מבחן מנהיגות בנגב, ראשת מועצת ירוחם נילי אהרון מול מנגנוני הכוח, העיכובים התקציביים והסערה המשטרתית.

בזמן שרשויות מקומיות רבות בוחרות לפעול בשקט מול מנגנונים עתירי משאבים ופוליטיקה ארגונית, ראשת מועצת ירוחם, עו"ד נילי אהרון, מציגה דוגמה אישית לקו תקיף, נחרץ ובלתי מתפשר שנועד לשרת את הציבור ולהילחם על משאבי היישוב. המאבק החזיתי שהיא מנהלת מול קרן קיימת לישראל (קק"ל) ומול גורמי כוח באזור מציב במוקד הדיון הציבורי שאלות נוקבות על ניהול כספים, פיקוח ויושרה ציבורית.

"ושמישהו ינסה לעצור אותי": המתקפה הישירה על קק"ל

בתאריך 19.08.2026 פרסמה ראשת המועצה נילי אהרון פוסט נוקב שבו חשפה את העימות החזיתי מול קק"ל. בדבריה הבהירה אהרון כי בשנתיים האחרונות בלבד השקיעה המועצה בראשותה מעל 30 מיליון שקלים בפארק האגם – השקעה שכללה ניקיון שוטף, תוספת עובדים, חניות נגישות, מתחם פודטראקים, מתחם גלמפינג, הופעות, אירוע כוכבים ענק והשכרת אופניים.

לצד הצגת הפיתוח הנרחב, התייחסה אהרון לתחקיר העיתונאי של יוסי מזרחי על קק"ל – גוף שבבעלותו 12% משטחי המדינה – והדגישה כי הבעיה אינה בעובדים, אלא במנגנון, בהיעדר הפיקוח, באינטרסים האישיים בדירקטוריון ובפוליטיקה הארגונית.

אהרון אימצה את המסר לפיו קק"ל, כאחד הגופים העשירים במדינה, חייבת להיות מבוקרת, מפוקחת וכפופה לרגולציה. לדבריה, ניהול הכספים נעשה ללא שקיפות מספקת כאשר קומץ אנשים מקבל החלטות על חלוקת מיליונים המושפעת מאינטרסים אישיים. במרכז האשמה עומדת הטענה כי קק"ל מחזיקה כבר מעל חמש שנים עשרות מיליוני שקלים המגיעים לפארק ירוחם. למרות העיכוב התקציבי, הבהירה ראשת המועצה כי הפיתוח יימשך והצהירה: "ושמישהו ינסה לעצור אותי!".

גל תמיכה ציבורי נרחב

פרסום הדברים עורר הד ציבורי נרחב ותגובות תמיכה נרגשות מצד אזרחים ותושבים ברשתות החברתיות:

פרופיל הפייסבוק "בעזרת ה' הגאולה ברחמים" הביא את דברי הרב ניר בן ארצי (מיום ל' ניסן תשפ"ו, 17.04.26) על החשיבות הלאומית בבניית הנגב והחיבור בין באר שבע, דימונה, ירוחם, אילת ומצפה רמון.

דוד שטרית כתב: "הבוקר קראתי את הסכומים המטורפים שניתנו לרשויות בדרום. ירוחם לא מוזכרת וכנראה שלא בטעות. יו"ר קק"ל מתנהג כאילו זה עסק פרטי שירש מאבא שלו. אם בכוונתו לבצע חיסולי חשבונות אישיים לא על חשבון תושבי ירוחם. לטובת תיקון עוולות ואפליה מתקנת לאורך שנים ירוחם אמורה לקבל פי 2 מכל רשות אחרת. ובפרט שיש את משאב הטבע אגם ירוחם עם פוטנציאל אדיר לפיתוח תיירות פנים וחוץ. סומכים עלייך נילי. שתהפכי עולמות בכדי שהצדק ייראה ובעיקר ייעשה כולנו תומכים בך!!".

אושר דויד חיים חי: "מטורף את תותחית על שברת שיאים שנים לא היה דבר כזה בירוחם".

רונית פרץ: "כל הכבוד!!!! כל עיר צריכה ראשת מועצה כמוך שדואגת נטו לתושבי ירוחם ועכשיו כולם רואים מה שאת מזמן צועקת".

אילנית חרילקר: "אלופה".

Guy Dresher: "פשיטת רגל של קק"ל.".

יהודית פרץ: "ברור נילי רואים מה שאת משקיעה יש תוצאות. ברוך ה' כאן רואים לפחות השקעה מה היה לפני את זה אף אחד לא יודע כלום לא נעשה לא ניקיון לא חינוך לא עשייה לא תרבות לא תעסוקה נטו שממה את אלופה של ירוחם נילי אני מעריצה שלך ואוהבת אותך וכול הדרך רק איתך ורק בך אבחר לעתיד כי ירוחם העתיד שלה זאת נילי אהרון אחת ויחידה".

אושרית ממן: "תבורכי על כל העשייה בירוחם…. הבאת רק אור ושמחה לאזרחים".

• צילומי מסך של התגובות – שימוש בהתאם לסעיף 27א׳ לחוק זכות יוצרים.

המארב בעומר: חשיפת "מעקב" והפינוי לבית החולים

העימות התקציבי מגיע בהמשך לאירוע חסר תקדים שנחשף על ידי מערכת "מעקב" בתאריך 24.07.2026. לפי הפרסום, המאבק על עורק התיירות ומקור הפרנסה של תושבי ירוחם הוביל להסלמה קשה.

בתאריך 21.07.2026 הגיעה עו"ד נילי אהרון לפגישת עבודה רשמית ומסודרת עם ראש המועצה המקומית עומר, ארז בדש, שמטרתה הידברות ומציאת פתרון למשבר האגם והחשש מהפסקת מימונו. אולם, במקום דיאלוג מקצועי, המתינו במקום כ-30 שוטרים. האירוע הדרדר להפעלת כוח ולבריונות משטרתית אל מול נבחרת הציבור, במהלכו נאמר לה "את עצורה", והיא פונתה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים.

התיעודים הקשים, שזכו ליותר מ-200,000 צפיות, העלו שאלות חוקבות: ממה חוששים בקק"ל ובבלשתו של ארז בדש, מדוע פגישת עבודה תורגמה למפגן כוח משטרתי, ואילו אינטרסים עומדים מאחורי הניסיון לפגוע בפיתוח פארק אגם ירוחם.

לצפייה בפוסט, לחצו כאן

שתיקת הגורמים המעורבים

חרף ההאשמות החמורות, הפגיעה הנטענת בנבחרת הציבור והפניות העיתונאיות הישירות של מערכת "מעקב" לראשי קק"ל, הגורמים הללו בחרו עד כה שלא למסור תגובה. הפנייה העיתונאית הראשונה של "מעקב" נעשתה כבר בחודש יולי 2026, לאחר שנילי אהרון הגיעה לחדר המיון. השתיקה נמשכת ומותירה שאלות ציבוריות מהותיות ללא מענה.

הפוסט נילי אהרון נלחמת על ירוחם מול קק"ל הופיע לראשונה ב-מעקב.

תחקיר "מעקב": כך הובילה פנייה של חולה דיאליזה לחשיפת מסכת התחזות ודורסנות כלכלית.

זה החל בשיעול כבד, בדלקת ריאות חריפה ובמכתב מצוקה שנשלח למערכת "מעקב" מאדם הנאבק על חייו בטיפולי דיאליזה מורכבים. "איתן", שביקש לשמור על עילום שם, רק רצה שמישהו ישמע את זעקתו ויחשוף את עוול הגירושין שנעשה לו בעת שהיה מטושטש מתרופות בבית החולים, יום לפני ניתוח קשה (ניתוח מורכב מאוד שהסתיים בטיפול נמרץ).

אלא שחקירה עיתונאית ממושכת, שהשתרעה על פני ארבעה חודשים של בדיקות שטח מקיפות, פתחה צוהר לעולם שלם וחשפה פרשה חמורה בהרבה: האשה שהחתימה אותו על ההסדר הדרקוני, תמי אור עזרא, מציגה עצמה בפני הציבור כ"דוקטור לפסיכולוגיה", מטפלת ומאבחנת בני נוער – מבלי שהוענק לה תואר דוקטור מטעם מוסד אקדמי ישראלי כלשהו (לפחות כך עולה מהבדיקה שערכנו). תחקיר "מעקב" מביא את הפרטים מלאים, המסמכים המשפטיים, חילופי ההודעות החריפים וממצאי הבדיקה מול האוניברסיטאות.

חלק א': זעקתו של "איתן" – המכתב שהצית תחקיר של ארבעה חודשים

הכל החל בפנייה בודדת שהגיעה לדואר האלקטרוני של מערכת "מעקב". הכותב, שהזדהה תחת השם הבדוי "איתן", ביקש לחשוף סיפור גירושין קשה, כזה שלדבריו עשוי לשמש בסיס לסדרת דרמה משפטית. אולם מאחורי המילים הטעונות עמד אדם במצוקה קיומית ממשית, המוגדר בעל 100% נכות רפואית.

איתן הוא חולה כליות קשה הסובל מאי-ספיקת כליות סופית, מצב רפואי חמור שבו הכליות פוסקות לחלוטין מלהתפקד ואינן מסוגלות עוד לסנן פסולת, רעלים ועודפי נוזלים מהדם. בשל כך, חייו תלויים בטיפולי דיאליזה מורכבים ומתישים המתבצעים מספר פעמים בשבוע. מדובר במאבק יומיומי בסכנת חיים ממשית.

לצד ההתמודדות הרפואית הקשה, סובל איתן ממצוקה כלכלית חריפה: הוא מתקיים מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי בסך כ-4,800 שקלים בחודש בלבד, ונאלץ להיעזר בתרומות מזון כדי להבטיח את קיומו הבסיסי. בפנייתו למערכת כתב כי כל מבוקשו הוא שתהיה מולו מעט צדק, לפחות בעשיית כתבה עיתונאית שתחשוף את אשר עבר עליו.

בעקבות פנייתו, יצאה מערכת "מעקב" לבדיקה עיתונאית יסודית ומקיפה, שנמשכה ארבעה חודשים תמימים. כל סעיף, תאריך, מסמך רפואי ורישום משפטי שנמסר על ידי איתן נבדקו והוצלבו בקפדנות.

חלק ב': החתימה בבית החולים, ניצול מצב הרפואי ערב הניתוח

ממסמכי התיק המשפטי ומעדותו המפורטת של איתן עולה תמונה קשה בנוגע לנסיבות חתימת הסכם הגירושין בינו לבין גרושתו, תמי אור עזרא.

בתאריך 28 בינואר 2018, כשהוא סובל מדלקת ריאות חריפה, יצא איתן מבית החולים "הדסה עין כרם", יום אחד בלבד לפני שהיה אמור לעבור ניתוח מורכב ומסוכן שנקבע ל-29 בינואר 2018. איתן הגיע לחתימת ההסכם בבית הדין כשהוא שרוי תחת השפעה של תרופות ומשככי כאבים חזקים, ובשלבי הכנה מתקדמים לטיפול רפואי בהרדמה.

לדברי איתן, מצבו הבריאותי והטשטוש התרופתי שבו היה נתון ניצולו לרעתו על ידי אור עזרא:

"שמי 'איתן'. בתאריך 28.01.2018 הגענו לבית הדין אצלכם לחתימה על גירושים כאשר ברחתי מבית החולים הדסה עין כרם עם דלקת ריאות קשה יום לפני ניתוח מסובך. גרושתי תמי אור עזרא, ניצלה זאת לרעתי למרות שסמכתי עליה, והוסיפה סעיף שמאפשר לה להשתלט על ג'יפ בשווי 280,000 ₪ וכל הריהוט בוילה 10 חדרים כולל משרד 100 מ"ר עם ציוד יוקרתי.

כאמור בגלל הציוד הזה נכנסנו לחובות ובגלל זה הסכמתי לשאת בתשלום 500 ₪ בחודש עד שנמכור את הרכב ונכסה את החובות וכמובן שאקבל מחצית מהריהוט.

בגלל סעיף זה שהיא הוסיפה, היא השתלטה על הרכב ומכרה אותו לבד וכיסתה את החובות. בנוסף לא איפשרה לי לקחת מחצית מהריהוט למעט כורסא, מיטה זולה ושבורה, טלוויזיה אחת וכל הריהוט המסיבי ומוצרי החשמל סירבה לתת לי.

הנני חולה דיאליזה מעל 6 שנים ונובמבר 2022 הייתי עם קריסת מערכות בבית החולים בילינסון מורדם מונשם 5 ימים".

• ההסכם, המשתרע על פני שלושה עמודים, כולל חיובים כספיים שונים, ובהם תשלום חודשי של 500 ש"ח ללא הגבלת זמן לד"ר תמי אור עזרא, המועבר, שימו לב, לחשבון העסקי. התמונה המצטיירת מן ההסדר היא של התייחסות לגירושים ולזוגיות שהסתיימה כמעט כאל עסקה כספית מתמשכת. לפי המידע שנמסר למערכת, בגין התשלומים לא מונפקת חשבונית מס או קבלה.

כתוצאה מאותו הסכם שנחתם בנסיבות אלו, איבד איתן את מלוא הרכוש שהיה ברשותו, תוך שהוא נותר מחויב בתשלום חודשי מתמשך.

חלק ג': ניתוח הסכם הגירושין, פירוק זוגי או ניתוח כלכלי קר?

קריאת שלושת עמודי הסכם הגירושין שנחתם בשנת 2018 מציגה תמונה של התחשבנות כספית מפורטת, שבה כל היבט של החיים המשותפים תורגם למספרים, חובות והתחייבויות.

המאזן הכלכלי בהסכם

• תשלום ישיר: נקבע כי הבעל ישלם לאישה סכום של 147,000 שקלים לאחר קיזוזים.

• חובות בנקאיים: הבעל נטל על עצמו אחריות לחוב בחשבון עסקי בבנק מזרחי, הלוואה נוספת של כ-20,000 שקלים, והתחייבות מרכזית להלוואה בבנק לאומי בהיקף של כ-287,000 שקלים.

• חיוב חודשי קבוע: הבעל התחייב לשלם מדי חודש סכום של 500 שקלים.

• זכויות ונכסים שנזכרו: קרן השתלמות בסך כ-20,000 שקלים, פיקדון בנקאי בסך כ-25,000 שקלים, וחיסכון נוסף בסך כ-20,000 שקלים.

ניתוח המשמעות העיתונאית

מקריאת המסמך כמכלול עולה תחושה קשה שלפיה הפירוק הפיזי והרגשי של הנישואים הפך לעסקה כלכלית קרה. הבעל נתפס במסמך כיחידה מימונית ממנה יש להיפרע: לחשב, לקזז, להעביר כספים ולסגור כל חוב פתוח.

ההסכם כולל סעיפי ניתוק מוחלטים:

1. הפרדת חשבונות ושיפוי: נקבע כי מי שיצר חוב שאינו קשור לצד השני יישא בו לבדו, ואם הצד האחר ייאלץ לשלם – זכותו לקבל שיפוי מלא.

2. הסדרת הדירה: בית המגורים שהיה מושכר פונה, והאחריות להוצאות הועברה לאישה תוך הסרת שמו של הבעל מהרישומים.

3. פרטים מעשיים: ההסכם ירד לפרטים דוגמת הסדרת השימוש בתו הנכה של הבעל.

4. תניית סודיות: בבחינת שלושת עמודי ההסכם שנבחנו לא נמצאה תניית סודיות מפורשת, אם כי המגבלות המשפטיות החלות על הליכים בבית משפט לענייני משפחה עשויות לחול מכוח הדין.

חלק ד': הנטל הכלכלי בפועל, 10.4% מקצבת הנכות מדי חודש

המציאות הכלכלית הנוכחית של איתן מחדדת את משמעות ההסדר.

איתן מתקיים מקצבת ביטוח לאומי בסך כ-4,800 שקלים בחודש. מתוך סכום זה, הוא מעביר מדי חודש 500 שקלים לחשבון העסקי של תמי אור עזרא.

נתון כלכלי	ערך מספרי	משמעות מעשית
קצבת נכות חודשית	~4,800 ₪	הכנסה יחידה מביטוח לאומי
תשלום חודשי לגרושה	500 ₪	מועבר ישירות לחשבונה העסקי
שיעור התשלום מהקצבה	10.4%	חלק משמעותי מקצבת הקיום
יתרה למחיה ותרופות	~4,300 ₪ (89.6%)	סכום ממנו הוא נזקק לתרומות מזון
תקופת תשלום מצטברת	104 חודשים	חלפו מאז חתימת ההסכם
סך תשלום מצטבר עד כה	52,000 ₪	סכום ששולם בפועל מתוך הקצבה

טענת מכירת הרכב והחוב

לדברי איתן, הרכב המשותף שנלקח על ידי אור עזרא נמכר בסכום של כ-220,000 שקלים (או מוערך ב-150,000 עד 280,000 שקלים לפי אומדנים שונים), סכום שהיה אמור לכסות כליל את החוב שעמד לטענתו על כ-147,000 שקלים בלבד.

איתן טוען כי הסכים להסדר מתוך הבנה שתשלום ה-500 שקלים החודשי נועד להשתתפות זמנית בכיסוי החובות עד למכירת הרכב וסילוק החוב בבנק. אולם בדיעבד התברר לו כי החיוב נוסח ללא הגבלת זמן, והוא נמשך כבר 104 חודשים ברציפות. לטענתו, השינוי בסעיף זה בוצע בעת שהיה שרוי תחת השפעת התרופות הקשות ערב הניתוח.

חלק ה': "עד שלא תעביר את ה-3,800 שקלים – אתה לא לוקח כלום"

ראיה מרכזית שנבחנה במסגרת התחקיר היא התכתבות מוקלטת ומתועדת מיום 15 במאי 2018 בין תמי אור עזרא לבין איתן, שבמרכזה דרישות כספיות שהוצבו כתנאי לקבלת ציוד ורכוש אישי.

תמליל ההתכתבות מיום 15.05.2018:

תמי אור עזרא:

"עד שלא תעביר לי את ה-3800 שח של הטלפון אתה לא לוקח שום דבר מהמוצרים שיש כאן בבית. נקודה. חוץ מהבגדים והציוד האישי שלך".

תמי אור עזרא:

"נראה לך שאתה חייב לי 150 אלף שקל ובקושי אני שורדתתתת וגם תקח מצעים ושמיכות שאני עוד אלך להוציא כסף???".

איתן:

"אקח כל מה ששלי! ותגידי תודה שאני לא לוקח את המקרר".

תמי אור עזרא:

"הצחקת אותי. גם בחוזה של ה-500 ש"ח העלוב שעשית אתה לא עומד! אתה לא תקח כלום כי אם אתה תקח אז תשלם קודם את החובות שלך. אני לא אתקע עם 10 אלף שקל הלוואות בגללך!!! ועוד אוציא כסף על דברים נוספים שאתה לוקח. העסק שלי ואתה לא נוגע בשום דבר מהדברים שנמצאים שם. העסק בהפסד מהרגע שהיית בו ועד עכשיו אז אתה תגע בעסק בהפסד ושהוא שלי. זה רכוש שלי".

• יש לציין כי איתן נאלץ להסתייע בתרומות מזון, לאחר שלדבריו אין בידיו די כסף למחייתו. בנסיבות חייו כיום, אותם 500 ש"ח "עלובים" נחוצים לו לצרכיו הבסיסיים ביותר – עד כדי עניין של חיים ומוות. מצער לציין כי למרות הידע הרחב המיוחס לד"ר תמי אור עזרא, נראה כי חומרת מצבו של איתן אינה זוכה להבנה הראויה.

ניתוח עובדתי של ההתכתבות

הצילום מוכיח באופן חד משמעי כי אור עזרא קשרה בגלוי בין תשלום כספים לבין האפשרות של איתן לקחת ציוד מהבית, תוך שימוש בלשון אולטימטיבית: "אתה לא תקח כלום כי אם אתה תקח אז תשלם קודם את החובות שלך". כמו כן, התבטאותה כלפי ההסדר כ"חוזה של ה-500 שח העלוב" מעידה על יחסה לחיוב שנקבע.

במקביל, עצם טענתה בהודעה כי איתן חייב לה 150 אלף ש"ח, או כי העסק שייך לה בלבד, אינה מהווה כשלעצמה ראיה משפטית לקיומו של החוב או לזכויות הנטענות. עם זאת, ההתכתבות מתעדת, ככל הנראה, את אופיו התקיף של השיח שהתנהל בין הצדדים.

חלק ו': התרחבות התחקיר – חשיפת מסכת ההתחזות האקדמית

במהלך ארבעת חודשי החקירה העיתונאית, בעקבות הפנייה האישית של איתן, החלה מערכת "מעקב" לבדוק את פרסומיה הציבוריים והעסקיים של תמי אור עזרא. הבדיקה הובילה לגילוי של מסכת פרסומים המציגים אותה כ"דוקטור לפסיכולוגיה".

• השימוש בכלל הצילומים נעשה בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכות יוצרים

המצג הציבורי והדיגיטלי

1. פייסבוק ו-LinkedIn: בפרופיל הפייסבוק הרשמי שלה פרסמה אור עזרא כי למדה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בבדיקה בפרופיל ה-LinkedIn הרשמי שלה, תחת לשונית ההשכלה (Education), מופיעה "Ben-Gurion University of the Negev".

2. אתרי אינטרנט עסקיים: באתר GLAM& (הפועל תחת הדומיין glam-c.co.il, שבבעלות מאור גלאם) נכתב במפורש: "דוקטור לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון".

3. אתרים נוספים: באתרים "פריזנטאור" (prizantor.co.il) ובאתר "המניפה" (hamenifa) מופיע שמה תחת התואר "דוקטור".

• לפי סעיף 27א לחוק זכות יוצרים

ממצאי הבדיקה מול האוניברסיטאות

נציגי מערכת "מעקב" פנו לאוניברסיטת בן גוריון בנגב כדי לאמת את קיומו של תואר הדוקטור. מנציגי האוניברסיטה נמסר כי כלל מקבלי תוארי הדוקטורט מופיעים ברשימותיו הרשמיות של המוסד. בבדיקת המאגרים נמצא כי ככל הנראה תמי אור עזרא לא למדה לתואר דוקטור ולא קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת בן גוריון.

בדיקה מורחבת העלתה כי שמה אינו מופיע במאגרי בוגרי התואר הראשון או התואר השני של אוניברסיטת בן גוריון בנגב בתחום הפסיכולוגיה. עם זאת, תמי אור עזרא, אשר נשאה באותה תקופה את השם תמי ברמי, אכן למדה באוניברסיטת בן־גוריון והשלימה תואר ראשון (B.A) במקרא והמזרח הקדום ובחינוך, וכן תואר שני (M.A) במנהל ומדיניות ציבורית, כפי שעולה מתעודות שהועברו למערכת על ידי מקור.

מדובר בשני תחומי לימוד שאינם לימודי פסיכולוגיה ואינם, כשלעצמם, מקנים הכשרה אקדמית בפסיכולוגיה, באבחון או בטיפול פסיכולוגי. כמו כן, אף אחד משני התארים אינו תואר דוקטור.

• באשר לתעודות עצמן, אשר הועברו למערכת על ידי מקור, האוניברסיטה טרם מסרה את התייחסותה הרשמית באשר לאמיתותן. עם קבלת מענה רשמי מהאוניברסיטה ועדכון בנוגע לאותנטיות התעודות, נעדכן את הפרסום בהתאם.

הורחבה הבדיקה מול כלל האוניברסיטאות בישראל. הממצאים היו חד משמעיים: תמי אור עזרא אינה מחזיקה בתואר דוקטור ולא למדה לימודי דוקטורט באף אוניברסיטה רשמית בישראל (מהמידע שנמסר למערכת "מעקב" על ידי האוניברסיטאות ונציגיהן).

חלק ז': טיפול בבני נוער, אבחונים וההיבט הפלילי והמשפטי

למרות היעדר ההסמכה האקדמית, מופיעה אור עזרא בסרטון פרסומי שפרסמה, שבו היא מצירה בגלוי על מתן טיפולים ואבחונים לבני נוער:

"שזה נשמע הזוי שנער לא הלך לבית הספר במשך שנה וחצי, במפגש השני איתי חזר לבית הספר. אז אני עושה את זה. אין פה קסמים, יש פשוט אבחון מדויק. נעים מאוד, קוראים לי ד"ר תמי אור עזרא".

מדובר בהצהרה שבה היא מציגה עצמה כ"דוקטור" המבצעת "אבחון מדויק" ומטפלת בקטינים ובבני נוער, מבלי שברשותה תואר דוקטורט ממוסד מוכר.

הניתוח המשפטי: חוק הגנת הצרכן ופסיקת בית המשפט העליון

מבחינה משפטית, הצגת תואר אקדמי שאינו קיים ושימוש בכינוי "ד"ר" לצורך מתן שירותי אבחון וטיפול מעוררים חשד לעבירה על חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, ובפרט סעיף 2(א) המטיל איסור חמור על הטעיה:

"לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת – העלול להטעות צרכן בעניין מהותי בעסקה".

בפסיקת בית המשפט העליון נדונה בחומרה סוגיית השימוש הכוזב בתואר "דוקטור". במסגרת ע"פ 10222/06 פלוני נ' מדינת ישראל, דן בית המשפט העליון בעניינו של אדם שהציג עצמו כ"דוקטור" וכבעל הכשרות שלא היו ברשותו.

לקריאת פסק הדין המלא בע"פ 10222/06 – לחצו כאן להורדה

הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון דחה פה אחד את ערעורו של המורשע, והותיר על כנן את הרשעתו בעבירות של קבלת דבר במרמה ושימוש אסור בכינויים רפואיים, כמו גם את עונש המאסר בפועל (חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים וחצי לריצוי בפועל).

בית המשפט העליון קבע קביעה עקרונית:

השימוש בתואר "דוקטור" כשלעצמו אינו הופך אדם לדוקטור, אולם כאשר הוא נעשה בהקשר היוצר אצל הציבור או אצל לקוחות את הרושם כי אותו אדם הוא בעל כשירות מקצועית ומוסמך לעסוק בתחום, עשויות להיות לכך השלכות פליליות חמורות.

חלק ח': תגובת תמי אור עזרא 

במסגרת המחויבות העיתונאית למתן זכות תגובה, פנתה מערכת "מעקב" לתמי אור עזרא בשיחה טלפונית ובפנייה בכתב, וביקשה לקבל את התייחסותה העניינית לממצאי התחקיר, לרבות תשובה לשאלה היכן למדה לתואר דוקטור בפסיכולוגיה ומהי תגובתה לממצאים שעלו בבדיקה.

מה עוד למדה, ככל הנראה, תמי אור עזרא?

מהמסמכים שהועברו למערכת "מעקב" עולה כי תמי אור עזרא עברה לאורך השנים מספר הכשרות מקצועיות, ובהן קורס "ניהול תהליכים זוגיים", הכשרת יועצים עסקיים וקורס אימון בהיקף של 120 שעות אקדמיות.

בנוסף, קיים מסמך המעיד על פעילותה במסגרת לימודי קוסמטיקה פרא-רפואית, בתחומי ניהול, יזמות, מכירות ותקשורת.

מדובר בקורסים ובהכשרות מקצועיות – לא בלימודי דוקטורט ולא בתעודות המעידות כשלעצמן על קבלת תואר דוקטור.

בעקבות הממצאים שנאספו במהלך ארבעת חודשי החקירה:

מאור גלאם, מ-GLAM&, מסר למערכת "מעקב" כי לא בדק את תעודותיה של תמי אור עזרא ולא אימת את השכלתה האקדמית. לדבריו, אור עזרא מסרה לו כי השלימה לימודי דוקטורט בהונגריה, והוא הסתמך על דבריה: "לא בדקתי שום תעודה; סמכתי עליה".

כשנשאל מדוע באתר החברה פורסם כי למדה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, השיב גלאם כי מדובר בטקסט שהעבירה לו תמי אור עזרא עצמה, וכי גם את הפרטים שנכללו בו לא בדק ולא אימת באופן עצמאי.

גלאם הוסיף כי תמי אור עזרא אינה עובדת בחברה זה מספר שנים, וכי המידע בעניינה הוסר מאתר החברה.

עוד מסר גלאם כי בזמנו שמח על כך שבחברה עובדת אישה המציגה עצמה כד"ר, אך הבהיר: "האמת היא שלא בדקתי את התעודות שלה. נתתי בה אמון שהיא ד"ר לפסיכולוגיה". לדבריו, אם יתברר כי אינה בעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה, מדובר מבחינתו בעניין חמור.

לקבוצת מילניום נשלחה פנייה עיתונאית מסודרת לקבלת תגובה, אולם עד למועד פרסום הכתבה לא התקבל כל מענה מטעמה.

צילום ראשי: שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכות יוצרים

הפוסט דוקטור פייק! תמי אור עזרא: האבחונים הבדיוניים, הטיפולים הלא מוסמכים והתואר שלא קיים הופיע לראשונה ב-מעקב.

נציבות תלונות הציבור שבמשרד מבקר המדינה הובילה לפתרון בירוקרטי שהביא לשיקום מלא של דירה שנפגעה במרכז הארץ ולתשלום פיצויים בסך כ-120,000 שקלים לבעלת הנכס, תושבת חוץ. במודעה שפרסם מבקר המדינה לציבור הרחב נמסרו פרטי המקרה והדרך שבה הגיעה הסוגיה על פתרונה.

משרד מבקר המדינה הבהיר מטעמו: "אצלנו, בנציבות תלונות הציבור שבמשרד מבקר המדינה, פועלים לסייע לכל אדם מול הגופים הציבוריים. כך היה גם כשהגיעה אלינו תלונה מאחות של בעלת דירה, שדירתה נפגעה מטיל איראני".

אירוע הפגיעה התרחש במהלך מבצע "שאגת הארי", כאשר טיל פגע בכתובת המגורים באזור המרכז. בעלת הדירה מתגוררת בחו"ל, ולפיכך הגישה אחותה בשמה תביעה לקרן הפיצויים ("מס רכוש") במטרה להתחיל בעבודות השיקום של הנכס. עם זאת, הטיפול בתביעה נתקל בעיכוב ממושך: נוהלי העברת הכספים מחייבים הפקדה אך ורק לחשבון בנק הרשום על שם בעל הנכס בפועל – בעוד לבעלת הדירה, העורכת את חייה מעבר לים, אין חשבון בנק פעיל בישראל.

בעקבות המבוי הסתום, פנתה נציבות תלונות הציבור לקרן הפיצויים במטרה למצוא פתרון יצירתי לבעיה. בעקבות התערבות זו, החליטה קרן הפיצויים להגדיר את האחות המתגוררת בארץ כמי שנושאת בעלויות התיקון בפועל.

ההחלטה איפשרה את העברת כספי הסיוע הנדרשים: בזכות התערבות הנציבות שוקמה הדירה במלואה, והפיצוי ששולם הסתכם בכ-120,000 שקלים. מדובר בדוגמה נוספת למעורבות הנציבות בפתרון חסמים עבור הציבור מול רשויות המדינה.

הפוסט התערבות המבקר: תושבת חוץ פוצתה על נזק מטיל הופיע לראשונה ב-מעקב.

תושב רהט מפרסם סרטוני איום והסתה ברשת? ויציב סימני שאלה קשים בפני רשויות החוק.

פרסומים קשים ברשתות החברתיות מעוררים דאגה עמוקה בקרב הציבור בישראל וגוררים ביקורת חריפה כלפי רשויות אכיפת החוק.

תושב העיר רהט, בעל זהות בדואית ערבית, העלה סדרת סרטונים בעלי אופי, ככל הנראה, רדיקלי, שבהם הוא ממציא אמירות פוגעניות, מזהיר מפני אסון קרוב ומצדיק מעשי אלימות וטרור.

סרטון מתוך הפייסבוק הרשמי של Bdwe Deb, בשימוש לפי סעיף 27 א'

בסרטון שהעלה בתאריך 1 באפריל 2026, הפנה הפעיל מסרים ישירים וקשים כלפי הציבור היהודי בישראל. בין היתר טען כי "גם לפלסטיני מותר להגן על עצמו", תוך מתן צידוק למעשים של פלסטינים ותקיפת הציבור היהודי. במהלך דבריו השמיע אמירה פרובוקטיבית כשאמר: "חולדה תעבור על ידכם כולכם בורחים", לצד אזהרות מפורשות כי בקרוב יתרחש "אסון קשה".

בדיקת הפרסומים מגלה כי אין מדובר באירוע בודד. המשתמש, המזדהה בפייסבוק תחת הכינוי "Bdwe Deb", מחזיק בתג אימות כחול ("וי כחול"), דבר המעיד כי זהותו מוכרת להנהלת הרשת החברתית וכי ניתן לאתר את פרטיו האישיים בקלות יתר.

ממעקב אחר פעילותו ברשת עולה כי מדובר בדמות רדיקלית המרבה לפרסם תכנים שבהם מוצגת זיקה עמוקה לרשות הפלסטינית, לצד מתקפות חוזרות ונשנות נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. בסרטונים רבים שהעלה נראה כי "כואב לו הלב על פלסטין", תוך הבעת עמדות קיצוניות נגד מדינת ישראל.

מסר לשר בן גביר – סרטון מתוך הפייסבוק הרשמי של Bdwe Deb, בשימוש לפי סעיף 27 א'

העובדה כי האדם המודבר הינו תושב העיר רהט – העיר הערבית הגדולה בישראל והעיר הבדואית היחידה בעולם – מעצימה את החומרה שרואים רבים באירוע. רהט, שהוקמה בשנת 1972 והוכרזה כעיר בשנת 1994, ממוקמת במחוז הדרום, כ-12 קילומטרים צפונית לבאר שבע, בסמוך ליישובים להבים, גבעות בר והקיבוצים משמר הנגב ושובל, ומשתרעת על שטח שיפוט של 42,000 דונם.

כלל תושביה של העיר הם ערבים מוסלמים (בדואים), והקרבה הגיאוגרפית ליישובים יהודיים בנגב מגבירה את רף הדאגה בקרב התושבים באזור.

מסר לשר בן גביר – סרטון מתוך הפייסבוק הרשמי של Bdwe Deb, בשימוש לפי סעיף 27 א'

בעקבות הפרסומים הקשים והמסרים אשר, ככל הנראה, נושאים אופי מאיים כלפי יהודים, עולות שאלות נוקבות המופנות בראש ובראשונה לשר לביטחון הלאומי, איתמר בן גביר, וכן לצמרת רשויות אכיפת החוק והביטחון.

אם אכן מדובר בתושב רהט אשר מפרסם מסרים נגד יהודים, מביע כלפיהם התבטאויות קשות, ואף מפרסם תכנים אשר יש הרואים בהם, לכאורה, משום הסתה, נשאלת השאלה האם הרשויות בחנו את פעילותו ברשתות החברתיות, והאם בכוונתן לנקוט צעדים ככל שיימצא כי התנהלותו מצדיקה זאת על פי הוראות הדין.

בנוסף, אדם המזדהה באופן מובהק עם המאבק הפלסטיני ומביע התנגדות חריפה למדינת ישראל, רשאי, אם זו השקפת עולמו, לפעול באמצעים החוקיים העומדים לרשותו, לרבות הגשת בקשה לוותר על אזרחותו הישראלית, בכפוף להוראות החוק ולהחלטת הרשויות המוסמכות.

כאשר אדם נהנה מן הזכויות שמקנה אזרחות ישראלית, בעוד שהוא מביע עוינות כלפי המדינה או כלפי חלק מאזרחיה. מדובר בסתירה ערכית המצדיקה דיון ציבורי בשאלת האיזון בין זכויות האזרח לבין חובותיו.

הסרטונים והתכנים שנחשפו מציבים למבחן ציבורי את הרשויות ומעוררים סערה ברשתות החברתיות. לפרשה קיים עניין ציבורי מובהק, שכן סרטוניו של תושב רהט נחשפו, על פי הנתונים הגלויים, למאות אלפי בני אדם.

למשתמש Bdwe Deb יש למעלה מ-179 אלף עוקבים, ותכניו זוכים לחשיפה רחבה. לטענת מבקרים, מפרסום לפרסום ניכרת הקצנה במסרים המועברים בסרטוניו. לנוכח היקף החשיפה וההשפעה הפוטנציאלית על ציבור רחב, לפרסומים אלה עשויה להיות משמעות ציבורית, ומטבע הדברים מתעוררות גם שאלות באשר לאחריות הנלווית לאמירות המופצות בפלטפורמות החברתיות.

מערכת "מעקב" פנתה למשתמש הפייסבוק הפועל תחת השם Bdwe Deb, יצרה עמו קשר טלפוני וערכה עמו שיחה ממושכת.

במהלך השיחה התרשמנו כי הוא אינו מביע חרטה על התבטאויותיו כלפי יהודים. לדבריו, קיימים גם יהודים המתבטאים בסגנון דומה לזה המופיע בסרטוניו. עוד טען כי אין לו בעיה עם יהודים ככלל, אלא עם "המתנחלים" – כך, לדבריו, הוא מכנה את היהודים המתגוררים ביהודה ושומרון.

עוד מסר כי בעבר נחקר על ידי שירות הביטחון הכללי (שב"כ) בעקבות פעילותו. לדבריו, הוא אינו שונא איש, אלא מבקש באמצעות פרסומיו "להעלות מודעות", משום שלטענתו כואב לו על מצבם של הפלסטינים.

במהלך השיחה שאלנו אותו כיצד הוא מסביר את העובדה שבפרסומיו הוא משפיל יהודים, והאם, לדעתו, מדובר בהתבטאות אנטישמית. בנוסף שאלנו האם ביקר אי פעם במוזיאון "יד ושם". לדבריו, הוא כלל לא הכיר את המקום ולא הבין על מה אנו מדברים.

בשלב זה הצענו לו להתראיין במסגרת הכתבה ואף להצטרף אלינו לביקור ב"יד ושם", במטרה להיחשף לעדויות, לממצאים ולזיכרון ההיסטורי של תקופת השואה, ולהבין מדוע אין מקום לביטויי השפלה או פגיעה כלפי יהודים במדינת ישראל, שהיא מדינתו של העם היהודי. חרף ההצעה, הוא בחר שלא להיפגש עמנו וסירב להתראיין.

בתגובה שלח לנו סרטון של משתמש פייסבוק אחר, ושאל: "אותו אתה רוצה לראיין?"

שימוש לפי סעיף 27 א'

"נו דבר על זה.
מה אתה אומר?
הנה, לא מספיק לו מתנחל אחד שמת.
מאחל שכל המתנחלים ימותו, לא מספיק אחד, בשבילו זה לא מספיק.
נו תשלח לו הודעה ותנסה לראיין אותו.
זה הסתה או לא? מה אומר על הדיבור שלו?".

לאורך השיחה ניסינו, בדרכים שונות, לשכנעו להיפגש עמנו לצורך ריאיון מצולם.

עם זאת, התרשמנו כי הוא נמנע ממפגש אישי והפגין חשש מפני ריאיון פנים אל פנים. הוא ביקש לדעת היכן עתידה הכתבה להתפרסם, ולאחר שהשבנו כי מדובר באתר "מעקב", השיב:

"אתה אפילו סרטון אחד על מה שעושים המתנחלים בגדה המערבית, ועל הריסות בתים, ועל הפרוטקשין בצפון – אין לך".

עוד מסר כי הוא עובד בתחום השיפוצים, והבהיר כי אין בכוונתו לוותר על אזרחותו הישראלית. לצד זאת, הדגיש את תמיכתו בפלסטינים, אך הבהיר כי ברצונו להמשיך ולהחזיק באזרחות ישראלית.

בהמשך השיחה מסר לנו:

"אני גם מצד אחר לא רוצה שתכתוב משהו שיציק לי בהקדם מנערים יהודים. הרי אני עובד בעיר שכולה יהודים. שלא יקרה משהו לא טוב עליי".

עם זאת, לא היה ברור כיצד כתבה המבוססת אך ורק על הפרסומים שהוא עצמו העלה לרשתות החברתיות עלולה, לשיטתו, לפגוע בו. מדובר בתכנים שפורסמו מיוזמתו בחשבון הפייסבוק Bdwe Deb, אשר חלקם צברו מאות אלפי צפיות ואף למעלה ממיליון צפיות. לשם השוואה, לחשבון הפייסבוק שלו כ-180 אלף עוקבים, בעוד שלעמוד של מערכת "מעקב" כ-8,000 עוקבים בלבד.

למרות פניות חוזרות ונשנות מצד מערכת "מעקב", הן במהלך השיחה הטלפונית והן בהתכתבויות, הוא סירב באופן עקבי להתראיין או להיפגש.

במהלך השיחה העלה Bdwe Deb השוואות וטענות שלדעתנו אינן קשורות לשאלות שהופנו אליו, ולא הביע כל חרטה על התבטאויותיו כלפי יהודים.

ברם, הוא הדגיש כי יש לו גם חברים יהודים, וטען כי אינו שונא יהודים באשר הם, אלא מבדיל, לדבריו, בין חבריו היהודים לבין ביקורתו כלפי "המתנחלים".

יצוין כי במהלך השיחה סירב המרואיין למסור את שמו המלא. גם בפרופיל הפייסבוק שלו ובפלטפורמות נוספות הוא מזדהה בשם Bdwe Deb בלבד.

למרות שבידי מערכת "מעקב" מצוי מספר הטלפון שבאמצעותו נוצר הקשר עמו, הוא בחר שלא לחשוף את זהותו המלאה ולא הסכים למסור את שמו לצורך הכתבה. אדם המפרסם ברשתות החברתיות התבטאויות חריפות ופומביות, אך נמנע מלחשוף את שמו המלא או לעמוד בגלוי מאחורי דבריו, מעורר תהייה באשר לנכונותו לשאת באחריות מלאה לפרסומיו.

תגובת שירות הביטחון הכללי טרם התקבלה. עם זאת, פניית מערכת "מעקב" הועברה לשב"כ, וככל שתתקבל תגובה רשמית – היא תפורסם במלואה.

הפוסט תושב רהט מזהיר את היהודים מ"אסון" הופיע לראשונה ב-מעקב.

המשבר ההומניטרי והמדיני לאורך גבולות אירופה הגיע ביממה האחרונה לשיא חסר תקדים. נתונים קשים מהשטח מצביעים על כ-60 בני אדם שנהרגו, מעל 500 פצועים וכ-2,000 בני אדם השרויים בחרדה עמוקה, בעקבות אירועי הדחיפות והעימותים בגבול המובלעת הספרדית סאוטה שבצפון אפריקה.

האירועים הדרמטיים התלקחו לאחר שכ-65 אלף מהגרים חצו בימים האחרונים את הגבול שבין מרוקו לסאוטה. מדובר באזרחים מרוקאים שנמלטו מאימת המשטר במדינתם וממצוקה קשה, בחיפוש אחר מקלט בטוח ביבשת אירופה. ואולם, תגובת המעצמות האירופיות חושפת כפילות מוסרית מהדהדת ופער עמוק בין הצהרות העבר לבין מציאות הפעולה בשטח.

בעבר טענו ספרד וצרפת בתוקף כי אין כל היתר או עילה חוקית לסגור גבול בפני פלסטינים, תוך קביעה נחרצת כי כאשר מדובר בבני אדם המבקשים לחצות גבול – אין לעצור אותם בשום אופן. שתי המדינות בלטו בתמיכתן הנחרצת בקמפיין "Free Palestine" והציגו עמדה נחרצת בנושא זכויות תנועה וחופש המעבר. אולם כעת, כאשר מרוקאים מסכנים ואומללים נסים על נפשם מאימת המשטר, אירופה היא זו שממהרת לסגור את גבולותיה בצורה הרמטית – מהלך שמעורר זעם רב וטענות נוקבות בדבר צביעות חמורה וסטנדרט כפול. צרפת סגרה גבולות – אין כניסה.

זירה פוליטית רותחת באירופה ותגובות שרשרת

על רקע ההסלמה, הימין והימין הקיצוני בצרפת האשימו היום (שישי) את ממשלת ספרד והעומד בראשה, פדרו סנצ'ס, כי הוא זה ש"עודדה" את גל המהגרים הבלתי חוקיים ממרוקו לתוך המובלעת. בצרפת האשימו את ראש הממשלה הספרדי כי תוכנית ההסדרה שיזם היא שהובילה להסתערות ההמונית על סאוטה.

ברם, בשמאל הצרפתי האשימו את יריביהם הפוליטיים ב"הפצת שקרים" ובמניפולציה פוליטית, חודשים ספורים בלבד לפני הבחירות המתוחות לנשיאות.

במקביל, התפתח זעזוע במערך המדיני של האיחוד האירופי: איטליה הודיעה רשמית כי היא משעה את הסכם שנגן של האיחוד האירופי עם ספרד בעקבות המשבר. הסכם שנגן, המהווה את אחד מעמודי התווך של האיחוד, מאפשר ככלל מעבר חופשי בין המדינות החברות. אף על פי שלאיטליה אין גבול יבשתי ישיר עם ספרד, הצעד האיטלקי ישפיע באופן ישיר ומיידי על כל הנוסעים והשטיים בין שתי המדינות. משרד הפנים האיטלקי עדכן בהצהרה רשמית כי סיכם במקביל עם פריז על חיזוק משמעותי של הביקורת והאכיפה לאורך "הגבול היבשתי הפרנקו-איטלקי".

תגובת מדריד והזירה הבינלאומית

מנגד, משרד הפנים של ספרד עדכן אחר הצהריים כי לפחות 48,300 מהגרים כבר חזרו מן המובלעת למרוקו, ונמסר כי לפחות 48 אלף כבר עזבו את השטח. ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ס – שמקפיד בשגרה לבקר בחריפות רבה את מדיניותה של מדינת ישראל – גינה בתוקף את אירועי החצייה והגדיר אותם כ"פגיעה בשלמותה הטריטוריאלית של ספרד". יצוין כי מרוקו מצידה מוסיפה שטוענת לריבונות מלאה על סאוטה, ותובעת את העברתה המיידית לשליטתה.

המשבר המוחרף גרר תגובות נוקבות גם מזירה הבינלאומית. שגריר ישראל באו"ם תקף בחריפות את העמדה הספרדית ומסר: "לפני שהוא מטיף, שיסביר למה ספרד שומרת על מובלעות קולוניאליות באפריקה". בתגובה לדברים, גורמים במרוקו האשימו כי "ישראל מנצלת את המשבר לסגור חשבונות".

בשטח, התמונה נותרת מתוחה וקשה, כאשר סגירת הגבולות ההרמטית מצד צרפת ואיטליה והלחץ הכבד במובלעת סאוטה מעמידים את המדיניות האירופית במבחן נוקב ומעוררים ביקורת בינלאומית חסרת תקדים.

צילום: AP

הפוסט הדם על הידיים של מדריד: הצביעות הספרדית הרגה הופיע לראשונה ב-מעקב.

תושבים ועובדי עירייה מדווחים על נהלים חריגים בלשכת ראש העיר, הכוללים "תחקיר מודיעיני", חיפוש על הגוף על ידי נהג ומאבטח והפקדת מכשירים ניידים בכספת. עובדי עירייה מעידים: "הוא צועק ומפחד שיקליטו אותו". בתגובה, בלשכה לא מכחישים: "מה לא בסדר בזה?". תגובת הדוברות לא התקבלה.

מידע מדאיג שהגיע לאחרונה מתושבי נוף הגליל מעלה תמונה קשה ומתסכלת לגבי הנעשה בין כתלי העירייה: האם נהלי הדמוקרטיה והחוק נשמרים בצפון הארץ, או שמא מדובר במציאות המזכירה דפוסי התנהלות של צפון קוריאה?

על פי העדויות, תושבים המבקשים להיכנס לפגישה עם ראש העיר, רונן פלוט, נאלצים לעבור מסכת משפילה. המבקרים עוברים חיפוש גופני המבוצע על ידי נהגו ומאבטחו של ראש העיר, ונדרשים להפקיד את מכשיר הטלפון הנייד שלהם בתוך לוקר או כספת ייעודית.

שיחות עם עובדים בעיריית נוף הגליל מחזקות את הדברים ומציירות תמונה של חשש ופחד. "ברור, הוא דיקטטור, צועק על התושבים ומפחד שיקליטו אותו", מסרו המקורות.

על פי עדויות ודברי המקורות, התנהלות זו מעלה תהיות משפטיות וציבוריות קשות. ככל הנראה, ביצוע חיפוש גופני באדם ללא צו שיפוטי אינו מותר על פי דין, בוודאי כאשר הוא מבוצע בידי נהג ומאבטח של ראש העיר, עם כל הכבוד לתפקידם. גם נטילת ציוד אישי והפקדתו בכפייה מעוררות, לכאורה, קשיים משפטיים ואינן מתיישבות עם עקרונותיה של מדינה דמוקרטית. גם שתיקתו של אגף הדוברות מעוררת תהיות; ייתכן שאין בידו מענה לעדויות שהוצגו, אם אכן הן נכונות – לכאורה, כמובן.

מהעדויות עולה התחושה כי רונן פלוט לומד שיטות עבודה הנהוגות במשטרים אפלים ומטמיע אותן בשירות הציבורי. עובדי עירייה ומבקרים מוסיפים כי בטרם הכניסה לפגישה, הם נדרשים לעבור "תחקיר מודיעיני" הנמשך כחצי שעה, הכולל דרישה לשליחת תעודת זהות, פירוט סיבת ההגעה וסדרת שאלות מקיפה.

הנתונים הללו מעוררים תמהון רב לגבי מתרחש בישראל. בפנייה לגב' אלונית כהן, מזכירת הלשכה של ראש העיר, התקבלה תשובה שהותירה את הפונים המומי: "נו כן, ומה לא בסדר עם זה? מה לא בסדר בזה, זה נהוג בהרבה מקומות".

נסיונות לקבל את תגובתה של דוברת העירייה, גב' אורנה יוסף בוחבוט, נענו בשתיקה כרגיל ולא התקבל כל מענה. הגורם הנוסף בדוברות, יגאל סטוליירוב, שרויה בשירות מילואים מזה כ-3 חודשים ולא נמסרה ממנו תגובה.

כעת, תמונת הפאזל הולכת ומתחברת: מחד, ד"ר שוכרי, המביע אהדה לסטלין – מי שנכנס להיסטוריה כדיקטטור מס' 1 ואחראי למותם של בני אדם רבים; ומאידך, ראש העיר רונן פלוט, שמתחבר לשיטות העבודה הדיקטטוריות הללו בלשכתו.

קראו את הכתבה המלאה על ד"ר שוכרי ועל אהדתו לסטלין

הפוסט שיטות קים ג'ונג און בנוף הגליל? החרמת טלפונים בלשכת פלוט הופיע לראשונה ב-מעקב.

• פורסם ביום 28.07.2026 על ידי פרקליטות המדינה

בקשה תקדימית לשלילת אזרחות הוגשה נגד שני עובדי חברת סלקום שהנפיקו הרשאות גישה נרחבות, תכננו להשבית את התשתיות המשרתות את כוחות הביטחון והעבירו מידע רגיש לבכירי חמאס בטורקיה.

פרשיית הריגול והחבלה החמורה בלב חברת התקשורת "סלקום" מגיעה לשיא חסר תקדים: לראשונה בתולדות המדינה, הוגשה בקשה תקדימית לשלילת אזרחותם הישראלית של שני אסירים ביטחוניים, אשר כיהנו כעובדי החברה וניצלו את תפקידם וסמכויותיהם כדי לקדם מתווה חבלה חמור עבור ארגון הטרור חמאס.

המהלך הדרמטי יצא לפועל לבקשת ראש הממשלה ובאישורה הרשמי של היועצת המשפטית לממשלה. במסגרתו, הגישה פרקליטות המדינה לבית המשפט בקשה תקדימית לביטול אזרחות מחמת הפרת אמונים במסלול הפלילי של חוק האזרחות – צעד המוצהר כמקרה קיצוני וחריג של ניתוק הזיקה הבסיסית ביותר למדינת ישראל.

הרשאות נרחבות וקשר ישיר לבכירי חמאס בטורקיה

מפרטי הפרשה עולה כי השניים עבדו בחברת סלקום והיו בעלי הרשאות גישה נרחבות ביותר למערכות המחשוב, השרתים והתשתיות הקריטיות של החברה. ניצול המעמד והמידע הרגיש שהופקד בידיהם נעשה באופן עקבי ושיטתי לאורך שנים רבות. אנשים טובים ועובדים מסורים קיימים במערך החברה, אולם במקרה זה הדברים התרחשו כאשר ככל הנראה החברה לא טרחה לבצע בדיקות סינון, סיווג ואבטחה מינימליות בטרם העניקה גישה בלתי מוגבלת לתשתיות לאומיות חיוניות.

במהלך עבודתם, נקטו השניים שורה ארוכה של פעולות שמטרתן לקדם תכנית מבצעית להשבתת מערכות המחשוב והמידע של חברת סלקום בעת מלחמה או מבצע צבאי, וזאת כדי לסייע באופן ישיר לארגון הטרור חמאס. במסגרת זו, אחד מהם קיים קשר רציף ומתמשך עם בכירי חמאס בטורקיה, והעביר להם – בסיועו הפעיל של האחר – מידע מודיעיני וטכנולוגי רגיש ביותר על תשתיות התקשורת בישראל, על מערכות אבטחת המידע של סלקום ועל הדרכים המדויקות לעקיפתן.

בנוסף לכך, תכננו השניים להחדיר אמצעים טכנולוגיים שיאפשרו, ברגע פקודתי בעת מלחמה, לשבש ולהשבית לחלוטין את רשת התקשורת של סלקום. מאחר שהרשת מספקת שירותים חיוניים גם לכוחות הביטחון, הפיגוע הטכנולוגי שתוכנן על ידם מיועד היה לגרום לפגיעה ממשית וקשה בביטחון המדינה ובתשתית לאומית חיונית.

הודאה, הרשעה ועונשי מאסר ממושכים

השניים הורשעו בבית המשפט על סמך הודאתם בביצוע עבירות חמורות של קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. בנוסף, אחד מהם הורשע בביצוע עבירות של גילוי החלטה לבגוד ומגע עם סוכן חוץ.

בשנת 2024 גזר בית המשפט עונשים כבדים על המעורבים: על הנאשם המרכזי נגזרו 11 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי. על הנאשם השני נגזרו 5.5 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

עמדת המדינה: "בגידה של ממש והפרה בוטה של הנאמנות"

בתאריך 28.07.2026 מסרה פרקליטות המדינה הודעה רשמית לציבור:

"כפי שנכתב בעמדת המדינה, 'המעשה בו הורשעו הנאשמים, מצדיק נקיטה בצעד של ביטול אזרחות בהיותו מקרה קיצוני וחריג של הפרת חובת האמונים שחבים האזרחים כלפי המדינה'".

בבקשה לשלילת האזרחות, שהוגשה לאחר מתן גזר הדין, הודגשה חומרת העבירה שבה הורשעו השניים, אשר במעשיהם נקטו פעולות לצורך השבתת מערכות מחשוב ומידע של חברת סלקום בעת מלחמה או מבצע צבאי. זאת, על רקע לאומני ואידיאולוגי, מתוך רצונם המשותף לסייע למאבק של ארגוני הטרור הפלסטינים בישראל על דרך של פגיעה בתשתית תקשורת מרכזית בישראל, ובכך להסב פגיעה בביטחון המדינה.

לעמדת המדינה, מעשים אלו הם בבחינת מעשי בגידה של ממש והפרה בוטה של חובת הנאמנות הבסיסית למדינה, והנזק הפוטנציאלי שהיה טמון בהם, בפיגוע הסייבר שתוכנן על ידם, הוא גבוה.

בבקשה הובהר בצורה חד משמעית:

"הפעולות שנקטו השניים, אשר נועדו לפגוע בתשתית תקשורת מרכזית של ישראל בעת מבצע צבאי, במטרה לסייע לאויב במלחמתו נגד המדינה בעת הזאת, מהוות מקרה מובהק וקיצוני של הפרת אמונים, תוך ניתוק זיקתם הבסיסית ביותר למדינה והפניית עורף כנגדה. דומה כי בדיוק למעשים כגון אלה נועד ההסדר בדבר ביטול אזרחות מחמת הפרת אמונים, על המסר ההצהרתי הטמון בו בדבר ניתוק הזיקה למדינה.

מעשיהם של השניים נמשכו לאורך שנים רבות, כללו תכנון מוקדם והתאפיינו בעקביות ושיטתיות, תוך ניצול לרעה של המידע אליו נחשפו בעבודתם, ונועדו לסייע לגרועים שבאויבי ישראל במלחמתם כנגדה. העובדה כי הפגיעה תוכננה לזמן מלחמה או מבצע צבאי מגבירה את החומרה הטמונה במעשים האמורים".

הפוסט עובדי סלקום בשירות חמאס הופיע לראשונה ב-מעקב.

צוות מערכת "מעקב" יצא לסיור שטח מקיף בעיר עפולה ונכנס ל-42 בתי עסק שונים. המציאות שנחשפה בפנינו מפחידה ומטלטלת: בעלי העסקים פועלים תחת אימה מתמדת. אף גורם אינו מוכן להתראיין בגילוי פנים, והסכמתם לשתף במידע ניתנה אך ורק תחת ההבטחה החד משמעית כי יישמרו כמקורות חסויים.

מהסיבה הזו בדיוק המציאות בשטח מעוררת חרדה: כל 42 בתי העסק שנסקרו משלמים דמי חסות (פרוטקשן) לגורמים עברייניים, המגיעים לפי הטענות מהכפרים הסובבים את עפולה. גובה הנתח שנלקח מהם נע בין 10% ל-20%, בהתאם לסוג העסק. בעוד שבעלי העסקים נאלצים לחתוך במרווחי הרווח ולהעניק הנחות בשל התחרות הקשה, ובעודם נושאים בנטל מיסים מלא, ארנונה עסקית, מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי, הפרשות פנסיוניות לעובדים ושכר דירה – נכפית עליהם תוספת תשלום של עד 20% לעבריינים (כך מסרו לנו בעלי עסקים שרואיינו על ידינו ושימשו כמקורות)

כשנשאלו בעלי העסקים מדוע אינם פונים למשטרה בגין סחיטה באיומים, ההפחדה וקבלת דבר במרמה, הם הגיבו בצחוק מר. חלקם הגישו תלונות בעבר, ובתגובה סבלו מניקוב גלגלי רכביהם ואף מתקיפות פיזיות. המרואיינים חוששים חרדה עמוקה לשלום משפחותיהם. כתוצאה מכך, ישנם עסקים שנסגרים כליל, בעליהם מעדיפים להעתק את פעילותם לתל אביב ולהתרחק מעפולה. בסופו של דבר, מדובר בעסקים שמשלמים מיסים ומספקים מקומות עבודה, מענה שהמדינה בעפולה אינה מסוגלת לספק בעצמה.

כמובן, בעפולה פועלים הרבה מעבר ל-42 בתי עסק, ולא כולם משלמים דמי חסות. בביקור שערכנו בקניון עפולה נמצא כי רשתות גדולות, כדוגמת סופר פארם וצומת ספרים, אינן משלמות פרוטקשן, אך עסקים פרטיים הפועלים בקניון כן נאלצים לשלם.

העובדות הללו מעלות שאלה נוקבת לגבי המשטרה: אם מערכת עיתונאית מסוגלת להגיע למידע זה, גם המודיעין המשטרתי יודע או מסוגל לדעת זאת. המשטרה מחויבת לספק ביטחון אישי ולשמור על אמון הציבור, אך אמון וביטחון אצל המרואיינים לא היו בשמיים. מקורות בשטח ציינו כי בעלי עסקים נרתעים מלהגיש תלונה, מתוך טענה כי כ-20 דקות בלבד לאחר ההגשה הם מוצאים את עצמם בסכנה ומקבלים איומים לכאורה.

לשאלה מדוע זה קורה אין תשובה ברורה. ישנם אזרחים ועסקים שחושבים אחרת וסומכים על המשטרה – אך בינינו, תושבי עפולה יודעים את התשובה בעצמם. ניסיוננו במערכת "מעקב" מראה כי תלונות שנפתחו על ידינו בתחנת עפולה בגין עבירות שונות, כולל איומים והתחזות לשוטר, נסגרו תוך זמן קצר ללא התקדמות, מעצרים או כתבי אישום. עם זאת, התושבים אינם מקשה אחת, ובביקור האחרון פגשנו גם אזרחים שעדיין בוחרים להתלונן.

כבר אין טעם לשאול איפה השר לבטחון לאומי איתמר בן גביר בעפולה ומדוע לאנשים אין ביטחון. מעבר לכך, התושבים אינם מקבלים תמיכה מעיריית עפולה. ואולם, אם כל בעלי העסקים יחליטו ביום אחד להפסיק לשלם את דמי החסות, התופעה תיפסק – שהרי העולם התחתון לא יוכל לנהל מערכה מול כל העסקים בעיר יחד. בנוסף, אם העסקים יסגרו ויעברו לתל אביב או לחיפה, שם אחוזי הפרוטקשן נמוכים יותר, וקופת העירייה תפסיק לקבל מיסים – אולי אז המדינה תתעורר. אנו קוראים לציבור לא לשתוק, להמשיך לפנות למשטרה ולא לאבד את האמון.

הכסף בורח לעבריינים: למעשה, הכתבה שלנו אינה היחידה העוסקת בתופעת הפרוטקשן בעפולה. לאורך השנים פורסמו כתבות, תחקירים ודיווחים רבים, שרובם מתמקדים דווקא בעיר אחת המונה כ-68.4 אלף תושבים בלבד. היקף הפרסומים יוצר לעיתים תחושה שמדובר בתופעה ארצית רחבת ממדים, אך בפועל חלק ניכר מהמידע העיתונאי מתייחס לעפולה ולמציאות עמה מתמודדים בעלי העסקים בעיר.

כדאי לעצור לרגע ולחשוב על המציאות האפשרית: אילו אותם כספים, המוערכים לעיתים בכ-10%-20% מהכנסותיהם של בעלי עסקים ונגבים לכאורה כדמי פרוטקשן בלתי חוקיים, היו מושקעים בפיתוח העסק, בהעסקת עובדים נוספים, בהרחבת הפעילות ובהשקעות כלכליות, ייתכן שעפולה הייתה נהנית מצמיחה משמעותית והופכת לעיר משגשגת ופורחת אף יותר. אלא שבמציאות הנוכחית, כך לפי עדויות של בעלי עסקים ופרסומים רבים בנושא, מי שנהנים מהכסף הם לכאורה גורמים עברייניים, בעוד שבעלי העסקים ממשיכים לשאת בנטל ולהתמודד עם קשיים כלכליים ואי־ודאות.

תגובת משטרת ישראל: משטרת ישראל בחרה שלא למסור מענה לפניות מערכת "מעקב" מזה זמן מה, ולכן לא נמסרה תגובה מטעמה (מצטערים שאנו כותבים את האמת, גם אם לא כולם מתחברים אליה). הדברים אינם מופנים כלפי כלל הארגון, ישנם המון שוטרים טובים, ולנו כמערכת עדיין שמור אמון במשטרת ישראל.

הפוסט אימת דמי החסות בעפולה: העבריינים חונקים את העסקים, והמשטרה חייבת להתעורר הופיע לראשונה ב-מעקב.

אירוע ההיעלמות של יובל קוגן בן ה-4, אשר אותֵר בתום כ-30 שעות של סריקות נרחבות כשהוא בריא ושלם, מסרב לרדת מסדר היום הציבורי. ככל שנוקפות השעות מאז איתורו של הפעוט, המרקם העובדתי של האירוע מעורר תהיות נוקבות בקרב הציבור הרחב. היקף כוחות הביטחון שהוזרמו לשטח, הרקע המקצועי המורכב של אביו, התנהלות דרגי השטח והפערים בדיווחים הרשמיים, הופכים את הפרשה לדרמה משפטית וביטחונית רוויית נעלמים, המותירה את הציבור בתחושה כי רשויות האכיפה לא סיפקו את מלוא התמונה.

30 שעות בשיא החום: הנס הרפואי או התעלומה המערכתית?

על פי הממצאים העובדתיים שפורסמו עד כה, הילד יובל קוגן יצא עם אביו לאזור פתוח בתנאי מזג אוויר קיצוניים, כאשר הטמפרטורות בשטח טיפסו לכ-40 מעלות צלזיוס. מדובר בעומס חום כבד ביותר, שבו שהייה ממושכת ללא מחסה, מים ומזון עלולה להוביל להתייבשות קטלנית תוך שעות ספורות, בוודאי בקרב פעוט בגיל 4.

לפי הגרסה הראשונית שנמסרה, הילד איבד קשר עין עם אביו, צעד בכיוון המשוער ואיבד את דרכו. למרות זאת, בתום יממה וחצי בחוץ, אותֵר הילד במרחק של כ-3.8 עד 4 קילומטרים מנקודת ההיעלמות. לאחר איתורו פונה יובל לבדיקות רפואיות, אולם שוחרר במהירות לאחר שלא נזקק לטיפול רפואי משמעותי, ולא ניכרו עליו סימני מצוקה פיזית קשים, כוויות שמש או תשישות קיצונית כפי שניתן היה לצפות.

הפער בין תנאי השטח הקיצוניים לבין מצבו הרפואי התקין של הילד, לצד תיעודים שבהם נראה שאינו צמא באופן מופרז ומציין כי ישן, העלו תהיות בקרב הציבור. בעוד שיש הרואים בכך נס גלוי, גורמים שונים תוהים אם ייתכן שהפעוט שהה במקום מסתור מוצל או הורדם במהלך חלק מהזמן.

מבצע סריקות חסר תקדים: 2,000 מתנדבים, מסוקים ושב"כ

היקף המשאבים שהוקצו לחיפושים לאחר יובל קוגן היה יוצא דופן בכל קנה מידה לאומי. למבצע הסריקות גויסו מאות שוטרים, כ-2,000 מתנדבים, יחידות חילוץ, מסוקים, רחפנים ושיטור ימי. מעורבותם הישירה של דרגים בכירים – בהם מפכ"ל המשטרה, כוחות יס"מ, ואף דיווחים על מעורבות של שירות הביטחון הכללי (שב"כ) – מעוררת שאלות כבדות משקל.

ספקות רבות עולות בנוגע ליעילות הסריקות או למיקום איתורו בפועל: כיצד מערך כה נרחב של אמצעים טכנולוגיים, כלבי גישוש וצוותים שסרקו את תאי השטח שוב ושוב, לא איתר את הפעוט במשך עשרות שעות, עד אשר נמצא מתחת לעץ באזור שכבר נסרק?

כמעט היה חסר רק שאינטרפול יצטרף לחיפושים – ובסוף יובל קוגן נמצא, לכאורה, כמעט באותו המקום שממנו נעלם. אולי זה לא היה סתם עץ, אלא עץ מ"אליס בארץ הפלאות" – כי אחרת קשה להסביר איך אלפי מחפשים, שוטרים, כלבי גישוש, רחפנים ומסוקים פשוט חלפו לידו.

ההשוואה לאירועי נעדרים אחרים הדגישה את הפער ביחס המערכתי. כך למשל, בפרשת היעלמותה של הילדה היימנוט קסאו בת ה-9, שנעלמה ב-25 בפברואר 2024 ממרכז הקליטה בצפת, לא נרשמה מעורבות בהיקף כה נרחב של כוחות ביטחון ייעודיים וגורמי מודיעין בכירים כמו אלו שהופעלו בפרשה זו.

חבל שאביה של היימנוט קסאו אינו פרקליט המדינה. אולי גם אז היו מופעלים כל המשאבים האפשריים, ואולי גם היא הייתה נמצאת במהירות ובשלום. ההשוואה הזו מעוררת שאלות ציבוריות לא פשוטות.

פרופיל האב: פרקליט במשרד המשפטים ותיקים רגישים

אחד המשתנים המרכזיים המזינים את השיח הציבורי סביב הפרשה הוא זהותו של אבי הילד – עו"ד דמיטרי קוגן. קוגן אינו אזרח פרטי מן השורה, אלא פרקליט בפרקליטות מחוז דרום (אזרחי), המייצג את המדינה בתיקים מורכבים ובעלי רגישות גבוהה.

ממסמכים רשמיים ופרסומים של משרד המשפטים מתברר עומק עיסוקו המשפטי:

• תיקי מעמד ואזרחות: על פי גזר דין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (מיום 17.12.2023), עו"ד קוגן עוסק בשנים האחרונות בתחום המעמד בישראל מכוח חוק השבות, ומייצג את המדינה בעתירות נגד רשות האוכלוסין – כולל תיקים לביטול מעמד או אזרחות ישראלית שניתנה מטעם לשכת הקשר "נתיב".

לקריאת גזר הדין – לחצו כאן

• ייצוג עמדות המדינה בערכאות עליונות: בראיון שפורסם מטעם משרד המשפטים באפריל 2023, תיאר קוגן את עבודתו תחת לחץ זמנים ואת המאבק המשפטי שהוביל בבית המשפט העליון לשלילת רישיון כלי ירייה מסיבות של מסוכנות.

• טיפול בסוגיות רגישות: כפי שפורסם בכתבה של חנן גרינווד ב"ישראל היום" (14.3.2023), ייצג עו"ד קוגן את המדינה בהליכים משפטיים מורכבים מול בני קהילת העבריים בדימונה, שביקשו להסדיר אזרחות לילדיהם בעקבות גיור מחוץ לישראל. עמדת הפרקליטות, אותה הוביל קוגן, נהדפה בבית המשפט ונענתה בחיוב לטובת המדינה.

• דיווחים על תיקים פליליים: ברשת X ("סודות NEWS") פורסם כי קוגן ניהל מטעם הפרקליטות תיק פלילי משמעותי נגד ראש ארגון פשיעה וריכז את התביעה בתיק רגיש בעל פרופיל ציבורי גבוה.

הרקע המקצועי המוצק והעיסוק בתיקים המשיקים לגורמים פליליים ולסוגיות אזרחיות רגישות, מעלים את החשד כי מעורבותם של גורמי הביטחון הבכירים נבעה מרקע של איומים אפשריים או מחשש לאירוע חטיפה על רקע פלילי או לאומני – תרחיש שנבדק בשלבי החיפוש הראשונים, ואשר לגביו לא נמסר דיווח רשמי מפורט.

תיקי אזרחות, אויבים נסתרים והקו הדק בין האזרחי לפלילי

בעוד שהרשויות מנסות לצייר תמונה של "טיול שהסתבך", בחינה מעמיקה של עיסוקו המקצועי של עו"ד דמיטרי קוגן מעלה תמונת מצב מורכבת בהרבה. קוגן אינו פרקליט שעוסק בנושאים שגרתיים; מתוקף תפקידו בפרקליטות מחוז דרום, הוא ניצב בחזית של תיקים רגישים ביותר הנוגעים למעמד בישראל, אזרחיות, וביטול מעמדות שניתנו מטעם המדינה – זירה המייצרת לא מעט יריבים ואויבים בדרך.

הגבול בין המישור האזרחי למישור הפלילי נוטה להטשטש במקרים רבים, בפרט כאשר מדובר בהחלטות המשפיעות באופן דרמטי על חייהם ועתידם של אנשים. דוגמה מובהקת לכך פורסמה בכתבתו של חנן גרינווד ב"ישראל היום" (14/3/2023), תחת הכותרת: "מסלול עוקף מדינת ישראל: כך ניסו בקהילת העבריים בדימונה להשיג אזרחות ישראלית לילדיהם".

לקריאת הכתבה המלאה בישראל היום – לחצו כאן

הכתבה סקרה שני הליכים משפטיים שנדונו בבית המשפט לערעורים בבאר שבע, שבהם ניסו בני משפחות מקהילת העבריים בדימונה לקבל אזרחות ישראלית מכוח אזרחותם של הוריהם. במרכז שני המקרים עמדה שיטה שלפיה אחד ההורים ביצע גיור רפורמי מחוץ לישראל, קיבל אזרחות מכוח חוק השבות, ולאחר שנים ביקשו ילדיו לקבל אזרחות על בסיס זה. באחד המקרים אף נטען כי האב הצהיר בעת קבלת אזרחותו כי הוא רווק ללא ילדים, ורק שנים לאחר מכן צצו דרישות האזרחות. במקרה נוסף עלה חשד כי מדובר בהליך גיור שנועד אך ורק לצורך קבלת אזרחות.

מי שניהל את המאבק המשפטי מטעם המדינה והתנגד למתן האזרחות האוטומטית היה עו"ד דמיטרי קוגן. מתוקף תפקידו כנציג פרקליטות מחוז דרום, קוגן הציג את עמדת רשות האוכלוסין וההגירה, נלחם בערכאות, ועמדתו המשפטית התקבלה במלואה על ידי בית המשפט בשני המקרים – החלטה שמנעה תקדים רחב היקף להסדרת מעמד בדיעבד.

אף שהקשר של קוגן לפרשה זו הוא מקצועי בלבד, התיק הזה מדגים בבירור את אופי עיסוקו: הוא האיש שלוחם מול ניסיונות עקיפה, בולם מהלכים רגישים, ומייצר תרעומת קשה בקרב גורמים שונים הנפגעים ממאבקיו המשפטיים.

כאשר מחברים את העובדות, פרקליט שמנהל תיקים נפיצים, מתמודד מול גורמים שונים ומחזיק בתפקיד בעל השפעה עצומה, הטענה כי מדובר באב שיצא כלאחר יד ל"פיקניק" תמים בלב מדבר לוהט ב-40 מעלות, על חול קודח שאין בו מקום לישב, נראית תמוהה במיוחד.

סערה ברשתות החברתיות: "יש דברים שלא סיפרו לנו"

הפער בין הגרסה הרשמית למורכבות בשטח הוביל לגל תגובות וספקות מצד הגולשים ברשתות החברתיות. בעמוד הפייסבוק של מערכת "מעקב" נרשמו אלפי תגובות שהביעו תמיהה על השלשלות האירועים.

ציפי צאיג כתבה:

"אני שמעתי שהאבא פרקליט וכנראה חטפו את הילד לפגוע בו והחזירו שראו שהמדינה על הרגליים ומעורבים המשטרה ושב"כ".

עדנה שמחון הוסיפה:

"יש שם דבר שלא סיפרו לנו, לדעתי. הכל מוזר… צריך להכניס את ההורים לכלא על הזנחה".

גולש בחשבון "מכירות פומביות אנונאקי גיים" ציין:

"חייב רווחה בסיפור כזה.. זה חלק מהעניין ברווחת הילד. מה גם שקצת לא נשמע הגיוני שילד בן 4 הלך 11 קילומטר ברגל בחום (אולי נחטף והוחזר לנקודה הזו)".

בין סימני שאלה לעובדות מוצקות

לצד התהיות הקשות והתרחישים השונים, מן הראוי להציג את התמונה העובדתית כפי שהיא עומדת כעת על פי ממצאי כוחות הביטחון:

האירוע שהסתיים בתוצאה המבורכת של איתור הפעוט כשהוא בריא ושלם, מותיר אחריו שרשרת ארוכה של תהיות. מכלול הנתונים, החל מאיכות האיתור בשטח, דרך תנאי מזג האוויר הקיצוניים, ועד לעיסוקו הרגיש של אב המשפחה בפרקליטות, מחייב את רשויות החוק והמשטרה לספק לציבור תשובות ברורות ושקופות. עד שיוצגו ממצאים רשמיים מלאים, הפרשה תמשיך לעורר סערה ציבורית מוצדקת.

הפוסט תרגיל של עולם הפשע לפרקליט דמיטרי קוגן? השאלות הקשות בפרשת יובל קוגן הופיע לראשונה ב-מעקב.

אירוע חמור וחסר תקדים התרחש היום בלב קניון חולון, כאשר ביקור שגרתי במקום הפך במהירות לתקרית אלימה, המעלה חששות כבדים לגבי בטיחות הציבור, התנהלות האבטחה, יחס הנהלת הקניון ותגובת משטרת ישראל.

האירוע החל בעת שהגעתי, ככתב מערכת "מעקב", למתחם הקניון לצרכים אישיים. במהלך שהותי במקום נחשפתי לאירוע חריג ומטריד, שבמהלכו שומר הקניון פנה לילדים ולבני נוער ששהו במתחם בהתבטאויות מילוליות בוטות, משפילות ומשתלחות.

מובן כי ייתכנו נסיבות שונות שקדמו לאירוע. ייתכן שהילדים הפריעו לשומר, הקניטו אותו או שהתעורר קושי אחר בהתנהלות במקום. ואולם, גם אם אכן התקיימו נסיבות כאלה, אין בכך כדי להצדיק התבטאויות פוגעניות או גירוש ילדים מהקניון בדרך זו. ככל שנדרש טיפול באירוע, מצופה כי הדבר ייעשה באמצעים ענייניים, מקצועיים ומכבדים, תוך שמירה על כבודם של כלל הנוכחים ובפרט כאשר מדובר בקטינים.

מטעמי שמירה על פרטיות הקטינים, טושטשו פניהם של הילדים המופיעים בתיעוד, אף שהאירוע התרחש במרחב ציבורי לעיני מאות מבקרים במהלך חופשת הקיץ

קללות גסות ואיומים מול מאות קטינים

שוב, ביקור שגרתי הפך בתוך רגעים ספורים לאירוע חריג, שבמהלכו תועדה אלימות מילולית קשה. מהתיעוד עולה כי השומר התבטא באופן בוטה ומשתלח, תוך שהוא מגרש קטינים ממתחם הקניון, מבלי שהוצגה כל סמכות חוקית לעשות כן ומבלי שהתקבל אישור מהוריהם.

התנהלות זו התרחשה בעיצומו של החופש הגדול, לעיניהם של מאות ילדים מגילאי 0 עד 18 והוריהם ששהו במקום. במהלך התקרית, השומר לא היסס להטיח קללות גסות ובוטות מול הציבור, ובהן: "שרמוטה", "זין", "טמבל", "מטומטם", ו-"אני שם עליך זין".

כאשר הבחין כי האירוע מתועד, הסלים את התנהלותו ועבר לאיומים ישירים כלפיי, בעת שמילאתי את תפקידי כעיתונאי. בין היתר אמר: "אני אשבור לך את הטלפון", ובמקביל ניסה, לכאורה, לחטוף מידיי בכוח את מכשיר התיעוד, במטרה למנוע את המשך התיעוד ואת חשיפת האירוע.

"השומר ניסה 'לחנך' ילדים שאינם שלו באמצעות קללות ושתלטנות, תוך ניסיון למנוע תיעוד עיתונאי בשטח ציבורי פתוח".

איזו דוגמה אישית מקבלים ילדים ובני נוער הנחשפים להתנהלות שבה איש אבטחה במתחם מסחרי מאיים לשבור טלפון ומתבטא, על פי התיעוד, בשפה בוטה ובקללות גסות? איזו תחושת ביטחון ואמון אמורים קטינים לפתח לנוכח התנהלות מסוג זה?

מטעמי שמירה על פרטיות הקטינים, טושטשו פניהם של הילדים המופיעים בתיעוד, אף שהאירוע התרחש במרחב ציבורי לעיני מאות מבקרים במהלך חופשת הקיץ

חשד לאלימות פיזית סמויה מהעין

לפי עיונים וטענות שנמסרו למערכת "מעקב", התברר כי האלימות המילולית הייתה המשך ישיר לאלימות פיזית. טרם תחילת התיעוד במצלמה, השומר דחף ילדים אל מתחת לטווח הצילום של המצלמות במקום. עוברי אורח ציינו כי שמעו את צעקות הילדים, ורק בעקבותיהן החל התיעוד במקום. מעדויות שנמסרו למערכת עולה כי מדובר בדפוס התנהגות שחוזר על עצמו במתחם.

גיבוי מההנהלה וגירוש העיתונאי

תגובת הנהלת קניון חולון לאירוע מעוררת תמהון רב. במקום לטפל באירוע בחומרה ולהרחיק את השומר, שלחה ההנהלה שומר נוסף שהפגין התנהגות תמוהה, לצד עובד הנהלה שפחד למסור את שמו. עובד ההנהלה סירב להזדהות ופעל לגרש מהמקום את העיתונאי בעת מילוי תפקידו, תוך התעלמות מוחלטת מכך שקניון הוא שטח ציבורי.

נציג ההנהלה טען כי "הילדים עושים בלגן בחנויות", והגדיר את צילום השומר כ"פרובוקציה והפרה של הסדר". הנהלת הקניון צפתה בסרטונים, אך נמנעה מלהוציא גינוי כלשהו, ובפועל גיבתה את גירוש העיתונאי.

שיעור מפי המשטרה: "אין עילה לעיכוב"

למקום הועזקה משטרת ישראל (אירוע מס' 3567). השוטר עדו בן שטרית צפה בסרטונים המציגים את האלימות המילולית והאיומים, אך מסר כי אין עילה לעכב או לעצור את השומר, וקבע למעשה כי ההתנהלות תקינה. קביעה זו משדרת מסר חמור ולפיו מותר לתקוף מילולית, לקלל ולאיים במרחב הציבורי.

תלונה רשמית במשטרה

בעקבות המקרה הוגשה תלונה מקוונת רשמית במשטרה (סימוכין: 70590764) בגין אלימות מילולית קשה, איומים, ניסיון למנוע תיעוד עיתונאי וחשש להתנהלות פלילית ופסולה כלפי קטינים. לתלונה צורף קובץ מפורט וסרטוני התיעוד.

כעת נדרשת משטרת ישראל לבדוק את כל מצלמות האבטחה בקניון חולון, ולבחון לא רק את האלימות המילולית והקללות, אלא גם את הטענות לאלימות פיזית כלפי קטינים. מערכת "מעקב" שבה ומדגישה את עמדתה הנחרצת נגד אלימות מילולית, לשון הרע ואיומים.

הפוסט שומר הקניון משתולל: אלימות מילולית, בריונות ואיומים מול קטינים מתוסכלים הופיע לראשונה ב-מעקב.