו אליה באוקראינית היא השיבה דווקא ברוסית – והיכן ובאיזה אופן למדה את השפה האוקראינית?

חייטס מסרה כי קפלן למדה אוקראינית, כפי שלמדה גם רוסית, "באופן עצמאי". לדבריה, לא ידוע לה על אישור רשמי כלשהו המעיד על ידיעת השפה האוקראינית בידי קפלן. בשלב מסוים בשיחה החלה חייטס לומר: "היא אינה יודעת…" – אולם המשפט לא הושלם, והשיחה עברה לנושא אחר. מטעמי דיוק והגינות עיתונאית, אין בכוונתנו להשלים עבורה משפט שלא נאמר במלואו.

בהמשך חזר נציג "מעקב" על הנקודה המרכזית: כאשר פנה אל עו"ד קפלן באוקראינית, היא השיבה ברוסית, והובהר כי השאלה היכן וכיצד למדה קפלן אוקראינית היא שאלה עיתונאית לגיטימית. חייטס הסכימה לכך והשיבה במפורש: "כן, זו אכן שאלה לגיטימית".

בשעה 17:24 שלחה מערכת "מעקב" לקפלן בדואר אלקטרוני פנייה רשמית שכותרתה: "בקשת תגובה והבהרות באשר להצהרות בדבר שליטה בשפה האוקראינית". בפנייה פורט הפער הנטען והועברו שאלות מפורטות. באותו יום, בשעה 17:50, יצר "מעקב" קשר גם עם עו"ד משה אלפסי. אלפסי אמר שאינו מעוניין להגיב, והשיחה הסתיימה.

המתקפה והניסיון להשתקה משפטית

עוד באותו ערב, 29.04.2026, פרסמה קפלן בפייסבוק פוסט שבו כינתה אותי "נוכל מסוכן מאוד", וטענה כי אני מפעיל אתר המתחזה לאתר עיתונאי. היא אף הפנתה לאתר חיצוני שפורסם נגדי, אשר הוקם במיוחד כדי לעסוק בי, להשחיר את שמי ולהביא להשתקתי, ואשר מכיל מידע כוזב. בעניין האתר הוגשה תלונה במשטרה ואף ננקט הליך משפטי.

שוב, קפלן שיתפה וקידמה את אותו אתר, שבו פורסמו, בין היתר, פרטים אישיים ומידע רפואי רגיש הנוגע אליי, לצד תכנים שמקורם בהליכים שהתנהלו בדלתיים סגורות או שהגישה אליהם הוגבלה. בכלל זה פורסם מידע הנוגע לפוסט־טראומה על רקע השירות בצה"ל. התנהלות זו מעוררת שאלות, בפרט כאשר מדובר בעורכת דין, באשר לפרסום מידע רגיש שמקורו לכאורה בהליכים שאינם פתוחים לעיון הציבור.

במקום להשיב לגופן של השאלות שהופנו אליה במסגרת הפנייה העיתונאית, בחרה קפלן לפרסם כלפיי את הכינוי "נוכל מסוכן מאוד". העובדה שהופנו אליה שאלות שאינן נוחות אינה מייתרת את תפקידו של עיתונאי לבדוק, לתעד ולפרסם מידע בעל עניין ציבורי. אלמלא הפרסומים בדבר שליטתה באוקראינית והטענות שהועלו בעניין זה, הנושא כלל לא היה מגיע לבדיקת מערכת "מעקב". תפקידנו אינו להימנע משאלות קשות, אלא לבדוק אותן באחריות – ולציבור עומדת הזכות לדעת.

למחרת, 30.04.2026, מסרה קפלן גרסה שלפיה הפניות כלפיה היו מאיימות ומטרידות ואפילו הגישה תלונה במשטרה (תלונה הוגשה על איומים – במקרה שבכלל לא היה איום, הגשת תלונה שקרית למשטרה שגם לכאורה מעשה בלתי חוקי לכאורה).

את השיחה ואת הפנייה העיתונאית פירשה קפלן כהטרדה מאיימת ופנתה לבית המשפט, שם ניצלה, ככל הנראה, את ההליך המשפטי ומסרה הצהרה שקרית לבית המשפט – ללא ראיות וללא עובדות – וקיבלה תחילה צו במעמד צד אחד, ובכך הצליחה באופן זמני לסגור לנו את הפה.

התחקיר הזה הביא אותנו עד אילת ועד לבית המשפט באילת. בדרך נשפכו עלינו הרבה זבל ולשון הרע. אלא שבבית המשפט נעשה צדק: הצו בוטל – ובוטל בענק.

נכון לעכשיו, לבקשתה של עו"ד לי קפלן, התיק סגור לציבור ("חסוי"). מערכת "מעקב" פועלת כדי לפתוח אותו לעיון הציבור בכפוף להחלטות בית המשפט. בשלב זה נוכל לתת פרטים יבשים בלבד של ההליך עקב החלטה שיפוטית ובהתאם לדרישה של קפלן.

עם זאת, ניתן לציין כי בית המשפט ביטל את הצו, וכי במסגרת הפרוטוקולים תועד, במהלך עדותה וחקירתה של עו"ד והנוטריון לי קפלן, כי היא לא למדה את השפה האוקראינית באופן רשמי, אינה ילידת אוקראינה ולא למדה שם בבית ספר או באוניברסיטה. עו"ד ונוטריון לי קפלן ניסתה לפגוע בנו ולגרום לכך שהאמת לא תפורסם – אך לא הצליחה.

הכשל המערכתי והשלכות הדין

התחקיר של מערכת "מעקב" חשף אבסורד מערכתי חמור המציב סימני שאלה קשים: למיטב ידיעתנו, לא לשכת עורכי הדין ולא משרד המשפטים דורשים מעורך דין או מנוטריון לעבור מבחן שפה מעשי. די בכך שעורך דין ונוטריון יפרסם פלייר שבו הוא מצהיר כי הוא יודע סינית, יפנית או אוקראינית – והציבור והרשויות נדרשים לתת בו אמון עיוור.

גם בעניינה של עו"ד לי קפלן המדינה נתנה אמון. אלא שאנחנו גילינו כי היא לא הצליחה לנהל שיחה פשוטה ובסיסית באוקראינית. מדובר באבסורד.

יש מקצועות שבהם טעות היא תקלה. אצל נוטריון, טעות עלולה להפוך לבעיה משפטית של ממש. סעיף 15 לחוק הנוטריונים קובע כי נוטריון אינו רשאי לאשר נכונות של תרגום אלא אם הוא שולט בשפה שבה נערך המסמך המקורי ובשפה שאליה תורגם, והוא עצמו ערך את התרגום או בדק את נכונותו. כלומר, שליטה בשתי השפות אינה פרט שולי – היא תנאי מהותי להפעלת הסמכות.

וכאן מתחילה השאלה המטרידה: אם נוטריון שאינו שולט באחת השפות אישר בכל זאת תרגומים – כיצד יכול היה לדעת שהתרגום נאמן למקור?

סעיף 19 לחוק הנוטריונים קובע כי אישור נוטריון מהווה ראיה מספקת בהליך משפטי. הציבור ובתי המשפט מסתמכים על החותמת והסרט האדום. אם יתברר שהנוטריון לא היה מסוגל לקרוא ולהבין את הטקסט, מתעוררת שרשרת שאלות קשה: מי ביצע בפועל את התרגום? מי בדק אותו? כיצד נבדקה התאמתו למקור? והאם בתי המשפט ומשרד הפנים הסתמכו על מסמכים שקיבלו משקל ראייתי שלא מגיע להם?

נוטריון אינו עוד בעל מקצוע שמציע שירותי תרגום. הצהרה של נוטריון כי הוא שולט בשפה אינה עניין שיווקי. נוטריונים עוסקים במסמכים בעלי השלכות כבדות: מסמכי ירושה, צוואות, תעודות נישואין וגירושין, תמציות רישום, פסק דין אוקראיניים, אישורים משטרתיים, ומסמכי הגירה. מילה אחת שתורגמה באופן שגוי עלולה לשנות משמעות ולפגוע בזכויות אזרחיות ומשפטיות של פליטים, בני זוג שאינם יהודים, ומבקשי מעמד.

נוטריון אינו יכול להרשות לעצמו לשקר – בוודאי לא בשפה שאינו יודע. לי קפלן לא למדה אוקראינית באופן רשמי, ובשיחה המוקלטת שביצענו ניתן לראות כי לכאורה אינה שולטת באוקראינית ולשאלות בסיסיות לא הצליחה לענות.

החומרים הרלוונטיים שנאספו במסגרת התחקיר, לרבות התיעוד והמסמכים הנוגעים לטענות בדבר ידיעת השפה האוקראינית, יועברו ללשכת עורכי הדין ולמשרד המשפטים במסגרת תלונה מסודרת.

זכות הציבור לדעת לפני הכול – והאמת תצא לאור.

נ.ב

מן הראוי להפנות את תשומת הלב לנתון תמוה ובעל משמעות: בעוד שביום 17.09.2024 לא שלטה עוה"ד והנוטריונית לי קפלן בשפה האוקראינית – והסתפקה באישור אימות חתימת מתורגמן (פרקטיקה חוקית כשלעצמה) – הרי שבתוך חודשים ספורים בלבד, במאי 2025, החלה לפתע לפעול על בסיס "שליטה מלאה" בשפה.

מדובר בזינוק מפתיע, שכן תרגום עצמאי של מסמכים משפטיים מורכבים, כדוגמת פסקי דין של ערכאות באוקראינה, דורש בקיאות לשונית ומקצועית מעמיקה – כזו שגם אנשים שאוקראינית היא שפת אמם אינם בהכרח מחזיקים בה ברמה הנדרשת לתרגום משפטי מקצועי.

שיחה מיום 21 במאי 2025 (על פי מידע שנמסר למערכת מהמקור העיתונאי)

• תיאור ותרגום הסרטון: אדם התקשר לעו"ד והנוטריון לי קפלן ופנה אליה בשפה האוקראינית. בתגובה השיבה קפלן: "נדבר ברוסית? אני לא מדברת אוקראינית!".

תגובות:

מערכת "מעקב" מכינה תלונה ללשכת עורכי הדין ולגורמים המוסמכים ברשויות, בעקבות חשד להטעיית הרשויות.

מאחר שבכוונת המערכת להגיש תלונה ללשכת עורכי הדין, הוחלט שלא לפנות בשלב זה לדוברות הלשכה לקבלת תגובה, וזאת כדי להימנע מחשש לניגוד עניינים ולשמור על כללי האתיקה. ללשכה תינתן האפשרות להשיב לטענות במסגרת בירור התלונה, ותגובתה תפורסם עם סיום הטיפול בה.

עד למועד הפרסום, משרד הפנים לא מסר תגובה; הממונה על חופש המידע טרם השיב לפניית המערכת; ועו"ד והנוטריון לי קפלן ועו"ד והנוטריון משה אלפסי לא טרחו להגיב.

הפוסט חשד להטעיית רשויות: סימני השאלה בפרשת עו"ד והנוטריון לי קפלן הופיע לראשונה ב-מעקב.

תחקיר "מעקב": הקומבינות, התצהיר השקרי והמחיקה בבית המשפט – כך קרסה עלילת "ההטרדה המאיימת" של תמי אור עזרא.

אנחנו במערכת "מעקב" ממשיכים לעדכן ולחשוף את הפרטים המלאים בפרשת "ד"ר פייק", שחשפנו לראשונה באופן בלעדי.

תמי אור עזרא ניסתה באופן דוחה ומקומם לנצל את הפלטפורמה המשפטית כדי לפגוע בנו, לחסום עבודה עיתונאית חוקית ולסגור לנו את הפה. אולם, בית המשפט זרק אותה מכל המדרגות, דחה את מהלכיה ולא קיבל שום טענה מטענותיה. כעת, מובאת בפני הציבור השלשלת מלאה, שלב אחר שלב: הקומבינות, הטענות חסרות הבסיס והעבירות על החוק לכאורה.

חלק א': מ"דוקטור לפסיכולוגיה" לתחקיר שמעלה שאלות קשות

ב-11 באוגוסט 2026 פרסמה מערכת "מעקב" תחקיר מקיף בעניינה של תמי אור עזרא, שהציגה את עצמה בפרסומים שונים כ"דוקטור לפסיכולוגיה". התחקיר, שנמשך כארבעה חודשים, החל דווקא מפנייתו של "איתן" – שם בדוי לחולה דיאליזה בעל 100% נכות רפואית – שביקש לחשוף את נסיבות הסכם הגירושין שלו עם אור עזרא. אלא שהבדיקה התרחבה במהרה לשאלות הנוגעות להשכלתה האקדמית, לעיסוקה ולשימוש בתואר "ד"ר".

לפי הכתבה, ב-28 בינואר 2018, יום לפני ניתוח מורכב, חתם איתן על הסכם גירושין שלטענתו נחתם כאשר היה חולה ותחת השפעת תרופות. ההסכם כלל, בין היתר, חיוב חודשי של 500 שקל ללא הגבלת זמן. נכון למועד התחקיר נטען כי התשלום נמשך 104 חודשים והצטבר לכ-52 אלף שקל, בשעה שאיתן מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל בחודש. התחקיר מציג גם התכתבות מ-15 במאי 2018 שבה נקשר, לכאורה, תשלום כספי לאפשרותו לקבל רכוש וציוד.

ברם הממצא המרכזי בתחקיר נוגע לסוגיית התואר האקדמי. באתרים עסקיים הוצגה תמי אור עזרא כ"דוקטור לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון", ובסרטון שפרסמה היא מציגה את עצמה כ"ד"ר תמי אור עזרא" ומתארת, בין היתר, ביצוע של "אבחון מדויק" במסגרת עבודתה עם בני נוער.

שימוש בצילום בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכות יוצרים

אלא שבדיקת מערכת "מעקב" העלתה תמונה שונה: בבדיקות שנערכו מול האוניברסיטאות בישראל לא אותר תואר דוקטור על שמה, ולא נמצאה אינדיקציה ללימודי דוקטורט שלה באוניברסיטה ישראלית. כמו כן, לא אותר תואר אקדמי בפסיכולוגיה על שמה.

על פי המסמכים שהגיעו לידי המערכת, לימודיה באוניברסיטת בן גוריון כללו תואר ראשון במקרא ובמזרח הקדום ובחינוך, וכן תואר שני במנהל ומדיניות ציבורית – ולא בפסיכולוגיה.

על רקע הפער הנטען בין האופן שבו הוצגה לציבור לבין ההשכלה האקדמית שאותרה במסגרת התחקיר, השתמשה מערכת "מעקב" בכינוי העיתונאי "ד"ר פייק".

מאור גלאם, שבאתרו הופיע המצג שלפיו אור עזרא היא דוקטור לפסיכולוגיה מבן גוריון, מסר כי לא בדק תעודות וכי הסתמך על דבריה; לדבריו, היא טענה בפניו כי השלימה דוקטורט בהונגריה. המידע הוסר בהמשך מאתר החברה.

לפי הכתבה, בעקבות הממצאים נפתח במשטרה תיק מס' 353999/2026 והוגשה תלונה לרשות להגנת הצרכן. אור עזרא, שאליה פנתה "מעקב" לקבלת תגובה, דחתה את אופן ההתנהלות כלפיה והזהירה מפני נקיטת הליכים משפטיים, אך לפי הכתבה לא מסרה בתגובתה היכן ומתי קיבלה את תואר הדוקטור שבמוקד התחקיר.

לקריאת התחקיר המלא, על כל פרטיו וממצאיו – לחצו כאן

התיק במשטרה פתוח ומתנהלת חקירה, כלומר תיק מס' 353999/2026.

כאשר עבדנו על התחקיר, יצרנו קשר טלפונית כדי לקבל מתמי אור עזרא תגובה (לפי אחריות עיתונאית וחוק המחייב אותנו). ד"ר תמי אור עזרא לא רצתה לשתף פעולה, אך כבר בשיחה הטלפונית איימה על מערכת "מעקב", כמו כן היא המשיכה לפנות בווצאפ ולשלוח איומים בווצאפ.

• השיחה המוקלטת פורסמה לציבור ואף צורפה להליך המשפטי שיזמה תמי אור עזרא. ההקלטה מופיעה בתיק 38189-08-26 כנספח ד'. מדובר בתיק הפתוח לעיון הציבור

• תכתובות WhatsApp צורפו להליך המשפטי שיזמה תמי אור עזרא, והן מופיעות בתיק 38189-08-26 כנספח ה'. מדובר בתיק הפתוח לעיון הציבור

ביום 12.08.2026 פרסמה תמי אור עזרא, הממשיכה להציג את עצמה בתואר "ד"ר", אף שלפי הבדיקה והמסמכים שבידי מערכת "מעקב" לא הוצגה עד כה אסמכתה המעידה כי היא בעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה, סרטון פומבי ובו התבטאויות קשות ופוגעניות כלפי מערכת "מעקב" וכלפיי, ככתב המערכת.

בסרטון טענה אור עזרא בפני הציבור הרחב כי נפלה קורבן ל"עוקץ", ואף פרסמה אזהרה שלפיה "חובה להיזהר". נוסף על כך, היא ייחסה בפומבי למערכת ולכתב טענות חמורות, ובהן טענה ל"סחיטה באיומים".

מדובר בטענות חמורות אשר, למיטב הידוע למערכת "מעקב" ועל סמך החומרים המצויים בידיה, פורסמו מבלי שהוצגו לצדן ראיות המבססות אותן. מערכת "מעקב" דוחה את הטענות מכל וכל ורואה בפרסום ייחוסים חמורים, פוגעניים ושקריים, שיש בהם לכאורה כדי לפגוע בשמה הטוב של המערכת ובשמו של כתב המערכת.

הראיה המרכזית והפשוטה ביותר שתמי תמרה אור עזרא נדרשה לפרסם הייתה ברורה: הדוקטורט והאסמכתאות המקצועיות המוכיחות כי היא אכן ד"ר לפסיכולוגיה. אילו הייתה מציגה מסמכים אלה, הייתה סוגרת באחת את הסוגיה – ואף יכולה הייתה לנסות ולבסס בפני הציבור את טענותיה הקשות נגד מערכת "מעקב".

אלא שהדבר לא נעשה. לא הוצגה אסמכתה המוכיחה כי היא ד"ר לפסיכולוגיה, וממילא גם לא הוצגה כל ראיה לאיום או לסחיטה הנטענים. טענות ניתן להשמיע, אך השאלה העיתונאית המתבקשת נותרת בעינה: היכן הראיות?

אילו היו בידיה תיעוד, הודעה, הקלטה או כל ראיה אחרת לאיום או לסחיטה, ניתן היה לצפות כי תציגם לציבור. תחת זאת, בסרטון המשיכה תמי אור עזרא להשתלח במערכת "מעקב" ולהטיח בה האשמות, מבלי להציג ולו אסמכתה ממשית אחת שתתמוך בטענותיה. הרבה האשמות – אפס ראיות שהוצגו.

חלק ב': ההסלמה המשפטית – תצהיר שקרי ובקשות לצו הגנה

תמי אור עזרא לא הסתפקה בפרסום הסרטון השקרי, היא הלכה צעד נוסף ורחוק הרבה יותר. ביום 13.08.2026 הגישה אור עזרא לבית המשפט תצהיר שלטענת מערכת "מעקב" כולל טענות כוזבות וחמורות; ככל שהדברים נמסרו ביודעין ואינם אמת, מדובר בעניין בעל משמעות משפטית חמורה.

בתצהיר טענה אור עזרא כי הייתה נתונה ל"סחיטה", ל"סחיטה באיומים" ול"הטרדות". עוד טענה כי אני, ככתב מערכת "מעקב", התקשרתי אליה ללא הרף וכי כביכול פעלתי בשירותם של אינטרסים זרים. לצד אלה הועלו האשמות חמורות נוספות  ואולם, לטענתנו, הן הוצגו ללא תשתית ראייתית המבססת אותן.

• ציטוטים וצילומי מסך מתוך התצהיר השקרי שהגישה תמי תמר אור עזרא לבית המשפט במסגרת בקשתה לצו למניעת הטרדה מאיימת בתיק 38189-08-26, תיק פתוח לציבור (המשיב בהליך הוא העיתונאי דים אמור; המבקשת היא תמי אור עזרא):

• מכתב שהגישה תמי תמר אור עזרא לבית המשפט במסגרת בקשתה לצו למניעת הטרדה מאיימת בתיק 38189-08-26 – תיק פתוח לציבור

בהחלטה אשר התקבלה ב-13.08.2026, כב' השופט עדי הדר ביקש מגב' תמי אור עזרא לצרף ראיות ועובדות, וקבע כי גם אם גב' תמי אור עזרא טוענת שהכתבה אשר פורסמה באתר "מעקב" היא שקרית, יש לצרף את הכתבה. כמובן שלא ניתו שום צו – לא הטרדה מאיימת, לא צו הגנה ולא שום כלום. בית המשפט מסר בהחלטה כי תשובה של גב' תמי אור עזרא תוגש עד 19.8.2026.

בתאריך 23.08.2026 התעוררה תמי אור עזרא והגישה בקשה עוד יותר שקרית מהבקשה אשר הוגשה בתאריך 13.08.2026. למעשה בבקשה גם כן טענה ומסרה את הדברים הבאים (אך גם הפעם לא הוגשו שום ראיות לטענות של תמי אור עזרא):

מדובר בבקשה שהוגשה במסגרת הליך למניעת הטרדה מאיימת. כותרתה: "בקשה דחופה ובהולה למתן הוראות בדבר המצאת כתבי בית דין וההזמנה לדיון למשיב באמצעות משטרת ישראל", ולחלופין – בקשה להתיר המצאה בדרך אחרת.

כבר בפתח הסיקור נדרשת הבחנה משפטית מהותית: מדובר בכתב טענות שהגישה תמי אור עזרא, לא בפסק דין ולא בהחלטה שיפוטית המאמצת את גרסתה. הבקשה, שלטענתי כוזבת, כוללת שורה של האשמות חמורות כלפיי, בתפקידי ככתב מערכת "מעקב", ואולם, בגוף המסמך לא מוצגות ראיות המבססות את מרבית הטענות הללו.

יתרה מכך, הבקשה הוגשה בידי אור עזרא עצמה, ללא תצהיר תומך וללא תשתית עובדתית וראייתית המבססת את הנטען בה.

מה ביקשה תמי אור עזרא מבית המשפט?

הסעד המרכזי שהתבקש היה פרוצדורלי במהותו: אור עזרא ביקשה מבית המשפט להורות למשטרת ישראל להתחקות אחר מקום הימצאי, ליצור עמי קשר, ככתב מערכת "מעקב", ולהמציא לידיי את הבקשה, החלטות בית המשפט וההזמנה לדיון.

על פי הרקע הדיוני שהיא עצמה מפרטת, ב-13 באוגוסט 2026 הגישה אור עזרא בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת. באותו יום ניתנה החלטה שבה נקבע, בין היתר, כי עליה להגיש עותק מהכתבה שפורסמה ולהבהיר את הקשר שבין העיתונאי שפרסם אותה לבין המשיב. בהמשך ניתנה החלטה נוספת לאחר שניסיונות בית המשפט לפתוח קישורים לנספחים לא צלחו, והמבקשת נדרשה לצרפם באופן שיאפשר עיון בהם.

ב-20 באוגוסט ניתנה החלטה נוספת שלפיה על המבקשת לדאוג למסירת הבקשה, תגובתה ומועד הדיון למשיב. בהחלטה אף צוין כי ניתן לבצע את המסירה באמצעות שליח או צד שלישי. הדיון נקבע ל-26 באוגוסט 2026, ההחלטה ניתנה בידי כב' השופט אביים ברקאי.

טענות ההסתתרות וההתחמקות ממסירה

חלק מרכזי בבקשה מוקדש לטענתה של אור עזרא, שלפיה לא ניתן לאתר אותי, אף שאני אזרח ועיתונאי בישראל. אור עזרא טענה כי אני "מסתתר במכוון" וכי אני נוקט, לדבריה, "בשיטתיות בדפוס של התחמקות ממסירת כתבי בי-דין". עוד טענה כי מדובר, לשיטתה, בדפוס המוכר מהליכים נוספים, וכי לנוכח הליכים משפטיים שונים שבהם אני מעורב, קיים לי, לטענתה, אינטרס להימנע מקבלת כתבי בי־דין.

אלא שגם כאן חשוב לדייק: אלה טענותיה של המבקשת בלבד.

"הכפשות בתשלום" ו"סחיטה באיומים", טענות קשות ללא הוכחה בגוף הבקשה

מכאן עוברת הבקשה הרבה מעבר לסוגיית ההמצאה. אור עזרא מקדישה פרק שכותרתו: "מיהו המשיב – דפוס פעולה של סחיטה באיומים ואתר הכפשות בתשלום".

בסעיף 16 היא מתייחסת במפורש למערכת "מעקב", וטוענת כי האתר מציג עצמו כאתר חדשותי או עיתונאי, אך משמש, לטענתה, "כפלטפורמת הכפשות בתשלום".

בסעיפים הבאים מחריפות הטענות. אור עזרא טוענת כי נעשה שימוש בפרסומים ובאיום בפרסומים כאמצעי לחץ כלכלי ואישי. ביחס לעניינה היא טוענת כי הוצבה בפניה דרישה הקשורה לכספים שלטענתה נפסק כי גרושה חייב לשלם לה, וכי לאחר שלא נענתה לדרישה – האיומים הוצאו, לטענתה, אל הפועל באמצעות פרסומים.

היא מוסיפה וטוענת כי קיימים, לדבריה, "מקרים רבים נוספים" שבהם פעלתי, כעיתונאי, כ"שכיר חרב" בשירותם של בעלי אינטרסים. במסגרת טענותיה היא מייחסת לי דרישות שהופנו, לכאורה, כלפי אנשים שונים – לוותר על כספים, למשוך תביעות, להימנע מהתייצבות לדיונים ואף לחזור בהם מעדויותיהם. בהמשך היא אף נוקטת במפורש במונח החמור "סחיטה באיומים".

אולם קריאה מדוקדקת בבקשה מגלה פער משמעותי בין חומרת הטענות והמונחים שבהם נעשה שימוש לבין התשתית הראייתית המוצגת לצדם. בגוף הבקשה אין הקלטה המתעדת איום, אין תמליל של שיחת סחיטה, אין אסמכתה לתשלום כלשהו בעבור "הכפשות", ואין ראיה לכך שגורם כלשהו שילם למערכת "מעקב" או לי, כעיתונאי, בתמורה לפרסום כתבה או לפגיעה באדם אחר.

כך גם לא הוצג פסק דין הקובע כי מערכת "מעקב" היא "פלטפורמת הכפשות בתשלום", ואף לא פסק דין או גזר דין הקובעים כי אני סוחט בני אדם או פועל עבור בעלי אינטרסים בתמורה לתשלום.

קל להטיח בעיתונאי האשמות חמורות; קשה יותר להניח לצדן ראיות של ממש. ובמקרה הנדון, הדרך הפשוטה ביותר להפריך את ליבת התחקיר הייתה דווקא הצגת מסמכי הדוקטורט וההסמכה המקצועית הנטענים ופרסומם לציבור – ובכך, לכאורה, לסיים את המחלוקת העובדתית בסוגיה זו.

לפיכך, מבחינה עיתונאית ומשפטית, אין להציג טענות אלה כעובדות מוכחות. מדובר בהאשמות שהעלתה המבקשת במסגרת כתב טענות, ולא בממצאים שקבע בית המשפט במסמך הנסקר.

סעיף 21: תמי אור עזרא מציגה את עצמה כ"ד"ר לפסיכולוגיה עסקית"

אחד הסעיפים הבולטים ביותר במסמך נמצא דווקא בפרק שבו אור עזרא מפרטת את הרקע שלה.

בסעיף 21 שוב מציגה תמי אור עזרא את עצמה בפני בית המשפט במילים מפורשות כ"ד"ר לפסיכולוגיה".

כך נכתב במסמך:

"המבקשת היא ד"ר לפסיכולוגיה עסקית, המנהלת פעילות מקצועית ועסקית ותיקה ומוערכת, ובעלים בחברת 'פריזנטאור בע"מ'".

זהו ניסוח מפורש של המבקשת עצמה במסמך שהגישה לבית המשפט. היא אינה מסתפקת בשימוש בתואר "ד"ר", אלא מייחסת לעצמה תחום מוגדר: פסיכולוגיה עסקית.

עם זאת, ובהיצמדות למסמך בלבד, לצד ההצהרה הזאת לא מופיעה בבקשה תעודת דוקטורט, לא מצוין המוסד האקדמי שהעניק את התואר, לא מפורט מועד קבלתו ולא מופיעה אסמכתה אקדמית אחרת המאמתת אותו.

לכן המסקנה העובדתית שניתן להסיק מהמסמך מוגבלת אך ברורה: תמי אור עזרא הציגה את עצמה בפני בית המשפט כ"ד"ר לפסיכולוגיה"; המסמך הנסקר כשלעצמו אינו מספק ראיה אקדמית המאמתת את התואר.

בקשה עמוסת האשמות – אך ללא תצהיר

השורה המשפטית המשמעותית נמצאת דווקא בסופה של הבקשה. לאחר שורה ארוכה של טענות עובדתיות חמורות – החל מהסתתרות מכוונת, דרך "הכפשות בתשלום" ועד ל"סחיטה באיומים" – מציינת אור עזרא כי:

"הבקשה הזו מוגשת ללא תצהיר מפאת מגבלת הזמן".

• ראוי לציין כי בבתי המשפט ניתן להיעזר בעורך דין תורן מטעם לשכת עורכי הדין לצורך אימות תצהירים. תצהיר המצורף לבקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת ניתן, ככלל, לאמת גם בסמוך להגשת הבקשה במזכירות בית המשפט, ללא עלות.

על רקע זה, הטענה שלפיה הבקשה הוגשה ללא תצהיר בשל "מגבלת הזמן" מעוררת תמיהה של ממש ומתקשה להתיישב, לכאורה, עם האפשרויות המעשיות העומדות לרשות מי שמגיש בקשה מסוג זה.

בקשתה של תמי אור עזרא מיום 23 באוגוסט 2026 נועדה בעיקרה להביא לכך שמשטרת ישראל תבצע את מסירת כתבי בית הדין לכתב "מעקב", או לחלופין להתיר את המצאתם באמצעים אלקטרוניים. ברם, לצד הבקשה הפרוצדורלית, שולבו במסמך שורה של האשמות חריפות נגדי ונגד מערכת "מעקב".

ההבחנה המרכזית היא בין מה שאור עזרא טוענת לבין מה שהוכח או נקבע בבית המשפט. במסמך הנסקר אין פסק דין המאשר את טענותיה בדבר "סחיטה באיומים", "הכפשות בתשלום", פעולה כ"שכיר חרב" או הסתתרות מכוונת; ובגוף הבקשה לא מוצגות ראיות ישירות המוכיחות את ההאשמות החמורות הללו.

ומנגד, סעיף 21 מתעד באופן שאינו משתמע לשתי פנים כיצד בחרה המבקשת עצמה להציג את מעמדה המקצועי בפני בית המשפט: תמי אור עזרא כתבה במפורש כי היא "ד"ר לפסיכולוגיה".

שוב ראוי לציין ולהדגיש: בבקשה הנסקרת לא צורפה לצד הצהרה זו כל אסמכתה אקדמית המאמתת את התואר הנטען, את תחום הדוקטורט או את זהות המוסד האקדמי שהעניק אותו.

חלק ג': החלטות ביניים ודחיית הבקשות לצו מיידי

בהחלטה שניתנה ביום 23 באוגוסט 2026 בבית משפט השלום, התווה כב' השופט יאיר דלוגין את המשך ההליך בבקשתה של תמי אור עזרא נגדי, ככתב מערכת "מעקב".

הנקודה המרכזית בהחלטה ברורה: בית המשפט לא נתן עד אותו מועד צו במעמד צד אחד נגד המשיב. השופט דלוגין כתב במפורש: "משגם לא ניתן עד היום צו במעמד צד אחד", ובהתאם קבע כי אין חובה לקיים את הדיון בתוך שבעה ימים.

עוד קבע בית המשפט כי מדובר ב"בקשה מורכבת יחסית", ולכן אין מקום לקיים דיון מבלי לאפשר תחילה למשיב להתמודד באופן מסודר עם הטענות שהועלו נגדו. השופט הורה כי תוגש תגובה בכתב מטעם המשיב, וכי יש להעניק לו "שהות סבירה" להכנתה.

עם זאת, בית המשפט נעתר לבקשתה הפרוצדורלית של תמי אור עזרא בסוגיית המסירה, והורה למשטרת ישראל להמציא למשיב את הבקשה, את ההבהרה שהגישה המבקשת ואת החלטת בית המשפט.

חשוב להבהיר את משמעות ההחלטה: ההיעתרות בשלב זה נגעה אך ורק לאופן המצאת המסמכים למשיב, ולא היוותה קבלה של הטענות המהותיות שהועלו בבקשה או מתן צו כלשהו נגד מערכת "מעקב" או נגד כתב המערכת. במילים אחרות, ובנימה ביקורתית, תפקידה של המשטרה בשלב זה הסתכם למעשה בתפקיד של שליח למסירת מסמכים, מעין "דואר ישראל" של ההליך המשפטי.

בהתאם לכך, הדיון שהיה קבוע ל-26 באוגוסט 2026 בוטל, ובמקומו נקבע דיון ל-3 בספטמבר 2026 בשעה 13:00. עוד נקבע כי המשיב רשאי להגיש את תגובתו בתוך ארבעה ימים מקבלת הבקשה וההחלטה.

בשורה התחתונה: בהחלטה זו בית המשפט לא העניק לתמי אור עזרא צו נגדי, כעיתונאי וככתב מערכת "מעקב", ואף לא הכריע בנכונות הטענות שהעלתה. בית המשפט הסדיר את המצאת המסמכים באמצעות משטרת ישראל, דחה את מועד הדיון והבטיח לי את האפשרות להגיש תגובה בכתב ולהציג את מלוא עמדתי בטרם הדיון.

למעשה, לאורך ההליך ובבקשות שהגישה לבית המשפט, שבה תמי אור עזרא וטענה כי אינני עיתונאי. אלא שלטענה זו לא צורפה כל ראיה המוכיחה כי אינני עיתונאי. מבחינתי, כעיתונאי וכמי שכותב שורות אלה, מדובר בטענה כוזבת וחסרת בסיס עובדתי, טענה שחזרה פעם אחר פעם, מבלי שהוצגה לצדה אסמכתה כלשהי התומכת בה.

חלק ד': תגובת מערכת "מעקב" – 10 נספחים ורשת של הוכחות

ביום 29 באוגוסט 2026 הוגשה תגובתי לבית המשפט הנכבד, במסגרת תיק 38189-08-26, לבקשתה של תמי אור עזרא למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. התגובה הוגשה על ידי, כעיתונאי וככתב מערכת "מעקב", בהתאם להחלטתו של כב' השופט יאיר דלוגין מיום 23.08.2026. למעשה, זוהי תשובתי לטענות הכוזבות שהופנו כלפיי, כלפי עבודתי העיתונאית וכלפי הפרסומים שפרסמתי במסגרת עבודתי במערכת "מעקב".

בניגוד לטענות שהעלתה אור עזרא בבקשתה, לתגובתי שהוגשה לבית המשפט צורפה תשתית ראייתית רחבה ומקיפה, התומכת בטענותיי ומבססת אותן: עשרה נספחים, א'-י', ובהם תעודת עיתונאי, סרטונים ותיעודים, כתבת התחקיר, הקלטת שיחה, תכתובות WhatsApp ודואר אלקטרוני, וכן דרישתי מאור עזרא לחדול מלהטריד אותי ולהפריע לעבודתי.

עוד צורפו תיעודים ופרסומים שבהם אור עזרא מתבטאת נגדי באופן פוגעני, פוגעת בשמי הטוב ומטרידה אותי; תיעוד של פרסומים נוספים; וכן פרטי תלונה שהוגשה נגדה במשטרת ישראל בחשד להתחזות לדוקטור לפסיכולוגיה. במסגרת התלונה אור עזרא רשומה כחשודה, והתיק עודנו פתוח – נכון למועד הגשת תגובתי לבית המשפט ולמועד כתיבת כתבה זו, ובהתאם למידע המצוי ברשותי.

בתגובה התבקש בית המשפט לבחון את הטענות לא על יסוד אמירות והאשמות בלבד, אלא אל מול התיעוד, המסמכים והראיות שצורפו והונחו בפניו.

לא הטרדה – תחקיר עיתונאי וזכות תגובה

בלב התגובה עומדת טענה עקרונית: הפנייה לאור עזרא הייתה חלק מעבודה עיתונאית, שנועדה לקבל את תגובתה לפני פרסום תחקיר.

בתגובתי הפניתי את בית המשפט הנכבד לשתי הלכות של בית המשפט העליון: דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך וע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך. בתגובה נטען כי הפסיקה מכירה בחשיבותה של עיתונות אחראית, הכוללת בדיקת מידע, הצלבת מקורות ומתן אפשרות הוגנת לתגובה בטרם הפרסום.

לפי התגובה, התחקיר נמשך כארבעה חודשים וכלל בדיקת מסמכים משפטיים, רפואיים וכספיים ופניות לגורמים אקדמיים ולרשויות. תחילת הבדיקה, לפי המסמך, הייתה בפנייה שהגיעה למערכת מאדם שכונה בפרסום "איתן", אשר הציג הסכם גירושין ובו חיוב כספי חודשי כלפי אור עזרא.

דאז – ולמעשה גם כיום – מדגישה מערכת "מעקב" כי לא הסתפקה בגרסה שנמסרה לה, אלא ערכה בדיקה עיתונאית עצמאית בטרם הפרסום. מה שהחל בפנייה נקודתית שעסקה בהליך גירושים ובטענות לאי צדק, התפתח במהלך הבדיקה לסוגיה רחבה ומהותית בהרבה: חשד להצגה כ"ד"ר לפסיכולוגיה" ולהטעיית הציבור, כאשר לפי ממצאי הבדיקה, ככל הנראה, לא מדובר בדוקטור לפסיכולוגיה.

משהתבררה התמונה, סברה מערכת "מעקב" כי קיימת חובה עיתונאית וציבורית להביא את הדברים לידיעת הציבור. אף על פי כן, המערכת פעלה בהתאם לדין ולעקרונות האחריות העיתונאית: המידע נבדק, מקורות הוצלבו וניתנה אפשרות לקבלת תגובה בטרם הפרסום.

ושוב יודגש: תמי אור עזרא טיפלה, בין היתר, בילדים, בבני נוער ובמבוגרים. מקרי רשלנות עלולים להתרחש גם בקרב בעלי תארים והסמכות מקצועיות; ברם, הסוגיה שנבחנה כאן שונה ומהותית – האם מי שהציגה עצמה כ"ד"ר לפסיכולוגיה" החזיקה בפועל בתואר ובהכשרה המקצועית בתחום הפסיכולוגיה שאותם הציגה לציבור.

שאלת הדוקטורט מגיעה ללב התגובה

אחד הנושאים המרכזיים בתגובה הוא השימוש של אור עזרא בתואר ד"ר לפסיכולוגיה. לפי "מעקב", במהלך התחקיר אותרו פרסומים שבהם אור עזרא הציגה עצמה כדוקטור לפסיכולוגיה וכמי שעוסקת באבחון ובטיפול; לתגובה צורף כנספח ב' סרטון שלטענת המערכת מתעד הצגה כזו.

התגובה טוענת כי בבדיקות שערכה המערכת לא אותר תואר דוקטור שהוענק לאור עזרא במוסד מוכר בישראל, וכי המסמכים שאותרו הצביעו, לפי הנטען, על תואר ראשון בתחומים אחרים ועל תואר שני במינהל ומדיניות ציבורית – ולא על דוקטורט בפסיכולוגיה. בעקבות הממצאים הועבר העניין לרשויות, ובתגובה מצוין תיק משטרה מס' 353999/2026.

יש כאן נקודה משמעותית במיוחד: בבקשתה לבית המשפט, בסעיף 21, הציגה אור עזרא את עצמה כ"ד"ר לפסיכולוגיה"; כך עשתה גם בתצהיר שהגישה לבית המשפט ביום 13.08.2026.

• חשוב לזכור: עצם הכתיבה בתצהיר "ד"ר לפסיכולוגיה" והגשתו לבית המשפט אינן יוצרות השכלה אקדמית או תואר דוקטור. תצהיר אינו תחליף לתעודה.

יתרה מכך, מסירת תצהיר כוזב ביודעין עלולה להוות עבירה פלילית לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, ובכלל זה בהתאם לסעיפים 237 ו- 239 (מידע מתוך חוק העונשין, התשל"ז-1977: קראו עוד על מסירת מידע כוזב לבית המשפט ולרשויות ועל ההשלכות המשפטיות הנלוות לכך).

בסעיף 20 לתגובתי התייחסתי ישירות להצהרה זו, וציינתי כי חרף השימוש החוזר בתואר, אור עזרא לא הציגה בפני בית המשפט תעודת דוקטורט, את שמו של המוסד האקדמי שהעניק לה את התואר או אישור שקילות מתאים. מערכת ״מעקב״ אף התחייבה כי ככל שתוצג תעודה תקפה המאמתת את התואר – תפורסם הבהרה מתאימה לאלתר.

כלומר, ככתב מערכת "מעקב", איני מסתפק בהכחשה בלבד. בתגובתי לבקשתה של תמי אור עזרא הצבתי בפני בית המשפט שאלה ראייתית פשוטה: אם המבקשת (תמי אור עזרא) עומדת על הצהרתה כי היא ד"ר לפסיכולוגיה, מתבקש כי תציג אסמכתה אקדמית המפרטת את התואר שהוענק לה, המוסד שהעניק אותו ותחום הדוקטורט.

״סחיטה באיומים" ו"הסתתרות" – מול הראיות

אור עזרא ייחסה לי "סחיטה באיומים", איומים והטרדה. מנגד, כנספח ד' הגשתי לבית המשפט את הקלטת השיחה מ-16 ביולי 2026 – שלטענתי הייתה היחידה שיזמתי ותכליתה קבלת תגובה עיתונאית בסוגיית התואר האקדמי. אין בה זכר לאיום או לדרישה כספית.

כנספח ה' צורפה תכתובת WhatsApp, המלמדת כי לאחר השיחה דווקא אור עזרא היא שפנתה אליי, וב-10 באוגוסט שבה ופנתה תוך איום בנקיטת הליכים משפטיים. בסעיף 19 לתגובתי הודגש כי לא הוצגה כל ראיה, החלטה שיפוטית או פסק דין המבססים את טענת ה"סחיטה באיומים".

אור עזרא טענה עוד כי אני "מסתתר" ואינני מתגורר במען הרשום. ברם, ב-25 באוגוסט 2026, בשעה 05:31, הגיעה משטרת ישראל לאותו מען ומסרה לי אישית את כתבי בי הדין – ואישור המסירה צורף לתגובתי. המסירה בפועל שומטת את הקרקע מתחת לגרסת ה'הסתתרות'.

25.08.2026, בשעה כ-05:31: משטרת ישראל מסרה את כתבי בי הדין. צילום: דים אמור

"הכפשות בתשלום": "מעקב" דורשת ראיות

אור עזרא טענה בבקשתה כי "מעקב" משמשת, למעשה, כפלטפורמה ל"הכפשות בתשלום". בתגובה דורשת המערכת להציג הוכחה לכך – קבלה, העברה בנקאית או ראיה אחרת – וטוענת כי באתר אין תוכן ממומן.

כלומר, גם כאן התגובה מנסה להעביר את המחלוקת ממישור ההאשמות למישור הראייתי: מי שטוען כי כתבה נקנתה בכסף, נטען בתגובה, נדרש להראות ראיה לתשלום.

הליך עו"ד לי קפלן: "מעקב" מציגה את פסק הדין

תגובתי מיום 29 באוגוסט 2026 מתייחסת גם להליך קודם בעניינה של עו"ד לי קפלן, שאת פרטיו הציגה אור עזרא באופן חלקי, מבלי לצרף את פסק הדין שניתן בו. למעשה, באותו הליך טענה קפלן כי כתבה ופנייה עיתונאית עולות כדי "הטרדה מאיימת", ואף עתרה לבית משפט השלום באילת בבקשה למתן צו נגדי.

ברם, התוצאה המשפטית המלאה הייתה שונה: בה"ט 74309-04-26 בוטל הצו, ונקבע כי פנייה עיתונאית אינה מהווה הטרדה מאיימת.

בעניינה של עו"ד קפלן מצוי בידי מערכת "מעקב" תחקיר נפרד, שפרטיו אינם מובאים בשלב זה.

השורה התחתונה ברורה: מול ההאשמות הצגתי לבית המשפט תשתית ראייתית שכללה עשרה נספחים – הקלטות, התכתבויות, סרטונים, מסמכים ופסק דין קודם – אל מול הטענות בדבר "סחיטה באיומים", "הכפשות בתשלום" ו"הסתתרות".

במוקד נותרה שאלת הדוקטורט: אור עזרא הצהירה בפני בית המשפט כי היא "ד"ר לפסיכולוגיה", אך לטענתי לא הציגה תעודת דוקטורט, שם מוסד אקדמי או אישור שקילות. הבהרתי כי ככל שתוצג אסמכתה תקפה – תפורסם הבהרה לאלתר.

ביום 30.08.2026 קבע כב' השופט יגאל נמרודי כי תגובתי תתקבל לתיק וכי טענות הצדדים יתבררו בדיון שנקבע ל-03.09.2026.

מכאן התקרב ההליך לרגע המכריע, הדיון בבית המשפט, שבו ניתן היה להעמיד את הטענות והראיות במבחן שיפוטי ובחקירה נגדית: לדרוש תשתית לטענות בדבר איומים, הטרדה וסחיטה באיומים; לברר על יסוד מה נטען כי אין ברשותי תעודת עיתונאי; ולהציב במוקד גם את שאלת הדוקטורט הנטען, מאיזה מוסד הוענק, באיזה תחום, ואולי אף להיחשף סוף סוף למסמכים ולאסמכתאות התומכים בטענה.

חלק ה': יום הדיון – המבקשת נעלמת, הבקשה נמחקת

ביום 03.09.2026, בשעה 12:45, התייצבתי לדיון בבית המשפט במטרה להעמיד את הטענות והראיות לבירור שיפוטי ולחתור לחקר האמת. אלא שאז התברר: תמי אור עזרא כלל לא התייצבה לדיון – פשוט לא הגיעה. כך, פעם נוספת, הוקצה זמן שיפוטי יקר להליך, מבלי שניתן היה לקיים את הבירור במעמד שני הצדדים.

בית המשפט מחק את בקשת תמי אור עזרא: "על פניו מדובר בתובענה שלא הייתה צריכה להיות מוגשת"

התפתחות משמעותית בהליך שהתנהל בבית משפט השלום בתל אביב: ביום 3 בספטמבר 2026 הורתה כב' השופטת רונית פינצ'וק אלט על מחיקת התובענה שהגישה תמי תמרה אור עזרא נגדי, במסגרת תיק ה"ט 38189-08-26.

בהחלטתה מתחה השופטת ביקורת על אי התייצבותה של המבקשת, תמי אור עזרא, לדיון במועד ובמקום שנקבעו. לצד זאת, ובזהירות המתבקשת ומבלי לקבוע מסמרות, העלה בית המשפט סימני שאלה גם באשר להתאמת ההליך למסגרת של בקשה למניעת הטרדה מאיימת.

שוב יודגש: על פי הפרוטוקול הרשמי, הדיון נקבע לשעה 13:00. אני, כעיתונאי מערכת "מעקב", התייצבתי לדיון בבית המשפט, תמי אור עזרא, מנגד, לא הופיעה. כבר בפתח הדיון תועדה בפרוטוקול הצהרתי: "אני מציג בפני ביהמ"ש תעודת עיתונאי".

לפרט זה חשיבות מיוחדת לנוכח הטענות שהועלו באשר למעמדי ולפעילותי העיתונאית. אין מדובר עוד בטענה הנשמעת מחוץ לכותלי בית המשפט, אלא בהצגת תעודת עיתונאי שתועדה במפורש בפרוטוקול הרשמי. לפיכך, ככל שנטען כי לא הוצגה בפני בית המשפט אסמכתה למעמדי העיתונאי – הפרוטוקול מדבר בעד עצמו.

כאשר בידי תעודת עיתונאי, אין לי כל קושי להציגה – לציבור ולבית המשפט כאחד. כך עשיתי בפועל: התעודה צורפה למסמכים שהגשתי ואף הוצגה פיזית במהלך הדיון.

ומכאן מתבקשת השאלה: אם אור עזרא מציגה את עצמה כ"ד"ר לפסיכולוגיה", מה מונע ממנה להציג אסמכתה אקדמית פשוטה וברורה המעידה כי היא אכן בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה?

המבקשת לא התייצבה – והשופטת סירבה להמתין

הביקורת השיפוטית החריפה יותר הגיעה בהמשך. השופטת ציינה כי הדיון היה קבוע לשעה 13:00 וכי המבקשת לא הופיעה. לאחר שנמסר למשיב כי בית המשפט עומד למחוק את התובענה, התקבלה הודעה ממזכירות בית המשפט בשוקן שלפיה תמי אור עזרא הגיעה לבית המשפט בבת ים. אלא שבשעה 13:21 קבעה השופטת כי אין הצדקה להמתין לה או לקבוע דיון נוסף, בין היתר משום שהיה עליה להגיע לבית המשפט הנכון.

כלומר, מי שפתחה את ההליך וביקשה סעד מבית המשפט לא התייצבה לדיון במועד ובמקום הנדרשים – ובית המשפט לא מצא לנכון לעכב בשל כך את המשיב שהתייצב כנדרש.

לא ברור מדוע תמי אור עזרא (המבקשת) הגיעה, לטענתה, לבת ים, כאשר בזימון לדיון צוין במפורש: ויצמן 1, תל אביב. תמוה במיוחד כשמדובר במי שמציגה עצמה כ"ד"ר" – קריאת זימון והבנת כתובת אינן אמורות להיות משימה אקדמית מורכבת. טעות או מהלך מתוכנן? לא ידוע. טוב שלא הגיעה לבית המשפט בברלין.

נכון לציין: ככל שתיעוד מערכת "נט המשפט" מלמד כי תמי אור עזרא צפתה בהחלטות ובמסמכים שבהם הופיעו פרטי הדיון, מדובר בנתון עיתונאי בעל משקל. המבקשת היא שיזמה את ההליך וביקשה סעד מבית המשפט, אך חרף הזימון, ההחלטות בתיק ותיעוד הצפייה – ככל שזה אכן מאומת – לא התייצבה במקום שבו נקבע הדיון.

ביקורת מהותית: האם ההליך בכלל התאים להטרדה מאיימת?

אך ההחלטה אינה מסתכמת בסוגיית ההתייצבות. השופטת הוסיפה הסתייגות מהותית הרבה יותר ביחס לבקשה עצמה. תוך שהדגישה כי אינה מביעה "דעה פוזיטיבית בתיק", קבעה כי:

"על פניו מדובר בתובענה שלא היתה צריכה להיות מוגשת במסגרת בקשה למניעת הטרדה מאיימת".

בית המשפט אף פירט מה היה חסר בתשתית שהציגה תמי אור עזרא: כלל הנתונים, המועדים, הציטוטים, פרטי התקשרות ככל שהייתה, הודעות קוליות ככל שהיו, וכן מידע על מה תוכנן ומתי נעשו הדברים. כל אלה, לפי ההחלטה, נדרשו כדי שבית המשפט יוכל בכלל לבחון אם קיימות נסיבות הרלוונטיות להליך שנבחר.

בסופו של הדיון הורתה כב' השופטת רונית פינצ'וק אלט באופן חד וברור: "התובענה נמחקת." ההחלטה ניתנה ביום 3 בספטמבר 2026 במעמד המשיב.

החלטת בית המשפט מתעדת ביקורת שיפוטית ברורה על ההליך כפי שהוגש ועל הנתונים שלא סופקו לבית המשפט – ומסיימת, לפחות בשלב זה, את ההליך שפתחה המבקשת נגד כתב מערכת "מעקב".

חלק ו': בזבוז המשאבים הציבוריים והזמן השיפוטי

כמה זמן שיפוטי וציבורי הושקע בהליך – ולשם מה? ראוי לתת את הדעת להיקף המשאבים שהוקדשו להליך שיזמה תמי אור עזרא: לא פחות מחמישה שופטים ושופטות נדרשו לתיק, ניתנו בו למעלה מחמש החלטות שיפוטיות – וזאת נוסף על הזמן השיפוטי שהוקצה לדיון עצמו.

ארבעת השופטים והשופטות שנדרשו להליך:

1. כב' השופט עדי הדר

2. כב' השופט יאיר דלוגין

3. כב' השופט יגאל נמרודי

4. כב' השופט אביים ברקאי

5. כב' השופטת רונית פינצ'וק אלט – הדיון וההחלטה מיום 03.09.2026, שבמסגרתה נמחקה התובענה.

חלק מההחלטות ניתנו בתקופת פגרת בתי המשפט, שבה שופטים תורנים נדרשים ממילא לטפל בשורה ארוכה של עניינים דחופים. כל דקה שיפוטית המוקדשת להליך אחד היא משאב ציבורי יקר, שעה שבתי המשפט נדרשים להתמודד גם עם הליכים דחופים וחמורים – ובהם תיקי אלימות, עבירות מין, שוד, מעצרים וענייני שוהים בלתי חוקיים.

הפוסט קרקס הטענות של תמי אור עזרא התרסק: ניסיון השתקת תחקיר עיתונאי ספג נוקאאוט הופיע לראשונה ב-מעקב.

דיווח מיוחד: מעקב מערכת "מעקב" אחר פרשת התקיפה בעפולה, ההליכים המשפטיים והממצאים לגבי בעלי העסק.

מערכת "מעקב" ממשיכה לתעד ולעדכן את הציבור באופן שוטף בהתפתחויות בפרשת התקיפה החמורה שאירעה בבית העסק לפנצ'רייה בעיר עפולה – המוכר בשמות "צמיגי סאלם ואחיו", "Top Wheels" או "טופ ויילס צמיגי סאלם", שבבעלות סאלם גזאווי. במקום זה נשפך דם יהודי, כאשר מר לוי, תושב המקום כבן 65, הותקף קשות בתוך בית העסק.

כנגד העובד בפנצ'רייה, מוחמד עיאדיה, הוגש כתב אישום חריף בגין המעשה. על פי גרסתו של לוי, עיאדיה תקף אותו על רקע לאומני מובהק: "מוחמד עיאדיה צעק 'יהודים מסריחים' והכה אותי", שחזר לוי בן ה-65, שפונה לקבלת טיפול רפואי דחוף כשהוא סובל משברים באפו ובצלעותיו וכן מזעזוע מוח.

בעוד האלימות בישראל חוגגת, באת כוחו של הנאשם עיאדיה טענה כי לחובתו אין עבר פלילי – נתון אשר הוביל את בית המשפט להורות על שחרורו ממעצר ולהעברתו למעצר בית. יצוין כי במהלך הסיקור השטח, גם צוות מערכת "מעקב" הותקף על ידי בני משפחתו של עיאדיה, אשר הטיחו בצוות אמירות גזעניות כלפי יהודים ואביו אף איים בהגשת תביעות – נתונים המלמדים כי המשפחה אינה תמימה כפי שנסה להצטייר.

תביעות ההשתקה ומהלכי הסתרת האמת

במקביל להליך הפלילי, פועל בעל העסק סאלם גזאווי, באמצעות עורכי הדין גסאן ביבאר ואביגיל אלקובי, להגשת תביעות השתקה וצווי עשה נגד המערכת. לבית המשפט נמסרו גרסאות שונות מטעמו של גזאווי. במסגרת ההליכים חייב בית המשפט את מערכת "מעקב" להסיר סרטון מסוים, וההחלטה קויימה באופן מכובד. עם זאת, סרטונים ופרסומים אחרים שהובאו לבחינת בית המשפט נותרו על כנם ללא הוראה להסרתם – נתון המהווה ניצחון ענק למערכת.

גזאווי ומייצגיו לא הסתפקו בכך והגישו בקשה שקרית לכאורה בגין ביזיון בית המשפט, בטענה כי הסרטון לא הוסר. בבירור קצר שערך בית המשפט התבררה האמת, והדיון בביזיון בית המשפט בוטל. סוגיית ההוצאות בגין הגשת הבקשה המטעה הועברה לדיון במסגרת תביעת ההשתקה עצמה.

בבקשה המקורית לצו עשה לא הגיש גזאווי סרטונים, אך במהלך הדיון נזכר לפתע לטעון כי הגיש מים לנפגע עם הגעת האמבולנס. טענה זו מעלה תהיות קשות: לוי, אשר הותקף במקום, מעיד ויעיד כעד בתביעת ההשתקה כי גזאווי כלל לא הזמין אמבולנס. גם בפרוטוקול חקירתו בבית המשפט טען גזאווי תחילה כי לא הוזמן אמבולנס, אך לפתע הוגש מטעמו סרטון המציג העברת מים בזירה.

• בפרוטוקול הדיון בבית המשפט מסר מר סאלם גזאווי כי הוא לא הזמין את המשטרה ולא הזעיק אמבולנס – עובדה העולה מדבריו בפרוטוקול. עוד הובהר כי הרכב המשטרתי שנכח במקום, רכב של משמר הגבול, לא הגיע בעקבות קריאה לאירוע, אלא היה במקום כלקוח של העסק ורכבו היה בטיפול בפנצ'רייה.

במערכת "מעקב" נותרת שורה של שאלות קשות: איזה אמבולנס מופיע בסרטון, מהו מספרו, ומה ביקש גזאווי להוכיח באמצעות התיעוד?

כמו כן, עולה השאלה האם הגשת כוס מים פוטרת מאחריות עסק שעובד שלו תקף אדם בן 65, שבר את אפו וצלעותיו וגרם לו לזעזוע מוח – ככל הנראה על רקע לאומני. הרי בעבר ציין מר גזאווי עצמו כי אינו עורך מיוני קבלה, אינו בודק עבר פלילי ואינו מבצע כל בדיקה מקדימה, למעט הדרישה להצגת תעודת זהות ישראלית. אף שמעסיק אינו יכול לשאת באחריות מוחלטת למעשי עובדיו, סינון ראשוני ובדיקות מינימליות הן הליבה של אחריות מעסיק, ובכוחן לצמצם נזקים אלו מראש.

סימני שאלה כבדים עולים גם באשר לעיתוי הגשת הסרטון: מדוע הוא לא צורף מלכתחילה לתצהיר, אלא הוגש, לכאורה, רק לאחר חקירתו של גזאווי – באופן שמנע את חקירתו על התיעוד? האם הסרטון הוגש בשלב זה כדי למנוע את עימותו של גזאווי עם תוכנו, והאם חשש גזאווי להיחקר על הסתירות והתמיהות העולות ממנו? אלו שאלות מהותיות שנותרו, נכון לעכשיו, ללא מענה.

ממצאי "מעקב": שורת הפרות חוק פיננסיות ורגולטוריות

מערכת "מעקב" המשכיה לחקור את העסק שבו הותקף האזרח היהודי, וחשפה כי העסק אינו מקיים את הוראות החוק כנדרש:

• מחדלי דיווח ברשות המסים: על פי מידע שהתקבל ממקורות המערכת, עד לתאריך 19.12.2023 פעל העסק כעוסק מורשה והעסיק כ-10 עובדים תוך הגשת דוחות כחוק. ואולם, החל משנת 2024 ועד למועד זה (ספטמבר 2026), העסק המורשה – שתיקו במע"מ נותר פעיל – לא הגיש דוחות תקופתיים לרשויות המס. אי הגשת דוחות תקופתיים במשך כערביים שנתיים בעסק פעיל מהווה הפרה מתמשכת של חובות הדיווח לפי חוק מס ערך מוסף. מחדל זה גורר קנסות, קביעת מס לפי הערכה, ריבית והליכי גבייה, ועלול להוביל לחקירות פליליות ולכתבי אישום. כמו כן, הדבר מעורר חשד להסתרת פעילות עסקית והכנסות שלא דווחו כדין.

אף שייתכן כי העוסק המורשה אוגד או מוזג לתוך החברה בע"מ החדשה, בדיקת מע"מ מעלה כי הוא עודנו רשום כעסק פעיל – אשר לכאורה אינו מגיש דוחות תקופתיים, כך לפי גורמים במערכת 'מעקב'.

• הגדרת החברה כ"מפרת חוק": בבקשות שהגיש גזאווי הוא מצהיר כי הוא פועל מטעם חברה שבבעלותו – "טופ ויילס ס.פ בע"מ" (ח.פ 516903226), אשר הוקמה בדצמבר 2023. מבדיקה רשמית במאגרי משרד המשפטים נכון לתאריך 02.09.2026, עולה עובדתית כי החברה מוגדרת בסטטוס הרשמי של "חברה מפרת חוק". סטטוס זה ניתן על ידי רשם החברות בשל אי-קיום חובות חוקיות, לרבות אי-הגשת דוחות שנתיים ואי-תשלום אגרות שנתיות, ולצידו הגבלות משפטיות והשלכות על נושאי המשרה.

בעסק של סאלם גזאווי הותקף יהודי בן 65, זו עובדה קיימת שבעקבותיה הוגש כתב אישום חריף. במקביל, העסק והחברה הקשורה אליו פועלים תוך הפרת חובות החוק אל מול רשויות המדינה. מערכת "מעקב" תמשיך לנהל את ההליך המשפטי ולחשוף את האמת בפרשה.

הפוסט התקיפה הקשה בפנצ'ריית סאלם בעפולה: עובד נאשם, והעסק מסתבך מול החוק הופיע לראשונה ב-מעקב.

דוחות הביקורת לשנת 2026 מציגים תמונה קשה של פערים מבניים, היעדר אכיפה, תת-ניצול תקציבי והפקרת הפריפריה – החל מחוסר מוכנות למצבי חירום ועד לניהול לקוי של משאבי הציבור.

עם פתיחת חודש ספטמבר 2026, מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, מתניהו אנגלמן, מפרסם דברים קשים ומפנה את הציבור לסדרת דוחות ביקורת מקיפים שהתפרסמו במהלך שנת 2026. הדוחות חושפים כשלים מערכתיים עמוקים בתפקודן של הרשויות המקומיות, בניהול מערכי האנרגיה, באכיפת החוק, בתמיכה בתנועות הנוער, ובראש ובראשונה – בקליטת האוכלוסייה שפונתה ובטיפול בה על ידי גופי הממשלה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל.

"זהו הדוח האחרון על השלטון המקומי שאני חתום עליו כמבקר המדינה ונציב תלונות הציבור", ציין אנגלמן בדברי המבוא לדוח יוני 2026. "לאורך שנות כהונתי ראיתי בביקורת על השלטון המקומי כלי ראשון במעלה לשיפור המערכות המוניציפליות, להגברת השקיפות ולשמירה על זכויות הפרט. חוסנה של החברה בישראל נשען במידה רבה על יכולתן של הרשויות המקומיות לספק שירותים נגישים ואיכותיים לכלל תושביהן".

התחדשות עירונית: הכדאיות הכלכלית ניצחה את הביטחון

דוח הביקורת על השלטון המקומי (יוני 2026) בוחן את תפקוד הרשויות במגוון תחומי ליבה – תכנון, בנייה, סביבה, תשתיות, ניהול, רווחה וחינוך. פרק מרכזי בדוח מוקדש לתחום התכנון והקידום של התחדשות עירונית, המהווה כלי אסטרטגי מרכזי לנוכח הגידול המהיר באוכלוסייה והצורך הגובר בפתרונות דיור איכותיים וממוגנים.

ממצאי הביקורת חושפים תמונה מורכבת:

• תנופה בתכנון: בשנים 2021-2024 אושרה בנייתן של כ-157,000 יחידות דיור – כ-60% מסך כלל היחידות שבנייתן אושרה מאז שנת 2010.

• אפליה גיאוגרפית חמורה: כ-58% מכלל מיזמי ההתחדשות העירונית מתרכזים במחוזות תל אביב והמרכז בשל כדאיות כלכלית.

• הפקרת אזורי הסיכון: באזורים המצויים בסיכון גבוה לרעידות אדמה ולמתקפות טילים, כדוגמת בית שאן, טבריה, צפת וקריית שמונה, לא הוצא ולו היתר בנייה אחד למיזם פינוי בינוי בין השנים 2017 ל-2025.

• חסמים ועיכובים: רק כ-33% מתקציבי הסכמי המסגרת שנחתמו בשנת 2023 נוצלו בפועל, וסכום של 105 מיליון ש"ח טרם הוקצה לרשויות. ב-23 מתוך 71 הרשויות המקדמות מיזמי פינוי בינוי לא פועלת מינהלה ייעודית. הדוח מציג דוגמה חריפה לפרויקט ברעננה שנמשך 23 שנים מראשיתו ועד לאכלוסו.

המבקר מדגיש את הנחיצות בגיבוש מדיניות לאומית אחידה שתסיר חסמים ותספק תמריצים כלכליים לקידום מיזמים באזורים נטולי כדאיות כלכלית מובהקת.

אנרגיה סולארית: כישלון בהשגת היעדים הלאומיים

בתחום האנרגיה הסולארית במרחב העירוני, הביקורת מצביעה על פער משמעותי בין יעדי המדינה לבין המציאות בשטח:

• אי עמידה ביעדים: בעוד יעד הממשלה קובע שיעור של 30% ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת עד שנת 2030, בפועל בשנת 2024 עמד השיעור על 14.6% בלבד (מתוכם 13% מקורם באנרגיה סולארית).

• תת ניצול במרחב העירוני: המרחב העירוני מרכז כ-60% מפוטנציאל הייצור הרשותי, אך שיעור המימוש עומד על כ-15% בלבד. נכון לשנת 2023 הותקן הספק של 2,700 מגה-ואט מתוך פוטנציאל של 11,400 מגה-ואט (כ-23%).

• ספק לגבי יעדי 2025: הגם ששר האנרגיה הציב בפברואר 2025 יעד לאומי של 100,000 גגות סולאריים חדשים עד 2030, הממצאים מעלים ספק רב לגבי מימושו ללא הסרת חסמי אסדרה וקשיי מימון.

• הקפאת תקציבים: מתוך תקציב של 248 מיליון ש"ח שהקצה משרד האנרגיה בקולות קוראים לשנים 2021-2025 לרשויות המקומיות, נוצלו עד יוני 2025 כ-39 מיליון ש"ח בלבד (כ-16%). רק 52 רשויות ניצלו בפועל כ-136 מיליון ש"ח מתוך קרן הלוואות של כחצי מיליארד ש"ח שהעמיד מפעל הפיס (כ-27%). כמו כן, "הקרן לאזרחי ישראל" לא הקצתה כספים כלל לתחום זה בשנים 2023-2024, ורק בתקציב 2025 אושרה לראשונה הקצאה של 20 מיליון ש"ח (כ-11% בלבד מתוך הקצאה כוללת של 189 מיליון ש"ח).

הדוח ממליץ כי משרד הפנים יבחן הקצאת תקציבים ייעודיים, משרד האנרגיה יגביר את ההסברה והנגשת המידע, ומשרד האוצר יפרט בהצעתו השנתית את הסכומים המוקצים מכספי הקרן לאזרחי ישראל כמתחייב בחוק.

פערי הכנסות וניהול כספי לקוי ברשויות המקומיות

למרות שהכנסותיהן הכוללות של הרשויות המקומיות צמחו מכ-76.9 מיליארד ש"ח בשנת 2021 לכ-83.6 מיליארד ש"ח ב-2022, ולכ-92.4 מיליארד ש"ח בשנת 2023, מבנה ההכנסות חושף אי-שוויון מבני עמוק:

• פערים עצומים בארנונה: פוטנציאל גביית הארנונה בשנת 2023 עמד על 31 מיליארד ש"ח (45% למגורים ו-55% לשימושים אחרים). היחס בין ארנונה שלא למגורים לארנונה למגורים נע בין 0.09 בבוסתאן אל-מרג' לבין 1.95 במועצה האזורית מגידו.

• פוטנציאל הכנסה לנפש: פערים אלו מתורגמים ישירות להכנסה נטו לנפש מארנונה – 861 ש"ח בלבד בבוסתאן אל-מרג' ו-944 ש"ח באלעד, לעומת 4,327 ש"ח במגידו.

• המנעות מביצוע סקרי נכסים: ארבע מתוך שבע רשויות שנבדקו לא ביצעו סקר נכסים במשך יותר מחמש שנים (אלעד ועספייא לא ביצעו מאז 2018).

• אי-מיצוי חוקי עזר: הכנסות מצטברות מחוקי עזר בשנים 2021–2024 הסתכמו בכ-1 מיליון ש"ח בלבד בעספייא וכ-2 מיליון ש"ח בדאליית אל-כרמל, בהשוואה ל-109 מיליון ש"ח בעיריית נוף הגליל.

• שיהוי בקבלת החלטות במשרד הפנים: נמצאו פערי זמן גדולים בין מועד פרסום המלצות הוועדות הגיאוגרפיות בנוגע לחלוקת הכנסות לבין המועד שבו שר הפנים מקבל החלטות. השיהוי עלול לשלול תוספת הכנסות מרשויות במעמד חברתי-כלכלי נמוך ולפגוע ברמת השירותים לתושב.

הביקורת קוראת להשלמת חוקי עזר, ביצוע סקרי נכסים מדי חמש שנים, ואימוץ מנגנון בעל לוחות זמנים מחייבים במשרד הפנים לקבלת החלטות על חלוקת הכנסות מאזורי תעשייה באופן שוויוני ושקוף.

מצלמות אכיפה: פגיעה בפרטיות ומחיקת מאות אלפי אירועים

השימוש במצלמות לאכיפת עבירות חניה ונסיעה בנתיבי תחבורה ציבורית (נת"ץ) מציג תמונה של אכיפה מוגברת ורווחית, אך כזו הלוקה בחוסר אחידות, בניהול לקוי ובפגיעה בזכות לפרטיות:

• אכיפה חלקית: מתוך 38 רשויות שבשטחן קיימים נת"צים, רק 6 רשויות מפרסמות כי הן אוכפות נסיעה באמצעות מצלמות. משרד התחבורה אינו מפעיל את סמכותו ליטול את האכיפה לידיו ברשויות שאינן עושות זאת.

• פוטנציאל כספי גבוה: ברשויות שנבדקו הופקו בשנת 2024 כ-121,000 דוחות באמצעות מצלמות (81,026 בהרצליה ו-36,192 ברמת גן) בשווי כולל של כ-44 מיליון ש"ח.

• חוסר יעילות ופגיעה בפרטיות: 8 מצלמות שנבדקו לא תיעדו עבירות כלל או תיעדו מעט מאוד. כמו כן, נחשפו ליקויים חמורים: שמירת תצלומים באיכות המאפשרת זיהוי פנים, והמשך תיעוד המרחב הציבורי בכל שעות היממה גם לאחר שהופסקה האכיפה.

• מחיקת אירועים נרחבת: פקחים מחקו כ-257,000 אירועים החשודים כעבירות (כ-256,000 מתוכם בעיריית רמת גן).

הדוח ממליץ למשרד התחבורה לבחון ביצוע אכיפה עצמאית בנת"צים, ודורש מהרשויות לבחון תקופתית את נחיצות הצבת המצלמות ולהבטיח שימוש מידתי והוגן תוך שמירה על הזכות לפרטיות.

מעקב ליקויים: מחדלי ניקוז ופרצות אבטחת מידע

ביקורות המעקב שנכללו בדוח מעלות כי ליקויים קודמים שנחשפו לא תוקנו כנדרש:

היערכות לשיטפונות והצפות

נוכח העלייה בתכיפות אירועי הגשם החריגים והתרחבות השטחים הבנויים, העליות בסיכון לשיטפונות חמורות. ביקורת המעקב העלתה כי:

• הסדרת הטיפול בהיערכות הרשויות לאירועי חירום אזרחיים לא הושלמה, ועדיין אין גוף המוסמך לאכוף ביצוע הנחיות.

• לא הוגדרה חלוקת האחריות בין רשויות הניקוז לרשויות המקומיות לגבי תשתיות בתחום העירוני.

• תשתיות הניקוז ברשויות שנבדקו ישנות ואינן מותאמות לתרחישי הייחוס המעודכנים.

• לא הוכנו תוכניות רב-שנתיות להשקעה בתשתיות ניקוז. המבקר מציין כי תיקון הליקויים "בנפשנו הוא!".

ניהול מערכות מידע וסייבר

בהמשך לאזהרות קודמות, ביקורת המעקב העלתה כי חלק מהגופים המבוקרים לא קיימו את הליך תיקון הליקויים המלא כנדרש בדין. היעדר ניהול מיטבי ואי-הגברת מוכנות להגנה על המידע מותירים את הרשויות חשופות למתקפות סייבר, דליפת מידע רגיש על תושבים, פגיעה בפרטיות ובתשתיות קריטיות, ונזקים כלכליים ותדמיתיים כבדים.

תנועות הנוער: מחסור במבנים ותקצוב המבוסס על נתונים מיושנים

בביקורת עומק שנערכה מאי 2025 עד ינואר 2026 (בעיריות דימונה, חדרה, טירה, פתח תקווה ובמועצה האזורית מטה יהודה, וכן ב-13 תנועות הנוער המוכרות), נבחנו נתוני המפתח של תנועות הנוער הפועלות במסגרת החינוך הבלתי פורמלי:

הליקויים המרכזיים שנחשפו:

1. היעדר אסדרה ומפקד מיושן: משרד החינוך לא הסדיר את תחום הפעילות ולא פרסם מסמך הנחיה מחייב. בשנת 2024 העביר המשרד כ-137 מיליון ש"ח (כ-33% מתוכם כספים קואליציוניים ותקציבים תוספתיים), כשהחלוקה מתבססת על מפקד חניכים שלא עודכן מאז שנת 2015.

2. שחיקה בתקציב היחסי: שיעור תמיכת משרד החינוך ירד מ-0.21% מתקציב המשרד בשנת 2020 (כ-145 מיליון ש"ח) ל-0.18% בשנת 2021. כמו כן, נמצא פער משמעותי בין התמיכות שהתנועות צפו לקבל לבין התמיכות שניתנו בפועל.

3. היעדר מעקב נוכחות: אף תנועת נוער אינה מנהלת מעקב שיטתי וסדור אחר השתתפות חניכים בפעולות השוטפות (תנועת הצופים החלה בפיילוט בלבד בשנת 2026).

4. נטל תשלומי הורים: תשלומי ההורים (דמי חבר ومפעלים) מהווים את הרכיב הגדול ביותר בתקציב ההכנסות של שש תנועות. בתנועת הצופים נרשמו 173.2 מיליון ש"ח מתשלומי הורים (73% מההכנסות), ובאיחוד החקלאי 8.8 מיליון ש"ח (66%).

5. מחסור חמור במבנים: 79% מתוך 61 רשויות שהשיבו לשאלון דיווחו על מחסור במבנים עבור סניפים. רק 137 רשויות (כ-53%) הגישו בקשות לתקצוב. ב-23% מהמבנים הקיימים קיים קושי להכיל את כלל החניכים.

6. מיגון: כ-89% מהמבנים סמוכים למרחבים מוגנים או מכילים מרחבים מוגנים בהתאם להנחיות פיקוד העורף.

7. אי עדכון שכר מנהלי יחידות נוער: מאז 2010 עלה שכר עובדי ההוראה בכ-50%, אך משרד החינוך ומרכז השלטון המקומי נמנעו מלעדכן את בסיס החישוב להשתתפות בשכר מנהלי יחידות הנוער.

קליטת המפונים במלחמת חרבות ברזל: מחדל לאומי ואי-הערכות לחירום

פרק הביקורת הנוקב ביותר בדוח עוסק במענה הממשלתי לקליטת האוכלוסייה שפונתה מבתיה בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס בשבעה באוקטובר 2023, שבה נפלו 415 חיילים ואנשי כוחות הביטחון, נרצחו 905 אזרחים, ונחטפו 251 נפש לרצועת עזה.

בעקבות הלחימה בדרום ובצפון, פונו ואיגפו את עצמם כ-210,000 תושבים בשלושת החודשים הראשונים. מתוכם, פונו באופן יזום כ-130,000 תושבים בחודש הראשון ונקלטו בכ-700 בתי מלון. סך הסיוע הכספי הישיר של הממשלה למפונים הגיע לכ-7.1 מיליארד ש"ח עד סוף אפריל 2024.

נתוני מפתח החושפים את כשל הדרג המדיני והביצועי:

• 65 שנים ללא עדכון: חלפו 65 שנים מהחלטת הממשלה משנת 1960 על הקמת מערך פינוי, סעד, חללים (פס"ח), ומאז לא עודכנו אחריותו ומקורות סמכותו בחקיקה או בהחלטות ממשלה.

• 18 שנים של הפקרה נורמטיבית: 18 שנים חלפו מאז שהוטל על שרי הביטחון בשנת 2007 להגדיר את תחומי האחריות והסמכות בין מערכת הביטחון, משרדי הממשלה והרשויות המקומיות – אך הנושא לא הוסדר.

• אפס תוכניות אופרטיביות: ערב המתקפה בשבעה באוקטובר, היו 0 תוכניות אופרטיביות לאומיות מוסכמות ומאושרות בתוקף לפינוי אוכלוסייה – לא להתפנות עצמית, לא לשהייה מתמשכת מחוץ לבית, ולא לפינוי ערים.

• אפס אימונים לדרג הבכיר: רח"ל לא ערכה כל אימון לחירום בשלוש השנים שקדמו למלחמה עבור משרד הבריאות, משרד ראש הממשלה והדרג המדיני באותם משרדים.

עיכובי חילוץ ופינוי תושבים בשבעה באוקטובר

הפקרה בתחומי החינוך והרווחה במלונות:

• נפילה בדיווחים על פגיעות בילדים: נרשמה ירידה של כ-70% במספר הדיווחים למשרד הרווחה על פגיעות בילדים ביישובים שפונו (אוקטובר-דצמבר 2023 מול התקופה המקבילה ב-2022). מיעוט הדיווחים מעלה חשש כבד לפגיעות שלא דווחו ולמניעת טיפול מתאים.

• אי שיתוף בני נוער בסיכון: רק כ-3% מבני הנוער בסיכון שמפונים (88 בני נוער בלבד מתוך 3,300) השתתפו בתוכניות הטיפול סל"ע ומית"ר של משרד הרווחה.

• אובדן קשר עם תלמידים: נכון ל-31.12.23 היו כ-48,000 תלמידים מפונים (31,000 מהדרום ו-17,000 מהצפון). כ-27% מהתלמידים המפונים מעל גיל 3 (כ-10,000 תלמידים) ו-31% מתלמידי החינוך המיוחד המפונים (כ-1,300 תלמידים) – חסרו מידע לגבי שיבוצם במסגרת חינוכית במערכות משרד החינוך כ-7 חודשים לאחר תחילת הפינוי (אמצע מאי 2024).

• הנשרה מקרית שמונה: כ-6% מתלמידי קריית שמונה המפונים (כ-350 תלמידים) לא הגיעו כלל למוסדות החינוך בחודשים מאי-יולי 2024 – יותר מחצי שנה מפרוץ המלחמה. עוד 7% הגיעו ללימודים עד יומיים בשבוע בלבד.

הביקורת התמקדה באחריות הדרג המיניסטריאלי והמקצועי – כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הפנים דאז משה ארבל, שר הביטחון דאז יואב גלנט, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', גורמי המל"ל, רח"ל, פק"ר ומפקדי צה"ל. משרד מבקר המדינה ביצע הליך שיתוף ציבור עם קבוצות מיקוד של בני נוער מפונים מקריית שמונה, שדרות ועוטף עזה כדי לעמוד מקרוב על תחושות מוגנותם בעת השהות הממושכת במלונות.

ממצאי מבקר המדינה לשנת 2026 מציבים מראה נוקבת אל מול שרשרת הניהול הממשלתית והמוניציפלית בישראל. היעדר תכנון ארוך טווח, שיהוי בקבלת החלטות, הזנחת תשתיות קריטיות והסתמכות על כדאיות כלכלית קצרת טווח פגעו מוכחות בחוסן האזרחי – הן בשגרה והן בעת חירום לאומי.

לקריאת כל דוחות מבקר המדינה – לחצו כאן

הפוסט ב-01.09.2026: מבקר המדינה "מברך" את הממשלה בחשיפת מחדלי החינוך והרשויות הופיע לראשונה ב-מעקב.

דובר צה"ל חשף (31.08.2026) תיעוד ראשון ובלעדי ממתחם האימונים החדשני והייחודי של יחידת לוט"ר אילת (7707). המתקן, שנבנה לאחר יותר משנתיים של תכנון והכנות קפדניות, הוקם במטרה להעלות את מוכנות הכוחות לשיא חסר תקדים ולספק מענה קטלני, מדויק ומהיר לכל תרחיש איום בגזרה.

מה שנראה למראית עין כמבנה שגרתי בפאתי העיר אילת, מסתיר בתוכו מתחם מורכב ומתקדם ביותר המשמש כסימולטור לחימה חי. המתקן מדמה אחד לאחד את תנאי השטח והסביבה האורבנית שבה פועלת היחידה, וכולל חדרי מלון, כיתות לימוד, חללים צפופים ומסדרונות המעתיקים באופן מדויק את המבנים המוכרים בעיר אילת וביישובי הערבה.

מוכנות מבצעית 24/7 – ללא פשרות

עד להקמת המתקן, נאלצו הלוחמים להתאמן במבני ציבור אזרחיים ברחבי העיר – דבר שהגביל את רצף ההכשרות בתקופות עומס, דוגמת חופשת הקיץ שבה המלונות בתפוסה מלאה. המתחם החדש מנתק את תלויות היחידה בגורמים חיצוניים ומאפשר שגרת אימונים קטלנית, רציפה ומותאמת לאורך כל ימות השנה.

"אנחנו שואפים לתרחש אירועים בצורה הדומה ביותר למציאות, עד כמה שניתן", מסביר רס"ב ב', סגן מפקד היחידה. "אם אתה רוצה להתאמן בצורה מקצועית, אתה לא יכול להסתפק רק בארבעה קירות ומטרות – אתה צריך שהמבנה, החדרים והסביבה יהיו העתק של הדבר האמיתי".

המתחם תוכנן הנדסית באופן מודולרי, המאפשר שינוי תצורת החללים והזזת קירות בזמן אמת כדי להתאים את המבנה למגוון רחב של תרחישים ומתווי לחימה. בנוסף, המתקן צויד בריהוט מיוחד ובמערכות אפקטים קוליים וחזותיים מתקדמות, המכניסות את הלוחמים ללחץ ולמציאות של שדה קרב אמיתי. כך, המסדרונות והחדרים באזור המדמה בית מלון נבנו במתאר צר, בעוד הדימוי של "בית ספר" כולל מסדרונות רחבים ויציאות לכיתות, לצד חללים המדמים בתי מגורים בערבה.

"אלה ניואנסים קטנים, אבל הם מאוד חשובים לנו", מבהיר רס"ב ב'. "חשוב לנו לדייק את האימונים, כדי שנדע להתמודד עם האתגרים האלה כבר בשלב הזה. הכול כדי שברגע האמת נדע איך לתפעל את האירוע על הצד הטוב ביותר".

עוצמה אנושית ויכולת פריסה רב גזרתית

גודלו של המתחם מאפשר לראשונה הפעלה במקביל של מספר צוותי לחימה ואף אימון יחידתי כולל, כאשר כל כוח מתרגל במרחב ייעודי. בהמשך, ישולבו במקום אמצעי צילום ותחקור מתקדמים לבחינת ביצועי הכוחות ולהפקת לקחים מיידית.

לוט"ר אילת הינה יחידת מילואים ייחודית המורכבת מאזרחים ביום-יום, המוגדרים כ'חריגי קריאה' ונדרשים להיות במוכנות מלאה (24/7) למעבר חד משגרה ללחימה תוך דקות ספורות. היחידה מחזיקה בארסנל יכולות מגוון לפעילות משולבת ביבשה, בים ובסביבות מורכבות.

בשנים האחרונות הרחיבה היחידה את נשק התגובה שלה אל מעבר לגזרת הדרום. לוחמיה שולבו בפעילויות מבצעיות מורכבות בדרום, ביהודה ושומרון ובגזרות נוספות בהתאם לצרכים המבצעיים של צה"ל. "אנחנו מגיעים בלי להסס ומביאים את היכולות המיוחדות שלנו", מדגיש רס"ב ב'.

המתקן החדש מהווה קפיצת מדרגה דרמטית בכשירות המבצעית של צה"ל ומעביר מסר חד לכל גורם עוין. כפי שנמסר מהיחידה, הטכנולוגיה והמתקנים הם אמצעי, אך היתרון המוחץ טמון באיכות הלוחמים: "המתקן הוא עוד שלב התפתחותי, אבל הוא לא העיקר. אנחנו מתמקדים בהון האנושי שלנו, והיכולת שלנו לאמן אותם מתוך אותה תחושה של שליחות ומשמעות".

צילום: דובר צה"ל

הפוסט ארסנל האימונים של צה"ל מתרחב: נחשף מתקן "אילת הקטנה" הופיע לראשונה ב-מעקב.

פרקליטות מחוז חיפה הגישה היום (שישי) שני כתבי אישום חמורים לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד קטין בן 16, תושב אחד הכפרים בגליל המזרחי, ונגד אבראהים כעביה, בן 19 תושב חיפה. לפי הפרסומים וכתבי האישום, השניים פאלו בהשראת ארגון הטרור ונשבעו לו אמונים. השניים חשודים בכך שתכננו לבצע פיגועים קשים נגד כוחות הביטחון – האחד בתחום הר הבית והשני בבסיס צבאי של צה"ל בצפון הארץ. לצד כתבי האישום, הוגשו גם בקשות למעצר שני החשודים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

הפרשה הביטחונית החמורה נפתחה בתחילת חודש אוגוסט, כאשר נעצר הקטין תושב הגליל. פעילות משולבת של שירות הביטחון הכללי וימ"ר משטרת מחוז צפון העלתה כי הנער יצר קשר ישיר עם ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) ונשבע לו אמונים. החקירה שנפתחה נגדו חשפה תמונה מדאיגה בהרבה ממה שנראה בתחילה. בחקירת שב"כ התברר כי הקטין לא הסתפק בהבעת נאמנות בלבד; הוא צפה וחיפש ברשתות החברתיות תכנים שהציגו הוראות מפורטות להכנת חגורות נפץ, ותכנן להכין חגורת נפץ בעצמו. עוד עלה כי הנער גיבש כוונה ברורה לבצע פיגוע נגד שוטרים וחיילים יהודים בתחום הר הבית – אחד המקומות הרגישים ביותר בישראל מבחינה ביטחונית.

מספר ימים לאחר מעצרו של הקטין, וכחלק מהתקדמות החקירה, עצרו כוחות הביטחון חשוד נוסף בפרשה: אבראהים כעביה, צעיר תושב חיפה בן 19. גם מנגביית העדויות והחקירה של כעביה נגבתה הודאה כי נשבע אמונים לדאעש. בחקירתו התברר כי כעביה גיבש תוכנית נפרדת משלו לביצוע פיגוע נגד בסיס צבא של צה"ל באזור הצפון.

מממצאי החקירה עולה כי שני החשודים לא היו מכרים או שותפים ישירים לתוכנית משותפת, אלא מדובר בשני מקרים נפרדים שנחשפו זה אחר זה במסגרת אותה החקירה. שני התיקים הללו מצטרפים לתמונה רחבה ומדאיגה של רשת השראה שדאעש מפעיל בשנים האחרונות – מודל שבו הארגון אינו מפקד ישירות על פעילים בשטח, אלא מסתמך על יחידים שנחשפים לתעמולה ברשת ומחליטים לפעול בעצמם ללא הכוונה מבצעית ישירה.

בעקבות הגשת כתבי האישום, שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל מסרו כי הם רואים בחומרה רבה כל מעורבות של אזרחים ישראלים בפעילות המסכנת את ביטחון המדינה ואזרחיה, ויפעלו בכל האמצעים העומדים לרשותם כדי למצות את הדין עם המעורבים.

מדובר בתיק חמור נוסף המצטרף לשורת פרשות דומות שנחשפו בשנה האחרונה, בהן אזרחים ישראלים – לעיתים צעירים מאוד – מגלים זיקה לארגוני טרור באמצעות תוכן שהם צורכים ברשת. רק לפני מספר חודשים הרשיע בית משפט השלום בבאר שבע רופא שעבד בבית החולים סורוקה בעבירת חברות בארגון טרור, לאחר שהתברר כי נשבע אמונים לדאעש בעקבות אירועי השבעה באוקטובר וצרך תכנים הקשורים בהכנת חומרי נפץ ורעלנים.

לקריאת הכרעת הדין בעניינו של ד"ר מוחמד (מחמד) עזאם – לחצו כאן

התיק נגד הקטין ונגד אבראהים כעביה יעבור כעת לבירור בבית המשפט המחוזי בחיפה, שם ידונו השופטים בבקשת המעצר עד תום ההליכים, ולאחר מכן בהמשך ניהול ההליך הפלילי נגד השניים.

הפוסט חיים לצידנו וחולמים לרצוח אותנו: "השכנים" שנשבעו לדאעש להרג חיילינו הופיע לראשונה ב-מעקב.

מבחן מנהיגות בנגב, ראשת מועצת ירוחם נילי אהרון מול מנגנוני הכוח, העיכובים התקציביים והסערה המשטרתית.

בזמן שרשויות מקומיות רבות בוחרות לפעול בשקט מול מנגנונים עתירי משאבים ופוליטיקה ארגונית, ראשת מועצת ירוחם, עו"ד נילי אהרון, מציגה דוגמה אישית לקו תקיף, נחרץ ובלתי מתפשר שנועד לשרת את הציבור ולהילחם על משאבי היישוב. המאבק החזיתי שהיא מנהלת מול קרן קיימת לישראל (קק"ל) ומול גורמי כוח באזור מציב במוקד הדיון הציבורי שאלות נוקבות על ניהול כספים, פיקוח ויושרה ציבורית.

"ושמישהו ינסה לעצור אותי": המתקפה הישירה על קק"ל

בתאריך 19.08.2026 פרסמה ראשת המועצה נילי אהרון פוסט נוקב שבו חשפה את העימות החזיתי מול קק"ל. בדבריה הבהירה אהרון כי בשנתיים האחרונות בלבד השקיעה המועצה בראשותה מעל 30 מיליון שקלים בפארק האגם – השקעה שכללה ניקיון שוטף, תוספת עובדים, חניות נגישות, מתחם פודטראקים, מתחם גלמפינג, הופעות, אירוע כוכבים ענק והשכרת אופניים.

לצד הצגת הפיתוח הנרחב, התייחסה אהרון לתחקיר העיתונאי של יוסי מזרחי על קק"ל – גוף שבבעלותו 12% משטחי המדינה – והדגישה כי הבעיה אינה בעובדים, אלא במנגנון, בהיעדר הפיקוח, באינטרסים האישיים בדירקטוריון ובפוליטיקה הארגונית.

אהרון אימצה את המסר לפיו קק"ל, כאחד הגופים העשירים במדינה, חייבת להיות מבוקרת, מפוקחת וכפופה לרגולציה. לדבריה, ניהול הכספים נעשה ללא שקיפות מספקת כאשר קומץ אנשים מקבל החלטות על חלוקת מיליונים המושפעת מאינטרסים אישיים. במרכז האשמה עומדת הטענה כי קק"ל מחזיקה כבר מעל חמש שנים עשרות מיליוני שקלים המגיעים לפארק ירוחם. למרות העיכוב התקציבי, הבהירה ראשת המועצה כי הפיתוח יימשך והצהירה: "ושמישהו ינסה לעצור אותי!".

גל תמיכה ציבורי נרחב

פרסום הדברים עורר הד ציבורי נרחב ותגובות תמיכה נרגשות מצד אזרחים ותושבים ברשתות החברתיות:

פרופיל הפייסבוק "בעזרת ה' הגאולה ברחמים" הביא את דברי הרב ניר בן ארצי (מיום ל' ניסן תשפ"ו, 17.04.26) על החשיבות הלאומית בבניית הנגב והחיבור בין באר שבע, דימונה, ירוחם, אילת ומצפה רמון.

דוד שטרית כתב: "הבוקר קראתי את הסכומים המטורפים שניתנו לרשויות בדרום. ירוחם לא מוזכרת וכנראה שלא בטעות. יו"ר קק"ל מתנהג כאילו זה עסק פרטי שירש מאבא שלו. אם בכוונתו לבצע חיסולי חשבונות אישיים לא על חשבון תושבי ירוחם. לטובת תיקון עוולות ואפליה מתקנת לאורך שנים ירוחם אמורה לקבל פי 2 מכל רשות אחרת. ובפרט שיש את משאב הטבע אגם ירוחם עם פוטנציאל אדיר לפיתוח תיירות פנים וחוץ. סומכים עלייך נילי. שתהפכי עולמות בכדי שהצדק ייראה ובעיקר ייעשה כולנו תומכים בך!!".

אושר דויד חיים חי: "מטורף את תותחית על שברת שיאים שנים לא היה דבר כזה בירוחם".

רונית פרץ: "כל הכבוד!!!! כל עיר צריכה ראשת מועצה כמוך שדואגת נטו לתושבי ירוחם ועכשיו כולם רואים מה שאת מזמן צועקת".

אילנית חרילקר: "אלופה".

Guy Dresher: "פשיטת רגל של קק"ל.".

יהודית פרץ: "ברור נילי רואים מה שאת משקיעה יש תוצאות. ברוך ה' כאן רואים לפחות השקעה מה היה לפני את זה אף אחד לא יודע כלום לא נעשה לא ניקיון לא חינוך לא עשייה לא תרבות לא תעסוקה נטו שממה את אלופה של ירוחם נילי אני מעריצה שלך ואוהבת אותך וכול הדרך רק איתך ורק בך אבחר לעתיד כי ירוחם העתיד שלה זאת נילי אהרון אחת ויחידה".

אושרית ממן: "תבורכי על כל העשייה בירוחם…. הבאת רק אור ושמחה לאזרחים".

• צילומי מסך של התגובות – שימוש בהתאם לסעיף 27א׳ לחוק זכות יוצרים.

המארב בעומר: חשיפת "מעקב" והפינוי לבית החולים

העימות התקציבי מגיע בהמשך לאירוע חסר תקדים שנחשף על ידי מערכת "מעקב" בתאריך 24.07.2026. לפי הפרסום, המאבק על עורק התיירות ומקור הפרנסה של תושבי ירוחם הוביל להסלמה קשה.

בתאריך 21.07.2026 הגיעה עו"ד נילי אהרון לפגישת עבודה רשמית ומסודרת עם ראש המועצה המקומית עומר, ארז בדש, שמטרתה הידברות ומציאת פתרון למשבר האגם והחשש מהפסקת מימונו. אולם, במקום דיאלוג מקצועי, המתינו במקום כ-30 שוטרים. האירוע הדרדר להפעלת כוח ולבריונות משטרתית אל מול נבחרת הציבור, במהלכו נאמר לה "את עצורה", והיא פונתה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים.

התיעודים הקשים, שזכו ליותר מ-200,000 צפיות, העלו שאלות חוקבות: ממה חוששים בקק"ל ובבלשתו של ארז בדש, מדוע פגישת עבודה תורגמה למפגן כוח משטרתי, ואילו אינטרסים עומדים מאחורי הניסיון לפגוע בפיתוח פארק אגם ירוחם.

לצפייה בפוסט, לחצו כאן

שתיקת הגורמים המעורבים

חרף ההאשמות החמורות, הפגיעה הנטענת בנבחרת הציבור והפניות העיתונאיות הישירות של מערכת "מעקב" לראשי קק"ל, הגורמים הללו בחרו עד כה שלא למסור תגובה. הפנייה העיתונאית הראשונה של "מעקב" נעשתה כבר בחודש יולי 2026, לאחר שנילי אהרון הגיעה לחדר המיון. השתיקה נמשכת ומותירה שאלות ציבוריות מהותיות ללא מענה.

הפוסט נילי אהרון נלחמת על ירוחם מול קק"ל הופיע לראשונה ב-מעקב.

תחקיר "מעקב": כך הובילה פנייה של חולה דיאליזה לחשיפת מסכת התחזות ודורסנות כלכלית.

זה החל בשיעול כבד, בדלקת ריאות חריפה ובמכתב מצוקה שנשלח למערכת "מעקב" מאדם הנאבק על חייו בטיפולי דיאליזה מורכבים. "איתן", שביקש לשמור על עילום שם, רק רצה שמישהו ישמע את זעקתו ויחשוף את עוול הגירושין שנעשה לו בעת שהיה מטושטש מתרופות בבית החולים, יום לפני ניתוח קשה (ניתוח מורכב מאוד שהסתיים בטיפול נמרץ).

אלא שחקירה עיתונאית ממושכת, שהשתרעה על פני ארבעה חודשים של בדיקות שטח מקיפות, פתחה צוהר לעולם שלם וחשפה פרשה חמורה בהרבה: האשה שהחתימה אותו על ההסדר הדרקוני, תמי אור עזרא, מציגה עצמה בפני הציבור כ"דוקטור לפסיכולוגיה", מטפלת ומאבחנת בני נוער – מבלי שהוענק לה תואר דוקטור מטעם מוסד אקדמי ישראלי כלשהו (לפחות כך עולה מהבדיקה שערכנו). תחקיר "מעקב" מביא את הפרטים מלאים, המסמכים המשפטיים, חילופי ההודעות החריפים וממצאי הבדיקה מול האוניברסיטאות.

חלק א': זעקתו של "איתן" – המכתב שהצית תחקיר של ארבעה חודשים

הכל החל בפנייה בודדת שהגיעה לדואר האלקטרוני של מערכת "מעקב". הכותב, שהזדהה תחת השם הבדוי "איתן", ביקש לחשוף סיפור גירושין קשה, כזה שלדבריו עשוי לשמש בסיס לסדרת דרמה משפטית. אולם מאחורי המילים הטעונות עמד אדם במצוקה קיומית ממשית, המוגדר בעל 100% נכות רפואית.

איתן הוא חולה כליות קשה הסובל מאי-ספיקת כליות סופית, מצב רפואי חמור שבו הכליות פוסקות לחלוטין מלהתפקד ואינן מסוגלות עוד לסנן פסולת, רעלים ועודפי נוזלים מהדם. בשל כך, חייו תלויים בטיפולי דיאליזה מורכבים ומתישים המתבצעים מספר פעמים בשבוע. מדובר במאבק יומיומי בסכנת חיים ממשית.

לצד ההתמודדות הרפואית הקשה, סובל איתן ממצוקה כלכלית חריפה: הוא מתקיים מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי בסך כ-4,800 שקלים בחודש בלבד, ונאלץ להיעזר בתרומות מזון כדי להבטיח את קיומו הבסיסי. בפנייתו למערכת כתב כי כל מבוקשו הוא שתהיה מולו מעט צדק, לפחות בעשיית כתבה עיתונאית שתחשוף את אשר עבר עליו.

בעקבות פנייתו, יצאה מערכת "מעקב" לבדיקה עיתונאית יסודית ומקיפה, שנמשכה ארבעה חודשים תמימים. כל סעיף, תאריך, מסמך רפואי ורישום משפטי שנמסר על ידי איתן נבדקו והוצלבו בקפדנות.

חלק ב': החתימה בבית החולים, ניצול מצב הרפואי ערב הניתוח

ממסמכי התיק המשפטי ומעדותו המפורטת של איתן עולה תמונה קשה בנוגע לנסיבות חתימת הסכם הגירושין בינו לבין גרושתו, תמי אור עזרא.

בתאריך 28 בינואר 2018, כשהוא סובל מדלקת ריאות חריפה, יצא איתן מבית החולים "הדסה עין כרם", יום אחד בלבד לפני שהיה אמור לעבור ניתוח מורכב ומסוכן שנקבע ל-29 בינואר 2018. איתן הגיע לחתימת ההסכם בבית הדין כשהוא שרוי תחת השפעה של תרופות ומשככי כאבים חזקים, ובשלבי הכנה מתקדמים לטיפול רפואי בהרדמה.

לדברי איתן, מצבו הבריאותי והטשטוש התרופתי שבו היה נתון ניצולו לרעתו על ידי אור עזרא:

"שמי 'איתן'. בתאריך 28.01.2018 הגענו לבית הדין אצלכם לחתימה על גירושים כאשר ברחתי מבית החולים הדסה עין כרם עם דלקת ריאות קשה יום לפני ניתוח מסובך. גרושתי תמי אור עזרא, ניצלה זאת לרעתי למרות שסמכתי עליה, והוסיפה סעיף שמאפשר לה להשתלט על ג'יפ בשווי 280,000 ₪ וכל הריהוט בוילה 10 חדרים כולל משרד 100 מ"ר עם ציוד יוקרתי.

כאמור בגלל הציוד הזה נכנסנו לחובות ובגלל זה הסכמתי לשאת בתשלום 500 ₪ בחודש עד שנמכור את הרכב ונכסה את החובות וכמובן שאקבל מחצית מהריהוט.

בגלל סעיף זה שהיא הוסיפה, היא השתלטה על הרכב ומכרה אותו לבד וכיסתה את החובות. בנוסף לא איפשרה לי לקחת מחצית מהריהוט למעט כורסא, מיטה זולה ושבורה, טלוויזיה אחת וכל הריהוט המסיבי ומוצרי החשמל סירבה לתת לי.

הנני חולה דיאליזה מעל 6 שנים ונובמבר 2022 הייתי עם קריסת מערכות בבית החולים בילינסון מורדם מונשם 5 ימים".

• ההסכם, המשתרע על פני שלושה עמודים, כולל חיובים כספיים שונים, ובהם תשלום חודשי של 500 ש"ח ללא הגבלת זמן לד"ר תמי אור עזרא, המועבר, שימו לב, לחשבון העסקי. התמונה המצטיירת מן ההסדר היא של התייחסות לגירושים ולזוגיות שהסתיימה כמעט כאל עסקה כספית מתמשכת. לפי המידע שנמסר למערכת, בגין התשלומים לא מונפקת חשבונית מס או קבלה.

כתוצאה מאותו הסכם שנחתם בנסיבות אלו, איבד איתן את מלוא הרכוש שהיה ברשותו, תוך שהוא נותר מחויב בתשלום חודשי מתמשך.

חלק ג': ניתוח הסכם הגירושין, פירוק זוגי או ניתוח כלכלי קר?

קריאת שלושת עמודי הסכם הגירושין שנחתם בשנת 2018 מציגה תמונה של התחשבנות כספית מפורטת, שבה כל היבט של החיים המשותפים תורגם למספרים, חובות והתחייבויות.

המאזן הכלכלי בהסכם

• תשלום ישיר: נקבע כי הבעל ישלם לאישה סכום של 147,000 שקלים לאחר קיזוזים.

• חובות בנקאיים: הבעל נטל על עצמו אחריות לחוב בחשבון עסקי בבנק מזרחי, הלוואה נוספת של כ-20,000 שקלים, והתחייבות מרכזית להלוואה בבנק לאומי בהיקף של כ-287,000 שקלים.

• חיוב חודשי קבוע: הבעל התחייב לשלם מדי חודש סכום של 500 שקלים.

• זכויות ונכסים שנזכרו: קרן השתלמות בסך כ-20,000 שקלים, פיקדון בנקאי בסך כ-25,000 שקלים, וחיסכון נוסף בסך כ-20,000 שקלים.

ניתוח המשמעות העיתונאית

מקריאת המסמך כמכלול עולה תחושה קשה שלפיה הפירוק הפיזי והרגשי של הנישואים הפך לעסקה כלכלית קרה. הבעל נתפס במסמך כיחידה מימונית ממנה יש להיפרע: לחשב, לקזז, להעביר כספים ולסגור כל חוב פתוח.

ההסכם כולל סעיפי ניתוק מוחלטים:

1. הפרדת חשבונות ושיפוי: נקבע כי מי שיצר חוב שאינו קשור לצד השני יישא בו לבדו, ואם הצד האחר ייאלץ לשלם – זכותו לקבל שיפוי מלא.

2. הסדרת הדירה: בית המגורים שהיה מושכר פונה, והאחריות להוצאות הועברה לאישה תוך הסרת שמו של הבעל מהרישומים.

3. פרטים מעשיים: ההסכם ירד לפרטים דוגמת הסדרת השימוש בתו הנכה של הבעל.

4. תניית סודיות: בבחינת שלושת עמודי ההסכם שנבחנו לא נמצאה תניית סודיות מפורשת, אם כי המגבלות המשפטיות החלות על הליכים בבית משפט לענייני משפחה עשויות לחול מכוח הדין.

חלק ד': הנטל הכלכלי בפועל, 10.4% מקצבת הנכות מדי חודש

המציאות הכלכלית הנוכחית של איתן מחדדת את משמעות ההסדר.

איתן מתקיים מקצבת ביטוח לאומי בסך כ-4,800 שקלים בחודש. מתוך סכום זה, הוא מעביר מדי חודש 500 שקלים לחשבון העסקי של תמי אור עזרא.

נתון כלכלי	ערך מספרי	משמעות מעשית
קצבת נכות חודשית	~4,800 ₪	הכנסה יחידה מביטוח לאומי
תשלום חודשי לגרושה	500 ₪	מועבר ישירות לחשבונה העסקי
שיעור התשלום מהקצבה	10.4%	חלק משמעותי מקצבת הקיום
יתרה למחיה ותרופות	~4,300 ₪ (89.6%)	סכום ממנו הוא נזקק לתרומות מזון
תקופת תשלום מצטברת	104 חודשים	חלפו מאז חתימת ההסכם
סך תשלום מצטבר עד כה	52,000 ₪	סכום ששולם בפועל מתוך הקצבה

טענת מכירת הרכב והחוב

לדברי איתן, הרכב המשותף שנלקח על ידי אור עזרא נמכר בסכום של כ-220,000 שקלים (או מוערך ב-150,000 עד 280,000 שקלים לפי אומדנים שונים), סכום שהיה אמור לכסות כליל את החוב שעמד לטענתו על כ-147,000 שקלים בלבד.

איתן טוען כי הסכים להסדר מתוך הבנה שתשלום ה-500 שקלים החודשי נועד להשתתפות זמנית בכיסוי החובות עד למכירת הרכב וסילוק החוב בבנק. אולם בדיעבד התברר לו כי החיוב נוסח ללא הגבלת זמן, והוא נמשך כבר 104 חודשים ברציפות. לטענתו, השינוי בסעיף זה בוצע בעת שהיה שרוי תחת השפעת התרופות הקשות ערב הניתוח.

חלק ה': "עד שלא תעביר את ה-3,800 שקלים – אתה לא לוקח כלום"

ראיה מרכזית שנבחנה במסגרת התחקיר היא התכתבות מוקלטת ומתועדת מיום 15 במאי 2018 בין תמי אור עזרא לבין איתן, שבמרכזה דרישות כספיות שהוצבו כתנאי לקבלת ציוד ורכוש אישי.

תמליל ההתכתבות מיום 15.05.2018:

תמי אור עזרא:

"עד שלא תעביר לי את ה-3800 שח של הטלפון אתה לא לוקח שום דבר מהמוצרים שיש כאן בבית. נקודה. חוץ מהבגדים והציוד האישי שלך".

תמי אור עזרא:

"נראה לך שאתה חייב לי 150 אלף שקל ובקושי אני שורדתתתת וגם תקח מצעים ושמיכות שאני עוד אלך להוציא כסף???".

איתן:

"אקח כל מה ששלי! ותגידי תודה שאני לא לוקח את המקרר".

תמי אור עזרא:

"הצחקת אותי. גם בחוזה של ה-500 ש"ח העלוב שעשית אתה לא עומד! אתה לא תקח כלום כי אם אתה תקח אז תשלם קודם את החובות שלך. אני לא אתקע עם 10 אלף שקל הלוואות בגללך!!! ועוד אוציא כסף על דברים נוספים שאתה לוקח. העסק שלי ואתה לא נוגע בשום דבר מהדברים שנמצאים שם. העסק בהפסד מהרגע שהיית בו ועד עכשיו אז אתה תגע בעסק בהפסד ושהוא שלי. זה רכוש שלי".

• יש לציין כי איתן נאלץ להסתייע בתרומות מזון, לאחר שלדבריו אין בידיו די כסף למחייתו. בנסיבות חייו כיום, אותם 500 ש"ח "עלובים" נחוצים לו לצרכיו הבסיסיים ביותר – עד כדי עניין של חיים ומוות. מצער לציין כי למרות הידע הרחב המיוחס לד"ר תמי אור עזרא, נראה כי חומרת מצבו של איתן אינה זוכה להבנה הראויה.

ניתוח עובדתי של ההתכתבות

הצילום מוכיח באופן חד משמעי כי אור עזרא קשרה בגלוי בין תשלום כספים לבין האפשרות של איתן לקחת ציוד מהבית, תוך שימוש בלשון אולטימטיבית: "אתה לא תקח כלום כי אם אתה תקח אז תשלם קודם את החובות שלך". כמו כן, התבטאותה כלפי ההסדר כ"חוזה של ה-500 שח העלוב" מעידה על יחסה לחיוב שנקבע.

במקביל, עצם טענתה בהודעה כי איתן חייב לה 150 אלף ש"ח, או כי העסק שייך לה בלבד, אינה מהווה כשלעצמה ראיה משפטית לקיומו של החוב או לזכויות הנטענות. עם זאת, ההתכתבות מתעדת, ככל הנראה, את אופיו התקיף של השיח שהתנהל בין הצדדים.

חלק ו': התרחבות התחקיר – חשיפת מסכת ההתחזות האקדמית

במהלך ארבעת חודשי החקירה העיתונאית, בעקבות הפנייה האישית של איתן, החלה מערכת "מעקב" לבדוק את פרסומיה הציבוריים והעסקיים של תמי אור עזרא. הבדיקה הובילה לגילוי של מסכת פרסומים המציגים אותה כ"דוקטור לפסיכולוגיה".

• השימוש בכלל הצילומים נעשה בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכות יוצרים

המצג הציבורי והדיגיטלי

1. פייסבוק ו-LinkedIn: בפרופיל הפייסבוק הרשמי שלה פרסמה אור עזרא כי למדה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בבדיקה בפרופיל ה-LinkedIn הרשמי שלה, תחת לשונית ההשכלה (Education), מופיעה "Ben-Gurion University of the Negev".

2. אתרי אינטרנט עסקיים: באתר GLAM& (הפועל תחת הדומיין glam-c.co.il, שבבעלות מאור גלאם) נכתב במפורש: "דוקטור לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון".

3. אתרים נוספים: באתרים "פריזנטאור" (prizantor.co.il) ובאתר "המניפה" (hamenifa) מופיע שמה תחת התואר "דוקטור".

• לפי סעיף 27א לחוק זכות יוצרים

ממצאי הבדיקה מול האוניברסיטאות

נציגי מערכת "מעקב" פנו לאוניברסיטת בן גוריון בנגב כדי לאמת את קיומו של תואר הדוקטור. מנציגי האוניברסיטה נמסר כי כלל מקבלי תוארי הדוקטורט מופיעים ברשימותיו הרשמיות של המוסד. בבדיקת המאגרים נמצא כי ככל הנראה תמי אור עזרא לא למדה לתואר דוקטור ולא קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת בן גוריון.

בדיקה מורחבת העלתה כי שמה אינו מופיע במאגרי בוגרי התואר הראשון או התואר השני של אוניברסיטת בן גוריון בנגב בתחום הפסיכולוגיה. עם זאת, תמי אור עזרא, אשר נשאה באותה תקופה את השם תמי ברמי, אכן למדה באוניברסיטת בן־גוריון והשלימה תואר ראשון (B.A) במקרא והמזרח הקדום ובחינוך, וכן תואר שני (M.A) במנהל ומדיניות ציבורית, כפי שעולה מתעודות שהועברו למערכת על ידי מקור.

מדובר בשני תחומי לימוד שאינם לימודי פסיכולוגיה ואינם, כשלעצמם, מקנים הכשרה אקדמית בפסיכולוגיה, באבחון או בטיפול פסיכולוגי. כמו כן, אף אחד משני התארים אינו תואר דוקטור.

• באשר לתעודות עצמן, אשר הועברו למערכת על ידי מקור, האוניברסיטה טרם מסרה את התייחסותה הרשמית באשר לאמיתותן. עם קבלת מענה רשמי מהאוניברסיטה ועדכון בנוגע לאותנטיות התעודות, נעדכן את הפרסום בהתאם.

הורחבה הבדיקה מול כלל האוניברסיטאות בישראל. הממצאים היו חד משמעיים: תמי אור עזרא אינה מחזיקה בתואר דוקטור ולא למדה לימודי דוקטורט באף אוניברסיטה רשמית בישראל (מהמידע שנמסר למערכת "מעקב" על ידי האוניברסיטאות ונציגיהן).

חלק ז': טיפול בבני נוער, אבחונים וההיבט הפלילי והמשפטי

למרות היעדר ההסמכה האקדמית, מופיעה אור עזרא בסרטון פרסומי שפרסמה, שבו היא מצירה בגלוי על מתן טיפולים ואבחונים לבני נוער:

"שזה נשמע הזוי שנער לא הלך לבית הספר במשך שנה וחצי, במפגש השני איתי חזר לבית הספר. אז אני עושה את זה. אין פה קסמים, יש פשוט אבחון מדויק. נעים מאוד, קוראים לי ד"ר תמי אור עזרא".

מדובר בהצהרה שבה היא מציגה עצמה כ"דוקטור" המבצעת "אבחון מדויק" ומטפלת בקטינים ובבני נוער, מבלי שברשותה תואר דוקטורט ממוסד מוכר.

הניתוח המשפטי: חוק הגנת הצרכן ופסיקת בית המשפט העליון

מבחינה משפטית, הצגת תואר אקדמי שאינו קיים ושימוש בכינוי "ד"ר" לצורך מתן שירותי אבחון וטיפול מעוררים חשד לעבירה על חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, ובפרט סעיף 2(א) המטיל איסור חמור על הטעיה:

"לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת – העלול להטעות צרכן בעניין מהותי בעסקה".

בפסיקת בית המשפט העליון נדונה בחומרה סוגיית השימוש הכוזב בתואר "דוקטור". במסגרת ע"פ 10222/06 פלוני נ' מדינת ישראל, דן בית המשפט העליון בעניינו של אדם שהציג עצמו כ"דוקטור" וכבעל הכשרות שלא היו ברשותו.

לקריאת פסק הדין המלא בע"פ 10222/06 – לחצו כאן להורדה

הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון דחה פה אחד את ערעורו של המורשע, והותיר על כנן את הרשעתו בעבירות של קבלת דבר במרמה ושימוש אסור בכינויים רפואיים, כמו גם את עונש המאסר בפועל (חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים וחצי לריצוי בפועל).

בית המשפט העליון קבע קביעה עקרונית:

השימוש בתואר "דוקטור" כשלעצמו אינו הופך אדם לדוקטור, אולם כאשר הוא נעשה בהקשר היוצר אצל הציבור או אצל לקוחות את הרושם כי אותו אדם הוא בעל כשירות מקצועית ומוסמך לעסוק בתחום, עשויות להיות לכך השלכות פליליות חמורות.

חלק ח': תגובת תמי אור עזרא 

במסגרת המחויבות העיתונאית למתן זכות תגובה, פנתה מערכת "מעקב" לתמי אור עזרא בשיחה טלפונית ובפנייה בכתב, וביקשה לקבל את התייחסותה העניינית לממצאי התחקיר, לרבות תשובה לשאלה היכן למדה לתואר דוקטור בפסיכולוגיה ומהי תגובתה לממצאים שעלו בבדיקה.

מה עוד למדה, ככל הנראה, תמי אור עזרא?

מהמסמכים שהועברו למערכת "מעקב" עולה כי תמי אור עזרא עברה לאורך השנים מספר הכשרות מקצועיות, ובהן קורס "ניהול תהליכים זוגיים", הכשרת יועצים עסקיים וקורס אימון בהיקף של 120 שעות אקדמיות.

בנוסף, קיים מסמך המעיד על פעילותה במסגרת לימודי קוסמטיקה פרא-רפואית, בתחומי ניהול, יזמות, מכירות ותקשורת.

מדובר בקורסים ובהכשרות מקצועיות – לא בלימודי דוקטורט ולא בתעודות המעידות כשלעצמן על קבלת תואר דוקטור.

בעקבות הממצאים שנאספו במהלך ארבעת חודשי החקירה:

מאור גלאם, מ-GLAM&, מסר למערכת "מעקב" כי לא בדק את תעודותיה של תמי אור עזרא ולא אימת את השכלתה האקדמית. לדבריו, אור עזרא מסרה לו כי השלימה לימודי דוקטורט בהונגריה, והוא הסתמך על דבריה: "לא בדקתי שום תעודה; סמכתי עליה".

כשנשאל מדוע באתר החברה פורסם כי למדה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, השיב גלאם כי מדובר בטקסט שהעבירה לו תמי אור עזרא עצמה, וכי גם את הפרטים שנכללו בו לא בדק ולא אימת באופן עצמאי.

גלאם הוסיף כי תמי אור עזרא אינה עובדת בחברה זה מספר שנים, וכי המידע בעניינה הוסר מאתר החברה.

עוד מסר גלאם כי בזמנו שמח על כך שבחברה עובדת אישה המציגה עצמה כד"ר, אך הבהיר: "האמת היא שלא בדקתי את התעודות שלה. נתתי בה אמון שהיא ד"ר לפסיכולוגיה". לדבריו, אם יתברר כי אינה בעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה, מדובר מבחינתו בעניין חמור.

לקבוצת מילניום נשלחה פנייה עיתונאית מסודרת לקבלת תגובה, אולם עד למועד פרסום הכתבה לא התקבל כל מענה מטעמה.

צילום ראשי: שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכות יוצרים

הפוסט דוקטור פייק! תמי אור עזרא: האבחונים הבדיוניים, הטיפולים הלא מוסמכים והתואר שלא קיים הופיע לראשונה ב-מעקב.

נציבות תלונות הציבור שבמשרד מבקר המדינה הובילה לפתרון בירוקרטי שהביא לשיקום מלא של דירה שנפגעה במרכז הארץ ולתשלום פיצויים בסך כ-120,000 שקלים לבעלת הנכס, תושבת חוץ. במודעה שפרסם מבקר המדינה לציבור הרחב נמסרו פרטי המקרה והדרך שבה הגיעה הסוגיה על פתרונה.

משרד מבקר המדינה הבהיר מטעמו: "אצלנו, בנציבות תלונות הציבור שבמשרד מבקר המדינה, פועלים לסייע לכל אדם מול הגופים הציבוריים. כך היה גם כשהגיעה אלינו תלונה מאחות של בעלת דירה, שדירתה נפגעה מטיל איראני".

אירוע הפגיעה התרחש במהלך מבצע "שאגת הארי", כאשר טיל פגע בכתובת המגורים באזור המרכז. בעלת הדירה מתגוררת בחו"ל, ולפיכך הגישה אחותה בשמה תביעה לקרן הפיצויים ("מס רכוש") במטרה להתחיל בעבודות השיקום של הנכס. עם זאת, הטיפול בתביעה נתקל בעיכוב ממושך: נוהלי העברת הכספים מחייבים הפקדה אך ורק לחשבון בנק הרשום על שם בעל הנכס בפועל – בעוד לבעלת הדירה, העורכת את חייה מעבר לים, אין חשבון בנק פעיל בישראל.

בעקבות המבוי הסתום, פנתה נציבות תלונות הציבור לקרן הפיצויים במטרה למצוא פתרון יצירתי לבעיה. בעקבות התערבות זו, החליטה קרן הפיצויים להגדיר את האחות המתגוררת בארץ כמי שנושאת בעלויות התיקון בפועל.

ההחלטה איפשרה את העברת כספי הסיוע הנדרשים: בזכות התערבות הנציבות שוקמה הדירה במלואה, והפיצוי ששולם הסתכם בכ-120,000 שקלים. מדובר בדוגמה נוספת למעורבות הנציבות בפתרון חסמים עבור הציבור מול רשויות המדינה.

הפוסט התערבות המבקר: תושבת חוץ פוצתה על נזק מטיל הופיע לראשונה ב-מעקב.

תושב רהט מפרסם סרטוני איום והסתה ברשת? ויציב סימני שאלה קשים בפני רשויות החוק.

פרסומים קשים ברשתות החברתיות מעוררים דאגה עמוקה בקרב הציבור בישראל וגוררים ביקורת חריפה כלפי רשויות אכיפת החוק.

תושב העיר רהט, בעל זהות בדואית ערבית, העלה סדרת סרטונים בעלי אופי, ככל הנראה, רדיקלי, שבהם הוא ממציא אמירות פוגעניות, מזהיר מפני אסון קרוב ומצדיק מעשי אלימות וטרור.

סרטון מתוך הפייסבוק הרשמי של Bdwe Deb, בשימוש לפי סעיף 27 א'

בסרטון שהעלה בתאריך 1 באפריל 2026, הפנה הפעיל מסרים ישירים וקשים כלפי הציבור היהודי בישראל. בין היתר טען כי "גם לפלסטיני מותר להגן על עצמו", תוך מתן צידוק למעשים של פלסטינים ותקיפת הציבור היהודי. במהלך דבריו השמיע אמירה פרובוקטיבית כשאמר: "חולדה תעבור על ידכם כולכם בורחים", לצד אזהרות מפורשות כי בקרוב יתרחש "אסון קשה".

בדיקת הפרסומים מגלה כי אין מדובר באירוע בודד. המשתמש, המזדהה בפייסבוק תחת הכינוי "Bdwe Deb", מחזיק בתג אימות כחול ("וי כחול"), דבר המעיד כי זהותו מוכרת להנהלת הרשת החברתית וכי ניתן לאתר את פרטיו האישיים בקלות יתר.

ממעקב אחר פעילותו ברשת עולה כי מדובר בדמות רדיקלית המרבה לפרסם תכנים שבהם מוצגת זיקה עמוקה לרשות הפלסטינית, לצד מתקפות חוזרות ונשנות נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. בסרטונים רבים שהעלה נראה כי "כואב לו הלב על פלסטין", תוך הבעת עמדות קיצוניות נגד מדינת ישראל.

מסר לשר בן גביר – סרטון מתוך הפייסבוק הרשמי של Bdwe Deb, בשימוש לפי סעיף 27 א'

העובדה כי האדם המודבר הינו תושב העיר רהט – העיר הערבית הגדולה בישראל והעיר הבדואית היחידה בעולם – מעצימה את החומרה שרואים רבים באירוע. רהט, שהוקמה בשנת 1972 והוכרזה כעיר בשנת 1994, ממוקמת במחוז הדרום, כ-12 קילומטרים צפונית לבאר שבע, בסמוך ליישובים להבים, גבעות בר והקיבוצים משמר הנגב ושובל, ומשתרעת על שטח שיפוט של 42,000 דונם.

כלל תושביה של העיר הם ערבים מוסלמים (בדואים), והקרבה הגיאוגרפית ליישובים יהודיים בנגב מגבירה את רף הדאגה בקרב התושבים באזור.

מסר לשר בן גביר – סרטון מתוך הפייסבוק הרשמי של Bdwe Deb, בשימוש לפי סעיף 27 א'

בעקבות הפרסומים הקשים והמסרים אשר, ככל הנראה, נושאים אופי מאיים כלפי יהודים, עולות שאלות נוקבות המופנות בראש ובראשונה לשר לביטחון הלאומי, איתמר בן גביר, וכן לצמרת רשויות אכיפת החוק והביטחון.

אם אכן מדובר בתושב רהט אשר מפרסם מסרים נגד יהודים, מביע כלפיהם התבטאויות קשות, ואף מפרסם תכנים אשר יש הרואים בהם, לכאורה, משום הסתה, נשאלת השאלה האם הרשויות בחנו את פעילותו ברשתות החברתיות, והאם בכוונתן לנקוט צעדים ככל שיימצא כי התנהלותו מצדיקה זאת על פי הוראות הדין.

בנוסף, אדם המזדהה באופן מובהק עם המאבק הפלסטיני ומביע התנגדות חריפה למדינת ישראל, רשאי, אם זו השקפת עולמו, לפעול באמצעים החוקיים העומדים לרשותו, לרבות הגשת בקשה לוותר על אזרחותו הישראלית, בכפוף להוראות החוק ולהחלטת הרשויות המוסמכות.

כאשר אדם נהנה מן הזכויות שמקנה אזרחות ישראלית, בעוד שהוא מביע עוינות כלפי המדינה או כלפי חלק מאזרחיה. מדובר בסתירה ערכית המצדיקה דיון ציבורי בשאלת האיזון בין זכויות האזרח לבין חובותיו.

הסרטונים והתכנים שנחשפו מציבים למבחן ציבורי את הרשויות ומעוררים סערה ברשתות החברתיות. לפרשה קיים עניין ציבורי מובהק, שכן סרטוניו של תושב רהט נחשפו, על פי הנתונים הגלויים, למאות אלפי בני אדם.

למשתמש Bdwe Deb יש למעלה מ-179 אלף עוקבים, ותכניו זוכים לחשיפה רחבה. לטענת מבקרים, מפרסום לפרסום ניכרת הקצנה במסרים המועברים בסרטוניו. לנוכח היקף החשיפה וההשפעה הפוטנציאלית על ציבור רחב, לפרסומים אלה עשויה להיות משמעות ציבורית, ומטבע הדברים מתעוררות גם שאלות באשר לאחריות הנלווית לאמירות המופצות בפלטפורמות החברתיות.

מערכת "מעקב" פנתה למשתמש הפייסבוק הפועל תחת השם Bdwe Deb, יצרה עמו קשר טלפוני וערכה עמו שיחה ממושכת.

במהלך השיחה התרשמנו כי הוא אינו מביע חרטה על התבטאויותיו כלפי יהודים. לדבריו, קיימים גם יהודים המתבטאים בסגנון דומה לזה המופיע בסרטוניו. עוד טען כי אין לו בעיה עם יהודים ככלל, אלא עם "המתנחלים" – כך, לדבריו, הוא מכנה את היהודים המתגוררים ביהודה ושומרון.

עוד מסר כי בעבר נחקר על ידי שירות הביטחון הכללי (שב"כ) בעקבות פעילותו. לדבריו, הוא אינו שונא איש, אלא מבקש באמצעות פרסומיו "להעלות מודעות", משום שלטענתו כואב לו על מצבם של הפלסטינים.

במהלך השיחה שאלנו אותו כיצד הוא מסביר את העובדה שבפרסומיו הוא משפיל יהודים, והאם, לדעתו, מדובר בהתבטאות אנטישמית. בנוסף שאלנו האם ביקר אי פעם במוזיאון "יד ושם". לדבריו, הוא כלל לא הכיר את המקום ולא הבין על מה אנו מדברים.

בשלב זה הצענו לו להתראיין במסגרת הכתבה ואף להצטרף אלינו לביקור ב"יד ושם", במטרה להיחשף לעדויות, לממצאים ולזיכרון ההיסטורי של תקופת השואה, ולהבין מדוע אין מקום לביטויי השפלה או פגיעה כלפי יהודים במדינת ישראל, שהיא מדינתו של העם היהודי. חרף ההצעה, הוא בחר שלא להיפגש עמנו וסירב להתראיין.

בתגובה שלח לנו סרטון של משתמש פייסבוק אחר, ושאל: "אותו אתה רוצה לראיין?"

שימוש לפי סעיף 27 א'

"נו דבר על זה.
מה אתה אומר?
הנה, לא מספיק לו מתנחל אחד שמת.
מאחל שכל המתנחלים ימותו, לא מספיק אחד, בשבילו זה לא מספיק.
נו תשלח לו הודעה ותנסה לראיין אותו.
זה הסתה או לא? מה אומר על הדיבור שלו?".

לאורך השיחה ניסינו, בדרכים שונות, לשכנעו להיפגש עמנו לצורך ריאיון מצולם.

עם זאת, התרשמנו כי הוא נמנע ממפגש אישי והפגין חשש מפני ריאיון פנים אל פנים. הוא ביקש לדעת היכן עתידה הכתבה להתפרסם, ולאחר שהשבנו כי מדובר באתר "מעקב", השיב:

"אתה אפילו סרטון אחד על מה שעושים המתנחלים בגדה המערבית, ועל הריסות בתים, ועל הפרוטקשין בצפון – אין לך".

עוד מסר כי הוא עובד בתחום השיפוצים, והבהיר כי אין בכוונתו לוותר על אזרחותו הישראלית. לצד זאת, הדגיש את תמיכתו בפלסטינים, אך הבהיר כי ברצונו להמשיך ולהחזיק באזרחות ישראלית.

בהמשך השיחה מסר לנו:

"אני גם מצד אחר לא רוצה שתכתוב משהו שיציק לי בהקדם מנערים יהודים. הרי אני עובד בעיר שכולה יהודים. שלא יקרה משהו לא טוב עליי".

עם זאת, לא היה ברור כיצד כתבה המבוססת אך ורק על הפרסומים שהוא עצמו העלה לרשתות החברתיות עלולה, לשיטתו, לפגוע בו. מדובר בתכנים שפורסמו מיוזמתו בחשבון הפייסבוק Bdwe Deb, אשר חלקם צברו מאות אלפי צפיות ואף למעלה ממיליון צפיות. לשם השוואה, לחשבון הפייסבוק שלו כ-180 אלף עוקבים, בעוד שלעמוד של מערכת "מעקב" כ-8,000 עוקבים בלבד.

למרות פניות חוזרות ונשנות מצד מערכת "מעקב", הן במהלך השיחה הטלפונית והן בהתכתבויות, הוא סירב באופן עקבי להתראיין או להיפגש.

במהלך השיחה העלה Bdwe Deb השוואות וטענות שלדעתנו אינן קשורות לשאלות שהופנו אליו, ולא הביע כל חרטה על התבטאויותיו כלפי יהודים.

ברם, הוא הדגיש כי יש לו גם חברים יהודים, וטען כי אינו שונא יהודים באשר הם, אלא מבדיל, לדבריו, בין חבריו היהודים לבין ביקורתו כלפי "המתנחלים".

יצוין כי במהלך השיחה סירב המרואיין למסור את שמו המלא. גם בפרופיל הפייסבוק שלו ובפלטפורמות נוספות הוא מזדהה בשם Bdwe Deb בלבד.

למרות שבידי מערכת "מעקב" מצוי מספר הטלפון שבאמצעותו נוצר הקשר עמו, הוא בחר שלא לחשוף את זהותו המלאה ולא הסכים למסור את שמו לצורך הכתבה. אדם המפרסם ברשתות החברתיות התבטאויות חריפות ופומביות, אך נמנע מלחשוף את שמו המלא או לעמוד בגלוי מאחורי דבריו, מעורר תהייה באשר לנכונותו לשאת באחריות מלאה לפרסומיו.

תגובת שירות הביטחון הכללי טרם התקבלה. עם זאת, פניית מערכת "מעקב" הועברה לשב"כ, וככל שתתקבל תגובה רשמית – היא תפורסם במלואה.

הפוסט תושב רהט מזהיר את היהודים מ"אסון" הופיע לראשונה ב-מעקב.