היום (23.06.2026), בכניסה לבית המשפט, נרשמה תקרית חמורה כאשר שוטר תקף והפגין אלימות כלפי הבלוגר והפעיל החברתי ויקטור שריקי. הרקע להתנהגותו האלימה של השוטר נעוץ כלל הנראה בעמדותיו ובפעילותו החברתית של שריקי, המזוהה עם מחנה הימין.

השוטר הבחין בבלוגר ובפעיל החברתי, ובלי לשאול אותו דבר – ללא הפעלת ראש וללא הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי, הפגין אלימות בלתי מוצדקת ונוראית, וניסה למנוע משריקי להיכנס לבית המשפט. חומרת הדברים מתעצמת לנוכח העובדה כי באותה עת התקיים במקום דיון בעניין הדס קליין נגד ויקטור שריקי, אליו ביקש להגיע.

אכיפה בררנית: השמאל הרדיקלי מול פעילי הימין

בעוד שריקי נהדף באלימות וללא שאלות בכניסה, תמונת המצב לגבי מפגינים אחרים באותו המקום הייתה שונה בתכלית. מאות מפגינים הלובשים ווסטים צהובים של ארגון "סיוע לאזרח",  המהווה זרוע של תנועת "אחים לנשק" והשמאל הרדיקלי – גדשו את אזור הכניסה לבית המשפט. אולם, בניגוד מוחלט ליחס שספג פעיל הימין, אותם מפגינים מהשמאל הקיצוני, המצטיירים כלל הנראה כ"קדושים", אפילו לא התבקשו להתרחק מפתח המבנה.

מדיניות סלקטיבית זו מעלה תהיות קשות? כיצד אדם המזוהה עם הימין, אשר מגיע לסקר דברים ולשמש כבלוגר, מותקף על ידי שוטר סתם ככה? הממצאים בשטח מובילים להערכה כי לשוטר קיימת, כלל הנראה, דירקטיבה לפעול נגד אנשי ימין.

עדות רשמית: הדירקטיבה המשטרתית נגד מחנה הימין

לנוכח האירועים שהתרחשו היום בעניינו של הבלוגר ויקטור שריקי, ראוי להזכיר כי החשדות בדבר קיומה של מדיניות אכיפה ממוקדת כלפי פעילי ימין אינם נשענים אך ורק על תחושות או טענות ציבוריות.

כך למשל, במסגרת תיק בית המשפט 52654-06-26 (מרדכי דוד נגד תחנת לב תל אביב), עלה באופן רשמי מעמדת המשטרה, שהוצגה על ידי רב"ט יוסי משולם, כי כנראה קיימת הנחיה ייעודית הנוגעת לפעיל החברתי מרדכי דוד, המזוהה עם מחנה הימין. הדברים לא הוצגו כהשערה או כפרשנות חיצונית, אלא נמסרו במסגרת עמדת המשטרה שהוגשה לבית המשפט.

עובדה זו מעניקה הקשר נוסף לאירוע שהתרחש היום בכניסה לבית המשפט, שבו היה מעורב ויקטור שריקי. כאשר במסמך רשמי של המשטרה נזכרת הנחיה ייחודית ביחס לפעיל חברתי המזוהה עם מחנה הימין, מתעוררות שאלות ציבוריות באשר לאופן הפעלת שיקול הדעת ולאחידות האכיפה כלפי פעילים פוליטיים וחברתיים.

משכך, האירוע בעניינו של שריקי אינו ניצב בחלל ריק. הוא מצטרף לשורת סימני שאלה שעלו בעבר בעקבות עמדות רשמיות שהוצגו בפני בתי המשפט, ואשר מעוררות תהיות באשר לאפשרות של אכיפה סלקטיבית כלפי פעילים המזוהים עם מחנה הימין.

פניית מערכת "מעקב" לדוברות משטרת ישראל נענתה בשתיקה, ולא נמסרה תגובה מטעם המשטרה. גם המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) טרם השיבה לפניית המערכת עד למועד הפרסום.

הפוסט פרובוקציה במדים: שוטר תקף באלימות קשה את הבלוגר ויקטור שריקי הופיע לראשונה ב-מעקב.

נשיא פולין, קרול נברוצקי, הודיע באופן דרמטי על החלטתו לשלול מנשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, את עיטור "הנשר הלבן"  העיטור הממלכתי הגבוה והמכובד ביותר ברפובליקה הפולנית. צעד חסר תקדים זה מגיע כשלושה שבועות בלבד לאחר שזלנסקי חתם על צו נשיאותי רשמי המעניק ליחידת עילית של צבא אוקראינה את השם "על שם גיבורי צבא המורדים האוקראיני (UPA ו-OUN)".

החלטה זו של השלטון בקייב חוללה סערה פוליטית וציבורית נרחבת חובקת גבולות. היחס כלפי ארגון ה-UPA, אשר שמו נקשר בהיסטוריה לפשעים חמורים, שונה באופן מהותי ויסודי בין אוקראינה לבין המדינות השכנות והקהילה בין לאומית. על אף שבשבועות האחרונים נדמה היה כי המתיחות הדיפלומטית סביב סוגיה טעונה זו שככה במידת מה, בחר נשיא פולין להודיע בנאום מקיף ונוקב לאומה כי החליט לממש את כוונתו ולשלול מזלנסקי את העיטור היוקרתי. מדובר במהלכים דיפלומטיים קשים החורגים מעבר למחווה סמלית בלבד, וצפויות להם השלכות פוליטיות ואסטרטגיות רחבות טווח הן בזירה הפנימית בפולין ובאוקראינה, והן על מערכת היחסים הרשמית בין המדינות ועל המערכת האירופית כולה.

הצו הנשיאותי בקייב וההתקוממות הדיפלומטית בפולין

המשבר הנוכחי החל להסלים ב-26 במאי, כאשר נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי חתם על צו נשיאותי רשמי המעניק למרכז המבצעים המיוחדים העצמאי "צפון" של כוחות המבצעים המיוחדים של אוקראינה את השם המכובד "על שם גיבורי ה-UPA". במסמך הרשמי שיצא מלשכת הנשיאות האוקראינית נכתב במפורש כי החלטה זו התקבלה "לשם שיקום המסורות ההיסטוריות של הצבא הלאומי". הניסיון האוקראיני להציג את האדורה הזו כמהלך לגיטימי של זיכרון היסטורי נתקל בחומה בצורה של התנגדות וזעזוע מצד ההנהגה הפולנית.

התגובות הרשמיות בפולין לא איחרו לבוא והיו חריפות במיוחד. נשיאה לשעבר של פולין וחתן פרס נובל לשלום, לך ואלנסה, הודיע בצעד הפגנתי כי הוא יחדל לאלתר לענוד את סיכת דגל אוקראינה, שליוותה אותו בקפידה מאז תחילת הפלישה הרוסית המלאה. במקביל, קרא הנשיא קרול נברוצקי לפעול מיידית לשלילת עיטור "הנשר הלבן" מזלנסקי – קריאה שתורגמה כעת למעשה בפועל. הנתק העמיק עד לרמת השלטון המקומי: בעיר לובלין שבפולין הוסר דגל אוקראינה מבניין העירייה הרשמי, מקום שבו התנוסס בגאון לצד דגלי פולין והאיחוד האירופי מאז שנת 2022.

סגן יושב ראש הסיים הפולני, קשישטוף בוסאק, החריף את הטון וקרא למדיניות נוקשה ובלתי מתפשרת מול השאיפות בין לאומיות של קייב. בוסאק קרא בגלוי לבלום באופן מוחלט את התקדמותה של אוקראינה לעבר חברות באיחוד האירופי, כל עוד ההנהגה בקייב "אינה מתרחקת מפולחן פושעים ואינה מאפשרת את כלל החפירות והזיהויים של קורבנות טרגדיית ווהלין". מנגד, ניסה שר החוץ של אוקראינה, אנדריי סיביגה, למזער את הנזק הדיפלומטי והסביר כי מטרת הצו הנשיאותי לא הייתה לפגוע בפולין או ברגשותיה, אלא נועדה אך ורק להנציח את זכרם של מי שנלחמו בעבר נגד השלטון האימפריאלי של מוסקבה. אולם, הסבר זה לא התקבל על דעתה של ורשה. על רקע המשבר המחריף, קרא ראש ממשלת פולין, דונלד טוסק, לנשיאי פולין ואוקראינה לקיים בהקדם "שיחה ישירה וכנה", תוך שהוא מציין בצער כי המאמצים הדיפלומטיים המקובלים שננקטו עד כה טרם הניבו פתרון למחלוקת הקשה והעמוקה.

הזווית הישראלית: מודעות היסטורית נחרצת נגד פשעי הלאומנים האוקראינים

לצד הוויכוח הפולני אוקראיני הסוער, הסוגיה מהדהדת באופן מובהק ונוקב גם במדינת ישראל. בישראל קיימת מודעות היסטורית רחבה, מבוססת ובלתי מתפשרת לפשעי המלחמה הקשים שבוצעו בידי גורמים שונים שפעלו במסגרת התנועות הלאומניות האוקראיניות בתקופת מלחמת העולם השנייה. מוסדות מחקר וזיכרון בין לאומיים, ובהם יד ושם, עוסקים במשך עשרות שנים בחקר מעמיק של השואה בשטחי אוקראינה ובתקומתם של משתפי פעולה מקומיים, תוך תיעוד קפדני של מעורבותם הישירה והפעילה ברדיפת יהודים, בביצוע פוגרומים אכזריים ובשיתוף פעולה הדוק עם גרמניה הנאצית.

צילום מסך מתוך אתר "יד ושם". לצפייה במסמך המלא ולהורדתו – לחצו כאן

עמדתה הרשמית וההיסטורית של מדינת ישראל הובעה בצורה הברורה ביותר מעל הבמה הרמה ביותר באוקראינה. בשנת 2016, במהלך נאום היסטורי שנשא נשיא ישראל דאז, ראובן ריבלין, בפרלמנט האוקראיני (הראדה) לציון 75 שנים לטבח הנורא באבי יאר, הוטחה האמת ההיסטורית בפני המחוקקים בקייב. הנשיא ריבלין הדגיש בנאומו כי בשטחי אוקראינה של ימינו נרצחו כ-1.5 מיליון יהודים בתקופת השואה, וכי בין מסייעי ומבצעי הפשעים הללו היו גם אוקראינים מקומיים, לרבות פעילים בולטים מארגון הלאומנים האוקראינים (OUN). הנשיא ריבלין הדגיש כי אין לטשטש את העובדות ההיסטוריות ואין להאדיר או להלבין את עברם של אנטישמים ומשתפי פעולה ברצח יהודים.

לקריאת הכתבה המלאה – לחצו כאן

בנאומו הנוקב קרא הנשיא ריבלין להנהגה הלאומית והעולמית להיאבק בכל כוחה באנטישמיות, להימנע באופן מוחלט משכתוב ההיסטוריה, ולהבטיח כי זכר השואה ופשעי העבר הקשים יישמרו לדורות הבאים ללא סילופים. דברים אלו מבהירים כי בישראל קיימת ביקורת היסטורית נרחבת, נוקבת וקבועה על ארגוני ה-OUN וה-UPA ועל חלק ממנהיגיהם, בשל מעורבותם הבלתי ניתנת להכחשה של גורמים מקרבם ברדיפת יהודים, בפוגרומים קשים ובשיתוף פעולה שיטתי עם מכונת ההשמדה של גרמניה הנאצית בתקופת השואה.

ההחלטה הנוכחית של קייב להעניק ליחידת עילית צבאית את שמם של מי שנתפסים בפולין ובישראל כפושעי מלחמה ואנטישמים, מציבה סימן שאלה גדול סביב נכונותה של אוקראינה להכיר באמת ההיסטורית, ומעוררת זעם בין-לאומי מוצדק אשר הולך ומחריף את בידודה הפוליטי בסוגיות של זיכרון היסטורי ומורשת.

פוגרום לבוב: כשהשאיפה לעצמאות אוקראינית תורגמה לטבח המוני ואכזרי של אלפי יהודים  

הפוגרום בלבוב, אשר התרחש בין ה-30 ביוני ל-2 ביולי 1941, מוכר כאחד ממוקדי האלימות ההמונית החמורים ביותר שננקטו נגד האוכלוסייה היהודית במערב אוקראינה בראשיתו של הכיבוש הנאצי. ב-30 ביוני 1941 הכריזו חברי פלג ה-OUN של ארגון הלאומנים האוקראינים, בהנהגת נאמני סטפן בנדרה, על חידוש הריבונות האוקראינית ועל הקמתו של מינהל זמני בעיר.

מן התיעוד ההיסטורי עולה כי הפוגרום יצא לפועל תחת שרביטו של המינהל האוקראיני החדש ובחסותו של הממשל הצבאי הגרמני. במעשי הקטל השתתפו פעילים לאומנים מקרב ה-OUN לצד המון מקומי משולהב. במהלך הפרעות צדו הפורעים יהודים ברחובות לבוב, והעבירו אותם מסכת קשה של הכאות, השפלות ומעשי עינויים, עד להוצאתם להורג בירי.

מעשי אלימות אלו גבו את חייהם של אלפי קורבנות יהודים. ערב מלחמת העולם השנייה התאפיינה לבוב כעיר פלורליסטית ורב-תרבותית, שבה התגוררו כ-312 אלף תושבים (כ-50% פולנים, כ-32% יהודים וכ-16% אוקראינים). על פי ההערכות המובאות, מניין קורבנות האלימות במערב אוקראינה כולה במהלך תקופה זו נע בין 10,000 ל-40,000 נפש.

עוד עולה מן המחקר, כי שיתוף פעולה מסוים בין גורמים בתנועה הלאומנית האוקראינית – ובכלל זה ארגון ה-OUN – לבין גרמניה הנאצית, נרקם עוד בטרם פלש הצבא הגרמני אל שטחי ברית המועצות. סיעת לבוב של ארגון זה סרה למשמעתו והייתה נתונה להנהגתו האידאולוגית של סטפן בנדרה.

האירועים הטרגיים בלבוב שרירים וקיימים גם כיום כאחד הפרקים הטעונים והמכאיבים ביותר בתולדות השואה, והם מוסיפים לעמוד במרכזם של דיונים היסטוריוגרפיים נוקבים בדבר היחסים שבין עמי המרחב.

צילום מתוך פוגרום בלבוב, שאורגן בידי ארגון OUN:

הטבח בבאבי יאר והוויכוח ההיסטורי על משתפי הפעולה

הטבח בבאבי יאר, שהתחולל בשלהי ספטמבר 1941 בפאתי קייב, נותר כאחד ממעשי הרצח ההמוניים והאכזריים ביותר שביצעה גרמניה הנאצית בימי השואה. בתוך יומיים בלבד, נקצרו חייהם של כ-34 אלף יהודים בגיא ההריגה.

ממצאים היסטוריים ועדויות רבות מצביעים על כך שכוחות הכיבוש הגרמניים נעזרו במיליציות מקומיות ומשטרת עזר לצורך ריכוז האוכלוסייה היהודית, אבטחת המרחב והובלת הקורבנות אל אל-חזור. חלק מאנשי משטרת העזר נמנו עם חוגים לאומניים אוקראיניים, ובהם פעילים המזוהים עם ארגון ה-OUN.

הפולמוס הציבורי והמחקרי סביב מורשתם של ארגוני ה-OUN וה-UPA ממאן לשכוך. בעוד שבאוקראינה המודרנית יש המבקשים לראות בהם לוחמי חירות, הרי שבקרב חוקרי שואה ובקהילה הבינלאומית מודגש חלקם של רבים מפעיליהם בשיתוף פעולה עם המכונה הנאצית ובביצוע פשעי מלחמה נגד יהודים ופולנים.

צילומי באבי יאר:

נ.ב

שוגה אשליות הנשיא זלנסקי אם הוא מניח כי בזיכרון הקולקטיבי הישראלי נמחקו פשעיהם של אלו אשר טבחו ביהודים, חוללו רצח עם וסייעו למכונת ההשמדה של גרמניה הנאצית. אומנם בידה של אוקראינה הרשות להנציח נאצים בקריאת רחובות על שמם ולכבס את פשעי ה-UPA וגרורותיהם, אך בישראל הזיכרון עודו חי וקיים.

יש לשבח את פולין על התייצבותה האיתנה והבלתי מתפשרת מול גילויי האהדה לנאציזם. מן הראוי להדגיש כי ארגון ה-UPA לא חס גם על דמם של פולנים, הונגרים ורוסים; מדינות כדוגמת פולין מסרבות לשכוח זאת, בפרט לאחר שה-UPA וה-OUN הוגדרו בה רשמית כארגונים שביצעו ג'נוסייד (רצח עם) באוכלוסייה הפולנית.

הבהרה היסטורית נחוצה:

ארגון הלאומנים האוקראינים (OUN) קרם עור וגידים כבר בשנת 1929, קרוב לשישה עשורים לפני תפנית המפתח של 1941. עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ביוני 1941, בחרו פלגים שונים בתוך הארגון לשתף פעולה עם הגרמנים בנקודות זמן מסוימות, מתוך שאיפה אסטרטגית לנצל את המומנטום להקמת מדינה אוקראינית עצמאית.

בשנים 1942-1943 חלה התפתחות דרמטית עם הקמתו של "צבא ההתקוממות האוקראיני" (UPA). מרבית שדרת הפיקוד, הפעילים וההנהגה של הגוף החדש צמחו מתוך שורות ה-OUN, ובעיקר מן הפלג המזוהה עם סטפן בנדרה. משום כך, היסטוריונים רבים רואים ב-UPA את הזרוע הצבאית המובהקת של התנועה הפוליטית, גם אם לא היה מדובר במיתוג מחדש או בשינוי שם רשמי, אלא בכינון מסגרת צבאית נפרדת שהייתה כפופה, הלכה למעשה, לתכתיבי ה-OUN.

במרוצת המלחמה ניהל ה-UPA מערכות עקובות מדם נגד שלושה כוחות שונים: הגרמנים, הסובייטים והפולנים. עם זאת, שמו של הארגון נקשר באופן בל יימחה במעשי טבח המוניים שבוצעו באוכלוסייה הפולנית בווהלין ובגליציה המזרחית בשנים 1943-1944. זאת ועוד, תיעודים היסטוריים מוכיחים כי פעילי OUN וגורמים ב-UPA היו מעורבים ישירות ברדיפת יהודים ובשיתוף פעולה עם המנגנון הנאצי בשלבים שונים של המערכה.

על ציר הזמן:

• 1929 – ייסוד ארגון הלאומנים האוקראינים (OUN).

• 1941 – ה-OUN מנצל את הפלישה הגרמנית לפעולה ומכריז על ריבונות אוקראינית.

• 1942-1943 – הקמת צבא ההתקוממות (UPA) מתוך הרחם הרעיוני והאנושי של ה-OUN.

• שדרת הפיקוד: מפקדי ה-UPA והנהגתו נמנו ברובם המכריע עם פעילי ה-OUN.

הפוסט זלנסקי מעריץ אנטישמים מהשואה: הפרובוקציה הנוכחית של אוקראינה הופיע לראשונה ב-מעקב.

ארבעה ימים לאחר התקיפה האסטרטגית, והכאוס המטורף בבירה הרוסית נמשך ומורגש היטב עד היום. ברוסיה שורר שוק מוחלט ותדהמה עמוקה לנוכח עוצמת המכה.כזכור, ב-18.06.2026 לפנות בוקר, ביצעה אוקראינה את תקיפת הכטב"מים הגדולה ביותר על מחוז מוסקבה מאז הרחבת הפלישה הרוסית לפני ארבע שנים וחצי. התקיפה המאסיבית ממחישה באופן דרמטי את פגיעותה של מוסקבה חרף מאמצי הקרמלין לעבות את מערכות ההגנה האווירית סביבה.

יעדי התקיפה: פגיעה אנושה בתשתיות האנרגיה

המתקפה האוקראינית התמקדה ביעדי תשתית אסטרטגיים, ובראשם מתקני אנרגיה חיוניים. מאות כטב"מים שוגרו לעבר מחוז מוסקבה, כאשר אחד היעדים המרכזיים היה בית הזיקוק של מוסקבה – מתקן רגיש שכבר ספג פגיעות קשות בתקיפות בימים האחרונים.

ראש עיריית מוסקבה, סרגיי סוביאנין, הצהיר כי מערכות ההגנה האווירית הצליחו ליירט כ-180 כטב"מים בעת שהתקרבו למרחב האווירי של העיר. עם זאת, נתון זה מעיד באופן חד-משמעי כי המתקפה הכוללת מנתה מאות רבות של כלי טיס, שכן כטב"מים רבים הצליחו לחדור את מערכי הנ"מ, לפגוע במטרותיהם ולזרוע הרס רב.

עמודי עשן ונזק היקפי: המלחמה הגיעה ללב רוסיה

כתוצאה מהפגיעות הישירות, שריפות ענק משתוללות בנקודות מפתח סביב מוסקבה. עמודי עשן שחורים וסמיכים מיתמרים לגובה רב, ונראים בבירור למרחוק, עדות חזקה לעוצמת הפגיעה בלב המדינה.

מתיעודים רשמיים ומסרטונים שהופצו בשעות האחרונות עולה כי המערכות הרוסיות כשלו במקרים רבים בבלימת האיום. בחלק מהמקרים שוגרו טילי נ"מ לעבר הכטב"מים, אך אלו החמיצו את המטרות ופגעו במהלך מעופם בבנייני מגולים אזרחיים ובמבנים אזרחיים אחרים, דבר שהגביר את ממדי ההרס והפאניקה הציבורית. בשלב זה עדיין נבדקים פרטי הנזק המלאים והאם ישנם נפגעים בנפש כתוצאה מהפגיעות.

משמעות אסטרטגית: התקיפה הנוכחית ממחישה לפוטין ולצמרת הביטחונית במוסקבה את השיפור הדרמטי והקפיצה הטכנולוגית ביכולות ההתקפיות של אוקראינה. מוסקבה מתגלה כחשופה לחלוטין, והתפיסה לפיה המלחמה תישאר מחוץ לגבולות המערכת הריבונית הרוסית התנפצה. קו ישיר נמתח בין החלטת הקרמלין לפתוח במלחמה נגד אוקראינה לבין המציאות הנוכחית, שכן בעת שפוטין התחיל את המלחמה הזו, הוא היה צריך לקחת בחשבון שהמלחמה תגיע בסופו של דבר גם למוסקבה.

שיתוק אווירי מוחלט

ההשלכות המיידיות של המתקפה ניכרות היטב גם בתחבורה האווירית הלאומית. שלושת נמלי התעופה הבינלאומיים הגדולים של מוסקבה נסגרו לחלוטין וכל הטיסות הושבתו בשל איומי כטב"מים אוקראינים שעל פי הדיווחים המשיכו לנוע ולזרום לכיוון מוסקבה. הכאוס בעיר נמשך עד היום, והתקיפה הנוכחית מסמנת שלב חדש ונועז במערכה.

צילום: AP

הפוסט מחדל פוטין: מוסקבה בוערת ומושפלת תחת כטב"מים אוקראינים הופיע לראשונה ב-מעקב.

המלכודת, הרדיפה והקריסה: כשחצי מיליון שקלים הופכים לבום משפטי מהדהד

ההבטחות הגדולות של עולם חיי הלילה התל אביבי נפרמו לחלוטין בין כותלי בית משפט השלום בתל אביב. חברות "נחלת רוטשילד בע"מ" ו"קיו קלאב בע"מ" (המפעילות את מועדון John Doe ומסעדת Q Club המוכרת כ-"Q"), המנוהלות בידי יוצא תוכנית הריאליטי "האח הגדול" והדוגמן תום חיימוב, יחד עם שותפו איתמר אליאסי, הגישו תביעת ענק בסך של 530,000 שקלים במסגרת תיק 70885-04-26 נגד שותפם לעסק, יובל גולדיאק.

השאיפה להתעשרות מהירה על גבו של שותף שהשקיע מאות אלפי שקלים, סכום המתקרב למיליון שקלים מכספו האישי במתחם העסקים,  הסתיימה בהתרסקות מפוארת. במקום לקבל את סכומי העתק שדרשו, ספגו החברות בניהולם של חיימוב ואליאסי מכה אנושה, כאשר בית המשפט קבע כי הן אלו שישלמו ליובל גולדיאק סך של 80,000 שקלים.

ההליך המשפטי המזוהם, שלווה במסע פרסומי אגרסיבי ודורסני נגד גולדיאק, חשף את שיטות הפעולה של השותפים המקושרים. גולדיאק, מצא את עצמו תחת מתקפה חזיתית חסרת רחמים.

בעוד שתום חיימוב ואיתמר אליאסי נהנים מגישה לאנשי פרסום, קשרים במדיה ומוניטין ציבורי, גולדיאק נאלץ להילחם על שמו הטוב. המערכת חושפת כי במסגרת מסע הרדיפה, נשלח אף העיתונאי חיים אתגר לרדוף אחרי גולדיאק ברחובות תל אביב.

בעבר הגיש מר יובל גולדיאק תלונה למשטרת ישראל נגד חיים אתגר, במסגרתה טען כי הוטרד על ידו וכי בוצעו מעקבים אחריו ברחבי תל אביב ובסמוך למקום מגוריו. ואולם, בסופו של דבר לא פורסמה כל כתבה או התייחסות בנושא. הסיבות לכך אינן ידועות. מערכת "מעקב" פנתה לחיים אתגר בבקשה לקבלת תגובה, אך עד למועד פרסום הכתבה לא התקבל מענה.

המצלמות בשירותי הגברים: החשדות החמורים שנחשפו בכתבי הטענות

הפרובוקציה המשפטית של חיימוב ואליאסי קיבלה תפנית דרמטית בכתב התגובה שהגיש גולדיאק, באמצעות עו"ד אהב כהן, ביום 25 במאי 2026. במסגרת ההתגוננות מפני הבקשה לצו מניעה זמני, נחשפו העובדות המזעזעות העומדות בלב הסכסוך.

הטענה החמורה והקשה ביותר מופיעה בסעיף 22 לתגובת גולדיאק: גילוי מערך מצלמות נסתרות שהותקנו במתחם העסק ללא ידיעת יתר הבעלים. על פי הנטען, המצלמות כוונו באופן ישיר אל תאי השירותים ומשתנות הגברים, ותיעדו מבקרים תמימים במצבים אינטימיים ביותר תוך פגיעה אנושה בפרטיותם. בכתב הבי-דין נטען במפורש כי תום חיימוב הוא שהתקין את המצלמות הללו, וכי קיימים תיעודים המוכחים את מעורבותו בהתקנה. חומרי התיעוד הללו נדרשו על ידי משטרת ישראל במסגרת חקירה פלילית פעילה המתנהלת בנושא.

החשיפה הזו מעלה שאלות נוקבות וקשות ביותר: מדוע בחר עורך דין וכוכב ריאליטי, המציג מצג ציבורי של זוגיות עם נשים, לתעד גברים בעת עשיית צרכיהם האינטימיים בשירותים? האם מדובר בנטיות מוסתרות? מערכת "מעקב" הפנתה שאלות ישירות לתום חיימוב בעניין זה, אך הוא בחר, באופן לא מפתיע, שלא להגיב.

עורכת הדין מלי חיימוב בבית המשפט: עדות שקרית, קריסת המשמעת המקצועית והבזיון בהוצאה לפועל

הטקטיקה המשפטית של התובעים הובלה על ידי אמו של תום, עו"ד מלי חיימוב. לאורך כל הדרך, התנהלותה של עו"ד חיימוב התאפיינה בהעדר משמעת מקצועית ראויה ובגרסאות שהתבררו כשיקריות ומניפולטיביות.

חיימוב ואליאסי ניסו תחילה לפתוח בהליך פלילי של "צו הטרדה מאיימת" נגד גולדיאק, שם הציגו גרסאות מופרכות הכוללות האשמות שווא חמורות בדבר הטרדות מיניות ואיומים. במהלך הדיונים המשפטיים, השפילו עו"ד מלי חיימוב ובנה תום הן את גולדיאק והן את כתב מערכת "מעקב" שנכח במקום וסיקר את ההליך. עם סיום הדיון, מחוץ לאולם, הפגין תום חיימוב התנהלות בריונית ושלוחת רסן כאשר צעק לעבר הרחוב כולו את המילה "אנס" לעברו של גולדיאק.

אלא שבית המשפט לא קנה את המניפולציות. לא זו בלבד שהבקשה לצו הטרדה מאיימת נדחתה לחלוטין, אלא שתום חיימוב ואיתמר אליאסי חויבו בתשלום הוצאות משפט בסך 7,000 שקלים לטובת גולדיאק. השניים בחרו שלא לשלם את חובם הפסוק במועד, ועקב ביזיון זה נאלץ גולדיאק לפתוח נגדם תיק רשמי ברשות האכיפה והגבייה (הוצאה לפועל). בנוסף, גולדיאק לא נותר חייב ופתח נגד אליאסי וחיימוב קובלנה פלילית פרטית הכוללת אישומים חמורים ביותר.

כפי שחשפה מערכת "מעקב" עוד ב-4 במאי 2026, זו אינה החזית היחידה של העסק הכושל. חברת "קיו קלאב בע"מ" שבבעלותם סופגת משברים כלכליים קשים, כולל "דרישה ראשונה לתשלום" מאגף המכס ומע"מ תל אביב מרכז על סך 60,000 שקלים בגין חובות מצטברים, לצד תיקים פתוחים בהוצאה לפועל (בתיק מס' 10950-01-26), חובות כבדים לספקים והסתמכות מבוהלת על הלוואות חוץ-בנקאיות בתנאים מכבידים.

חובות מס וחשד להפרת זכויות עובדים

ביום 2 במרץ 2026 פרסמה מערכת "מעקב" תחקיר שהציף טענות מצד עובדים וספקים לשעבר בדבר הפרת זכויות עובדים בחברות "נחלת רוטשילד בע"מ" ו"קיו קלאב בע"מ". על פי הדיווח, אחת העובדות לשעבר אף פנתה בתלונה למשרד העבודה בגין פגיעה בזכויותיה הסוציאליות, ובכלל זה אי הפרשה לקרן הפנסיה והפרות נוספות של דיני העבודה.

עוד פורסם, כי נכון למועד פירסום הכתבה, מתנהל במשרד העבודה תיק בדיקה פתוח הבוחן את סוגיית יחסי העבודה והעסקת העובדים בחברות המדוברות. לצד זאת, הועלו טענות נוספות על ידי עובדים ונותני שירותים לשעבר בדבר הלנת שכר ואי-תשלום זכויות המגיעות להם כדין, כאשר חלקם אף שקלו לפנות לערכאות משפטיות.

בכתבה הודגש כי מדובר בטענות ראשוניות בלבד שהובאו בפני משרד העבודה ומערכת "מעקב", וכי במועד הפרסום טרם ניתנה הכרעה סופית וחלוטה של משרד העבודה או של בית המשפט בעניין זה. יצוין, כי הטענות הנוגעות למשרד העבודה ראו אור כבר במרץ 2026 – חודשים ספורים בטרם הוגשה התביעה הנוכחית.

ביום 4 במאי 2026 פרסמה מערכת "מעקב" כתבת תחקיר שעסקה בהתנהלותן העסקית של החברות הקשורות לתום חיימוב ולאיתמר אליאסי. במסגרת הכתבה דווח כי רשות המיסים השיתה על אחת החברות דרישת תשלום מיידית בסך כ-60,000 שקלים, בגין חוב מס נטען. על פי הפרסום, חוב זה עמד במוקד קשיים פיננסיים נרחבים יותר שיוחסו לחברה באותה העת.

בכתבה צוין כי דרישת התשלום האמורה מצטרפת לשורה של טענות בדבר התחייבויות כספיות נוספות כלפי גורמים שונים, וכי מדובר בחוב שהסדרתו מול הרשויות נדרשה לאלתר. עוד נטען כי חוב זה משקף לחץ כלכלי משמעותי על הפעילות העסקית, ואף מעורר תהיות באשר לאיתנותה הפיננסית של החברה. יתרה מכך, נכון ליום 19 ביוני 2026, נמסר מרשות המיסים כי לחברה כבר נשלחה הודעה שנייה בנדון – נתון המעיד כי דרישת התשלום הראשונית לא זכתה לכל התייחסות או מענה מצד בעלי העסק.

על פי הממצאים המרכזיים שהוצגו בכתבה מיום 4 במאי 2026, עמדה לחברה דרישת תשלום מיידית בסך כ-60,000 שקלים מטעם רשות המיסים. העובדה כי נכון ליום 19 ביוני 2026 כבר נשלחה הודעה שנייה מטעם הרשות מבלי שהראשונה זכתה למענה, מחדדת את קיומם של הקשיים הכלכליים שיוחסו לפעילותן העסקית של החברות שנזכרו בפרסום.

השופט מינא מתח ביקורת נוקבת על סגנונה של עורכת דין

לאחר שניתן פסק הדין שחייב את החברות בפיצוי של 80,000 שקלים, ועקב הניצחון המוחלט של יובל גולדיאק (אשר בעקבותיו נסגרה הקובלנה הפלילית בהסכמה), הגישה עו"ד מלי חיימוב בקשה חריגה וחריפה, מלאת תסכול, לתיקון או הבהרת פסק הדין מה-3 ביוני 2026.

בבקשתה, השתלחה עו"ד חיימוב במערכת המשפט וטענה כי על מרשיה הופעל "לחץ כבד, בלבול ופחד ממשי" מגולדיאק, וכי פסק הדין מהווה "עיוות דין", "הפקרה מוחלטת" ויוצר מצג שווא בפני הציבור כאילו החברות הפסידו בהליך. הן הגדירו את התוצאה הכספית כ"גודל האסון".

תגובתו של שופט בית משפט השלום, גד מינא, בהחלטתו המנומקת מיום 4 ביוני 2026, הייתה מהלומה משפטית מקצועית וקרה אשר חשפה את ערוותן המקצועית של התובעות:

השופט מינא לא חסך את שבט ביקורתו מעורכת הדין ויצא חוצץ נגד סגנון התבטאותה החריג. השופט הדגיש כי ככל שהייתה למבקשות השגה טכנית, שומה היה עליהן להגיש בקשה כדת וכדין למתן פסיקתא ערוכה, תוך שרמז כי מוטב היה לו נמנעו מהשתלחות בערכאה השיפוטית.

שתיקת "הצל" ועצות אחיות בדיני ערעורים

ניסיונותיהם של תום ואיתמר אליאסי להסתייע בקשריו של אחיו של איתמר, יואב אליאסי ("הצל") – עלו בתוהו. אף ש"הצל" הצהיר בראיון בלעדי למערכת "מעקב" כי יעשה הכל כדי שהכסף יוחזר ליובל גולדיאק, נראה כי מכונת התעמולה שלו כשלה מול האמת המשפטית בשטח. "הצל" נאלץ להכשיר את השרץ בעל כורחו, בעוד שאחיו ושותפו קורסים תחת נטל החובות וההחלטות השיפוטיות.

מסר חד-משמעי שהעביר יובל גולדיאק למערכת "מעקב": לדבריו, הוא נכנס כשותף לעסקי המועדון והמסעדה בין היתר בשל היכרותו רבת השנים עם יואב אליאסי ("הצל"), אחיו של איתמר אליאסי, ולאחר שהובטח לו כי מדובר בהשקעה בטוחה וכי "הכול יהיה בסדר". לטענתו, במהלך הדרך השקיע בעסקי המועדון והמסעדה סכום המתקרב למיליון שקלים, אולם בהמשך מצא את עצמו מחוץ לעסק ונאלץ להתמודד עם שורת הליכים משפטיים ממושכים ויקרים.

גולדיאק טוען כי נגרם לו נזק משמעותי לשמו הטוב, וכי אף נאלץ לעבור בדיקת פוליגרף במסגרת הסכסוך. עוד לדבריו, הוגשה נגדו תביעה בסך 530 אלף שקלים. לדבריו, הוא ציפה כי יואב אליאסי יעמוד לצדו ברגעים הקשים, אולם תמיכה זו לא הגיעה.

לדברי גולדיאק, בתום מאבק משפטי ממושך, אשר גבה ממנו משאבים רבים, זמן וממון, הוא קצר ניצחון מוחלט, אף שהדרך אליו היתה רצופת מאבקים. הוא מוסיף כי הוא נותר עם תחושה קשה שלפיה הוטעה ונוצל, וכי בדיעבד הוא סבור שנפל קורבן למהלך מתוכנן מראש שנועד לפגוע בו. "זו אכזבה קשה וכואבת. יש לי תחושה שעבדו עליי ושעשו לי תרגיל מלוכלך", מסר גולדיאק ל"מעקב".

מערכת "מעקב" רואה לנכון להעניק שיעור משפטי קצר וחינמי לעו"ד מלי חיימוב, שנראה כי חלפו שנים רבות מאז עברה את בחינות לשכת עורכי הדין ואיבדה קשר עם סדרי הדין הבסיסיים: ביטול או תקיפת פסק דין אינם נעשים באמצעות השתלחויות בערכאה הדיונית ובקשות הבהרה קנטרניות. הדרך המשפטית להשיג על פסק דין מסוג זה היא באמצעות הגשת תצהיר מפורט ובקשה נפרדת, וכן בהגשת הליך ערעורי מסודר לבית המשפט המחוזי.

הניסיון הנואש של חברות קיו קלאב ונחלת רוטשילד לסובב את הגלגל לאחור מזכיר את האמרה העממית הידועה: ניסיון לסגור את דלת האורווה רק אחרי שהסוסים כבר ברחו מזמן. הצדק נעשה, יובל גולדיאק יצא עם ניצחון מוחלט, ואילו אנשי הריאליטי והמניפולציות נותרו עם חובות פתוחים, תיקי משטרה שנפתחו בזמנו בעקבות תיעוד גברים בשירותים, לצד קריסה מוסרית ועסקית מהדהדת.

למעשה, כבר בראשית העיסוק העיתונאי בפרשה, ביום 1 בינואר 2026, התייחס יואב אליאסי לנושא בשיחה עם מערכת "מעקב". אליאסי מסר כי נקלע לפרשה בנסיבות רגישות והבהיר כי הסוגיה מצויה בבחינת גורמי האכיפה והרשויות המוסמכות. בשל כך, נמנע מלפרט מעבר לכך או למסור התייחסות רחבה יותר.

במילים אחרות, כבר בשלב מוקדם של החשיפה אישר יואב אליאסי כי שמו נקשר, ולו בעקיפין, לאירועים הנבדקים, אולם הדגיש כי מדובר בנושא המצוי בטיפול הרשויות, ולכן בחר שלא להרחיב בפרטים נוספים.

אנו במעקב

חלק מן הצילומים הופקו באמצעות טכנולוגיית בינה מלאכותית (AI), ואילו יתר הצילומי בוצעו על־ידי מערכת "מעקב".

הפוסט תום חיימוב ואיתמר אליאסי ניסו לחלוב שותף – וחוייבו לשלם כמעט מאה אלף הופיע לראשונה ב-מעקב.

חבר הכנסת אחמד טיבי (תע"ל) עורר סערה ציבורית נרחבת בעקבות דברים נוקבים שפרסם ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר), שבהם תקף ישירות ובחריפות את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ואת התנהלות משטרת ישראל.

בציוץ שהעלה לחשבונו, התייחס ח"כ טיבי לעימותים האחרונים וכתב: "אלימות קשה של שוטרי בן גביר נגד מפגינים חרדים לרבות נערים היא מזוויעה". בדבריו, מתח חבר הכנסת קו ישיר בין הטיפול המשטרתי במחאות החרדים לבין המדיניות הכללית ביהודה ושומרון, והוסיף: "זו אותה משטרה שמתעלמת מהטרור והאלימות של מתנחלים נגד פלסטינים ונגד אזרחים ישראלים שמגיעים לגונן על הפלסטינים".

ח"כ טיבי חתם את דבריו הנוקבים באזהרה פוליטית ואידיאולוגית ברורה, לפיה: "כהניזם מתפשט".

תיעוד קשה ממוקדי העימות

לצד ההצהרה המילולית הכתובה, פרסם חבר הכנסת טיבי ברשת החברתית סרטון וידאו מזעזע ממוקד האירועים. בתיעוד נראה גבר צעיר הנושא פציעה גלויה וקשה בראשו, ככל הנראה כתוצאה מהעימותים ומפעולות האכיפה במקום.

הפרסום, שזכה לתהודה רבה ברשתות החברתיות, מציף מחדש את הביקורת הציבורית והפוליטית סביב התנהלות המשטרה תחת הנהגת השר בן גביר, ומעמיק את השבר והדיון הציבורי באשר למדיניות הפעלת הכוח של גורמי האכיפה כלפי מגזרים שונים בחברה.

צילומים: אחמד טיבי ואיתמר בן גביר. מקור: אתר הכנסת. השימוש בתמונות נעשה בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט ח"כ טיבי במתקפה חריפה: "אלימות שוטרי בן גביר מזוויעה" הופיע לראשונה ב-מעקב.

בזמן שברקע נשמעים קולות ודיונים בדבר הפסקת אש, המציאות המבצעית המדממת בחזית הצפון ממשיכה לגבות מחיר כבד מנשוא: הותר לפרסום שמו של חלל צה"ל אשר הודעה רשמית נמסרה למשפחתו, לאחר שנפל בקרב קשה בדרום לבנון.

החלל הוא רס״ר (מיל׳) אלכסנדר פילין (Alexander Filin), בן 29, מחיפה. פילין ז"ל שירת כלוחם במפקדת אוגדה 36, ונפל בקרב במהלך פעילות מבצעית מורכבת מעבר לגבול הצפוני.

האירוע הטראגי התרחש ביום רביעי, ב' בתמוז התשפ"ו (17 ביוני 2026), בעיצומה של תקופה מתוחה ורגישה ביותר, המדגישה את הפער המכאיב שבין השיח הציבורי והמדיני על אודות הפסקת אש אפשרית, לבין הלחימה העצימה והמסוכנת המתנהלת בפועל על הקרקע. אלכסנדר פילין ז"ל, שהתייצב לשירות המילואים על מנת להגן על גבולות המדינה, נפל בעת מילוי תפקידו בחזית.

מדוברות צה"ל נמסר כי הודעה רשמית נמסרה למשפחתו השכולה של הלוחם בחיפה. צבא הגנה לישראל משתתף בצערה העמוק של המשפחה בימים קשים אלו, ומדגיש כי יוסיף ללוותה, לתמוך בה ולחבק את שורותיה לאורך כל הדרך.

צילום: צה"ל

הפוסט הלחימה בצפון נמשכת: רס"ר אלכסנדר פילין נפל בקרב הופיע לראשונה ב-מעקב.

דוח ביקורת חמור במיוחד של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שפורסם ב-9 ביוני 2026, חשף שורה ארוכה של כשלים מבניים, ליקויים ניהוליים חמורים ופיקוח לקוי בכספי הציבור ובמערכי הביטחון והכליאה של מדינת ישראל. הממצאים, המבוססים על ביקורת מקיפה שנערכה בין אוגוסט 2024 למרץ 2025 עם בדיקות השלמה שנמשכו עד פברואר 2026, מציגים תמונה מדאיגה של אי-היערכות מערכתית לתוצאות מלחמת חרבות ברזל (אשר זכתה לשם הרשמי "מלחמת התקומה"). הדוח חושף פגיעה ישירה בסיכול הטרור, שיבוש של מערכי המעצרים והחקירות, ושיתוק מוחלט בהליכי התביעה נגד האחראים לטבח שמחת תורה.

קריסה אל תוך משבר ידוע מראש

על פי ממצאי הדוח, המשבר הנוכחי אינו גזירת גורל בלתי צפויה, אלא תוצאה של הזנחה מתמשכת. כבר ביולי 2022 קבע מנכ"ל המשרד לביטחון לאומי כי מדינת ישראל מצויה בעיצומו של "משבר כליאה לאומי".

ערב פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, עמד תקן מקומות הכליאה הרשמי של שירות בתי הסוהר (שב"ס) על 14,500 מקומות בלבד, בהתאם לתיקון חקיקה מפברואר 2023. בפועל, באותה עת כבר שהו במתקנים 16,200 אסירים, חריגה של כ-12% מהתקן, מתוכם כ-5,200 אסירים ביטחוניים. במסגרת קביעת התקן, לא בוצעה כל הפרדה בין מכסות האסירים הפליליים לאסירים הביטחוניים.

למרות אזהרות ברורות אלו, ובניגוד לנהלים המשותפים שנקבעו עוד בשנת 2006, צה"ל ושב"ס לא ביצעו ערב המלחמה עבודת מטה מתואמת לקליטת אסירים ביטחוניים באירועים חריגים. עם פרוץ מעשי הזוועה בשבעה באוקטובר, שכללו מעשי טבח המוניים, רצח משפחות, אונס ואלימות מינית, עינויים וחטיפת 251 אזרחים וחיילים לרצועת עזה, זינק מספר העצורים והכלואים הביטחוניים באופן דרמטי.

הנתונים המספריים של המשבר במתקני הכליאה

המחסור החמור במקומות כליאה במצב החירום משתקף בנתונים המרכזיים שהציג משרד מבקר המדינה:

פגיעה אנושה בסיכול הטרור ובביטחון המדינה

הצפיפות המאסיבית והחריגה המוכרזת מתקני החירום שינו לרעה את "יחסי העוצמה" בין אנשי סגל שב"ס לבין האסירים הביטחוניים במחוזות הצפון, המרכז והדרום (ובפרט בבתי הכלא גלבוע, מגידו, עופר, קציעות וגנות). הגידול בהיקף המשימות לצד שחיקת יחסי הכוחות יצרו אתגרים תפעוליים חסרי תקדים והגבירו את הסיכונים הביטחוניים הפנימיים במתקנים. תגבור שב"ס בכוחות מילואים של צה"ל לא נתן מענה מלא לפערים, וכן עלו פערים בשיתוף הפעולה המודיעיני בין שב"ס, שב"כ וצה"ל.

חמור מכך, מצוקת מקומות הכליאה חלחלה ישירות לפעילות המבצעית לסיכול טרור בשטח:

• צמצום מעצרים באיו"ש: שירות הביטחון הכללי (שב"כ) נאלץ לבצע תת-ביצוע של מעצרים מתוכננים ביהודה ושומרון, ואף נמנע מלבצע מעצרים חיוניים בשל היעדר מקום פיזי לכלוא את החשודים.

• פגיעה בחקירות אפקטיביות: שב"כ התקשה לנהל חקירות אפקטיביות של פעילי טרור בעקבות התנאים ומצוקת המקום הקיצונית במתקנים.

• שחרור כלואים ביטחוניים בכירים: בשל הצורך הדחופ לפנות עצורים ממתקן הכליאה של צה"ל "שדה תימן", גיבש שב"כ, לבקשת המועצה לביטחון לאומי (מל"ל), המלצה לשחרור מספר לוחמים בלתי חוקיים (לב"חים). ב-1 ביולי 2024 שוחררו 19 לב"חים, ובהם מנהל בית החולים שיפא בעזה ו-18 כלואים נוספים.

שחרור זה בוצע ללא עדכון ראש הממשלה וללא קבלת אישורו מראש. המבקר הדגיש כי השחרור עמד בניגוד מוחלט לתבחינים הקבועים בחוק הלב"חים, שכן היה יסוד סביר להניח כי שחרורם יפגע בביטחון המדינה, בייחוד בשעה שאזרחים וחיילים ישראלים מוחזקים כחטופים ברצועת עזה.

אפס כתבי אישום נגד מחבלי השבעה באוקטובר

הפרק המהדהד ביותר בדוח נוגע למערכת אכיפת החוק וההנהגה המדינית. נכון לפברואר 2026, יותר משנתיים ושמונה חודשים מאז פרוץ המלחמה, לא הועמד לדין על פשעיו שום מחבל שחשוד בביצוע פשעים במתקפת הטרור בשבעה באוקטובר.

נכון למועד סיום הביקורת, מאות אסירים ביטחוניים ממתינים להגשת כתבי אישום בעניינם, אך מאזן התביעה עומד על אפס כתבי אישום שהוגשו בפועל. משרד מבקר המדינה חושף כי הרקע לשיתוק המערכתי הזה הוא החלטה משותפת של ראש הממשלה ושר המשפטים שלא לקדם את העמדתם לדין של מחבלי השבעה באוקטובר.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, מתח ביקורת נוקבת על מציאות זו וציין בדוח:

"עדיין לא הועמד לדין על פשעיו שום מחבל שהשתתף במתקפת הטרור בשבעה באוקטובר. מיצוי הדין עם מחבלים אלה יעשה צדק עם קורבנות הטבח".

דרישה לאחריותיות ותיקון הכשלים

ממצאי ביקורת המדינה מציבים פתח רשמי להטחת האשמות הדדיות, אך הדוח מבהיר כי ממשלה נבחנת בתוצאותיה ולא בהצהרותיה. כלי הביקורת הרשמיים נועדו להגן על כספי הציבור ועל חוסנה של המדינה, ולא להוות כלי ניגוח פוליטי. הציבור, הממלא את חובותיו ומשלם מיסים, זכאי לקבל שירותי ביטחון וכליאה תקינים.

משרד מבקר המדינה קובע כי לאור חומרת הממצאים, נדרשת לקיחת אחריות מיידית מצד הדרגים המנהלים והנבחרים. על הגופים המבוקרים, המשרד לביטחון לאומי, שב"ס, צה"ל, שב"כ, פרקליטות המדינה והמל"ל, לספק לציבור תשובות ברורות באשר לסיבות המחדל, לקבוע מי הגורמים שנכשלו בתפקידם, ולהציג תוכנית אופרטיבית דחופה לתיקון ליקויי העומק הניהוליים על מנת למנוע את הכשל המערכתי הבא.

קראו את הדוח המלא – לחצו כאן

נ.ב

איפה בנימין נתניהו, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'? איפה חברי הקואליציה וחברי הכנסת?

האם קראתם את דוח מבקר המדינה? האם עיינתם בממצאים החמורים שעלו ממנו?

כיצד ייתכן שנגד מחבלי הטבח של שבעה באוקטובר טרם הוגשו כתבי אישום? מציאות זו מעוררת שאלות קשות באשר לטיפול המשפטי בעניינם, והציבור מצפה לקבל תשובות ברורות ממקבלי ההחלטות.

מה אתם עושים כדי לתקן את המצב? היכן האחריות? והיכן הפעולות הנדרשות כדי להבטיח שמחדלים כאלה לא יישנו?

אזרחי ישראל ראויים לתשובות, למעשים ולמנהיגות.

התמונות של נבחרי הציבור מקורן באתר הכנסת, והן מובאות בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט מחדל הכליאה הלאומי: אפס כתבי אישום נגד מחבלי הטבח הופיע לראשונה ב-מעקב.

סערה פוליטית וציבורית מבעבעת בשעות האחרונות בקרב פעילי מחנה הימין, בעקבות מה שהם מגדירים כ"אכיפה בררנית קשה ובוטה" מצד משטרת ישראל. הביקורת החריפה, המופנית באופן ישיר ובלתי מתפשר כלפי דרגיה הבכירים ביותר של מערכת אכיפת החוק – ובראשם שר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ומפכ"ל המשטרה דני לוי (דניאל לוי) – הגיעה אמש לשיא, עם חקירתו הממושכת של מורדי, קראו את הכתבה המלאה להבנת מלוא התמונה – לחץ כאן.

המצג השוואתי: חמש דקות שהפכו לחמש שעות

פרשת חקירתו של מורדי החלה לאחר שזה זומן לתחנת המשטרה "לב תל אביב" (18:30), בטענה כי היה מעורב לכאורה בתקיפת איש שמאל. האירוע המדובר התרחש ביום שבו התקיים הדיון בערעורו של פעיל הימין רמי בן יהודה נגד עיתונאית ערוץ 13, לוסי אהריש – דמות אשר סופגת ביקורת נוקבת מצד גורמי ימין הטוענים כי פעילותה אינה עולה בקנה אחד עם האתיקה העיתונאית, וכי היא זוכה למימון מצד ארגון הטייקונים "אחים לנשק".

צילום מיום 15.06.2026 – קרא עוד

מורדי, שהגיע למקום, ככל הנראה, במטרה לצפות בדיון המשפטי ולהביע תמיכה במרדכי דוד, מצא את עצמו כבר למחרת תחת חקירה משטרתית. עם הגעתו לתחנת המשטרה נאמר לו, על ידי אחד החוקרים כי "בעוד חמש דקות אתה בחוץ" – אמירה שיצרה את הרושם כי מדובר בהליך קצר ופשוט, אשר לא שיקפה את המשך ההתנהלות בעניינו.

בפועל, החקירה התארכה שעות ארוכות, והוא שוחרר מהתחנה רק בשעה 23:15 בלילה – כחמש שעות לאחר שנכנס אליה.

בקרב פעילי הימין מדובר באבסורד מוחלט ובחציית קווים אדומים. לטענתם, בשעה שהמשטרה מתעלמת באופן שיטתי מעשרות תיעודים המציגים אלימות קשה מצד אנשי שמאל, היא בוחרת להפעיל יד קשה, לחקור ולהצר את צעדיהם של פעילי ימין.

"דירקטיבה לרדוף רק אנשי ימין"

"מורדי וימין נוספים נרדפים על ידי המשטרה", הצהיר אלירן דהן בנחרצות. "דוד מרדכי נמצא בחמישה ימי מעצר בית; אנשים שמפגינים מול ביתו של גיא פלג גם הם נרדפים. כל אנשי ימין נרדפים בכל מקום שאליו הם הולכים להפגין. וזאת במטרה ברורה לייצר פחד אצלם, להטריד אותם ולרדוף אותם. כנראה ירדה איזו הנחיה לייצר מין דירקטיבה לרדוף רק אנשי ימין ולאפשר רק לשמאל להפגין".

דהן לא חסך את שבט ביקורתו גם מנבחרי הציבור של המחנה הלאומי והפנה אליהם אצבע מאשימה ישירה:

"אני קורא למנהיגי ימין, לא ייתכן שאנחנו רצים מבתי המשפט, לתחנות המשטרה ולרחובות להפגין, ואתם שם יושבים על הכיסא שלכם ועוד רוצים שאנחנו נצביע לכם, ועוד רוצים שנבחר בכם בסוף. אנו נעשה איתכם חשבון, נבוא איתכם חשבון! גם שוטרים שרודפים אנשי ימין, אנו נבוא איתם חשבון. הגשנו ונגיש תלונות במח"ש, תביעות ועוד, כמובן בדרך החוקית בלבד".

דהן חתם את דבריו במסר תקיף למנהיגים: "אנו לא נעצור ולא מתכוונים לעצור. כי אנו מרגישים שאנו נרדפים ומדוכאים, אז אנו יודעים להשיב בדרך החוקית ובצינורות של החוק, אבל אנו נשיב. מנהיגי הימין – קחו בחשבון שהם (פעילי ימין הכוונה) יושבים בחדרי חקירות בשבילכם, ואתם יושבים בכיסא שלכם ואתם עוד מצפים שאנו גם נבחר בכם?".

לפני שנכנס לחקירה, מסר מורדי:

"המשטרה רוצה להפחיד אותנו. מזמינים אותי עכשיו לחקירה באזהרה. קיבלתי ייעוץ משפטי, ואנו נמשיך ונממש את הזכות הדמוקרטית שלנו להפגין, ושום דבר לא יעצור אותנו – גם אם זה תלוי בחקירות כל יום או כל יומיים. אנו נמשיך, ועם ישראל חי".

אווירת פחד בחדרי החקירות

התחושות הקשות הללו אינן נחלתו של דהן בלבד. בקרב אנשי ימין רבים קיימת תחושה מבוססת כי תחת ניהולם של המפכ"ל דני לוי והשר איתמר בן גביר, המשטרה פועלת באופן שמטרתו לפגוע קשות באנשי המחנה הלאומי, לזרוע בהם מורא ולמנוע מהם לצאת אל הרחובות. לאורך שנים, כך מתארים פעילי המחנה, נאלצו אנשי הימין להתמודד עם פחד מובנה להפגין, ספגו מכות קשות בעומדם, ויכולתם להתקדם ולבטא את עמדותיהם נפגעה באופן אנוש. הפחד לומר את דעתם נותר בעינו, כאשר לדבריהם, "בנגיעה קטנה עוצרים אותם ולעיתים מתעללים בהם בחדרי החקירות".

הנחקר עצמו, מורדי, הבהיר עם שחרורו מהתחנה כי ניסיונות ההרתעה לא יצלחו. המשטרה ניסתה להשית עליו תנאים מגבילים קשים, לרבות מעצר בית וצווי הרחקה, אך בסופו של דבר, הודות לתושייתם של עו"ד חיה מלול ומר אלירן דהן, שוחרר לוחם הצדק.

פרשה זו מציבה סימן שאלה גדול ומתוח מעל מדיניות האכיפה של משטרת ישראל ומחדדת את השבר והתסכול העמוק של פעילי הימין מול המנהיגות הפוליטית והפיקודית, שלדבריהם הפנתה להם עורף.

נ.ב

נדמה כי חטאו היחיד הוא שניצב בצד הלא נכון מבחינת הממסד, בצד המבקר את לוסי אהריש, המוגדרת בעיני רבים כאחת הדמויות הבולטות בתקשורת הממסדית.

עולה השאלה: האם אילו היה ניצב בצד השני של המתרס, תומך באותם גורמים ומפנה את ביקורתו כלפי יריביהם, היה זוכה ליחס שונה מצד הרשויות? רבים חשים כי התשובה לכך ברורה מאליה.

ושאלה נוספת: איזה שירות למען המדינה העניקה לוסי אהריש, מלבד עבודתה בתקשורת וקבלת שכר נאה במסגרת תפקידה? בעוד ישנם אזרחים ששירתו, נפצעו והקריבו למען המדינה, נדמה כי דווקא הם מוצאים את עצמם נדרשים לתת דין וחשבון פעם אחר פעם.

הפוסט זעם בימין על "רדיפה משטרתית" בחסות המפכ"ל ובן גביר הופיע לראשונה ב-מעקב.

סערה ברשתות החברתיות בעקבות תיעוד מעורר מחלוקת שפרסם פעיל השמאל הקיצוני, יזם ההייטק ואיש החינוך עמי דרור. דרור, המציג את עצמו דרך קבע כמי שנאבק למען מדינת ישראל הדמוקרטית וכמומחה למנהיגות, העלה לעמוד הפייסבוק הרשמי שלו סרטון המציג תקרית חריגה מתוך מצעד הגאווה.

בסרטון המדובר נראית אישה הלובשת חולצה בצבעי קשת הגאווה, שעליה מתנוסס הכיתוב באנגלית: "FCK BNGVR" (תרגום חופשי לעברית: "בן גביר תזד*ין"). על פי התיעוד, שוטרים שנכחו במקום ניסו להתערב ולעצור את מה שנחזה כפגיעה בשמו הטוב של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, וככל הנראה דרשו מהאישה להחליף את הלבוש הפרובוקטיבי. בתגובה לדרישת השוטרים, בחרה האישה להסיר את החולצה לחלוטין בפומבי.

אולם, לא רק התיעוד עצמו עורר תרעומת, אלא בעיקר הטקסט הנלווה שבחר מר דרור לצרף לפוסט. לצד הוידאו, כתב דרור בצורה חד-משמעית באנגלית:

"We will FCK BNGVR! It's a promise!" (ובתרגום לעברית: "אנחנו נדפוק את בן גביר! זו הבטחה!").

בין מחאה גאה להשפלת נבחר ציבור

פרסום הפוסט עורר מיד סימני שאלה קשים בנוגע לגבולות השיח הציבורי ולמטרותיו של מצעד הגאווה. קשה להבין כיצד אירוע שנועד לחגוג סובלנות, שוויון וזכויות פרט, הופך לפלטפורמה המנוצלת להשפלתו האישית של שר בממשלת ישראל באמצעות ביטויים בוטים וגסים. הניסיון לקשור בין השניים נותר עמום, ונראה כי הדבר יישאר בגדר תעלומה שאינה ניתנת להסבר רציונלי.

התגובות בקרב הציבור הרחב לא איחרו לבוא, והגולשים ברשת התפלגו לשני מחנות מרכזיים. מחד, גולשים רבים הביעו מחאה קשה וטענו כי מצעד הגאווה אינו המקום המתאים להפגנת וולגריות שכזו ולקידום אג'נדות פוליטיות אישיות מהסוג הנמוך ביותר. מאידך, היו מי שהגנו על המעשה וטענו כי מדובר בפלטפורמה לגיטימית לחלוטין להבעת עמדה פוליטית נחרצת, גם אם היא קיצונית.

המומחה למנהיגות שבוחר בקללות

הניגוד המובהק ביותר בפרשה זו נעוץ ברקע המקצועי והציבורי של עמי דרור. מדובר בדמות שאינה פועלת בחלל ריק: דרור מוכר כאיש חינוך, יזם הייטק מצליח ומי שנושא תכופות את דגל המנהיגות והערכים הדמוקרטיים. התנהלות זו מעלה תהיות קשות: כיצד מי שאמון על חינוך הדור הבא ועל הטמעת ערכי מנהיגות, בוחר להשתמש בשפה כה ירודה, הכוללת קללות והבטחות לפגיעה אישית, מעל גבי רשת חברתית רשמית? גם את הפער הזה, בין היומרה החינוכית לפרקטיקה המשתלחת, כנראה לא נצליח להבין.

בעקבות האירועים, פנה אתר החדשות "מעקב" למר דרור בפנייה רשמית וישירה, במטרה לקבל את התייחסותו והבהרותיו לסוגיה. במסגרת הפנייה הוצגו בפניו מספר שאלות, ובהן האם סגנון ביטוי מסוג זה עולה בקנה אחד עם שיח ציבורי מכבד; כיצד, לשיטתו, מתקשר המסר הפוליטי הבוטה לאירועי מצעד הגאווה; והאם, כאיש חינוך וכדמות ציבורית, הוא סבור שמדובר בדוגמה ראויה לחיקוי או בהתבטאות שנאמרה בלהט הרגע. עוד צוין בפנייה כי תגובתו, ככל שתתקבל, תפורסם במלואה וללא עריכה.

למרות הפנייה המקצועית וההזדמנות שניתנה לו להסביר את מניעיו או לחזור בו מן הסגנון המשתלח, מר עמי דרור בחר שלא להגיב. שתיקתו של מי שמתיימר להוביל שיח דמוקרטי ונאור, מדברת במקרה זה בעד עצמה.

נ.ב

הפיכת מצעד הגאווה לזירה של התנגחות פוליטית אישית והתבטאויות בוטות מעוררת תהיות באשר להבנת מהותו של המאבק לשוויון ולזכויות הקהילה הגאה. קהילת הלהט"ב אינה מקשה פוליטית אחת, ונטייה מינית או זהות מגדרית אינן מכתיבות השקפת עולם מדינית או פוליטית. בקרב חברי הקהילה ניתן למצוא את כלל גוני הקשת הפוליטית – מן הימין ועד השמאל.

עדות מובהקת לכך היא יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, הנמנה עם הדמויות הבולטות במחנה הימין בישראל. אוחנה חבר בקואליציה שבה שותף גם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, והשניים מקיימים שיתוף פעולה במסגרת פעילותם הציבורית והפוליטית. מציאות זו ממחישה כי השתייכות לקהילה הגאה אינה מחייבת עמדה פוליטית אחידה, וכי זהות אישית והשקפה פוליטית אינן בהכרח כרוכות זו בזו.

הניסיון של פעילי שמאל קיצוני לצבוע קהילה שלמה בצבע פוליטי אחיד, תוך שימוש בקללות, פרובוקציות זולות ואיומים ישירים נגד שרים בממשלה, אינו משרת אף קבוצה. התנהלות קיצונית מסוג זה אינה מקדמת זכויות או סובלנות – היא רק מייצרת אנטגוניזם מריר, מעמיקה את השסע הציבורי ופוגעת בראש ובראשונה בקהילה עצמה, שרבים מחבריה מסתייגים לחלוטין מסגנון אלים ומשתלח זה.

הפוסט הפרובוקציה שהפכה לאיום: "נדפוק את בן גביר! זו הבטחה!" הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת "שקוף" (השותפה של "העין השביעית") חוגגת את כניסתה לבתי הספר בתיכונים ב-1 בספטמבר תחת תוכנית גפ"ן של משרד החינוך. אלא שמאחורי המילים הגבוהות על "חשיבה ביקורתית" ו"מלחמה בפייק ניוז", נשלח קמפיין שיווקי אגרסיבי לעשרות אלפי תומכים, המציג אזרחים כמו מרדכי דוד והדר מוכתר בצורה משפילה ומלעיגה – מבלי לקבל אפילו את תגובתם.

מה קורה כשגוף תקשורת המתהדר ב"עיתונות עצמאית", דמוקרטית ונקייה מאינטרסים, משתמש בדיוק באותן שיטות של שיימינג, קליקבייט והכפשה אישית כדי לקדם אינטרס כלכלי שיווקי? מסתבר שכשמדובר בכניסה לשוק הרווחי של סדנאות החינוך בבתי הספר, המטרה מקדשת את כל האמצעים – גם אם זה אומר לרמוס את השם הטוב של אזרחי המדינה, ללא מתן זכות תגובה מינימלית.

בימים האחרונים שיגרה מערכת "שקוף" – גוף עיתונות עצמאית הפועל בשיתוף פעולה הדוק עם "העין השביעית" – הודעת דיוור אלקטרוני (ניוזלטר) רחבת היקף. ההודעה נשלחה ישירות לגרעין התומכים הרשמי שלהם, המונה קרוב ל-10,000 בני אדם, אך עם אפשרויות השיתוף וההעברה, המסר נחשף בפועל לעשרות אלפי אנשים נוספים.

תחת הכותרת המבטיחה "תלמידי ישראל יוצאים לחופשת הקיץ ו'הצוות החינוכי' הוויראלי כבר מחכה להם ברשת", בחרו ב"שקוף" להציג את התוכנית החדשה שלהם לבתי הספר התיכוניים באמצעות לעג בוטה והשפלה של דמויות ציבוריות ואזרחים.

"המורה לגרועה" ו"המורה לסגירת חשבון"

בקמפיין השיווקי של "שקוף", שהגיע לידי מערכת "מעקב", הוגדרו הדמויות בצורה מבזה ומלעיגה:

• מרדכי דוד זכה לכינוי המלעיג: "המורה (לסגירת) חשבון".

• הדר מוכתר זכתה לתואר: "המורה לאזרחות גרועה".

הניוזלטר ממשיך ומזהיר את ההורים והתומכים מפני "גורמים קולניים האורבים עם מסרים הפוגעים בחופש הביטוי והעיתונות, בדמוקרטיה", ומציג את הסדנה הנודדת של "שקוף" כ"מהלך החינוכי שיוכל להתייצב מולם".

לקריאת המייל המלא שנשלח לנמענים – לחץ כאן

האירוניה זועקת לשמים: באותו מייל שיווקי ממש מתגאה "שקוף" כי במסגרת הסדנה יילמדו תלמידי דור האלפא והדור הצעיר "איך מזהים אינטרסים כלכליים ופוליטיים מאחורי קליקבייטס", וכיצד להשתמש ב"כלי ביקורת שכל אזרח חייב: הטלת ספק, זיהוי שקרים והצגת טיעונים".

לצד זאת, מוצגת הסדנה ככלי לחיזוק ערכי הדמוקרטיה והאזרחות הפעילה. בנסיבות אלה מתבקשת השאלה: האם דמוקרטיה משמעותה שיח מכבד, בדיקת עובדות וחשיבה ביקורתית – או שמא שיימינג, השפלה וניצול כוח כלפי מי שמביע עמדה אחרת? דומה כי התשובה ברורה מאליה.

כיצד מתיישבת הטפה ל"חשיבה ביקורתית" וזיהוי שקרים, עם קמפיין שיווקי שעושה שימוש מכוער בשמם של אזרחים, מבלי לבקש את תגובתם, מבלי לבחור בשיח ענייני, ותוך שימוש מובהק בכותרות קליקבייט פוגעניות? האם בשביל למכור סדנאות תקשורת מותר להחריב את השם הטוב של אדם?

המימון הציבורי של משרד החינוך: המדינה משלמת על השפלת אזרחיה?

החלק המקומם ביותר בסיפור הוא הגב הכלכלי והממסדי. "שקוף" מעדכנים בהתרגשות כי סדנת התיכונים שלהם אושרה רשמית בתוכנית גפ"ן (גמישות פדגוגית ניהולית) של משרד החינוך, והם עתידים להיכנס לבתי הספר החל מה-1 בספטמבר הקרוב.

כאן מתעוררת שאלת מיליוני השקלים, תרתי משמע. משרד החינוך מעמיד לרשות מוסדות החינוך תקציבי עתק במסגרת מנגנוני הגמישות הניהולית והתוכניות התוספתיות. כדי להמחיש את היקף הסכומים, בשנת הלימודים תשפ"ז מתוקצבים בתי הספר בכ-1,500 שקלים לכל תלמיד, בהתאם למצבת התלמידים שנקבעה באפריל 2026. משמעות הדבר היא כי בית ספר המונה 100 תלמידים זכאי לתקציב של כ-150 אלף שקלים, בעוד שבית ספר שבו 300 תלמידים נהנה מתקציב של כ־450 אלף שקלים. מדובר בתקציב תוספתי משמעותי, המוענק מעבר לתקציב הבסיס ואינו בא במקומו.

קרא עוד – לחץ כאן

לקריאת הכתבה המלאה – לחצו כאן

בנוסף, משרד החינוך עצמו הודיע כי לקראת שנת הלימודים תשפ"ז הוא יפעיל "נוהל עבודה בגמישות מופחתת" – מסלול פיקוח ובקרה הדוק למקרים חריגים שבהם נמצאו פערים בניהול התקין של משאבי הציבור בגפ"ן, וזאת כדי "לחזק את הניהול התקין של משאבי הציבור ולהבטיח כי המשאבים המיועדים לתלמידים משמשים בפועל למטרות שלשמן נועדו".

אם משרד החינוך כל כך חרד לניהול התקין ולשימוש ראוי בכספי הציבור, כיצד הוא מאפשר מימון של סדנאות שמשווקות באמצעות הכפשה פומבית, שיימינג ופגיעה באזרחים? האם כספי המיסים של אזרחי ישראל צריכים לזרום לגופים שמטיפים לאתיקה, בזמן שהם עצמם רומסים אותה ברגל גסה בשביל עוד "ליד" שיווקי ומכירת הרצאה בתיכון?

מרדכי דוד בטראומה: "אני בשוק, שוקל לפנות לעורך דין"

מערכת "מעקב" פנתה למרדכי דוד כדי לבדוק האם מישהו מהצדדים המתהדרים ב"עיתונות אתית" פנה אליו לקבלת תגובה לפני שהפכו אותו לכרזת פרסום שלילית.

דוד הגיב בתדהמה מוחלטת: "אף אחד מטעם 'שקוף' או 'העין השביעית' לא פנה אליי, לא ביקש את תגובתי ולא דיבר איתי". דוד, שנשמע המום לחלוטין מהדברים, מסר ל"מעקב" כי הוא לומד את החומר ומזועזע מכך ששמו משמש בקמפיין פרסום מסחרי-חינוכי ללא ידיעתו, וכי הוא שוקל להתייעץ עם עורך דין ולפעול משפטית בהתאם.

הדר מוכתר בחרה שלא למסור תגובה לפנייה בנושא זה.

צביעות במסווה של שקיפות

הניסיון של גופים המציגים את עצמם כ"אבירי הדמוקרטיה וחופש הביטוי" לפעול במחשכים, ללא מתן זכות טיעון בסיסית לנפגעים, הוא תעודת עניות למה שמכונה "העיתונות העצמאית". כשזה מגיע לכסף הציבורי של מערכת החינוך, כנראה שערכי היסוד של המקצוע נשארים מחוץ לכיתה. "הפעם הצלצול הוא בשבילנו", חתמו ב"שקוף" את הודעתם. מערכת "מעקב" מבטיחה שהצלצול הזה יהיה צלצול השכמה מהדהד.

קשה להתעלם מן התמיהה העולה מן המקרה: על גבם של מר דוד וגב' מוכתר נבנה, לכאורה, קמפיין שיווקי שנועד לקדם את פעילות "שקוף", מבלי שניתן לכך אישור מצדם. במקביל, הארגון קיבל את אישור האגף הפדגוגי לפעול במערכת החינוך. מכאן מתבקשת שאלה ציבורית מהותית: האם תלמידים ובני נוער אמורים ללמוד ערכים של כבוד הדדי, דרך ארץ, אמינות ושיח מכבד – או שמא להיחשף לתרבות של השפלה, לעג וניצול בני אדם לצורכי קידום ויחסי ציבור?

כעיתונאי, אני סבור כי כספי הציבור צריכים להיות מופנים לחינוך לערכים של סובלנות, אחריות, כבוד הדדי וחשיבה ביקורתית הוגנת. מערכת החינוך אינה אמורה לשמש במה לאנטגוניזם, למסרים פוליטיים או לקמפיינים שיווקיים הנעשים על חשבון בני אדם, ובוודאי שלא למהלכים העלולים להתפרש כניצול דמויות ציבוריות לצורכי קידום עצמי.

תגובת מערכת "שקוף":

מערכת "מעקב" פנתה למערכת "שקוף" לקבלת תגובה רשמית על הדברים ועל אי פנייתם למרדכי דוד ולהדר מוכתר טרם הפצת הקמפיין. כל שהתקבל מהמערכת היא הודעה אוטומטית בנוסח: "הודעתך התקבלה ואנחנו משתדלים לענות ממש מהר!". עד לרגע פרסום שורות אלו, לא התקבלה כל תגובה עניינית. ככל שתתקבל תגובה, היא תפורסם במלואה.

משרד החינוך בחר שלא להגיב לפנייתנו עד למועד פרסום הכתבה.

צילום: הדר מוכתר, מרדכי דוד, לוגו "שקוף", לוגו משרד החינוך ולוגו העין השביעית – שימוש בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט עיתונות או בריונות? השיימינג של "שקוף" נגד מרדכי דוד והדר מוכתר במימון הציבור הופיע לראשונה ב-מעקב.