תחקיר מיוחד: רעידת אדמה בעולם כינוס הנכסים, האשמות חמורות בדבר קשרים נטענים עם ארגוני פשיעה, זיוף מסמכים והטלת אימה על חייבים. ברקע נשמעות טענות חריפות שלפיהן מדובר בכספים ש"מגואלים בדם ובזוהמה", ביטוי חריף המתאר, לטענת המבקרים, רווחים שנצמחו על רקע מצוקתם וסבלם של בני אדם.

המערכת שמאחורי הקלעים של עולם הנדל"ן

תחום כינוס הנכסים, המימון וחדלות הפירעון בישראל מנהל מדי שנה נכסים בהיקפים של מאות מיליוני שקלים. זהו שוק כלכלי עצום, שבו נכסי מקרקעין של אנשים פרטיים וחברות מועברים לניהול חוקי של גורמים חיצוניים – נאמנים, כונסי נכסים ובעלי תפקיד מטעם בתי המשפט – במטרה להביא למיצוי נכסי קופת ההליך לטובת הנושים.

אולם, שורה של פרסומים קשים, עדויות מצולמות, מאבקים משפטיים וקמפיינים ציבוריים חסרי תקדים, מעלים לאחרונה טענות חמורות ביותר המרעידות את ענף הנדל"ן המשפטי. במוקד הסערה עומדים עורכי דין מובילים בתחום, ובראשם עו"ד ישראל שפלר, הנחשב לאחד השמות המוכרים בענף, שותפיו, בנו עו"ד נוי שפלר, ובכירים בתחום המימון החוץ-בנקאי, בהם שלומי תורג'מן, מנכ"ל פלטפורמת המימון והאשראי BTB (Be The Bank – BTB Israel).

יחד עם זאת, מתנהל בשטח מאבק אקטיבי בהובלת גופים אזרחיים ועורכי דין המייצגים חייבים, ובהם ארגון "הבית בידנו – סיוע לחייבים בכינוסי נכסים" ועמוד הפייסבוק "מגן רפאל סיוע לחייבים". אלה מנהלים קמפיין חריף, חסר פשרות, המציג עדויות קשות ומייחס לכונסי הנכסים פעילות פלילית מאורגנת, חריגה מסמכויות והטעיה שיטתית של בתי המשפט.

הפרסומים הציבוריים משתמשים בביטויים חריפים במיוחד, ומגדירים את הרווחים המופקים בהליכים אלו כ"כספים מגואלים בדם ובזוהמה מוסרית", על רקע מה שהם מתארים כניצול אכזרי של קשישים, אלמנות וחייבים מחוסרי הגנה.

"בריחה מבית המשפט": הקמפיין החריף של ארגון "הבית בידנו"

סדרת פרסומים רחבת היקף שהפיץ ארגון "הבית בידנו" תחת הכותרת "רעידת אדמה בבית משפט – בדיון במעמד הצדדים", עוררה גלים ברשתות החברתיות ובקהילה המשפטית.

בנוסף, במסגרת קמפיין זה פורסמו תמונות שצולמו, בתוך אולם בית משפט, ובהן נראה עו"ד ישראל שפלר יוצא מן המקום במהירות.

בסרטון שפורסם בעמוד הפייסבוק ובאתר האינטרנט של ארגון "הבית בידנו – סיוע לחייבים בכינוסי נכסים", נשמעות טענות קשות והאשמות חמורות המופנות כלפי עו"ד ישראל שפלר ועו"ד דורית פיכטמן-רובין ממשרדו. החומרים והתמונות שפורסמו כוללים ציטוטים בוטים המיוחסים במישרין לעו"ד שפלר ולדפוסי הפעולה של משרדו.

בין היתר, נשמע נציג מטעם הארגון 'הבית בידנו' מטיח דברים קשים בעו"ד ישראל שפלר: "אני הולך להכניס אותך למעצר עם הבן שלך", "התעללת באנשים", "זייפת הלוואה ובקשות", "גנבת את נכסיהם של אנשים" ו"איימת על עורכי הדין". במקביל, הופנתה כלפי עו"ד פיכטמן-רובין האמירה: "איך את לא מתביישת להסתכל לאנשים בעיניים".

מן התיעוד עולה כי עו"ד ישראל שפלר עזב את המקום במהירות, בעוד שעו"ד דורית פיכטמן-רובין נותרה ישובה באולם בית המשפט. עם זאת, השניים לא מסרו כל תגובה לדברים שהשמיע לעברם נציג הארגון "הבית בידנו – סיוע לחייבים בכינוסי נכסים".

הסרטון צולם על ידי אנשי הארגון בתוך אולם בית המשפט, בעת שנכחו במקום קלדנית, עובדי מנהלה וקהל. בהתאם לתיקון 106 לחוק, שנכנס לתוקפו בינואר 2026 והרחיב את מגבלות התיעוד בתחומי בתי המשפט, ייתכן כי החומרים כוללים גם בני אדם שחל איסור לצלמם ללא אישור מתאים.

משכך, ומאחר שפרסום תיעוד מתוך אולם דיונים מחייב, ככלל, אישור או החלטה שיפוטית, מערכת "מעקב" נמנעת מפרסום הסרטון ככלי תקשורת. עם זאת, התיעוד שמור במערכת לצורכי הוכחה בלבד, וניתן יהיה להסתמך עליו לצורך בירור העובדות ככל שיהיו טענות בדבר אי-דיוקים או מחלוקת על תוכן הדברים.

יש לציין כי הפרסומים מטעם הארגונים "הבית בידנו" ו"מגן רפאל – סיוע לחייבים" המשיכו בקו ביקורתי ותקיף במיוחד. במסגרת אותם פרסומים כינו גורמים מטעמם את עו"ד ישראל שפלר ואת בנו, עו"ד נוי שפלר, "עבריינים", ואף טענו כי הם מנהלים, לטענתם, "ארגון פשיעה". לצד האמירות החריפות פורסמה גם קריאה פומבית לציבור הרחב: "צפו בעדויות מפלילות של קורבנות ועו"ד".

באותם חומרים שולבו מסמכים רשמיים, מודעות מכר ופרסומי נדל"ן שונים של משרד "שפלר ושות' עורכי דין ומגשרים", הנוגעים לעסקאות ולנכסים בערים ראשון לציון, רמת השרון ובאזורים נוספים ברחבי הארץ. באמצעות הצגת מסמכים אלה ביקשו מובילי הקמפיין, ככל הנראה, להמחיש לציבור את מה שהם מציגים כדפוס פעילות רחב ומתמשך בתחום כינוסי הנכסים, ולא כאירוע נקודתי או מקרה בודד.

טענות למעורבות ארגוני פשע בפרויקט בתל אביב

ההסתבכות המשפטית והציבורית של עו"ד שפלר קיבלה ממד נוסף בעקבות פרסומים הנוגעים לפרויקטים מסחריים וקבוצות רכישה שנקלעו למשברים פיננסיים קשים. ב-9 בפברואר 2026, פורסמה כתבה באתר "מרכז הנדל"ן" (על ידי הכתב דרור ניר קסטל) תחת הכותרת החמורה: "ארגוני פשע מעורבים: מונו נאמנים זמניים לקבוצת חכם בעקבות קריסת הפרויקט בת"א".

הכתבה עסקה במשבר החריף סביב פרויקט הנדל"ן "ישראל ב"ק" בשכונת מונטיפיורי בתל אביב. על פי המתואר בהליך, 124 רוכשים שרכשו זכויות בפרויקט פנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בטענה כי שילמו סכום עתק של כ-96 מיליון שקלים עבור זכויות במקרקעין ודמי ניהול, אך הפרויקט נותר תקוע: לא הושלמו הליכי תכנון מהותיים, לא התקבלו היתרי בנייה, ובקופות החברות לא נותרו כספים זמינים.

במסגרת הבקשה המשפטית העלו הרוכשים טענות קשות בדבר קריסה כלכלית של קבוצת חכם, חשש מבוסס לשימוש בכספי הפרויקט לצורך כיסוי חובות חיצוניים אחרים, הברחת נכסים וכספים, ואף הועלו טענות חמורות בנוגע למעורבות אפשרית של גורמים עברייניים וארגוני פשע בפרויקט.

שופט בית המשפט המחוזי, חגי ברנר, קיבל את בקשת הרוכשים באופן חלקי והורה על צעד חריג של מינוי נאמנים זמניים לשלוש חברות מתוך הקבוצה לצורך הגנה על הנכסים ובחינת המצב הפיננסי. לתפקיד הנאמנים מונו רו"ח עומר סרבינסק ועו"ד ישראל שפלר. עם זאת, שילובו של שפלר בתיק זה כמנהל ונאמן עורר ביקורת מצד מתנגדיו, הטוענים כי מי שמנהל מרדף אחר כספי חייבים ונמצא בעצמו תחת מתקפה ציבורית, אינו יכול לשמש כנאמן בתיק שבו עולים חשדות למעורבות אלמנטים עברייניים.

התיעודים בפייסבוק: "מכירת מאות נכסים במרמה ותשלום בקריפטו לארגוני פשיעה"

ההאשמות החמורות ביותר נגד משרדו של עו"ד שפלר פורסמו בעמוד הפייסבוק "מגן רפאל סיוע לחייבים". בפוסט המוגדר כ"רעידת אדמה מול המצלמות", תואר אירוע שבו נדרש עו"ד ישראל שפלר על ידי המשטרה לפנות את המקום והורחק ממנו. על פי ההסבר בפוסט, הרקע להרחקתו היה, ככל הנראה, התנהלות בלתי תקינה מצדו.

הפרסום בעמוד "מגן רפאל" מייחס לעו"ד ישראל שפלר, לבנו עו"ד נוי שפלר ולעו"ד דורית פיכטמן-רובין פעילות שיטתית חמורה:

"הטילו אימה על לקוחות בנקים. באופן שיטתי מכרו מאות נכסים במרמה. הבן, עו"ד נוי שפלר, בחסות האב עו"ד שפלר, שילם כסף מזומן ומטבעות קריפטו לארגוני פשיעה, כדי לאיים, לסחוט ולפנות בעלי נכסים בכוח. זייפו הלוואות, מסמכים ובקשות לשופטים. מכרו נכסים במעמד צד אחד, וזהו קצה הקרחון לפשעים של העבריינים בתחפושת של כונסי נכסים".

ככל הנראה, הפרסום מתייחס אף לאירוע מסוים שבמהלכו תועדה התערבות של משטרת ישראל בנכס מקרקעין, ובמסגרתו הוצא עו"ד ישראל שפלר מהמקום ונפתח אירוע משטרתי. במסגרת הפרסום נטען כי אילו היו בידי כונס הנכסים באותה עת כלל המסמכים המשפטיים הנדרשים להוכחת זכויותיו בנכס, לא הייתה משטרת ישראל נוקטת בצעד של הרחקתו והוצאתו מהמקום.

"אנחנו נבוא ונשרוף לך את הבית"

• עדותה של עו"ד איילה זר

בסרטון וידאו שהופץ לציבור, התייצבה עו"ד איילה זר והטיחה האשמות ישירות וקשות בהתנהלותם של עו"ד ישראל שפלר ומשרדו. עו"ד זר חשפה את סיפורה של אישה, שזוהתה באות נ', אשר נקלעה למצוקה נפשית וכלכלית קשה בעקבות הליכי כינוס נכסים שניהל נגדה משרדו של שפלר.

לדברי עו"ד זר, בתום דיון משפטי בעניינה של נ', נאמר לה, לפי הטענה, על ידי כונס הנכסים (ממשרד עורכי הדין של עו"ד ישראל שפלר) וגורמים נוספים מהמשרד, המשפט הבא: "אנחנו נבוא ונשרוף לך את הבית!".

עו"ד זר תיארה את ההשלכות ההרסניות של האמירה הזו:

• האישה נ' נזקקה לטיפול פסיכיאטרי דחוף.

• נ' ניסתה, לפי הטענה, לשים קץ לחייה בעקבות הלחץ והאיומים.

בדבריה הדגישה עו"ד זר את המשמעות הרגשית והנפשית העמוקה של איום מסוג זה, שבו פוגעים בקורת הגג וביציבות של אדם. היא קראה לשים קץ ל"אגרסיביות", ל"איומים" ולשימוש ב"כלים עברייניים" מצד כונסי נכסים, וטענה כי במשרדה הצטברו עדויות רבות נוספות על דפוסי התנהלות דומים.

בנוסף, העידה עו"ד זר על מקרים בהם עו"ד ישראל שפלר הגיע פיזית לנכסים ואיים על עורכי הדין של הצד שכנגד, וכן על לקוח נוסף שאוים והוטרד על ידי גורמים שהוגדרו כ"עבריינים" שנשלחו מטעמם של כונסי נכסים. במקרה אחר, נמסר ללקוחה מסר מאיים לפיו "הנכס לא אמור להיות שלך ובבעלותך". עו"ד זר סיכמה כי עו"ד שפלר חורג מסמכויותיו באופן שיטתי, מנצל את מעמדו, ומבצע הטעיות מכוונות של בתי המשפט.

מאבק משפטי נוסף נגד משרד עו"ד ישראל שפלר ושות': 'פינוי אכזרי של קשישים מבתיהם'

זירה משפטית חדשה נפתחה נגד משרדו של עו"ד ישראל שפלר, הפעם בהובלתו של עורך הדין ירון אסידון. בעדות מצולמת שפורסמה ברבים, חשף עו"ד אסידון מסכת עובדות אותה הגדיר כ"מזעזעת", הנוגעת לפינויים בכפייה של בני זוג קשישים – סבים ל-11 נכדים – מביתם.

הפינוי הכפוי יצא אל הפועל בעקבות טענת בנק דיסקונט כי בני הזוג פגעו בהסדר החוב שנחתם עמם ולא עמדו בתנאיו. ברם, עו"ד אסידון מדגיש כי בחינה מעמיקה ודקדקנית של המסמכים המשפטיים הובילה אותו למסקנה חד-משמעית: טענת הבנק בדבר הפרת ההסכם משוללת כל יסוד, ובני הזוג עמדו בהתחייבויותיהם ככתבן וכלשונן.

לדבריו, פניות חוזרות ונשנות שהופנו לבנק דיסקונט ולכונס הנכסים בתיק, עו"ד ישראל שפלר, במטרה להגיע להבנות שימנעו את מכירת הנכס ונישול הקשישים מביתם – נתקלו בחומה של שתיקה.

עו"ד אסידון הוקיע את המהלך כ"פינוי אכזרי", ומתריע כי אין מדובר במקרה מבודד אלא בתופעה רחבה וכואבת: אזרחים במצב פגיע, או כאלה שאינם זוכים לייצוג משפטי הולם, מושלכים אל הרחוב בעוד נכסיהם נמכרים במחירים הנמוכים משמעותית משווי השוק – מציאות המותירה אותם ללא קורת גג ומבלי שניתנה להם הבמה להשמיע את קולם.

"רצח לי את הנשמה!": עדותה של אם לארבעה ילדים מהרצליה

ארגון "הבית בידנו" פרסם עדות אישית קשה וחותכת, במסגרתה הציגה אישה בשם ש', אם לארבעה ילדים ובעלת דירת מגורים בהרצליה, את חוויותיה מול עו"ד ישראל שפלר. בתמליל העדות מתארת ש' את תחושותיה במילים הקיצוניות: "רצח לי את הנשמה!".

לדברי ש', בעקבות הלוואות ומסמכים שנוהלו, לטענתה, באופן בלתי תקין ופסול מול בנק דיסקונט, היא מצאה את עצמה מפונה בכוח מביתה יחד עם ארבעת ילדיה. הפינוי הותיר אותה ללא יכולת כלכלית לשכור מקום מגורים חלופי, ללא ביטחון כלכלי ובמצב נפשי וכלכלי ירוד ביותר.

ש' פירטה בעדותה כי נאלצה להסתמך לחלוטין על חסדיהם וסיועם של בני משפחה – הורים, אחים וחברים – ועברה להתגורר עמם ללא פתרון מגורים קבוע. המצוקה הכלכלית הגיעה לכדי כך שהיא נאלצה להישען על עזרת הסובבים אותה לצורך אספקת מוצרים בסיסיים ביותר, לרבות מזון עבור ילדיה, מציאות חיים אותה הגדירה כנקודת משבר אנושית עמוקה.

צל העבר: הביקורת השיפוטית הנוקבת נגד עו"ד ישראל שפלר בפרשת "גן אורנים"

הביקורת על התנהלותו של עו"ד ישראל שפלר ככונס נכסים אינה תופעה חדשה, היא מלווה מזה שנים במסמכים ובפרוטוקולים משפטיים רשמיים מן העבר. עדות מובהקת ומזוקקת לכך מצויה בפסק דין חד-משמעי שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב (במסגרת תיק פש"ר 1112/09), שבו תועדה ביקורת שיפוטית חריפה ונוקבת נגד שפלר.

הפרשה המדוברת עסקה בקריסת עסקיו של יוחאי פלג, מבעלי מתחם האירועים "גן אורנים", אשר עזב את ישראל עם משפחתו בשל חובות כבדים. באותו תיק, טען החייב פלג בפני הכונס כי הסיבה המרכזית לעזיבתו הבהולה את הארץ הייתה מסכת איומים קשה שהופעלה נגדו מצד גורמים המזוהים עם השוק האפור, וזאת לאחר שהבנקים הפסיקו לכבד את המחאותיו והוא חשש למצוא עצמו בעימות ישיר מול נושים וגורמים עברייניים.

בפסק הדין המדובר צוין כי בריחתו של יוחאי פלג מהארץ אינה מוצדקת, אך לצד זאת הביעה הערכאה השיפוטית זעם רב על מפגשו של הכונס עמו בחו"ל. שופטת בית המשפט המחוזי דאז, ורדה אלשיך, מתחה ביקורת נוקבת על התנהלותו של כונס הנכסים הזמני, עו"ד ישראל שפלר, לאחר שהתברר כי טס לחו"ל ונפגש שם עם החייב פלג לצורך קבלת מידע על מצבו הכלכלי.

בהחלטתה הרשמית, הדגישה השופטת אלשיך שני כשלים מרכזיים:

• היעדר היתר מראש: לא היה ברור מדוע וכיצד בחר כונס הנכסים לצאת מגבולות המדינה לצורך פגישה זו, מבלי שקיבל היתר מתאים ומפורש מראש מבית המשפט.

• תמיהה על מקור המימון: הועלה ספק כבד באשר לאפשרות ועל פי איזה דין ימומנו הוצאות נסיעה זו מקופת הכינוס, המגיעות על חשבונם הישיר של הנושים והחייב.

מן המערכת העובדתית עולה כי עו"ד שפלר פעל בשטח באופן עצמאי וחריג, תוך עקיפת אישורים רגולטוריים נדרשים, התנהלות אשר זכתה לביקורת ישירה וחריפה מצד ערכאות שיפוטיות עליונות.

במסגרת זו, העלתה השופטת אלשיך תהיות קשות באשר לנסיבות נסיעתו של שפלר לחו"ל לצורך פגישה עם פלג, אשר נערכה ללא היתר שיפוטי מקדים. השופטת אף ציינה כי סוגיית מימון הוצאות הטיסה מקופת הכינוס נותרה לוטה בערפל. בד בבד, הדגישה השופטת כי מעיון מעמיק בדו"ח הכינוס, לא נמצא צידוק עובדתי או משפטי לבריחתו של יוחאי פלג מן הארץ.

הביקורת הנוקבת התמקדה, למעשה, בעיקרון הבא:

1. נסיעה לחו"ל ללא אישור מפורש מבית המשפט.

2. קיום פגישה עם החייב מחוץ לישראל במסגרת ההליך.

3. שאלת מימון הוצאות הנסיעה מכספי קופת הכינוס.

בחינה תיאורטית של הסוגיות שעלו בפרסום מעלה כי הביקורת נגעה בעיקר לשאלות של חריגה מסמכות או פעולה ללא אישור בית משפט, ניהול לא תקין של קופת כינוס נכסים, ביצוע הוצאות כספיות ללא אישור מתאים, והתנהלות שאינה עומדת בחובות הזהירות והנאמנות של בעל תפקיד.

במישור המשפטי אזרחי או המשמעתי, התנהלות כזו יכולה לעורר שאלות נוקבות בנוגע להפרת חובת אמון של כונס נכסים, הפרת הוראות בית המשפט, התנהלות בלתי תקינה של בעל תפקיד מטעם בית המשפט, ואף עבירת משמעת לפי כללי לשכת עורכי הדין, אם ייקבע שנפל פגם מקצועי במעשיו.

שתיקת המערכת: פסק הדין החריף שלא עצר את הפעילות

על אף שבית המשפט המחוזי פרסם ביקורת חריפה וקשה כל כך על התנהלותו של עו"ד כמו ישראל שפלר, נדמה כי הגופים האמונים על הפיקוח – ובהם לשכת עורכי הדין ומשרד המשפטים – מגלים אדישות מוחלטת ואינם נוקטים צעד פועל.

במדינות רבות בעולם, עורך דין שהיה סופג קביעות שיפוטיות קשות כאלו מטעם בית המשפט, היה עלול לאבד את רישיונו המקצועי או לכל הפחות מתבייש להמשיך ולשמש בתפקידו. אולם בישראל, הכל עובר בשתיקה. עו"ד שפלר, יחד עם שותפיו, ממשיך לפעול כרגיל בשוק המקצועי, גם כאשר דברים קשים אלו רשומים נגדו שחור על גבי לבן בפסק הדין. מציאות זו מעלה תהייה קשה ומתבקשת: אילו קשרים עומדים לרשותם של עו"ד ישראל שפלר ושותפיו, המאפשרים להם להמשיך בשלהם ללא כל הפרעה מוסדית?

שיקום או פגיעה? זרקור על מערכת חדלות הפירעון

הפרשות הפרטניות הללו מציפות אל פני השטח ויכוח ציבורי ומשפטי רחב בהרבה, הנוגע למבנה ולתקינות של מערכת חדלות הפירעון וכינוס הנכסים בישראל.

הביקורת הציבורית הגוברת, המלווה מעת לעת בקריאות להגברת השקיפות, הפיקוח והבקרה הממשלתית על פועלם של כונסי הנכסים, מדגישה את הצורך החיוני למצוא איזון בין הצורך הכלכלי בגביית חובות לבין שמירה על כבוד האדם, קורת גגו ומניעת ניצול של אוכלוסיות מוחלשות.

נ.ב

לפי נתוני מחקרים וסקירות של מרכז טאוב, כבר לפני יותר מעשור דובר על כ-800 אלף ישראלים עם תיקי הוצאה לפועל פתוחים. מאחר שמדובר בנתונים ישנים יחסית, ולנוכח העלייה ביוקר המחיה, הריבית, המשכנתאות והמשברים הכלכליים בשנים האחרונות – ההערכות בקרב גורמים חברתיים הן שכיום מעגל הנפגעים הכלכליים בישראל גדול אף יותר.

כאשר מביאים בחשבון בני משפחה, ילדים וקרובים המושפעים ישירות מהליכי חוב, עיקולים, כינוסי נכסים וחדלות פירעון – מדובר, ככל הנראה, בכמיליון עד מיליון וחצי ישראלים הנמצאים במעגל הפגיעה הכלכלית והנפשית.

מדובר בכוח ציבורי עצום, אשר עשוי להפוך גם לכוח פוליטי משמעותי. מיליון עד מיליון וחצי אזרחים ובני משפחותיהם הם ציבור בעל קול והשפעה בקלפי, במיוחד על רקע הטענות הקשות הנשמעות מצד חייבים נגד חלק מהנאמנים וכונסי הנכסים.

על רקע זה, מערכת "מעקב" צפויה לקיים פגישות עם חברי כנסת וגורמים ציבוריים, במטרה לקדם דיון רחב בנוגע לזכויות חייבים, כונסי נכסים, נאמנים והצורך, לטענת פעילים בתחום, ברפורמה עמוקה במערכת חדלות הפירעון.

בקרב חייבים נשמעות טענות שלפיהן חלק מבעלי התפקידים מפעילים, ככל הנראה, סמכויות באופן כוחני או בלתי מידתי, ולעיתים מתייחסים לחייבים לא כבני אדם המצויים במשבר – אלא כאל "תיק" או "נכס כלכלי". לצד זאת יודגש כי קיימים גם נאמנים וכונסי נכסים הפועלים במקצועיות ובהתאם לחוק.

צילום: עו"ד ישראל שפלר, מתוך האתר www.shefler.co.il

צילום: עו"ד נוי שפלר, מתוך האתר www.ebnlaw.co.il

הפוסט משטר האימה בשוק הכינוסים: חשיפת טענות הניצול נגד עו"ד ישראל שפלר ו-BTB הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת בריאות קורסת, או פשוט זלזול מופגן במבוטחים? בדיקה עיתונאית מקיפה של מערכת "מעקב" חושפת מציאות עגומה ומטרידה עבור מבוטחי קופת החולים "מכבי שירותי בריאות" באזור מרכז הארץ. על פי הממצאים, חולים נאלצים להמתין חצי שנה ויותר לפגישה עם רופאים מומחים בתחומים קריטיים, בעוד הנהלת הקופה בוחרת, ככל הנראה, להתעלם מהפניות הציבוריות ולא להעביר את תגובתה לממצאים הקשים.

הנתונים שבידי המערכת, המגובים בראיות מתועדות, מצביעים על כשל מערכתי חמור בזמינות השירות הרפואי. מבוטחים המבקשים לקבוע תור חיוני לרופא ראומטולוג, למשל, נתקלים בחסם כמעט בלתי עביר: זמינות התורים נעה בין שבעה חודשי המתנה ארוכים – מחודש מרץ האחרון ועד לשלהי חודש אוקטובר 2026.

המצוקה אינה פוסחת על תחומים רגישים אחרים. בתחום הנוירולוגיה נאלצים המטופלים להמתין בין שישה לשבעה חודשים, ובתחום הפסיכיאטריה נרשמו זמני המתנה של כארבעה עד חמישה חודשים. מדובר בעיכובים שיש בהם כדי להחמיר מצבים רפואיים ולפגוע באופן ממשי באיכות החיים ובבריאות המטופלים.

ניסיונותיהם של המבוטחים למצוא מזור בערים השכנות עלו בתוהו. הבדיקה העלתה כי גם כאשר המטופלים מכתתים רגליהם ובודקים זמינות בפריסה רחבה במרכז הארץ – כולל בבני ברק, חולון, בת ים, תל אביב, הרצליה, גבעתיים ופתח תקווה – המערכת מציגה תורים פנויים רק לקראת ספטמבר ואוקטובר 2026. במילים אחרות: המרחב הגיאוגרפי כולו חסום.

הניסוי העיתונאי: כרוניקה של מערכת אטומה ומבוטחים אובדי עצות

אל מול זרם התלונות הגואה מצד הציבור, החליטה מערכת "מעקב" לערוך בדיקה עובדתית ישירה ובלתי אמצעית. לא הסתפקנו בשמועות או בדיווחים יד שנייה; כתבי המערכת נכנסו בעצמם אל נבכי מערכת זימון התורים הרשמית של קופת החולים "מכבי שירותי בריאות" וניסו לקבוע תורים באופן אקטיבי. התוצאות שהתקבלו על מסכי המחשב אינן מותירות מקום לספק: מדובר בקריסה מוחלטת של זמינות הרפואה הציבורית המקצועית במרכז הארץ.

על פי ממצאי הבדיקה הישירה, קופת חולים מכבי שירותי בריאות מציגה זמני המתנה בלתי נתפסים. תור לרופאים מומחים בתחומים קריטיים דוגמת פסיכיאטר, נוירולוג, אונקולוג, ראומטולוג וקרדיולוג לוקח כ-10 חודשי המתנה (משך ההמתנה נע בין שבעה לעשרה חודשים, בהתאם לתחום המומחיות של הרופא).

אנו במערכת "מעקב" ניסו לקבוע תורים בעצמנו, והתברר כי תור לרופא ראומטולוג דורש המתנה של כ-10 חודשים, בעוד שלרופא נוירולוג ופסיכיאטר נדרשת המתנה של מעל חצי שנה. לא מדובר בעיכוב זניח או באי-נוחות זמנית, אלא בחסם בירוקרטי ורפואי קשיח המעמיד בסכנה את בריאותם של החולים.

השבר הגדול: מרחב גיאוגרפי חסום לחלוטין

אחת הטענות השכיחות המושמעות מפי הנהלות קופות החולים בעתות משבר היא כי ניתן למצוא פתרונות זמינים יותר בערים סמוכות, או על ידי הרחבת רדיוס החיפוש הגיאוגרפי. אלא שהבדיקה המדוקדקת של מערכת "מעקב" מנפצת את התירוץ הזה לחלוטין. הכתבים שלנו סרקו את כל ערי המפתח במחוז המרכז ובגוש דן: בני ברק, חולון, בת ים, תל אביב, הרצליה, גבעתיים ופתח תקווה. התוצאה הייתה זהה בכולן.

אין מדובר בבעיה נקודתית בסניף מסוים או בעיר ספציפית. המרחב הגיאוגרפי כולו חסום באופן הרמטי. המערכת הממוחשבת מציגה תורים פנויים אך ורק לקראת שלהי שנת 2026. המשמעות עבור המבוטח הממוצע היא הרסנית: זכאותו הבסיסית לקבלת טיפול רפואי הנגזרת מחוק ביטוח בריאות ממלכתי, ושעבורה הוא משלם ממיטב כספו מדי חודש בחודשו, נותרת כעלה נידף ברוח מול מערכת אטומה.

המציאות הזו מובילה לתובנה חריפה וכואבת בקרב המטופלים המשוועים לעזרה: לעיתים עד שמגיע תור חצי שנה או כ-10 חודשים, אדם כבר לא צריך רופא כי חברת קדישה מטפלת בו יותר טוב.

כשהדוברות בוחרת בשתיקה: אפס מתן דין וחשבון לציבור

נוכח הממצאים המטלטלים והחד-משמעיים הללו, אשר מציגים כשל תפקודי חמור, פנתה מערכת "מעקב" באופן רשמי, מסודר ודחוף למחלקת יחסי הציבור והדוברות של קופת חולים מכבי. ביקשנו לקבל תשובות ברורות: כיצד מתכוונת הנהלת הקופה לפתור את מצוקת התורים החריפה? מהו המענה הניתן לחולים שמצבם מוגדר דחוף ואינו סובל שחוק של חודשים ארוכים? וכיצד מתיישבת תמונת המצב הזו עם הבטחות הפרסום של הקופה בדבר שירות רפואי מוביל וזמין?

אולם, במקום לגלות אחריות ציבורית, לספק הסברים מקצועיים או לכל הפחות להציג תוכנית פעולה אופרטיבית לצמצום זמני ההמתנה, בחרו ביחסי הציבור של מכבי ובדוברות שלה לנקוט בטקטיקה חמורה לא פחות מהמחדל עצמו: שתיקה מוחלטת.

פנינו ביחסי ציבור של מכבי ודוברות, אך אין תשובה, הם לא טרחו להשיב. ראשי המערכת ואנשי הדוברות נמנעו מלהתייחס לממצאים הקשים ובחרו להפנות עורף לשאלות הנוקבות שהופנו אליהם.

שתיקה זו, נדמה, מדברת בעד עצמה ומותירה את המבוטחים חסרי אונים מול שוקת שבורה. היא מהווה ביטוי מובהק, ככל הנראה, לזלזול עמוק ומופגן במבוטחים ובזכותו של הציבור לדעת על מה מוציאים את כספי הביטוחים שלו. כאשר גוף רפואי האמון על בריאותם של מיליוני בני אדם בוחר להתעלם מפניות עיתונאיות מבוססות, הוא משדר מסר חד וברור: הציבור וצרכיו אינם נמצאים בראש מעייניו. מערכת "מעקב" תמשיך לעקוב, לחקור ולדרוש תשובות עבור ציבור החולים.

הפוסט עשרה חודשי המתנה לרופא: הפקרות בריאותית חמורה הופיע לראשונה ב-מעקב.

סערה פוליטית ובין לאומית מטלטלת בימים האחרונים את מערכות השלטון והדיפלומטיה בישראל, בעקבות תיעודים וסרטונים שפרסם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ממתקן המעצר בנמל אשדוד. בסרטונים, אשר עוררו גלי הדף נרחבים, נראה השר כשהוא מנופף בדגל המדינה ומשמיע את המנון המדינה לפעילי משט ה"סומוד" בעודם כפותים על הרצפה. השר אף הוסיף כיתוב פרובוקטיבי לסרטון שבו נכתב: "ככה אנחנו מקבלים את תומכי הטרור, Welcome to Israel".

האירוע, שאמור היה להסתיים בגירוש שקט ותחת מעטה תקשורתי נמוך על פי דרישת משרד החוץ ומערכת הביטחון, הפך תוך שעות בודדות לזירת התגוששות פומבית וגרר גינויים חריפים חסרי תקדים מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ גדעון סער. אלו האשימו את בן גביר בגרימת נזק אסטרטגי מכוון למדינת ישראל לצורכי קמפיין בחירות אישי.

המערכת הדיפלומטית והביטחונית בסחרור: "נזק מודע לטווח ארוך"

את הביקורת הנוקבת והמפורטת ביותר השמיע היזם, איש השיווק הדיגיטלי והפרשן הבולט, סניה ולדברג. בפוסט חריף שפרסם ברשת החברתית פייסבוק, ניתח ולדברג את השלכות העומק של התנהלות השר לביטחון לאומי, והאשים אותו בראייה קצרת טווח ובחוסר הבנה מוחלט של הזירה הבין-לאומית.

"הבן אדם פשוט לא חושב על ההשלכות למעשיו," כתב ולדברג בהתייחסו לבן גביר. "או שחושב, ומבין שהוא עשה אחלה קמפיין בחירות וכל השאר לא מעניין אותו".

ולדברג פירט בשורה של סעיפים נוקבים את שרשרת הכשלים הדרמטית שנוצרה, לטענתו, ישירות כתוצאה מפעילותו של השר:

• קריסת מדיניות העמום התקשורתי: מדינת ישראל ניסתה להימנע ככל האפשר מסיקור של האירוע, במטרה למנוע מחברי המשט את מבוקשם – תשומת לב בין לאומית. כתוצאה מפעולתו של בן גביר, המדינה נכשלה במשימה זו לחלוטין.

• זעם בצמרת המקצועית: כל עובדי משרד החוץ, דובר צה"ל, ראש הממשלה והשגרירויות כועסים על השר, אך הוא, כדברי ולדברג, "יודע" טוב יותר מכולם.

• הפיכת הפעילים לגיבורים: חברי המשט, שנעצרו ושוחררו כמעט כולם בחזרה לביתם, צפויים להתקבל בשדות התעופה במדינותיהם בגל של כותרות, ראיונות וכלי תקשורת. במקום להצטייר כ"ילדי צומי מפונקים", הפכו הפעילים לגיבורים בארצותיהם, תוך הפצת המסר כי עברו התעללות על ידי "הישות הציונית".

• משבר דיפלומטי חריף: שגרירים ישראלים כבר זומנו לשיחות נזיפה בבירות העולם, ולפחות עשר מדינות – בהן מדינות ידידותיות לישראל – כבר פרסמו גינויים רשמיים, כאשר הרשימה צפויה להתארך.

• איום על הסחר וההצטיידות הביטחונית: משרד החוץ נאלץ לעבוד מסביב לשעון כדי למנוע הידרדרות ביחסים הדיפלומטיים, העלולה להוביל לפגיעה בפעילות הכלכלית ובסחר בתחמושת, אשר מדינת ישראל זקוקה לה באופן דחוף ביותר.

"באמת שהייתי סבלני כלפי בן גביר ונמנעתי מלתקוף אותו", סיכם ולדברג את דבריו החריפים. "אבל יש גבול לכל תעלול. מדובר בחוליגן שעושה נזק למדינת ישראל כי בא לו להצטלם ולעשות קמפיין". הפרשן אף הדגיש כי מצביעיו של השר בוחרים להתעלם מכך שהוא נכשל "כמעט בכל קטגוריה שנמצאת תחת אחריותו", למרות הפצת סרטונים שבהם הוא נראה מתעמת באזור הדרום ומצהיר על טיפול בתופעת הפרוטקשן – אשר בפועל הולכת ומחמירה.

מתקפה חזיתית בממשלה: "גרמת ביודעין נזק למדינה"

הביקורת הציבורית תורגמה מיד לעימות חזיתי חסר תקדים בתוך קבינט השרים. שר החוץ, גדעון סער, יצא במתקפה ישירה ופומבית נגד עמיתו לשולחן הממשלה. בציוץ שפרסם ברשת החברתית X, כתב השר סער:

"גרמת ביודעין נזק למדינה במופע המחפיר הזה ולא בפעם הראשונה. הורדת לטמיון מאמצים אדירים מקצועיים ומוצלחים שנעשו על ידי רבים רבים – מחיילי צה"ל ועד עובדי משרד החוץ ועוד רבים וטובים. לא, אתה לא הפנים של ישראל".

אל עמדת שר החוץ הצטרף באופן חריג גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר מתח ביקורת פומבית מפורשת על השר לביטחון לאומי. נתניהו הבהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים כי "האופן שבו השר בן גביר נהג בפעילי המשט אינו עולה בקנה אחד עם הערכים והנורמות של מדינת ישראל".

בקרב גורמי המשפט והממשל הודגש כי על אף שפעילי המשט אכן עברו על חוקי המדינה, ניסו לייצר פרובוקציה מכוונת ואף מחזיקים בעמדות אנטישמיות, מדינה ריבונית מחויבת לשמור על ממלכתיות, רמה מקצועית גבוהה ועל עקרונות החוק. החוק הישראלי אינו מתיר השפלה של עצורים, בפרט כאשר מדובר בשלב המעצר הראשוני ובטרם ניתן גזר דין בעניינם על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת.

תגובת בן גביר: "הפסקנו להיות ילד כאפות"

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, דחה מכול וכול את הביקורת שהוטחה בו וסירב להביע חרטה על מעשיו או על פרסום התיעודים. בתגובה רשמית שהפיץ, בחר השר לתקוף בחזרה את עמיתיו לממשלה ואת ראשי מערכת החוץ:

"יש כאלה בממשלה שעדין לא הבינו איך צריך להתנהג עם תומכי טרור", טען בן גביר. "מצופה משר החוץ של ישראל להבין כי ישראל הפסיקה להיות ילד כאפות. מי שמגיע לשטח שלנו לתמוך בטרור ולהזדהות עם חמאס יחטוף ולא ניתן לו את הלחי השנייה".

הרקע המשפטי: מפעיל ימין קיצוני לכיסא השר לביטחון לאומי

הסערה הנוכחית שוב מפנה את זרקור המדיה אל עברו השנוי במחלוקת של השר לביטחון לאומי. איתמר בן גביר, המכהן כיושב ראש מפלגת "עוצמה יהודית" וחבר כנסת מטעמה, הוא עורך דין במקצועו ומי שצמח כפעיל ימין קיצוני בולט.

לאורך השנים הוגשו נגד בן גביר עשרות כתבי אישום, והוא צבר לחובתו שמונה הרשעות פליליות בגין עבירות שונות שביצע בעברו. המרכזיות שבהן כוללות:

• תמיכה בארגון טרור והסתה לגזענות: בשנת 2007 הורשע בן גביר בעבירות של תמיכה בארגון הטרור "כך" והסתה לגזענות, וזאת בעקבות הנפת שלטים בעלי אופי קיצוני.

• עבירות סדר ציבורי: בעברו נרשמו לחובתו גם הרשעות בגין התפרעות, השחתת מקרקעין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

יצוין כי רק בשנה שעברה, במהלך דיון שנערך בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בעניין מינויו ועברו הפלילי, הצהיר בן גביר בפני השופטים כי הוא נמצא היום "במקום אחר, בוגר יותר, עם תובנות אחרות".

ואולם, נוכח האירועים האחרונים בנמל אשדוד והתגובות החריפות מצד צמרת המדינה, נראה כי פקע סבלנותם של שותפיו לקואליציה, והשאלה האם התנהלותו משרתת את האינטרס הלאומי או פוגעת בו באופן אנוש, הופכת לעימות המרכזי המאיים על יציבות המערכת הממשלתית והמדינית בישראל.

צילום שפורסם על ידי איתמר בן גביר בעצמו ברשת X – שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

צילומי ראש הממשלה, גדעון סער ואיתמר בן גביר נלקחו מאתר הכנסת ומהרשתות החברתיות הרשמיות; כמו כן, צילום סניה ולדברג נלקח מעמוד הפייסבוק הרשמי שלו – שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט איתמר בן גביר, מחריב את הביטחון הלאומי ופוגע במדינת ישראל הופיע לראשונה ב-מעקב.

מבצע אכיפה לילי ממוקד של כוחות הביטחון במרחב ים המלח מנע הלילה (ג') אירוע ביטחוני פוטנציאלי, והוביל לתפיסת אמצעי לחימה ומעצר חשודים.

על פי הודעה רשמית של דובר צה"ל, לוחמי משל״ט ים המלח, הפועלים תחת פיקודה של אוגדה 96, זיהו ועצרו במהלך פעילות מבצעית יזומה שלושה חשודים במרחב נווה זוהר. בחיפוש קפדני שנערך בכלי הרכב שבו נעו החשודים, איתרו הכוחות רובה סער מסוג 'קלאצ׳ניקוב' וסכין.

נחישות מבצעית בגבול המזרחי

הפעילות המוצלחת של כוחות המשל"ט משקפת את הגברת המוכנות המבצעית והערנות הגבוהה של צה"ל בגזרה, במטרה לסכל הברחות ואיומים ביטחוניים בעודם באיבם. שיתוף הפעולה המהיר והנחישות של הלוחמים בשטח הובילו לנטרול מהיר של האיום ולתפיסת כלי הנשק ללא נפגעים.

בתום המבצע בשטח, הועברו החשודים שנעצרו יחד עם אמצעי הלחימה שנתפסו להמשך טיפול וחקירה של משטרת ישראל, לצורך בירור נסיבות האירוע והרקע של השלושה.

מערכת "מעקב" תמשיך לעקוב מקרוב אחר הפעילות המבצעית של כוחות הביטחון ברחבי הארץ ואחר התפתחות החקירה.

צילום: דובר צה"ל

הפוסט סיכול לילי בים המלח: נעצרו חשודים חמושים בקלאצ'ניקוב הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט צה"ל השמיד מחסן נשק ופיר שיגור של חמאס הופיע לראשונה ב-מעקב.

הישג יוצא דופן לעיר הדרומית ולעומד בראשה: ועדת פרס ירושלים לאחדות ישראל, אשר נוסד לזכרם של שלושת הנערים החטופים ז"ל, בחרה בעיריית אילת מבין מאות מועמדים מכל רחבי הארץ, כהוקרה על פעילותה הענפה והמתמשכת לחיזוק הלכידות החברתית, הסולידריות והערבות ההדדית בחברה הישראלית.

זכייה לאומית מרשימה ומעוררת גאווה לעיר אילת, לראש העיר מר אלי לנקרי ולעובדי הרשות המקומית: העיר אילת נבחרה השנה לזוכה המרכזית בפרס ירושלים לאחדות ישראל לשנת ה'תשפ"ו (2026). הפרס היוקרתי יוענק במסגרת טקס ממלכתי חגיגי שייערך בבית הנשיא ביום 24 במאי 2026, במעמד נשיא המדינה, אישי ציבור, מנהיגים חברתיים ומובילי דעת קהל מכל רחבי הארץ.

הפרס המכובד, המהווה יוזמה א-פוליטית רחבת היקף, הוקם במקור על ידי משפחותיהם של שלושת הנערים החטופים, גיל עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח זכרונם לברכה. הוא נועד להעלות על נס, להוקיר ולשבח מוסדות, יוזמות ורשויות מקומיות אשר פועלים ללא לאות ובאופן יוצא דופן לחיזוק האחדות, הלכידות החברתית והערבות ההדדית בתוך החברה הישראלית וביהדות התפוצות.

הצטיינות מתוך מאות מועמדים ברחבי העולם

הזכייה הנוכחית של אילת מקבלת משנה תוקף נוכח התחרות העזה והקריטריונים הקפדניים של ועדת הפרס. השנה הוגשו למעלה מ-250 מועמדויות של ארגונים, מוסדות חינוך מובילים ורשויות מקומיות מהארץ ומהעולם כולו. מתוך רשימה ארוכה ואיכותית זו של גופים, בחרה ועדת הפרס בעיר אילת ובסגל עובדי העירייה המסורים, אשר הובילו עשייה ציבורית וחברתית עמוקה שבלטה מעל כולם והפכה למודל לחיקוי ברמה הלאומית.

הפרס מוענק לעיר כהוקרה ישירה על פעילותם המאומצת והרציפה של ראש העירייה, הנהלת העיר וכלל עובדי הרשות, אשר השקיעו משאבים רבים ומאמצים כבירים בטיפוח אחדות ישראל, ביצירת גשרים חברתיים ובהפגנת סולידריות יוצאת דופן.

"מהשער הדרומי ועד לכותל המערבי"

עם פרסום דבר הזכייה הרשמי, שיתף ראש עיריית אילת, מר אלי לנקרי, את תחושות הגאווה העמוקות והתרגשותו הציבורית עם תושבי העיר והציבור בישראל. בצהרי יום שישי (15.05.2026), פרסם ראש העיר הודעה רשמית בעמוד הפייסבוק שלו, ובה כתב:

"בשנת החמישים ותשע לאיחוד ירושלים – הלב ההיסטורי, הרוחני והלאומי של עם ישראל, העיר אילת זוכה בפרס ירושלים לאחדות ישראל. האמת? אין מרגש מזה! אז מהשער הדרומי ועד לכותל המערבי, אנחנו שולחים ים של אהבה לבירתנו הנצחית. שבת מנוחה, בריאות ושמחה".

דבריו של ראש העיר מדגישים את החיבור הבל ינתק בין השער הדרומי של מדינת ישראל לבין בירתה הנצחית, ירושלים, ומציבים את אילת בחזית העשייה הציונית והחברתית של המדינה.

תעודת כבוד למנהיגות העירונית ולעובדי הרשות

בחירתה של העיר אילת לקבלת פרס ירושלים לאחדות ישראל בשנת 2026 מהווה תעודת כבוד רשמית והכרה לאומית במנהיגותו המלכדת של ראש העיר, אלי לנקרי, ובעבודתם המקצועית והערכית של עובדי עיריית אילת. העשייה היומיומית של עובדי הרשות, המכוונת כולה לטובת הכלל, לחיבור בין מגזרים ולרווחת התושבים והבאים בשעריה, היא זו שהובילה את ועדת הפרס לקבוע כי אילת היא מופת של לכידות חברתית.

הטקס הממלכתי שיתקיים בעוד כשבוע בבית הנשיא בירושלים, יעניק את הבמה הראויה לעיר הדרומית ויחגוג את תרומתה הכבירה לחוסנו הלאומי של עם ישראל.

צילום מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של ראש עיריית אילת, מר אלי לנקרי – שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט גאווה ועוצמה: אילת זכתה בפרס ירושלים לאחדות ישראל הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעוד ענני המלחמה עדיין מכסים את שמי המדינה, דוח מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, המפורסם היום, מטלטל את אמות הסיפים של השלטון בישראל. הדוח, המהווה כתב אישום חריף נגד מחדלי הממשלה, משרד הביטחון ומשרד הבריאות, חושף תמונה מבעיתה של "הפקרת המגינים" בחזית היישובים ו"מחדל דם" קריטי במרכזים הרפואיים הגדולים בדרום. אלו אינם רק כשלים טכניים; מדובר בשבר עמוק בתפיסת האחריות הממשלתית כלפי אזרחיה ביום פקודה.

הלוחמים השקופים: הפקרת מערך הרבש"צים

במרכזו של הפרק הביטחוני בדוח עומדים רכזי הביטחון השוטף הצבאיים (הרבש"צים), אותם אנשים שהיוו את קו ההגנה הראשון והאחרון בבוקר השבעה באוקטובר. בעוד הצבא הגדול בושש להגיע, לחמו 418 רבש"צים בחירוף נפש מול שטף המחבלים. שבעה רבש"צים, שני ממלאי מקום ו-35 חברי כיתות כוננות שילמו בחייהם בקרבות ההרואיים. אחרים נפצעו או נחטפו לעזה.

אלא שמאחורי הגבורה העילאית בשטח, מסתתרת גרירת רגליים ממשלתית רשלנית. המבקר אנגלמן קובע כי מעמדם של הרבש"צים טרם הוסדר, דבר הפוגע אנושות ביכולתם לבצע את תפקידם. למרות ש-14 הצעות חוק בנושא הונחו על שולחן הכנסת מאז 2017, כולן נותרו כאבן שאין לה הופכין ולא קודמו.

הדוח חושף כי ועדת אדרי, שנועדה להסדיר את תנאיהם, הגישה חמש המלצות מרכזיות ששר הביטחון אישר עוד בנובמבר 2023. אולם, נכון לינואר 2025, משרד הביטחון מימש רק המלצה אחת במלואה. הניסיון לקלוט את הרבש"צים כאזרחים עובדי צה"ל טורפד על ידי משרד האוצר, שסירב להקצות את המשרות הנדרשות. התוצאה: אנשים שמופקדים על ביטחונם של 900,000 תושבים ב-415 יישובים, נותרו ללא הגדרה אחידה, ללא סמכויות ברורות בחוק וללא מעטפת מקצועית הולמת.

"על שר הביטחון ושר האוצר לפעול בהקדם לתיקון הליקויים. הדבר בנפשנו", מצוטט המבקר אנגלמן בדוח, כשהוא מותח ביקורת ישירה על התנערות מערכת הביטחון מאחריותה למגיני היישובים. 88% מהרבש"צים שהשיבו לשאלון המבקר העידו כי תחושת העומס והכפיפות המרובה לכמה מנחים – הצבא, המועצה וועד היישוב – פוגעת פגיעה אנושה במילוי תפקידם.

לקריאת הדוח – לחצו כאן

מחדל משק הדם: חיים שתלויים בבירוקרטיה

חמור לא פחות הוא המחדל שנחשף בניהול משק הדם הלאומי. ביום שבו זרמו מאות פצועים למרכזים הרפואיים סורוקה וברזילי, גילו הצוותים הרפואיים כי המשאב היקר מכל – מנות דם מסוג O – פשוט אינו בנמצא בכמויות הנדרשות.

הנתונים שנחשפים בדוח מעוררים צמרמורת:

• בסביבות השעה 12:00 בצהרי השבעה באוקטובר, עמד מלאי מנות הדם מסוג O בבנק הדם של סורוקה על אפס מוחלט.

• מלאי הדם ההתחלתי בסורוקה באותו בוקר היה נמוך ב-20% מהנדרש על פי נהלי משרד הבריאות.

• בבנק הדם המרכזי של מד"א נמצאו בבוקר המתקפה רק 534 מנות מסוג O, לעומת יעד של 750 – חוסר של כ-30% במלאי הלאומי הקריטי.

המבקר חושף כי משרד הבריאות וחמ"ל הבריאות הלאומי "לא היו מודעים כלל לבעיות" שהתעוררו בסורוקה ובברזילי בזמן אמת. בעוד פצועים נאבקים על חייהם, מד"א סיפק לסורוקה רק כחצי מכמות מנות הדם שהוזמנו. ההזמנה הראשונה שבוצעה בשעה 8:40 בבוקר, הגיעה ליעדה רק לאחר שלוש שעות וחצי, עיכוב קטלני בנסיבות של אירוע רב-נפגעים קיצוני.

הפקרות העורף: בנקי דם ללא מיגון

הביקורת אינה עוצרת במחדלי אותו היום, אלא חושפת רשלנות מתמשכת בהיערכות לחירום. מתברר כי יותר ממחצית מבנקי הדם בבתי החולים (12 מתוך 21) אינם מוגנים מפני איום רקטות וטילים. ל-42% מאותם בנקי דם לא מוגנים אין כלל תוכנית למעבר למיקום חלופי בעתות חירום.

הדוח מצביע על כשל לוגיסטי חמור בשינוע מנות הדם: 90% מבתי החולים טוענים כי האחריות לשינוע מוטלת עליהם ולא על מד"א, ובשל כך הם מסתמכים על חברות שליחויות פרטיות. אף לא אחד מבתי החולים שנבדקו ערך תרגיל לשינוע דם בחירום. יתרה מכך, משרד הבריאות לא פעל להחלפת מקרני דם רדיואקטיביים מסוכנים הפועלים בחמישה מוסדות, למרות קיומן של חלופות בטוחות יותר.

קולו של המבקר: עצמאות אל מול מחדל

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, המסיים את כהונתו בעוד 60 יום, נשא דברים תקיפים בבג"ץ על רקע הניסיונות לעכב את דוחות הביקורת על המלחמה. "מה שראיתי לנגד עיניי בביקורות המלחמה זה את אזרחי ישראל ואת תיקון הליקויים," הצהיר אנגלמן, תוך שהוא עומד על עצמאות מוסד המבקר ועל חשיבות פרסום הממצאים ללא תלות במנגנוני חקירה אחרים שטרם הוקמו.

הדוח קורא לממשלה להפסיק את גרירת הרגליים:

1. על משרד הביטחון והאוצר ליישם לאלתר את כלל המלצות ועדת אדרי ולהסדיר את מעמד הרבש"צים כאזרחים עובדי צה"ל.

2. על צה"ל לפרסם הגדרה אחידה וברורה לתפקיד הרבש"ץ שתשקף את המציאות בשטח.

3. על משרד הבריאות להשלים בדחיפות את פערי המיגון בבנקי הדם ולהסדיר מערך שינוע לאומי שאינו נסמך על גורמים פרטיים בשעת חירום.

הדוחות שמתפרסמים היום הם תמרור אזהרה בוהק בדם. הם מתארים מערכת שלטונית שקפאה על שמריה, שהפקירה את מגיניה בחזית ושהזניחה את התשתיות הקריטיות ביותר להצלת חיים. השבעה באוקטובר לא היה רק מחדל מודיעיני וצבאי; הוא היה מחדל של מערכות אזרחיות וביטחוניות שלא השכילו לתרגם את תורות הלחימה וההיערכות למעשים בשטח. מבקר המדינה עשה את שלו בחשיפת האמת המרה; כעת הכדור נמצא בידי הממשלה – עליה להוכיח כי חיי אזרחיה וביטחון מגיניה עומדים בראש סדר העדיפויות שלה, לפני שיהיה מאוחר מדי.

לעיון בדוח המלא – לחצו כאן

צילום: מבקר המדינה, מתוך אתר מבקר המדינה, שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט דם על הידיים: מחדל ההפקרות הממשלתית נחשף בדוח המבקר הופיע לראשונה ב-מעקב.

שדרות רוטשילד בתל אביב ידועות כחלונית הראווה של עולם הבילוי הישראלי, אך מאחורי הקלעים של חברת "קיו קלאב בע"מ" (Q Gallery – קיו גלרי), בבעלותו של כוכב הריאליטי תום חיימוב, התמונה המצטיירת הבוקר (4 במאי 2026) רחוקה מלהיות זוהרת. מסמך רשמי של אגף המכס ומע"מ שנחשף היום, מסמן עליית מדרגה משמעותית בהליכי האכיפה נגד החברה, ומציב את חיימוב ושותפו איתמר אליאסי בפני שוקת שבורה.

הסלמה מנהלית: "דרישה ראשונה לתשלום"

הממונה האזורי על מע"מ תל אביב מרכז שיגר היום הודעה דרמטית למשרדי החברה ברוטשילד 19. תחת הכותרת "דרישה ראשונה לתשלום", ובהסתמך על סעיף 4 לפקודת המיסים (גביה), נדרשת החברה להסדיר באופן מיידי חוב בסך 60,000 שקלים.

המסמך, שנחתם על ידי נציגת הרשות גזית לירון, מבהיר כי אין מדובר בסוף פסוק: זהו סכום שאינו כולל חובות קודמים, ככל שקיימים, והוא מהווה צעד ראשון וקריטי לפני נקיטת הליכי גבייה כוחניים. הרשות מזהירה בשפה משפטית חדה: אי-עמידה בתשלום תוביל להשתת קנסות, ריביות והצמדה, ואף לעיקולים והגבלות פיננסיות ללא צורך בפנייה לבית המשפט.

• שם העסק הרשמי הוא "קיו קלאב בע״מ", אולם באתר הרשמי וברשתות החברתיות הרשמיות הוא מוצג וממותג בשם Q Gallery.

שרשרת של מחדלים פיננסיים

הדרישה הנוכחית מרשות המיסים אינה מגיעה בחלל ריק. היא מתווספת להיסטוריה עסקית מורכבת ורוויית קשיים של חיימוב. בעבר כבר עמדו עסקיו בפני צווי סגירה מנהליים ותיקים פתוחים בהוצאה לפועל. דיווחים קודמים מחודש מרץ האחרון העלו טענות קשות בדבר הסתמכות על הלוואות חוץ-בנקאיות בתנאים מכבידים, מה שהגביר את הלחץ הכלכלי על מועדון "ג'ון דו" ומסעדת "קיו גלרי".

המציאות העסקית של חיימוב ואליאסי מאופיינת, כך על פי הפרסומים, בסכסוכים עסקיים מתמשכים ובחובות מצטברים לספקים. הצטברות האירועים הללו מעלה תהיות קשות באשר ליכולת ההישרדות של העסק תחת עול החובות והלחצים המשפטיים המופעלים עליו מכל עבר, קרא עוד.

התיק בהוצאה לפועל נפתח בעקבות פסק דין המחייב את תום חיימוב ואת איתמר אליאסי בתשלום הוצאות משפט, אשר לא שולמו עד למועד זה. בנסיבות אלו, אי קיום פסק הדין עשוי, ככל הנראה, להקים עילה לבחינת סוגיית ביזיון בית המשפט.

תום חיימוב ואיתמר אליאסי, כמי שנדרשו לקיים את פסק הדין, מודעים, ככל הנראה, למשמעות המשפטית של אי עמידה בפסק דין תקף.

אמו של תום חיימוב, עו"ד מלי חיימוב, המשמשת כעורכת הדין של החברה שבבעלותו, בקיאה היטב במשמעותו של ביזיון בית המשפט, חרף זאת, החוב טרם הוסדר ואינו משולם במועד.

החזית הפלילית: תשעה אישומים נגד כוכב הריאליטי

לצד המערכה מול רשות המיסים, תום חיימוב מנהל קרב משפטי נוסף, אישי וחמור לא פחות. כפי שפורסם בפברואר 2026, נגד חיימוב עומדים תשעה אישומים פליליים במסגרת קובלנה פלילית פרטית שהוגשה על ידי שותף לשעבר.

מדובר בסכסוך עסקי שהסלים לכדי הליך פלילי, בו נטענות נגד חיימוב עבירות שונות המטילות צל כבד על תדמיתו הציבורית. בעוד חיימוב מציג את גרסתו לאירועים, עצם קיומם של תשעה אישומים במקביל למשבר הפיננסי מעמיד אותו באחת התקופות המורכבות בחייו, קרא עוד.

בתיק הפלילי מס' 52911-02-26 עתיד להתקיים דיון פומבי בבית המשפט בפני כב' השופט איתי הרמלין. הדיון נקבע ליום 25.06.2026 בשעה 12:00, והוא פתוח לציבור.

נקודת ההכרעה

רשות המיסים הבהירה במסמך כי הודעת הדרישה נחשבת כהמצאה כדין מרגע שנמסרה במקום העסק, ובכך צמצמה את מרחב התמרון המשפטי של החברה. כעת, חיימוב ו"קיו קלאב בע"מ" ניצבים בפני הכרעה: הסדרה מיידית של החוב או כניסה למסלול של אכיפה מנהלית אגרסיבית שעלולה לשתק את הפעילות העסקית לחלוטין.

האם מדובר בתחילתה של קריסה בלתי נמנעת או שמא יצליח חיימוב לחלץ את עסקיו מהבוץ הכלכלי והמשפטי? נכון לעכשיו, המסמכים הרשמיים מעידים על מציאות דוחקת, חובות תופחים ואזהרות שאינן משתמעות לשתי פנים.

תגובת עורכת הדין: הטחת רפש במקום מענה ענייני

מערכת "מעקב" פנתה לעו"ד מלי חיימוב, המייצגת את חברת "קיו קלאב בע"מ" (Q Gallery) ומשמשת כיועצת המשפטית שלה, בבקשת תגובה מסודרת. על אף שהאתיקה העיתונאית מחייבת מתן זכות תגובה הוגנת, בחרה עו"ד חיימוב לנטוש את שפת החוק והנימוס לטובת סגנון משתלח, פוגעני ורצוף עלבונות אישיים, סגנון המעלה תהיות קשות באשר לנורמות האתיקה המקצועית המצופות מעורכת דין בישראל.

נדמה כי דלות הטיעונים המשפטיים הולידה סגנון כתיבה עילג, ומוטב היה לו עורכת הדין הייתה מקפידה על הגהת הודעותיה כשם שהיא מקפידה על הטחת האשמות שווא. ייתכן כי הפער בין המעמד המשפטי לבין יכולת הביטוי בכתב מסביר מדוע הצדדים אותם היא מייצגת בבית המשפט, תום חיימוב ואיתמר אליאסי, חויבו בתשלום הוצאות משפט על ידי בית המשפט.

"ההגנה הטובה ביותר היא התקפה" – הגרסה העילגת

במקום להתייחס לשאלות הנוקבות שהופנו אליה, בחרה עו"ד חיימוב להגיב בבליל של זלזול. להלן תגובתה הרשמית של חברת "קיו קלאב בע"מ", כפי שנמסרה על ידי באת כוחה:

"כולם רוצים לתבוע אותך מעניין למה ? מי משלם לך עבור ההטרדות שלך?" ועוד הוסיפה: "אהה כולם יודעים מי משלם לך", ובנוסף: "פסדו עיתונאי".

לא די בכך, עו"ד חיימוב בחרה לנסות ולערער על היושרה המקצועית של החתום מעלה בכינויי גנאי:

"חחח. אילו היית עיתונאי אבל אתה לא! אתה משהו אחר".

הערת המערכת: מן הראוי לציין כי גם בבואה להטיח כינויי גנאי בלועזית, כשלה עו"ד חיימוב בלשונה. המילה "פסאודו" (Pseudo) נכתבת בתוספת האות א' ובו' כפולה (פסאודו) ולא כפי שנכתב במקור ("פסדו"). נראה כי הדיוק, הן המשפטי והן הלשוני, אינו נמצא בראש מעייניה.

מצער לראות כי יועצת משפטית בוחרת להאשים עיתונאי בישראל בקבלת כספים אסורה מגורמים עלומים, מבלי להציג ולו ראשית ראיה, ותחת זאת להשתמש בשיח של "חחח" וזלזול בוטה.

גם כאשר התבקשה עורכת הדין לשמור על רמת שיח מכובדת ולהתייחס לגופן של השאלות שנשלחו, תוך הבהרה כי זכותה שלא להשיב שמורה לה, היא בחרה להמשיך בקו מקטין ומשפיל.

למעלה מן הצורך אציין, כי התעודה הוצגה בפני כס השיפוט במהלך הדיון המדובר, בו שימשה עו"ד מלי חיימוב כבאת כוחם של תום חיימוב ואיתמר אליאסי. משכך, הטענה בדבר היעדר זיקתי למקצוע העיתונות אינה דרה בכפיפה אחת עם העובדות כהווייתן. נראה כי מבוכתה של עו"ד חיימוב אל מול העובדות הובילה אותה לנקוט בלשון בוטה חלף מענה ענייני.

באשר לרמיזות בדבר תביעות השתקה, ובכללן האמירה כי "כולם רוצים לתבוע אותך", יובהר כי תביעות השתקה לא ירתיעו ולא יובילו להשתקה. ככל הנראה, עצם העלאת טענות אלו מעידה כי מערכת "מעקב" פועלת בכיוון הנכון.

מערכת "מעקב" תוסיף ותתמיד בשליחותה הציבורית בעקביות ובנחישות, ולא תיסוג מפני איומים או לחצים מכל סוג. לציבור עומדת הזכות הבסיסית לדעת את האמת, וזכות זו תמשיך להנחות את פעילותה בכל עת.

הפוסט חובות כבדים: פעילותו העסקית של תום חיימוב על סף קריסה? הופיע לראשונה ב-מעקב.

האם ייתכן שבלבה של מדינת ישראל קיימת אוטונומיה שלטונית הפועלת לפי קודים משלה? תחקיר מקיף של מערכת "מעקב" חושף תמונה מדאיגה וקשה של התנהלות דורסנית מצד עיריית נוף הגליל בראשותו של רונן פלוט. הרשתות החברתיות מוצפות בזעם של תושבים ומבקרים, הטוענים כי מערך האכיפה העירוני הפך לזרוע גבייה אגרסיבית שאינה בוחלת באמצעים – החל ממתן דו"חות במקומות המותרים על פי חוק לעצירה והורדת נוסעים, ועד למניעה שיטתית של הזכות הבסיסית להישפט.

קבוצה "נפגעי דוחות החניה נוף הגליל" בפייסבוק – לחצו כאן

"מדינת" נוף הגליל, כך עולה מן התמונה המצטיירת, פועלת – בניהולו של רונן פלוט – במסגרת מדיניות אכיפה המעוררת שאלות מהותיות באשר לעקרונות הדמוקרטיה וזכויות האזרח.

תושבי העיר מדווחים על תחושת הטרדה מתמשכת מצד פקחי האכיפה. בתוך כך אף הוקמה קבוצה ייעודית ברשת החברתית פייסבוק בשם "נפגעי דוחות החניה נוף הגליל", המשמשת זירה לריכוז עדויות ותלונות. ברשתות החברתיות מצטברות טענות רבות שלפיהן, ככל הנראה, חלוקת הדוחות והקנסות בעיר מתבצעת באופן המעורר קושי משפטי ועקרוני. במקרים מסוימים אף נטען למתן דוחות בניגוד להוראות הדין: כך, למשל, במקומות שבהם מותרת עצירה לצורך העלאה או הורדת נוסע, נטען כי פקחים ממהרים לרשום דוח מבלי להפעיל שיקול דעת מספק.

בעבר פרסמה מערכת "מעקב" תחקיר שעסק בזעם הגובר בקרב התושבים, ובו הועלתה השאלה: כיצד ייתכן כי פקחי עירייה, ככל הנראה, פועלים בניגוד לחוק ומטילים קנסות ללא חשש? הרי לכאורה, כאשר נהג מתעד את האירוע, עומדת בפניו האפשרות להגיש ערעור, לבקש להישפט ואף להביא לביטול הדוח. ואולם, עם העמקת הבדיקה, התברר כי מוקד הבעיה, כך נראה, אינו נעוץ רק במעמד רישום הדוח – אלא בשלב מאוחר יותר בהליך, שבו מתעוררות שאלות מהותיות באשר להתנהלות הרשות.

ציידי הקנסות: בונוסים על חשבון האזרח

במרכז הפרשה עומד מערך הפיקוח העירוני. כבר ביום 8 באפריל 2025 פרסמנו באתר "מעקב" כתבה העוסקת במדיניות האכיפה העירונית בנוף הגליל, שבה נטען כי הופעלה שיטה מתמרצת כלפי הפקחים. על פי הדיווח, העירייה העניקה בונוסים לפקחים בהתאם להיקף הקנסות שנרשמו, באופן שיצר תמריץ כלכלי ישיר להגברת האכיפה ללא שיקול דעת.

עוד נטען כי המדיניות הופעלה בהכוונת ראש העיר רונן פלוט, תוך הפעלת לחץ על מערך הפיקוח להגדלת מספר הדו"חות. מדובר במנגנון שהוביל להרחבת האכיפה מעבר לשיקולים מקצועיים גרידא, תוך יצירת תלות פסולה בין תגמול אישי לרישום קנסות. מערך האכיפה מתפקד לכאורה כ"מכונת קנסות", כשהפקחים מתומרצים לפעילות אינטנסיבית ודורסנית כלפי תושבים, בחסות מנהל אגף הפיקוח הממלא תפקיד מרכזי בניהול המערכת – קרא עוד

נוף הגליל: טענות למכונת קנסות עירונית

כתבה נוספת שפורסמה ב-27.04.2025 באתר "מעקב", העמיקה בטענות על מערכת קנסות שפועלת באופן שיטתי להגדלת הכנסות הרשות. התמונה שהצטיירה היא של פקחים הפועלים תחת הנחיות ברורות להגברת אכיפה, כולל הצבת פקחים ב"מארב" באזורים רגישים או עמוסים במטרה "לצוד" עבירות ולרשום דו"חות בהיקף גבוה.

המדיניות כוללת מנגנונים המעודדים רישום דו"חות, מה שמעורר שאלות על טוהר השיקולים והאיזון בין אכיפה לשירות הציבור. תושבים חשים כי מדובר במדיניות מכוונת ולא באכיפה נקודתית, דבר הפוגע אנושות באמון הציבור – קרא עוד

פרשת דו"ח מס' 09554270: העדות לשיטה הבלתי חוקית

כדי להבין את עומק השבר, תיעדה מערכת "מעקב" מקרה בוחן ספציפי החושף כיצד המערכת "קוברת" את זכויות האזרח. הכל החל בדו"ח חניה שמספרו 09554270, אשר ניתן באופן בלתי חוקי בעליל.

הוגשה בקשה לביטול הדוח וכן בקשה להישפט, במטרה לממש את זכותו החוקית של האזרח להליך משפטי תקין, לרבות זימון הפקח למתן עדות בבית המשפט. ואולם, זכות זו נשללה בפועל: כבר בשנת 2024 נשלח ערעור לצד בקשה מפורשת להישפט – אך זו לא זכתה למענה כנדרש.

השתלשלות האירועים מעוררת פלצות:

1. השתיקה המכוונת: הרשויות לא הגיבו לבקשה להישפט במשך תקופה ארוכה. בפניות יזומות לעירייה נמסר באופן לקוני כי "טרם התקבלה החלטה". המתנה בסבלנות אינה רצויה, שכן העירייה עושה בה, ככל הנראה, שימוש הפועל לרעת התושבים והאזרחים.

2. ההחלטה הנסתרת: על דעת עצמה, ובניגוד מוחלט לחוק סדר הדין הפלילי, החליטה העירייה לדחות את הערעור ולשלול מהאזרח את זכותו להתייצב בפני שופט. זוהי עבירה של התנהלות בלתי תקינה ופגיעה חמורה בזכויות אדם.

3. מצג השווא בדבר המשלוח: העירייה טענה כי המידע נשלח בדואר. אולם, בשיחה שקיים צוות "מעקב" עם נציגת העירייה בתאריך 03.05.2026, התגלתה האמת: אין שום תיעוד עובדתי למשלוח, אין מספר דואר רשום, והנציגה הודתה כי למרות הרישום במחשב – אין כל הוכחה עובדתית שהמכתב אכן יצא לדרכו.

המתמטיקה של הגבייה: כך מרוויחה העירייה פי 2 ופי 4

כאן נחשפת השיטה במלוא כיעורה: עיריית נוף הגליל ממסמסת זמן באופן מכוון. מחודש נובמבר 2024 ועד שנת 2026, בעוד האזרח ממתין בציפייה לתשובה או למועד משפט, הסכום תופח. במקרה של דו"ח 09554270, הסכום זינק ל-1,000 ש"ח. העירייה מרוויחה הון מהכפלת הקנסות, תוך שהיא מונעת מהאזרח לראות שופט.

זו אינה טעות בירוקרטית, זו אסטרטגיה ושיטה. האזרח הממוצע חושש מהליכי גבייה ועיקולי בנק, ולכן רבים בנוף הגליל כבר רגילים לא להגיש ערעור, כי בפועל הם נענשים ומשלמים פי 2 או פי 4. העירייה פוגעת בזכות האדם להישפט, וכך הפקחים יודעים שלא יצטרכו לתת דין וחשבון בבית המשפט על התנהלות בלתי חוקית.

מדוע העירייה פוחדת מבית המשפט?

הסירוב לאפשר לאזרחים להישפט אינו מקרי. לו היו התיקים מגיעים לבית המשפט, פקחי העירייה היו נאלצים לעלות לדוכן העדים. שם, תחת חקירה נגדית, היה נחשף כיצד הדו"חות ניתנים ללא בסיס חוקי רק כדי לעמוד ביעדים ולקבל בונוסים. הנהלת העירייה יודעת שפקח שיעמוד מול שופט עשוי להתגלות כבלתי אמין וליפול בחקירה, ועל כן היא מעדיפה "להשתיק" את התיקים, למנוע את הגישה לערכאות, ולעבור ישירות לעיקול חשבונות בכוח.

זוהי השיטה: לתת דו"ח, לסרב לאפשר לראות שופט, לשתוק כשנה, ואז למסור למחלקת הגבייה לעקל חשבון ולקחת כסף בכוח, הרבה יותר מהחוב המקורי. כל זה קורה תחת ניהולו הישיר של רונן פלוט.

ניתוח משפטי: שלילת זכות להישפט – פגם מנהלי חמור

אדם שקיבל דו"ח חניה רשאי לבקש להישפט. זכות זו מעוגנת בחוק סדר הדין הפלילי ומהווה חלק מהזכות להליך הוגן. כאשר בקשה כזו מוגשת, על הרשות להפסיק גבייה ולהעביר את העניין לבית המשפט. אם הרשות מתעלמת או מונעת זאת, מדובר בפגם מנהלי מהותי ובהחלטה בלתי חוקית.

הסיכונים לרשות במצב כזה כוללים ביטול הדו"ח, ביטול הליכי גבייה, חיוב בהוצאות משפט וחשיפה לעתירות מנהליות. התחושה בציבור היא שנוף הגליל פועלת לפי חוקים משלה, ולא בהכרח לפי חוקי המדינה.

שיטת קנסות בנוף הגליל: תיעוד מתמשך מעלה דפוס פעולה שיטתי

כך פועלת, ככל הנראה, שיטת הקנסות בנוף הגליל:

ממצאי תיעוד של מערכת "מעקב" מאז שנת 2024 מצביעים על דפוס פעולה סדור במערך האכיפה העירוני, המתנהל בשלבים ברורים וחוזרים.

בשלב הראשון נרשמים דוחות בהיקף רחב, לעיתים גם במצבים הנתפסים על ידי תושבים כגבוליים או מותרים לפי דין, כגון עצירה לצורך הורדת נוסעים. מן השטח, ובגיבוי פניות רבות ושיח ברשתות החברתיות, עולה תחושה של אכיפה אינטנסיבית שאינה ממוקדת בהכרח בהפרות מובהקות.

בשלב השני, כאשר אזרחים מבקשים לממש את זכותם להישפט, מתעוררות, ככל הנראה, כשלים מהותיים: בקשות אינן זוכות למענה תקין, החלטות אינן נמסרות בפועל ולעיתים אף אין תיעוד לשליחתן, אף כאשר נטען כי בוצעה מסירה. מצב זה מוביל בפועל לחסימת הגישה לבית המשפט.

השלב השלישי מתאפיין בהשהיה ממושכת: חודשים ואף שנים ללא הכרעה, כאשר הקנס ממשיך לצבור תוספות עד לכדי הכפלתו. רק לאחר תקופה זו מועבר החוב להליכי גבייה, הכוללים אמצעים כלכליים משמעותיים.

בשלב הרביעי, החמור במיוחד, גם לאחר תשלום הדוח לא נמסרים, לפי הממצאים, חומרי התיק: לא תיעוד, לא צילומים, לא הצהרת פקח ולא החלטות מנהליות. בכך נמנעת, בדיעבד, כל אפשרות לבחון את תקינות ההליך.

לצד זאת, בתחקירים משנת 2025 עלו טענות בדבר מנגנון תמריצים לפקחים, לרבות בונוסים ויעדים יומיים, אשר עשויים ליצור זיקה ישירה בין היקף הדוחות לבין תגמול אישי.

במבט כולל מצטיירת שיטה: רישום קנסות רחב, חסימת האפשרות להישפט, גרירת זמן לצבירת חוב, גבייה מוגברת, ולבסוף היעדר שקיפות גם לאחר התשלום. מדובר, ככל הנראה, במנגנון אכיפה המעורר שאלות כבדות משקל באשר לאיזון בין סמכות הרשות לזכויות האזרח.

המסקנות נשענות, בין היתר, על דוח מספר 09554270 וכן על ראיונות עם פקחים ותושבים; עם זאת, יודגש כי אין בפני המערכת תמונה מלאה ביחס לכלל הדוחות והקנסות.

שקרים, הבטחות מופרות ותלונה למבקר המדינה

נכון למועד זה, ההחלטה בדבר דחיית הערר בדו"ח מספר 09554270 עודנה מוסתרת מעיני הציבור. חרף התחייבות מפורשת שניתנה אך אתמול להעברת מלוא החומר, העירייה לא קיימה את הבטחתה, והמידע לא הועבר. התנהלות זו מעוררת תהיות כבדות משקל באשר להיקף המידע המצוי בידיה ולסיבות לעיכוב במסירתו.

החוב, בסך של כ-1,000 ש"ח, שולם בלית ברירה, על רקע סמכויות האכיפה הנתונות לעיריית נוף הגליל, לרבות האפשרות לנקוט הליכי גבייה כגון עיקול חשבון בנק ומשכורות. לצד זאת, עולה כי בפועל לא התאפשר מימוש הזכות להישפט. התשלום בוצע תחת תחושת כפייה, בעוד שהמסמכים, הראיות וחומרי התיק הרלוונטיים לא נמסרו לנוגע בדבר ונותרו חסויים במסגרת המערכת העירונית.

העובדה כי החומר אינו מועבר, חרף דרישות חוזרות, מעוררת חשש כי חשיפתו עלולה להאיר פגמים מהותיים בהליך או אף להוביל לביטול החיוב. בנסיבות אלה, מתחדדת השאלה האם מדובר בהתנהלות נקודתית או בדפוס פעולה רחב יותר.

נוכח ממצאים אלו, הוגשה תלונה חריפה למבקר המדינה, בדרישה לבחון לעומק את מנגנון האכיפה המופעל בנוף הגליל. האם מדובר בשיטה סדורה שמטרתה הגדלת הכנסות על חשבון זכויות התושבים? מערכת "מעקב" תוסיף לעקוב, לתעד ולחשוף, עד לבירור מלא של העובדות והבאתן לאור.

דוברות עיריית נוף הגליל לא מצאה לנכון למסור תגובה.

נ.ב

על פי ממצאי תחקיר שפורסם באפריל 2025, התגבשה תמונה שלפיה רונן פלוט היה מעורב, ככל הנראה, במתן הנחיות ישירות לפקחי העירייה. עוד עולה מן הממצאים כי נטל חלק בקבוצת תקשורת פנימית של הפקחים, ובמסגרתה הופעל, ככל הנראה, לחץ מתמשך להגברת היקף רישום הדוחות עד למיצוי מרבי – קרא עוד

צילום של רונן פלוט מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי, שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט דיקטטורת הקנסות בכהונת רונן פלוט: נוף הגליל מחסלת את זכויות האדם הופיע לראשונה ב-מעקב.

גל האלימות הפושה ברחובות ישראל מוסיף ומחריף: מקרי תקיפה, רצח והתעללות באזרחים מדווחים בתדירות מדאיגה, ונראה כי אופק לבלימת התופעה טרם נראה באופק.

במקביל, מתעצמת התחושה הציבורית כי מערכות האכיפה והמשפט אינן מספקות מענה מספק. המשטרה מתקשה לבלום את התופעה, בעוד שבתי המשפט מטילים לעיתים עונשים מתונים בלבד, אם בכלל, בעבירות אלימות. בכל הנוגע לאלימות כלפי בעלי חיים, גוברת הביקורת על היעדר אפקטיביות ענישתית מספקת, זאת על אף ההכרה כי במקרים מסוימים דפוסי אלימות חמורים יותר עשויים להתפתח על רקע פגיעה מוקדמת בבעלי חיים.

על רקע זה, רבים מאזרחי המדינה חשים כי תחושת הביטחון האישי נשחקה באופן משמעותי. אירועי אלימות קשים עלולים להתרחש, ככל הנראה, במרחבים יומיומיים, ברחוב, במקומות בילוי ואף במעברי חציה. לנוכח מציאות זו, מתחדדת בקרב הציבור התחושה כי האלימות הפכה לתופעה מושרשת, הפוגעת פגיעה ממשית במרקם החיים האזרחי בישראל.

אלימות גזענית בלב העיר העתיקה: חשוד יהודי בן 36 עקב אחר נזירה, הטיח אותה לאבנים ובעט בגופה השרוע כשהיא מדממת. בזמן שישראל טובעת באלימות חסרת רסן, האצבע המאשימה מופנית ישירות למשרד לביטחון לאומי: מה ניתן לצפות כשבסביבת השר איתמר בן גביר, עבריין מורשע בעצמו, המשטרה נראית חסרת אונים מול פורעים גזענים?

ירושלים, 2026. עיר הקודש הופכת למערב פרוע של שנאה וגזענות. התיעוד שנחשף אמש (חמישי) על ידי המשטרה הוא לא פחות ממזעזע: נזירה, תלמידה בבית הספר הצרפתי למקרא ("אקול ביבליק"), בסך הכל הלכה ברגל לפגוש חברה ליד כנסיית הדורמיציון. בדרכה, באזור קבר דוד, היא נתקלה ברוע צרוף. אדם חובש כיפה וציציות, מי שמתיימר לייצג את ערכי הדת, פעל באכזריות שאין לה מקום בחברה מתוקנת.

על פי החשד, התוקף זיהה את האישה כנוצרייה והחל לעקוב אחריה בריצה מהמנהרה לכיוונה. הוא לא הסתפק באיומים; הוא הטיח אותה בעוצמה על הקרקע האבנית, וכפי שניתן לראות בתיעוד הקשה, בזמן שהיא שרועה על הרצפה, הוא חזר ובעט בה ללא רחם. רק תושייה של עובר אורח שהתעמת עם התוקף והרחיק אותו מנעה פגיעה קשה בהרבה.

צילום: דוברות המשטרה, שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

משטרה ללא משילות: צל המשרד לביטחון לאומי

המקרה הזה אינו יד המקרה, אלא עדות להתפרקות הסדר הציבורי. ישראל תובעת באלימות ואין לזה סוף, אך מה ניתן לצפות מבני אדם כאשר השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הוא בעצמו עבריין עם הרשעות? כאשר בראש המערכת עומדת דמות כזו, המסר לרחוב הוא של זלזול בחוק ובזכויות אדם.

השאלה המהדהדת היא האם הדת היהודית מלמדת לתקוף דתות אחרות? התשובה היא "לא" מוחלט. אנשים מהסוג הזה רק מחללים את שם היהדות ופוגעים ביהודים בכל העולם. אלימות כזו היא בלתי מקובלת בשום צורה, והניסיון של המשטרה לצייר תמונה של "אפס סבלנות" נראה מנותק מהמציאות המדממת בשטח.

המשטרה בודקת: מניע גזעני

רפ"ק נדב כגן, ראש לשכת חקירות מרחב דוד במחוז ירושלים, מסר בראיון כי החשוד הועבר לחקירה בחשד לתקיפה ממניע גזעני. "החשוד דחף אותה והיא נפלה פה באזור האבנים וקיבלה מכה בראש. לאחר מכן, המשיך לתקוף אותה בבעיטות", סיפר כגן. בעוד המשטרה מנסה לשמור על שטח רגוע מול כלל הדתות, התוקפים הגזענים ממשיכים להרים ראש.

הנזירה, שנפצעה בראשה וסבלה מדימום, פונתה לטיפול רפואי. החשוד נעצר שעתיים לאחר המקרה ומעצרו הוארך בבית משפט השלום. מדובר בכתם מוסרי שחור על פניה של המדינה. בזמן שהרחובות בוערים משנאה, הציבור נדרש לשאול: האם זו המורשת של איתמר בן גביר? האם זו ישראל שרצינו לראות?

תקיפה על רקע דתי וסיווגה המשפטי

למעשה, מתעוררת שאלה עקרונית בעלת אופי תיאורטי, אילו היה מדובר בתרחיש הפוך, שבו גבר ערבי, מוסלמי תוקף אישה יהודייה דתייה, מכה אותה ומפיל אותה ארצה, ייתכן כי האירוע היה זוכה להתייחסות ביטחונית רחבה ומחמירה יותר. מן התיעוד הקיים עולה כי עצם הנפילה עלולה הייתה לגרום לפגיעת ראש משמעותית ואף לסיכון ממשי לחייה של הנפגעת.

בהקשר זה, מתחדדת התהייה האם בנסיבות מסוימות היה האירוע נבחן גם במישור של עבירת טרור, ככל שהמניע היה מזוהה כפגיעה על רקע דתי.

במקרה הנוכחי, מתעוררת שאלה בדבר אופן הסיווג והטיפול המשפטי באירוע, שבו אישה הותקפה, ככל הנראה, בשל זהותה הנוצרית.

יודגש כי מדובר בשאלה עקרונית ותיאורטית בלבד, המוצגת כנקודה למחשבה, ללא קביעה נחרצת וללא הסקת מסקנות.

אשר לשאלה האם מדובר ב"טרור יהודי", אין מדובר בהכרעה הנקבעת על יסוד תחושה ציבורית או זהות המבצע בלבד, אלא בהתאם למסגרת משפטית מוגדרת וברורה.

לפי הדין בישראל, ובפרט בהתאם להוראות חוק המאבק בטרור, סיווגו של מעשה כמעשה טרור מחייב התקיימותם של תנאים מצטברים, ובראשם קיומו של מניע אידיאולוגי, דתי או לאומני, לצד כוונה להשפיע על הציבור, להטיל אימה או לכפות מדיניות.

שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט גזענות אלימה בירושלים: נזירה הותקפה בברוטליות תחת מחדל בן גביר הופיע לראשונה ב-מעקב.