תחילתה של שנת 2025 הביאה עמה תמונה מצמררת שפתחה פצעים עמוקים בזיכרון הקולקטיבי העולמי. הלווייתנית הקטלנית J35, המכונה טליקווה, נצפתה שוב נושאת את גופת הגור המת שלה במי מערב סיאטל, במחזור כאב שחזר לפקוד אותה כעבור שבע שנים מהאירוע שהפך אותה לסמל עולמי של אבל אימהי בטבע.

החוקרים הבחינו בטליקווה לראשונה השנה ב-31 בדצמבר מול חופי Alki Point במערב סיאטל, כשהיא נושאת על גבה את גופת הגור הרך שמת זמן קצר לאחר הלידה. המחזה המכאיב הזכיר באופן בלתי נמנע את אותם 17 ימים ב-2018 שבהם נשאה טליקווה את גור מת אחר, במחווה שזעזעה את העולם ושמה זרקור על המציאות הקשה של לווייתני האורקה הדרומיים.

ב-10 בינואר נצפתה טליקווה שוב במצר Haro, ממשיכה לשאת את הגור המת. התמונות הקשות חושפות שוב את עוצמת הקשר בין אם לגור בקרב לווייתנים קטלניים, יצורים שנחשבים בעלי אינטליגנציה רגשית וחברתית מתקדמת. התנהגות האבל של טליקווה דומה לזו הנצפית אצל יונקים חברתיים אחרים כמו פילים וקופי אדם, ומשקפת את עומק המבנה הרגשי והחברתי של הלווייתנים הקטלניים.

בד בבד עם הטרגדיה האישית של טליקווה, החוקרים זיהו גם בשורה מעודדת בלהקת J pod. גור חדש נוסף נצפה במצב בריאותי חזק ותקין, כאשר זהות האם ומין הגור עדיין לא ידועים. הצטרפות הגור החדש מעלה את מספר הגורים בני פחות מחמש שנים בלהקה ל-11, מתוכם שש נקבות, נתון שנושא חשיבות קריטית להתרבות עתידית של האוכלוסייה המצומצמת.

העובדה שטליקווה חוזרת לאבל אימהי חושפת את המציאות הברוטלית של אוכלוסיית האורקות הדרומיות. האוכלוסייה הייחודית הזו של חופי המערב, המוגדרת כמין תחת סכנת הכחדה, מונה כיום רק 73 פרטים. הסטטיסטיקות מדברות בעד עצמן ומציירות תמונה קשה: רק שליש מההריונות מניבים גור בר חיים, וכמחצית מהגורים שנולדים מתים לפני שהם מגיעים לבגרות.

בראד הנסון, ביולוג במרכז למדעי הדיג בצפון מערב ארהב, מסביר כי תמותת עגלים בשיעור של חמישים אחוז אינה חריגה בקרב האורקות הדרומיות. על אף הנתונים הקשים, הנסון מדגיש כי האורקות עדיין מתרבות ויש תקווה לשיפור שיעור ההמלטות וההישרדות בעתיד. הגור החדש שזוהה בלהקה מהווה נקודת אור בתמונה הכוללת.

מותו של הגור הנוכחי של טליקווה מדגיש את הקשיים המרובים מולם ניצבת האוכלוסייה. הירידה הדרמטית בכמות הסלמון, המקור המרכזי למזון של האורקות הדרומיות, מהווה אחד הגורמים העיקריים לירידה באוכלוסייה. בתי הגידול של דגי הסלמון נפגעו משנים של פיתוח חופי, זיהום ושינויי אקלים, מה שיצר מחסור במזון העומד בבסיס המשבר.

לטליקווה יש שני צאצאים נוספים בחיים: פניקס, גור בן ארבע, ונוטש, בן 14, שניהם זכרים. נוכחותם מעידה על יכולתה של טליקווה להביא גורים חיים לעולם, מה שמעצים את הכאב מהאובדן החוזר.

למול האתגרים, פועלת סוכנות NOAA בשיתוף עם גופים מחקריים ואזרחיים רבים למען הגנה על האוכלוסייה. המאמץ כולל את Center for Whale Research, SeaDoc Society, Orca Network ומאות אזרחים מדענים התורמים תמונות ומידע עדכני על מיקומם של לווייתנים בודדים. המידע המתקבל מאפשר מחקר מפורט וכתיבת היסטוריות בריאות מדויקות המסייעות להבין את הסיבות לאובדנים ולמצוא פתרונות.

מדינת וושינגטון חוקקה חוק חדש המחייב כלי שיט לשמור מרחק של לפחות 1,000 יארד מכל אורקה דרומית, במטרה להעניק ללווייתנים את המרחב הדרוש לחיפוש מזון, תקשורת ומנוחה. במקביל, פרויקט Quiet Sound מפעיל האטה עונתית מרצון של אוניות מסחר גדולות בפוגט סאונד, מה שהפחית את רעש הרקע התת ימי באזור בחמישים אחוז.

השותפים פועלים גם לשיקום בתי גידול קריטיים לדגי סלמון צעירים ולהבטחת זמינות מזון. הגנה על בתי הגידול החופיים נחשבת חיונית להישרדות הסלמון, מקור המזון המרכזי של האורקות הדרומיות.

על אף המאמצים הנרחבים, הדרך לשיקום האוכלוסייה ארוכה ומורכבת. הנסון מודה כי לעיתים המצב מרגיש קשה עד ייאוש, אך הוא שומר על אופטימיות ארוכת טווח לגבי עתידן של האורקות הדרומיות.

הלהקה צפויה להגר בימים הקרובים מאזור פוגט סאונד אל אזורי ההזנה בחוף. החוקרים ימשיכו לעקוב אחר טליקווה ואחר הגור החדש, בתקווה שהסיפור הבא שייכתב יהיה של החלמה ולא של אובדן נוסף.

סיפורה של טליקווה מהווה מראה לקשיים שבהם ניצבת הטבע במאה ה-21. הלווייתנית שהפכה לסמל עולמי של אבל אימהי ממשיכה להזכיר לנו את הצורך הדחוף בפעולה להצלת מינים מסוכנים. מותו של גור נוסף שלה אינו רק טרגדיה אישית, אלא תזכורת לכך שהזמן אוזל עבור אחת האוכלוסיות הימיות הייחודיות והיפות בעולמנו.

גור האורקה מת – רעש כלי השיט אשם

לפי ההערכות, הגור מת עקב רעש תת־ימי והפרעות מכלי שיט. רעשים חזקים ומגע קרוב עם סירות מקשים על לווייתני האורקה לצוד, לתקשר ולהתמצא במרחבם הטבעי – ובכך מוסיפים עוד שכבת לחץ על האימהות. גם כאן, בני האדם נושאים באחריות ישירה לפגיעתו של בעל חיים המצוי בסכנת הכחדה.

במקרה של טליקווה, הגור מת זמן קצר לאחר הלידה – תופעה שאינה חריגה באוכלוסייה המדולדלת של האורקות הדרומיות. החוקרים מסבירים כי שיעור ההצלחה של הריונות עומד על כשליש בלבד, וכי תמותת גורים מוקדמת בשיעור של כ־50% היא נתון כמעט קבוע.

לכן, מותו של הגור איננו אירוע מנותק, אלא תמרור אזהרה נוסף באשר למצבה הקשה של אוכלוסיית האורקה הדרומית: קבוצה זעירה של פרטים המתמודדת עם מחסור חמור במזון, זיהום סביבתי מתמשך, רעש והפרעות אנושיות – ועם שיעורי תמותה גבוהים שמציבים סימן שאלה על סיכויי הישרדותה.

צילום: Maakav

הפוסט הלווייתנית הקטלנית נושאת את גורה המת במי סיאטל הופיע לראשונה ב-מעקב.

קובי בן יעקב פרסם השבוע זעקת עזרה טראגית ברשתות החברתיות. האיש שהקדיש שמונה שנים מחייו להצלת חתולי רחוב מכריז כי הוא עומד בפני קריסה כלכלית, ומבקש מהציבור לעזור לו להמשיך במשימת החיים שלו.

"מעל 500 חתולים עברו אצלי – פצועים, נכים, עיוורים, גוררים רגליים – כאלה שויתרו עליהם, ואני בחרתי להילחם עבורם", כתב בן יעקב בפוסט שפרסם ביום רביעי. מאחורי המילים הפשוטות מסתתר סיפור אישי מטלטל של אדם שהקריב כמעט הכל למען יצורים שאין להם דובר.

בן יעקב עובד בלילות כמעט 11 שעות במשמרת, וכשהוא מסיים את עבודתו הרגילה, מחכים לו כמעט 100 חתולים שזקוקים לטיפול בבית שלו. "גם כשאני חולה, גם כשאני גמור מעייפות, גם שלא אכלתי יום שלם – אני מטפל, מנקה, מאכיל, מציל", הוא מתאר את מציאות חייו הקשה.

המעגל הקסום נשבר כשמגיעים לנושא הכסף. לפני שלוש שנים ייסד בן יעקב את עמותת "כפר החתולים" כדי לנסות להעביר את פעילותו למסגרת מסודרת יותר, אך המציאות התגלתה כמורכבת בהרבה. "זה כמעט בלתי אפשרי", הוא מודה בכאב.

הנתונים שהוא חושף מדברים בעד עצמם. בשנים האחרונות הצליח לצמצם חוב של 104,000 שקלים ל-60,000 שקלים, תוך כדי עבודה מסביב לשעון והצלת מאות חתולים. אבל המחיר האישי כבד מנשוא. הבית שבו הוא גר הרוס לחלוטין מהנזק שנגרם על ידי מאות החתולים שעברו בו, והוא זקוק לאלפי שקלים כדי לתקן את הנזקים.

"אני כמעט לא מצליח להשיג תרומות לעמותה", מגלה מר בן יעקב את הקושי המרכזי שפוקד אותו. בעוד שפעילי הצלת בעלי חיים אחרים זוכים לתשומת לב תקשורתית ותמיכה ציבורית, בן יעקב נאבק לבדו ללא גיבוי כמעט כלשהו.

הפניות מגיעות אליו מכל רחבי הארץ, כל יום וכל שעה. מקרים דחופים של חתולים פצועים, נטושים או גוססים שזקוקים לטיפול מיידי. בן יעקב מנסה לענות למקרים הדחופים ביותר, אך כוחותיו מתדלדלים.

"אני באמת באמת זקוק לעזרה", הוא כותב במילים שטפות דמעות. הוא מבקש מכל מי שיקרא את הפוסט לתרום רק 10 שקלים, סכום שנראה זעום אך שיכול לעשות הבדל עצום. "זה יאפשר לי להוריד מהעומס, להתמסר לעמותה, להציל עוד חתולים ולשקם את מה שנשבר בדרך".

הסיפור של בן יעקב מעלה שאלות קשות על החברה הישראלית ועל הדרך שבה אנו מתייחסים לפעילי החברה האזרחית שמקדישים את חייהם למטרות נעלות. בעוד שמיליונים מוציאים על בילויים ורכישות מיותרות, אדם שהציל מאות חתולים ממוות כמעט ולא מצליח להשיג את המינימום הדרוש להמשך הפעילות.

במציאות הישראלית הקשה, שבה כל אדם נאבק על קיומו הכלכלי, קל לפספס סיפורים כמו זה של בן יעקב. אבל הוא מזכיר לנו שיש אנשים שבחרו לשים את הטובה והחמלה מעל לנוחות האישית שלהם, ושמגיע להם שנעמוד לצידם.

כשהוא כותב "באמת שנתתי הכל וכל מה שאני צריך מכם זה רק מעט כדי לעזור לי, ולהם", בן יעקב לא מבקש רחמים. הוא פשוט נותן לציבור הישראלי הזדמנות להיות שותף לפעילות הצלה שמצילה חיים כל יום.

השאלה היא האם נדע לזהות את הערך האמיתי של אנשים כמו קובי בן יעקב, או שנמשיך לעבור לאדישות על פני סיפורים שכאלה. התשובה תקבע לא רק את עתידה של עמותת "כפר החתולים", אלא גם את האופי המוסרי של החברה שבה אנו חיים.

לתרומות:
ביט פרטי / פייבוקס – 050-4555218

באמצאות PayPal – לחץ כאן

חשבון בנק:
קובי בן יעקב
חשבון מס' 71201
סניף 768
בנק הפועלים

או לעוד אפשרויות לתרומה – לחץ כאן

צילומים מתוך עמוד הפייסבוק של קובי בן יעקב, בהתאם לסעיף 27א'

הפוסט גיבור שהציל 500 חתולים: "אני נשחק, זקוק עזרה" הופיע לראשונה ב-מעקב.

תועד בוידאו מדהים – גור חתול קטן משחק בשמחה עם יונה צעירה. הם נהנים זה מזה, מתרוצצים יחד ומשחקים כמו חברים הכי טובים בעולם.

והשאלה הכואבה שעלתה אצלי: איך זה שחתול ויונה, שאמורים להיות "אויבים טבעיים", מצליחים לשחק יחד בהרמוניה מושלמת – בעוד שאנחנו, בני האדם, הכי "חכמים" ו"מפותחים", לא מפסיקים לריב?

על מה אנחנו רבים? על הכל! על פוליטיקה, על איזה ערוץ חדשות יותר "נכון", על השקפות עולם, על דעות על הכל ועל כלום. אפילו בשורות לקנות לחם אנחנו מוצאים על מה להתווכח.

הטבע מלמד אותנו שיש משהו פשוט ויפה בלחיות יחד, לכבד זה את זה, לשחק ולהנות מהרגע. החיות האלה לא זקוקות לתיאוריות מורכבות או לוויכוחים פוליטיים כדי למצוא שפה משותפת.

אולי הגיע הזמן שנלמד מהם? שנפסיק לחפש מה מפריד בינינו ונתחיל למצוא מה מחבר? שנזכור שכולנו חיים על אותו כדור הארץ ושאולי, רק אולי, השמחה הפשוטה של משחק משותף חשובה יותר מלהיות צודקים בכל ויכוח.

צילום: לפי סעיף 27 א'

הפוסט לקח מהטבע שאסור לנו לפספס הופיע לראשונה ב-מעקב.

• דים אמור

אסון טבע שקט מתרחש בשמי הצפון, כאשר עשרות חסידות לבנות מצאו את מותן בשבועות האחרונים לאחר שהתנגשו בקווי מתח עיליים. התופעה, שמתרכזת בעיקר באזור רמת הגולן, מעוררת דאגה רבה בקרב מומחי שמירת טבע והגורמים המטפלים בחיות הבר הפצועות.

הפגיעות התרחשו בעיקר באזור ציר הנפט ועמק הבכא ברמת הגולן, אזורים שבהם הוקמו לאחרונה חוות טורבינות וקווי מתח חדשים. דיווחים אלה החלו להצטבר מתחילת תקופת הנדידה האביבית, כאשר עשרות חסידות נמצאו שרועות על הקרקע, חלקן ללא רוח חיים וחלקן פצועות אנושות.

"התנגשויות של עופות בקווי מתח עיליים היא תופעה מדאיגה, שמייצרת מדי שנה נזקים כבדים למערכת האקולוגית בישראל", מסר ירון צ'רקה, הצפר הראשי של קק"ל, למערכת YNET. "באירוע הנוכחי קיבלנו דיווחים מהשטח על למעלה מ-30 גופות של חסידות. עוד עשרות היו עם שברים חמורים בכנפיים וברגליים. מדובר באירוע מזעזע".

החסידות הפצועות פונו למרכז האקלום לחיות בר של קק"ל, שם דווח על מצבן הקשה: שברים פתוחים, דימומים ומצבים גופניים ירודים. במקרים רבים, חומרת הפציעות הייתה כה קשה עד שהמטפלים נאלצו להמית את העופות הפגועים כדי לחסוך מהם סבל נוסף.

מאז תחילת תקופת הנדידה באביב, התקבלו עשרות דיווחים במוקד "חיבולנס" על חסידות שרועות על הקרקע, חלקן ללא רוח חיים וחלקן פצועות במצב קשה. הצוותים שהגיעו לשטח נתקלו במחזות קשים של עופות מרשימים אלה, שכנפיהם הענקיות נפגעו בהתנגשות העזה עם כבלי המתח.

רונה ולנסי, וטרינרית במרכז האקלום, הסבירה ל-YNET את מורכבות הטיפול: "כל פינוי של חסידה דורש אופרציה לוגיסטית מורכבת, ולעיתים עוברים מספר ימים בין הפציעה לאיתור, מה שמפחית את סיכויי ההצלה". לדבריה, "יש צורך מיידי לבחון דרכים לצמצום הפגיעה, לרבות סימון קווי המתח והיערכות מראש במסלולי נדידה מוכרים".

צ'רקה ציין כי קק"ל כבר נקטה בצעדים לצמצום התופעה באזורים מסוימים: "לאורך התעלה המערבית באגמון החולה השלמנו בשנה האחרונה פרויקט של הטמנת קו מתח עילי, שייצר סיכון לעופות, אבל כדי לטפל בבעיה בקנה מידה גדול יותר נדרשת מעורבות משמעותית של גורמים נוספים".

תופעת ההתחשמלות מהווה איום חמור על אוכלוסיית הציפורים בישראל, במיוחד על מינים נדירים המצויים בסכנת הכחדה. עמודי החשמל משמשים נקודות מנוחה ותצפית, אך מגע עם כבלים גורם למותן של אלפי עופות מדי שנה. פתרונות כמו מיגון עמודים מספקים מענה חלקי בלבד, וקצב היישום שלהם – לדברי גורמים בתחום – איטי ואינו מספק.

דן אלון, מנכ"ל החברה להגנת הטבע, התייחס אף הוא לסוגיה: "פגיעה בציפורים, כתוצאה מהתנגשות בקווי מתח – זו לא גזירת גורל. אפשר לצמצם את התופעה וניתן גם למנוע אותה על ידי הטמנה של הקווים או התקנה של אמצעים לצמצום הפגיעות".

אלון הדגיש את החשיבות של תכנון מושכל בעתיד: "כחלק מפיתוח רשת החשמל בישראל, צפויים לקום קווים רבים נוספים ולכן יש לפעול להימנע מהתקנת קווים עיליים באזורים רגישים במיוחד, ולהתקין אמצעים לצמצום תופעת הפגיעה של ציפורים בקווים העיליים. כאשר מתכננים אתרי ייצור אנרגיה חדשים יש לבחון היטב את המיקום שלהם ושל הקווים המחברים אותם לרשת החשמל ולקדם תכנון טוב יותר, המתחשב גם ברגישות השטח ובפעילות הציפורים, אשר עשויות להיפגע מהקווים".

במקרה הנוכחי, העובדה שהפגיעות התרחשו בעיקר באזורים שבהם הוקמו לאחרונה חוות טורבינות וקווי מתח חדשים מעלה שאלות לגבי התכנון המוקדם והערכת ההשפעה הסביבתית של תשתיות אלה. המומחים מציינים כי ישראל ממוקמת על אחד מצירי הנדידה המרכזיים בעולם, כאשר מיליוני עופות חולפים בשמיה פעמיים בשנה – בסתיו ובאביב.

כתבים שסיירו באזור הפגיעה ברמת הגולן תיעדו מחזות מצמררים של חסידות פגועות מוטלות על הקרקע. מתנדבים מטעם ארגוני שמירת טבע עובדים סביב השעון לאיתור עופות פגועים ולהעברתם לטיפול, אך במקרים רבים הם מגיעים מאוחר מדי.

בשיחה עם אנשי שטח באזור עמק הבכא, סיפרו הללו על התחושות הקשות בעקבות המראות החוזרים ונשנים של חסידות פגועות. "זה פשוט שובר את הלב", אמר אחד המפקחים. "אלה ציפורים מרשימות שנודדות אלפי קילומטרים, רק כדי להיתקל בסכנה שלא היתה קיימת פה לפני כמה שנים".

ההערכה היא כי מספר החסידות שנפגעו גדול בהרבה מאלו שדווחו, שכן רבות מהן נופלות באזורים מרוחקים ואינן מאותרות. מומחים מעריכים כי מדובר בחלק קטן בלבד מכלל העופות הנפגעים מקווי מתח בישראל מדי שנה.

ברשות הטבע והגנים מודים כי למרות המודעות לבעיה, היקף הפתרונות שיושמו עד כה אינו מספק. "אנחנו מודעים לסכנה שקווי מתח מהווים לעופות, ובמיוחד לעופות גדולים כמו חסידות ודורסים", אמר גורם בכיר ברשות. "אבל המשאבים שלנו מוגבלים, ופריסת אמצעי הגנה לאורך כל קווי המתח העיליים בישראל היא משימה עצומה".

בחברת החשמל טוענים כי הם פועלים בשיתוף פעולה עם ארגוני שמירת טבע ליישום פתרונות במוקדי סיכון מרכזיים, אך מדגישים כי יש לאזן בין צרכי משק האנרגיה לבין שיקולים סביבתיים.

בשעה שהדיון אודות הפתרונות האפשריים נמשך, חסידות נוספות ממשיכות לשאת בנטל הפגיעה. מרכז האקלום של קק"ל נערך לקליטת פצועים נוספים בתקופה הקרובה, עם התגברות נדידת האביב. צוותי הרפואה הווטרינרית והמתנדבים מעבים את שורותיהם, אולם ברי לכל כי מדובר בטיפול בתסמינים גרידא, בעוד שהמענה המהותי טמון במניעה.

אירוע זה מצטרף לשרשרת פגיעות סביבתיות הקשורות במתקני האנרגיה, ומהווה תמרור אזהרה נוסף בכל הנוגע לתכנון תשתיות החשמל בישראל. כפי שהדגיש מנכ"ל החברה להגנת הטבע, הפתרונות בנמצא – השאלה הניצבת בפנינו היא האם קיימת נכונות להשקיע במימושם.

בינתיים, במרחבי שמי הצפון, עשרות חסידות נוספות ממשיכות במסען המפרך, בתקווה לחצות את הארץ ללא פגע בדרכן ליבשת אירופה. עבור חלקן, קווי המתח העיליים עלולים להוות את המכשול האחרון במסלול חייהן.

אנשי קק"ל מפצירים בציבור לדווח על חסידות פגועות למוקד "חיבולנס", ומטעימים כי דיווח מזורז עשוי להציל חיי עופות שנפגעו אך עודם ניתנים לשיקום. "כל חסידה שאנו מצליחים להשיב לאיתנה מהווה הישג משמעותי", מסכם צ'רקה. "ברם, האתגר המשמעותי הוא למנוע את הפגיעה מלכתחילה".

צילום: קק"ל

הפוסט מוות בשמיים: החסידות נופלות קורבן לכבלי החשמל הופיע לראשונה ב-מעקב.

• דים אמור

תעשיית הפרווה והבשר מובילה להשמדה המונית של בעלי חיים ברחבי העולם. במסגרת חשיפת האכזריות, פרסומנו מתייחס למפעל ברומניה המתמחה בייצור מוצרי פרווה מארנבים – מעילים וכובעים יוקרתיים הנתפרים מפרוותם של בעלי חיים חפים מפשע. בעידן הטכנולוגי המתקדם, הדבר מעורר תהייה כיצד האנושות עדיין דבקה בפרקטיקות ברבריות אלו. התמונה המתפרסמת לצד הכתבה מנציחה את מבטו של הארנב – בעיניו ניתן לראות בבירור את הפחד, תיעוד חזותי מצמרר המעיד על המחיר האמיתי של תעשייה אכזרית זו.

לפי נתונים מתעשיית האופנה וארגוני הגנת בעלי חיים, נדרשים בין 30 ל-40 ארנבים כדי לייצר מעיל פרווה אחד באורך מלא. עבור מעיל קצר יותר, כמו ז'קט, המספר עשוי להגיע ל-15 עד 20 ארנבים. מספרים אלה משקפים מציאות מטרידה: כמות עצומה של בעלי חיים המקריבים את חייהם עבור פריט לבוש אחד.

הסיבות למספר הגבוה של ארנבים הדרושים למעיל אחד ברורות: פרוות הארנב קטנה יחסית, ולכן דרושות הרבה מהן כדי לכסות שטח גדול. בנוסף, לא כל חלק מהפרווה מתאים לשימוש – רק החלקים האיכותיים ביותר נבחרים, מה שמוביל לבזבוז רב. בתעשייה המסחרית קיים בזבוז נוסף, התלוי ברמת העיבוד והמותג.

על פי הערכות עולמיות, מדי שנה נשחטים כמיליארד ארנבים ברחבי העולם. סין מובילה את התעשייה עם כ-280 מיליון ארנבים הנשחטים מדי שנה. אחריה צרפת, עם כ-70 מיליון ארנבים, וספרד עם כ-50 מיליון. אמנם חלק גדול מארנבים אלה מיועדים לתעשיית הבשר, אך חלק לא מבוטל משמש גם לתעשיית הפרווה.

מעבר למספרים היבשים, מסתתר סיפור מטריד של תנאי גידול ושחיטה. ארנבים המגודלים לתעשיית הפרווה מוחזקים לעיתים קרובות בכלובים קטנים וצפופים, ללא אפשרות לתנועה חופשית. תנאים אלו גורמים לסבל רב, מחלות ומוות מוקדם. במקרים מסוימים תועדו שיטות שחיטה אכזריות, הכוללות פגיעה פיזית קשה לפני המוות.

פרוות ארנבים משמשות לא רק למעילים, אלא גם לכובעים, כפפות ותוספות שונות לבגדים. השימוש הנרחב במוצרי פרווה טבעית מעלה שאלה מטרידה: האם בעידן של טכנולוגיות מתקדמות וחומרים סינתטיים איכותיים, יש באמת צורך בהמשך הריגת בעלי חיים לשם אופנה?

בשנים האחרונות חלה ירידה בביקוש לפרוות טבעיות, כולל פרוות ארנבים, בעקבות מודעות גוברת לרווחת בעלי חיים ולחץ ציבורי. מספר מדינות כבר אסרו על חוות פרווה או הגבילו את פעילותן. בריטניה, ישראל, קליפורניה ומדינות נוספות הובילו מהלכים לאיסור מכירת פרוות. במקביל, הביקוש לפרוות מלאכותיות נמצא בעלייה, מה שמוכיח שאפשר ליהנות מאסתטיקה דומה ללא גרימת סבל לבעלי חיים.

למרות המגמות החיוביות, תעשיית הפרווה עדיין פעילה במדינות רבות, בעיקר בסין, רוסיה, איטליה ומדינות מזרח אירופה. הביקוש לפרוות טבעיות ממשיך להתקיים, בעיקר בקרב שכבות אוכלוסייה מסוימות וכחלק מתרבויות מסורתיות.

התמונה של ארנב, כפי שהיא מוצגת בהקשר של תעשיית הפרווה, אכן מדברת בעד עצמה. היצור הקטן והפגיע הזה, שבטבע מהווה חלק חשוב במערכת האקולוגית, הופך למשאב גלם בתעשייה שאינה מתחשבת בסבלו. כל מעיל פרווה מייצג עשרות חיים שנקטעו, פעמים רבות בצורה אכזרית.

התהליך החל בהכרה בסבל הנגרם לבעלי חיים בתעשיית הפרווה מוביל לשאלה רחבה יותר על מערכת היחסים בין האדם לבעלי החיים. האם בני האדם אכן למדו לפתח חלופות ראויות? האם פרווה סינתטית או בדים אחרים אינם יכולים לספק את אותה תחושת פאר ויוקרה שפרווה טבעית מספקת? האם ההתקדמות הטכנולוגית לא הגיעה לנקודה שבה אפשר לוותר על פרקטיקות אכזריות אלה?

הביקורת הציבורית על תעשיית הפרווה אינה חדשה, אך בשנים האחרונות היא צוברת תאוצה. ארגונים למען זכויות בעלי חיים מובילים קמפיינים נרחבים להעלאת מודעות לסבל הנגרם בתעשייה זו. מעצבי אופנה מובילים ובתי אופנה מפורסמים החליטו להפסיק להשתמש בפרוות טבעיות, וחברות קמעונאיות גדולות הודיעו כי יפסיקו למכור מוצרי פרווה אמיתית.

עם זאת, המאבק טרם הסתיים. המודעות לנושא עדיין אינה מספקת בחלקים רבים של העולם, ותעשיית הפרווה ממשיכה לפעול, גם אם בהיקף מצומצם יותר. הפער בין המודעות במדינות המערב לבין אלו במזרח אירופה ובמזרח הרחוק עדיין גדול, והדבר מאפשר לתעשייה להמשיך ולהתקיים.

הצעד הראשון בשינוי הוא המודעות. צרכנים רבים אינם מודעים למספר הארנבים הנדרשים ליצירת מעיל פרווה אחד, או לתנאים שבהם מגדלים ושוחטים את בעלי החיים הללו. מידע זה, כאשר הוא מגיע לציבור הרחב, עשוי לגרום לשינוי בהרגלי הצריכה ולהפעלת לחץ על חברות להימנע משימוש בפרוות אמיתיות.

לצד המודעות, חשוב גם לקדם חלופות אתיות ובנות-קיימא. פרוות סינתטיות הפכו איכותיות יותר עם השנים, ומעצבים רבים מצליחים ליצור מוצרים יפים ומרשימים ללא שימוש בחומרים מן החי. בדים חדשניים, חלקם אף ידידותיים לסביבה, מציעים אלטרנטיבות מרשימות לפרוות טבעיות.

המקרה של המפעל ברומניה, העוסק בפרוות מארנבים, הוא דוגמה אחת מני רבות לתעשייה שזמנה עבר. בעולם שבו המודעות לסבל בעלי חיים גוברת, ושבו הטכנולוגיה מאפשרת חלופות ראויות, קשה להצדיק את המשך קיומה של תעשיית פרווה המבוססת על הריגת בעלי חיים.

הארנב, יצור קטן וחסר ישע בידי האדם, הפך לסמל של מאבק רחב יותר על היחס לבעלי חיים בתעשיות שונות. כפי שציינו בתחילת הכתבה, תמונת הארנב מדברת בעד עצמה – היא מזכירה לנו את המחיר האמיתי שבעלי חיים משלמים עבור מוצרי מותרות.

האחריות לשינוי מוטלת על כולנו: על הצרכנים, שבכוחם להחליט שלא לקנות מוצרי פרווה אמיתית; על המעצבים והיצרנים, שבכוחם לבחור בחומרים אתיים; ועל קובעי המדיניות, שבכוחם לחוקק חוקים שיגנו על בעלי החיים מפני ניצול וסבל.

המאבק נגד תעשיית הפרווה הוא חלק ממאבק רחב יותר למען עולם שבו האדם חי בהרמוניה עם סביבתו ועם בעלי החיים החולקים עמו את כדור הארץ. הוא קורא לנו לבחון מחדש את היחסים בין האדם לטבע, ולשאול את עצמנו אילו ערכים אנו רוצים לקדם כחברה.

בסופו של דבר, השאלה אינה רק כמה ארנבים נדרשים למעיל פרווה אחד, אלא האם אנו, כחברה, מוכנים להמשיך ולתמוך בתעשייה המבוססת על סבל של בעלי חיים. התשובה לשאלה זו תקבע את עתידה של תעשיית הפרווה, ואולי גם את אופי החברה האנושית בעתיד הקרוב.

כל הצילומים מוצגים בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכות יוצרים

הפוסט השמדה המונית: דם, כאב וסבל בתעשיית הארנבים הופיע לראשונה ב-מעקב.

בועז שר (32) מפתח תקווה, אחד הנאשמים בפרשת תקיפת הכלב שעוררה סערה בימים האחרונים, נעצר היום בצהריים לאחר שהפר את תנאי מעצר הבית שהוטלו עליו. המעצר החדש התרחש יומיים בלבד לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין תקיפת שכנתו.

על פי הודעת המשטרה, ההפרה התגלתה במהלך ביקורת שגרתית שביצעו שוטרי התחנה המקומית, כאשר הבחינו כי בועז שר יצא מהבית שבו היה אמור לשהות במסגרת תנאי מעצר הבית. בעקבות זאת, עצרו אותו השוטרים לחקירה. המשטרה צפויה לבקש מחר את הארכת מעצרו.

הפרשה החלה כאשר בועז שר ואביו איציק (62) הואשמו ביום שלישי האחרון בתקיפת שכנתם והכלב שלה, בעקבות תיעוד שהופץ ברשתות החברתיות ועורר זעם ציבורי רב. על פי כתב האישום שהוגש נגדם, השניים תקפו את השכנה ואיימו להרוג את כלבה בטענה שהוא "מרעיש".

האישום המקורי מייחס לאב, איציק שר, עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים והתעללות בבעלי חיים. לבנו, בועז, מיוחסת עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

כתב האישום מתאר אירוע חמור במיוחד, שבמהלכו האב הטיח במתלוננת שהיא אינה אוספת את צרכי כלבה, אחז בידה ובעט בכלב. כאשר המתלוננת צעקה לעברו שלא ייגע בכלבה, השיב לה "תעופי מכאן" ואז אחז ברצועה של הכלב ומשך אותה בחוזקה עד כדי חניקת הכלב.

בהמשך האירוע, על פי האישום, פנה האב אל המתלוננת ואמר לה "אנחנו נהרוג אותו". מיד לאחר מכן החל להכות את הכלב במכות אגרוף, דרך עליו והתיישב עליו, תוך שהוא מושך בחוזקה ברצועה וחונק את הכלב עד כדי יציאת קצף מפיו. לאחר מכן התרומם, משך את הרצועה בחוזקה מעלה תוך משיכת צווארו של הכלב בצורת תלייה על גבי החומה במקום.

האירוע החמור לא הסתיים בזאת. על פי האישום, בשלב זה הגיע למקום בנו של הנאשם, בועז שר, תפס את הכלב ואז תקף יחד עם אביו את המתלוננת. השניים הפילו אותה לרצפה, כאשר האב תפס בחוזקה בשערות ראשה כשהיא על הרצפה וחנק אותה. במקביל, כרע בועז מטה עם רגליו ותפס את המתלוננת ברגליה, כאשר בידו האחת אחז בידה ואת השנייה הניף בצורת אגרוף.

פרשה זו עוררה תרעומת רבתי בקרב הציבור לנוכח חומרת האלימות המתוארת כלפי האישה והכלב. זרועות אכיפת החוק הביעו נחישות לאכוף את תנאי השחרור של הנאשמים, והפרתם המיידית של תנאי המעצר הביתי מצד בועז שר הובילה להשבתו למשמורת.

מקרה זה ממחיש את הנחיצות בייקור ערכה של אכיפת תנאי שחרור ומעצר בית, בפרט בפרשות הזוכות להד ציבורי נרחב. ראוי לציין כי כלל החשודים והנאשמים נהנים מחזקת החפות עד אשר תוכח אשמתם בהיכל המשפט, ברם, הפרת תנאי מעצר בית מהווה עבירה עצמאית העלולה להחמיר את מצבו המשפטי של הנאשם.

עדכון 20.04.2025:

הפוסט נאשם תקיפת הכלב נעצר שוב: הפר מעצר בית הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט "זעקות אימה": אב ובנו תקפו וניסו לחנוק את הכלב הופיע לראשונה ב-מעקב.

דיון סוער התקיים ב-23.03 בבית משפט השלום בחיפה, כאשר מאור לוי, שהגיש בקשה לצו הטרדה מאיימת נגד ענבל קסם, נעדר מהדיון עצמו. הדיון, שהתקיים בפני כבוד השופטת כאמלה ג'דעון, משך אליו תשומת לב רבה ועשרות מפגינים שהתאספו מחוץ לבית המשפט.

האירוע החל בשעה 10:45, אך עוד לפני תחילת הדיון הרשמי, נראו עשרות מפגינים, ביניהם פעילים למען בעלי חיים ואנשים שטענו כי מסרו את כלביהם למר לוי בתשלום של 7,500-8,000 ש"ח, במטרה שימצא להם בית טוב. המפגינים טענו כי הכלבים הגיעו למשחטה והמתה, והציגו תמונות של כלבים במצב של תת-משקל, המרמז לכאורה על התעללות בבעלי חיים.

• גל זעם: מפגינים מוחים נגד התנהלותו של מאור לוי (23.03):

בניסיון למנוע את ההפגנה, מר לוי פנה לבית המשפט בבקשה לאסור את קיום ההפגנה ואף דרש לקבל את שמות המפגינים. בקשה זו נדחתה על ידי השופטת ג'דעון, שציינה כי "זכות ההפגנה הינה זכות יסוד, ולא ניתן לבטלה בחסות החוק למניעת הטרדה מאיימת".

המפגינים טענו כי שילמו למאור לוי בין 7,500 ל-8,000 ש"ח על מנת שימצא בית חם לכלביהם, אך לטענתם הכלבים הועברו להמתה. כמו כן, הם טענו כי לא קיבלו חשבונית מס או קבלה על התשלום. לפי המפגינים, הם חתמו על חוזה ויתור על הכלב, וכאשר ניסו לקחת בחזרה את הכלבים, מר לוי סירב להעביר את הבעלות. המפגינים אמרו כי בכוונתם לפנות למשטרת ישראל בעניין, אך נכון לרגע כתיבת הכתבה, לא ידוע האם נפתח תיק במשטרה.

את ענבל קסם ייצג עורך הדין נמרוד האן, שנחשב לעורך דין מקצועי ומיומן. לעומת זאת, את מאור לוי ייצגו שני עורכי דין – שי חמו ועו"ד הררי רן יוסף.

לפני תחילת הדיון, עו"ד הררי רן יוסף הודיע לבית המשפט כי מאור לוי לא יתייצב לדיון בשל מחלה. מה שעורר תמיהה הוא שעורכי הדין של מר לוי לא הגישו בקשה מסודרת לדחיית הדיון ולא טרחו להציג אישור מחלה מראש. כמו כן, הם לא פעלו לארגן חקירה של מר לוי באמצעות שיחת וידאו, אף שקיימת פרקטיקה כזו במערכת המשפט.

באופן מפתיע, במקום מר לוי, הגיעה לדיון אשתו, שני לוי. עו"ד האן טען כי לא ניתן לחקור את גב' לוי במקום בעלה, במיוחד כשמדובר בתצהיר שהוגש על ידי מר לוי. תמוה כי עורך הדין האן נדרש להנהיר סוגיה משפטית יסודית זו בפני בית המשפט הנכבד, בפרט נוכח העובדה כי כבוד השופטת ג'דעון השלימה את לימודי המשפטים באוניברסיטת תל אביב בשנת 1989.

למעשה, סוגיית התצהירים והעדויות הנגזרות מהם (לרבות הכללים בדבר מי רשאי להיחקר על תצהיר, ובוודאי לא קרובי משפחה של מגיש התצהיר) – הינה מן היסודות הנלמדים כבר בשנת הלימודים הראשונה בפקולטה למשפטים.

שמא נעלם נושא זה מעיני כבוד השופטת ג'דעון, או אולי ביקשה להמעיט בחשיבותו, או שמא היו לה שיקולים אחרים אשר נותרו עמה. אכן, גם השופטת הינה בת אנוש הנתונה לטעויות. למרבה המזל, עורך הדין נמרוד האן האיר את עיני בית המשפט הנכבד באשר לסדרי הדין הראויים.

עניין נוסף שעורר תמיהה היה סירובם של עורכי הדין של מר לוי להראות את אישור המחלה לעו"ד האן, אך הם כן הציגו פתק כלשהו לשופטת, מבלי שאיש ידע מה היה כתוב בו.

עוד אירוע חריג התרחש כאשר עו"ד הררי רן יוסף ביקש לקיים את הדיון בדלתיים סגורות, כלומר, ללא נוכחות הציבור והתקשורת. בקשה זו נדחתה על ידי השופטת ג'דעון, והדיון התקיים בדלתיים פתוחות, כפי שמקובל במערכת המשפט הישראלית.

פרשה זו החלה כאשר בעלי כלבים שילמו למר לוי סכום של 7,500 ש"ח על מנת שימצא פתרון עבור כלביהם. אולם, לפי הטענות, במקום למצוא בית חם לכלבים, מר לוי שלח אותם להמתה. בתגובה, גב' קסם החלה לארגן הפגנות נגדו, מה שהוביל את מר לוי להגיש נגדה בקשה לצו הטרדה מאיימת, בטענה שהיא מאיימת ומטרידה אותו.

לאחר שכל הטענות נשמעו, השופטת ג'דעון דחתה את הבקשה לצו הטרדה מאיימת. עם זאת, היא לא פסקה הוצאות משפט לטובת גב' קסם או לטובת אוצר המדינה, למרות שהדיון גזל זמן שיפוטי יקר וגרם להוצאות לגב' קסם ולעדים שהכינו תצהירים.

בפסק הדין שניתן ב-23 במרץ 2025, השופטת התייחסה לכך שמדובר בהליך רגיש ומורכב, במסגרתו עלו טענות על פעולות שנעשו בבית מגוריו של המבקש, אשר נטען כי יש להן קשר ישיר למקרי ההטרדה שנדונו. היא ציינה כי הדיון הראשון בתאריך 13.03.25 התקיים במעמד צד אחד, ובהמשך היה אמור להתקיים דיון בנוכחות שני הצדדים ב-25.03.25.

השופטת הבהירה כי אין מנוס אלא להורות על מחיקת הבקשה, נוכח אי-התייצבותו של המבקש לדיון.

ניסיון לראיין את שני לוי לאחר הדיון לא צלח. היא נשאלה שאלות רבות בקשר לכלבים ולטענות הקשות של הלקוחות והמפגינים, אך לא הגיבה.

מצד שני, עו"ד הררי רן יוסף התבטא בזלזול כלפי המפגינים ואמר: "אנשים מסכנים שכולכם".

עו"ד נמרוד האן, שייצג את גב' קסם, הגיב לאחר הדיון ואמר: "מר מאור לוי (המבקש) לא התייצב לדיון מסיבות כאלו ואחרות, ואת המסמכים לא הסכימו לחשוף לפני, וזה מאוד חריג, ולא הגישו מראש – הוא פשוט לא התייצב. בכל מקרה, אם אדם מרגיש מאויים ומוטרד, אתה צריך להגיע לדיון. יחד עם זאת, המבקש הגיש בקשה לפני הדיון בבקשה שאסור לבני אדם להפגין, בית המשפט דחה את הבקשה. זה מאוד מוזר שהם יודעים להגיש בקשה 'איסור הפגנה' אבל לא ידעו להגיש בקשה שהוא חולה. לא הסכמתי לשום פשרות אשר עו"ד של לוי ביקשו".

גב' קסם עצמה מסרה בתגובה: "אנו ניצחנו ונמשיך לפעול למען בעלי החיים. הצדק חייב לנצח".

מקרה זה מעלה שאלות קשות לגבי הטיפול בבעלי חיים וההתנהלות של מערכת המשפט במקרים כאלה. ההחלטה (23.03) של השופטת ג'דעון לדחות את הבקשה לצו הטרדה מאיימת מהווה ניצחון לגב' קסם ולפעילים למען בעלי חיים, אך הפרשה מעידה על הצורך בפיקוח הדוק יותר על אנשים שמקבלים כספים על מנת למצוא בתים לכלבים נטושים.

יש לציין כי המפגינים הביעו את כוונתם להמשיך במאבקם להגנה על בעלי חיים, ולוודא שמקרים דומים לא יישנו בעתיד. הם קראו לרשויות לחקור את הטענות נגד מר לוי ולנקוט בצעדים המתאימים אם אכן יתברר שהכלבים הועברו להמתה במקום למצוא להם בית חם, כפי שהובטח.

התפתחויות נוספות בפרשה זו עשויות להתרחש בשבועות הקרובים, כאשר המפגינים יפנו למשטרה ויבקשו לפתוח בחקירה פלילית. כמו כן, ייתכן שיוגשו תביעות אזרחיות נגד מר לוי על ידי בעלי הכלבים שטוענים כי הוא לא קיים את התחייבויותיו כלפיהם.

מקרה זה משקף את המתח הקיים בין זכויות בעלי חיים לבין האינטרסים של אנשים שעוסקים בתחום, ומעיד על הצורך בשקיפות ופיקוח בכל הנוגע לטיפול בבעלי חיים.

ההחלטה של השופטת ג'דעון לקיים את הדיון בדלתיים פתוחות, למרות הבקשה של עו"ד הררי רן יוסף, מדגישה את חשיבות השקיפות בהליכים משפטיים, במיוחד כאשר מדובר בסוגיות שיש להן השלכות ציבוריות רחבות כמו זכויות בעלי חיים.

בסופו של דבר, הניצחון של גב' קסם בתאריך 23.03.2025 בהליך המשפטי מייצג ניצחון גדול יותר עבור זכויות בעלי חיים ועבור הזכות להביע ביקורת ציבורית. זהו מסר חשוב לכל מי שפועל למען בעלי חיים ולכל מי שמאמין בחשיבות של שקיפות ואחריות בטיפול בבעלי חיים.

אפלולית בצל החוק

יחד עם זאת, גב' שני לוי לא המציאה ראיה כלשהי או עובדה מוכחת כי הייתה זו גב' ענבל קסם. קיימים אי-דיוקים בגרסתה; מחד, היא מוסרת בדוכן העדים כי ברשותה מצלמות אבטחה, אך מאידך, לא הוצגו בפני בית המשפט ראיות מוצקות המוכיחות כי גב' ענבל קסם חדרה לביתה (מן הסתם, אילו בית המשפט היה צופה בתיעוד שכזה, היה מורה על מתן הצו, שכן מדובר בעבירה פלילית של הסגת גבול, וגב' קסם מודעת היטב להוראות החוק). להיפך, המשטרה הגיעה למקום ולא בוצעו מעצרים, והמפגינים הורשו להמשיך בפעילותם.

בתגובה לדברי גב' שני לוי, השיבה גב' ענבל קסם בדוכן העדים בבית המשפט:

(המשיבה) גב' קסם, טענה כי ביקשה את אישור השוטר לצלם בשידור חי, וקיבלה את הסכמתו. היא מדגישה כי לא תיעדה את המתרחש בתוך חצר הבית, וכי היא מקפידה לצלם הן את פניה והן את הפעילים.

ענבל קסם הציגה את עצמה כאדם עצמאי הבקיא בגבולות המותר והאסור.

בנוסף, בדיון אשר התקיים ביום 26.03.25, הדגיש עורך הדין האן כי המשטרה לא הרחיקה את המפגינים כטענת המבקשת (גברת שני לוי). אנשי המשטרה אף הבהירו למפגינים באופן נחרץ כי זכותם להישאר במקום ולממש את זכות המחאה. לא הובאה כל ראיה או הוכחה לגרסה חלופית.

פרקליט המשיבה טען בתוקף כי אין לברוא יש מאין, והטעים כי שולחתו אינה משמשת כאפוטרופסית על זולתה. הוא שלל מכל וכל את הטענה כי קיימת הוכחה לשיחת טלפון שהתקיימה עם מאור, ובמהלכה הודיעו המפגינים כי הם "בדרכם" למקום.

עורך הדין האן הדגיש כי מרשתו עזבה את שטח החווה בשעה שבע וחצי בערב, ועל כן התקופה המצוינת בכתבי הטענות של המבקשת, הנעה בין השעות תשע לעשר בערב, שגויה מיסודה ולא ניתן להטיל על שולחתו אחריות להתרחשויות באותן שעות.

האן הקשה מדוע יש מקום להטיל מגבלות על המשיבה שעה שמעשיה אינם מכוונים לעתיד. הוא הוסיף ואמר כי בעת מעצרם של מפירי חוק בהפגנות המתקיימות ברחבי המדינה, אנשי המשטרה פונים באופן ישיר אל מי שהפר את החוק, ולא אל מארגני ההפגנה. אף במקרה דנן, מדובר באדם שלא עבר על הוראות החוק.

 

מגן הכלבים או זאב בעור של כבש?

עמוד האינסטגרם "בשדות" מעניק לנו תיאור מפורט אודות מר מאור לוי:

"מאור לוי, מנכ"ל ובעלים של רשת בשדות ועמותת 'שומר החי'.
במהלך עשר שנים האחרונות, במקביל לניהול הרשת מאור הציל אלפי כלבים, הוא צנוע ולא יגיד את זה על עצמו אז אנחנו נגיד את זה בשבילו. מאור מנהל את הארגון עם עקרון אחד שלא זז מילימטר לאורך כל השנים – אצלנו לא מרדימים כלבים.
פרגנו לו ולכלבים!".

אנו, במערכת "מעקב", החלטנו לערוך תחקיר מעמיק ויסודי בעניינו של מר מאור לוי, וכבר בשם זה בדקנו את עמותת 'שומר החי'. במהלך הבדיקה נתגלתה הפרה חמורה של הוראות החוק. העמותה, אשר הוקמה בשנת 2021, אינה מקפידה על עקרון השקיפות כלפי הציבור ואינה מדווחת כנדרש על פעילותה. דוחות כספיים ואחרים עבור השנים 2021, 2022, 2023 ו-2024 אינם בנמצא.

ראוי להדגיש כי על פי חוק העמותות, חלה חובה על כל עמותה להגיש דיווח שנתי מפורט על פעילותה הכספית והניהולית. דיווח זה אמור לכלול את הדוחות הכספיים לשנה החולפת (ובכלל זה מאזן, דוח רווח והפסד, ודוח כספי) וכן את פירוט פעילות העמותה. החוק קובע כי הדיווח ייעשה לא יאוחר מחמישה חודשים לאחר תום שנת הפעילות (קרי, עד לסוף חודש מאי).

הדיווח הנדרש הינו נדבך מרכזי בדרישות השקיפות, והוא מאפשר לרשם העמותות ולציבור הרחב לקבל מידע מהימן אודות פעילות העמותה, אופן ניהולה, ומקורות המימון העומדים לרשותה.

לאור האמור לעיל, העמותה פועלת בניגוד לכללי הניהול התקין.

מה שמעורר תהייה, עמותת 'שומר החי' אכן פועלת תחת אישור רשמי של רשם העמותות, ומוקנות לה סמכויות כגון פתיחת חשבון בנק וכדומה. אולם, עניין תמוה מתגלה בדפוסי הפרסום של העמותה, אשר מופיעים ומתבססים בעיקר בעמודי המדיה החברתית של "בשדות" – עסק מסחרי הרשום כ"מ.ל. בשדות 2020 בע"מ".

ראוי לבחון כיצד העסק המסחרי "מ.ל. בשדות 2020 בע"מ" מבחין בין מתן קבלה עבור שירותיו העסקיים לבין קבלה המונפקת בשם העמותה. אין בהירות באשר לתיחום הגבולות ביניהם ומהם בדיוק השירותים אותם מספקת החברה העסקית והעמותה, הפועלות בתחום זהה.

למעשה, העמותה עוסקת בשיקום וסיעוד כלבים מוזנחים, ובמקביל, העסק המסחרי מעניק אף הוא סיוע לבעלי חיים למשמורת, מקיים ימי אימוץ ואף גובה "סל אימוץ" – נוהג המקובל בדרך כלל בעמותות ולא בעסקים מסחריים.

---

---

---

---

בחינת תחום פעילות העמותה כפי שנרשם רשמית: "סיוע ושיקום כלבים ובעלי חיים אחרים שאין להם דורש ו/או שהינם מוזנחים", מעלה כי מטרות העמותה כמעט זהות לאלו של העסק המסחרי "בשדות".

הפוסט הכסף לכיס, הכלבים למוות? פרשת מאור לוי הופיע לראשונה ב-מעקב.

בתחילת השנה, בעוד תחנת הכוח רוטנברג באשקלון פועלת כרגיל, התרחש אירוע חריג: צבת ים חומה גדולה, מהגדולות שנצפו בשנים האחרונות, נשאבה למערכת המסננים של התחנה. האירוע, שהחל כמצב מסכן חיים, הפך לסיפור הצלה מרגש, המשקף את חשיבות שיתוף הפעולה בין גורמי תשתית לארגוני שמירת טבע.

עובדי משמרת הבוקר בתחנת הכוח של חברת החשמל, שיצאו לבדיקת המסננים הגורפים כחלק משגרת עבודתם, לא שיערו כי יום עבודתם יכלול פעולת הצלה דרמטית. בבדיקה, הם גילו צבת ים חומה גדולה, תשושה ותקועה בתעלה, נאבקת להיחלץ ממלכודת המים העזים.

תמיר זק, עובד תחנת הכוח שהיה הראשון לגלות את הצבה, שיתף את פרטי האירוע: "אחד מהתפקידים שלנו הוא להרים את המסננים הגורפים, כדי לאפשר זרימת מים טובה לקירור הקיטור של הטורבינות. יצאה לנו צבת ים גדולה וקראתי לכמה חבר'ה, שעזרו לי לסחוב אותה החוצה". הוא הוסיף מידע המצביע על היקף התופעה: "הרבה פעמים צבים חלשים נסחפים למסננים של חברת החשמל בתחנת הכוח. אנחנו מוציאים אותם מהמסננים שלנו ומשתדלים להציל כל בר הצלה".

בהחלטה ספונטנית, צוות העובדים כינה את הצבה בשם "רחל", על שם אשתו של תמיר זק. הם הכינו לה מקום בטוח בתחנה בעוד תמיר יוצר קשר עם מוקד רשות הטבע והגנים ומדווח על הצבה הפצועה הזקוקה לטיפול דחוף.

לא חלף זמן רב עד ששגיא מרום, מתנדבת במרכז להצלת צבי ים ובחי-בולנס, הגיעה לתחנת הכוח כדי לאסוף את רחל ולהעבירה לטיפול מקצועי במרכז הארצי להצלת צבי ים במכמורת. המרכז, הפועל תחת רשות הטבע והגנים, מתמחה בטיפול ושיקום צבי ים הנפגעים מפעילות אנושית או מגורמים טבעיים.

"רחל הגיעה אלינו בעזרתם האדיבה של עובדי חברת החשמל שסייעו לשחרר אותה מהמסנן והתקשרו אלינו," מספר שלומי פיהה, מטפל במרכז ההצלה. "היא עברה שיקום קצר יחסית ולא מצאנו פגיעה משמעותית, מעבר לפציעה שטחית ישנה בשריון."

למרות שמצבה של רחל היה טוב יחסית, צוות המרכז ביצע סדרת בדיקות מקיפה כדי לוודא את בריאותה. במסגרת זו, הועברה רחל לבדיקה רדיולוגית במרפאת "הכל חי" ברחובות. שם, גילה ד"ר צחי אייזנברג ממצא מעניין במיוחד: צבת הים נמצאת בשלב מתקדם של התפתחות זקיקים וביציות, סימן ברור להיותה פורייה וקרובה לעונת הרבייה.

"לקראת עונת הרבייה של הצבים שהתחילה כעת, עשינו את המירב כדי לשחרר אותה כמה שיותר מהר, כדי שהיא תוכל להשתתף באופן פעיל בעונת הרבייה," הדגיש ד"ר אייזנברג, המדבר על החשיבות הרבה של החזרת צבה פורייה לטבע בזמן המתאים.

רחל אינה צבת ים רגילה. במרכז ההצלה מציינים כי היא אחת מצבות הים החומות הגדולות ביותר שהגיעו למרכז בשנים האחרונות. עם אורך מרשים של למעלה מ-80 סנטימטרים ומשקל של 61 קילוגרם, רחל מייצגת דוגמה בוגרת ובריאה של צבי הים החומים, מין המוגדר בסכנת הכחדה.

תהליך השיקום של רחל היה מהיר יחסית. לאחר מספר ימי התאוששות במחלקת טיפול נמרץ של המרכז, הועברה לבריכות השיקום המרווחות יותר. צוות המרכז הבחין בהתקדמות הבריאותית החיובית: התיאבון שלה היה בריא, והיא עלתה במשקל באופן תקין. בדיקות דם ומעקב אחר מצבה הפיזי העידו כי היא כשירה לשוב לים, אל סביבתה הטבעית.

בשורה המשמחת הובילה להחלטה לשחרר את רחל בהקדם האפשרי, אך לא בכל מקום. צוות המרכז תכנן את השחרור לאירוע ציבורי בחוף בית ינאי, במסגרת מיזם "יום המעשים הטובים" ופעילות לניקוי החוף, בכדי להעלות את המודעות לחשיבות שמירת הסביבה החופית והימית.

ברגע המכונן, לאחר שרחל זכתה לניקוי אחרון, הועלתה לצב-בולנס (אמבולנס המותאם להובלת צבי ים) על ידי צוות המרכז והמתנדבים. משם, הוסעה בזהירות לחוף בית ינאי, שם המתין לה קהל מרשים – למעלה ממאה איש שהגיעו במיוחד כדי לצפות ברגע המרגש של חזרתה לטבע.

בין הצופים הרבים נכח גם תמיר זק ובני משפחתו, שהגיעו במיוחד מאשדוד כדי ללוות את הצבה שהצילו בדרכה חזרה לים. במעמד חגיגי, הורידו שלומי ותמיר את רחל אל החול, ולקול עידוד הקהל, החלה לזחול את דרכה חזרה לים. הרגע המרגש שבו נעלמה בין הגלים סימל את סיום המסע המיוחד שעברה רחל מאז היאספה ממתקני תחנת הכוח.

"עובדי חברת החשמל מסייעים לנו רבות בהצלת צבי ים שנסחפים אל מתקני החברה", אמר שלומי בסיכום מסעה של רחל. "אנחנו מאחלים לה עונת רבייה שמחה בטבע. מקווים שהיא תתרבה ותביא לנו עוד צבי ים נהדרים".

תמיר זק, שצפה ברחל נעלמת בין הגלים, שיתף את תחושותיו: "התחושה שלי הייתה התרגשות. לראות שהצלחנו להציל צבת ים בגיל הפוריות ובתקופת הפוריות, ולהחזיר אותה לים." דבריו משקפים את הסיפוק שחשים כל המעורבים במאמץ הצלת בעלי חיים בסכנה.

סיפורה של רחל מייצג נקודת אור באתגר המתמשך של שמירה על מגוון המינים הימיים בישראל. צבי הים החומים, כמו גם צבי הים הירוקים החולקים איתם את חופי הארץ, נמצאים בסכנת הכחדה עולמית. הם חשופים לסכנות רבות, החל מזיהום ימי, דרך היסחפות למתקני תשתית וכלה בפגיעות מכלי שיט וציוד דיג.

המקרה של רחל מדגיש את החשיבות הרבה של שיתוף פעולה בין גופי תשתית כמו חברת החשמל לבין גופי שמירת טבע כמו רשות הטבע והגנים. הערנות של עובדי תחנת הכוח והתגובה המהירה שלהם אפשרו את הצלתה של רחל, וכפי הנראה גם את הצלת הצאצאים הפוטנציאליים שהיא צפויה להטיל בחופי ישראל.

כעת, עם חזרתה של רחל לים, ממשיך המרכז הארצי להצלת צבי ים במכמורת בפעילותו החשובה. המרכז מטפל מדי שנה בעשרות צבי ים פצועים או חלשים הנמצאים לאורך חופי ישראל. הטיפול המסור והמקצועי שמקבלים הצבים במרכז מאפשר לרבים מהם לשוב לים ולהמשיך בתפקידם האקולוגי החשוב במערכת הימית.

צילום: רשות הטבע והגנים

הפוסט ממסנני החשמל אל גלי הים הופיע לראשונה ב-מעקב.

בימים האחרונים נחשף מותה הטרגי של ג'ני, פילה שהייתה כלואה בשטח קרים הכבוש. מותה של ג'ני לא היה רק אובדן של בעל חיים יקר, אלא גם סמל נוסף למציאות הקשה תחת שלטון הכיבוש הרוסי בחצי האי, שנמשך כבר עשור.

מאז 2014, כאשר רוסיה השתלטה על חצי האי קרים, הפכו בעלי החיים בגן החיות המקומי לקורבנות שקופים של המצב הפוליטי והצבאי באזור. סיפורן של ג'ני ושל חברתה הפילה מגדה מאיר פן אחר, אך לא פחות מדאיג, של המציאות תחת הכיבוש.

לפי דיווחים שהגיעו ממקורות מקומיים, לאחר הכיבוש ב-2014 הועברו שתי הפילות מגן החיות לקרקס בסבסטופול, עיר בקרים, למטרות מסחריות. תנאי החזקתן במקום היו רחוקים מלהיות ראויים. במקום תזונה מאוזנת המתאימה לפילים – עשב טרי, פירות וירקות – קיבלו הפילות תערובת דלה של מספוא, קמח ולחם. איכות המים שסופקו להן הייתה ירודה במיוחד, בעיקר לאחר שאוקראינה חסמה את אספקת המים לקרים בתגובה לכיבוש. במקום מים נקיים, נאלצו הפילות לשתות מים מלוחים ומזוהמים שהשפיעו לרעה על בריאותן.

ארגוני זכויות בעלי חיים בינלאומיים לא נותרו אדישים למצב. כבר לפני שנתיים החלו להתריע ולדרוש את העברתן של הפילות בחזרה לאוקראינה או לפחות לגן חיות באירופה, שם יוכלו לקבל טיפול הולם. בקשות אלה נתקלו בסירוב עיקש מצד הרשויות הרוסיות.

האסון החל להתגלגל כאשר שתי הפילות החלו להראות סימני חולשה קיצונית, עד כדי קריסה על רגליהן. בדיקות וטרינריות גילו את הסיבה המזעזעת – אבנים גדולות בכליות, במשקל של למעלה משני קילוגרמים. רק בשלב זה, כאשר מצבן היה כבר אנוש, הוחלט להחזירן לגן החיות. אך עבור ג'ני היה זה מאוחר מדי – היא מתה זמן קצר לאחר מכן.

מותה של ג'ני הותיר את מגדה, חברתה הקרובה, במצב של אבל עמוק. התיעוד שפורסם ברשתות החברתיות ממחיש את הטרגדיה במלוא עוצמתה: מגדה נראית עומדת ליד גופתה של ג'ני, נוגעת בה בעדינות באמצעות החדק, כאילו מנסה להעיר אותה. היא חזרה שוב ושוב אל הגופה, סירבה להיפרד וניסתה למנוע מעובדי הגן להתקרב.

מגדה עצמה נמצאת במצב בריאותי קשה. בכליה שלה יש אבן במשקל שני קילוגרמים, והיא סובלת מכאבים עזים. היא נאנחת בזמן מתן שתן, סימן ברור למצוקה הפיזית האיומה שהיא חווה. למרות זאת, אין תקציב לניתוח שעשוי להציל את חייה, ואין ברוסיה מספיק רופאים בעלי המומחיות הנדרשת לטיפול בפילים, בעלי חיים מורכבים הדורשים ידע וניסיון ייחודיים.

אולג זובקוב, מנהל הפארק, הודה כי אחת הסיבות למותה של ג'ני הייתה אבן בגודל 1.5 קילוגרמים שחסמה לחלוטין את דרכי השתן מהכליות. למרות המצב החמור, לא נעשה כל ניסיון ממשי לעזור לה. בגן החיות של קייב ישנם מומחים המסוגלים לבצע ניתוחים מורכבים שכאלה, אך הרשויות הרוסיות סירבו לשקול העברת בעלי החיים בחזרה לאוקראינה.

הנהלת גן החיות ניסתה להמעיט בחומרת המצב, בטענה ש"הפילה ג'ני חיה חיים ארוכים – למעלה מ-50 שנה, מהן 45 שנה יחד עם מגדה בזירות קרקס, והן הופיעו ביותר מ-20 מדינות. ב'טייגן' הן היו 'בפנסיה' וחיו את שנותיהן האחרונות בשלווה". אך גם בהצהרה זו יש הטעיה מכוונת – בטבע פילים חיים עד גיל 70, ומותה של ג'ני בגיל 50 מהווה עדות לקיצור משמעותי של תוחלת חייה.

מומחים לבעלי חיים מדגישים כי בתנאי שבי, תוחלת החיים של פילים קצרה בהרבה מזו שבטבע. הסיבות לכך רבות: מתח נפשי מתמשך, שטח מחיה מצומצם, חוסר בפעילות גופנית מספקת, תזונה חד-גונית ולא מאוזנת. פילים הכלואים בשבי סובלים לעיתים קרובות מדלקות פרקים, השמנת יתר ומחלות כרוניות אחרות, כתוצאה ישירה מאורח חיים שאינו תואם את צורכיהם הטבעיים. במקרה של ג'ני ומגדה, שנות הניצול בקרקסים והתנאים הירודים תחת הכיבוש הרוסי בקרים החמירו ללא ספק את מצבן.

כעת, החשש הגדול הוא שמצבה הנפשי של מגדה יידרדר עוד יותר בעקבות אובדן חברתה הקרובה. פילים ידועים כבעלי חיים חברתיים במיוחד, היוצרים קשרים עמוקים ומורכבים עם בני מינם. אובדן של חבר קרוב עלול לגרום להם לדיכאון עמוק, לסירוב לאכול ולהידרדרות במצבם הבריאותי.

מקרה זה משקף מציאות רחבה יותר של הזנחה וסבל בקרים הכבוש. בעוד העולם ממקד את תשומת הלב בהיבטים הגיאופוליטיים והאנושיים של הסכסוך, הסיפור של ג'ני ומגדה מזכיר לנו את הקורבנות האילמים – בעלי החיים שאינם יכולים להשמיע את קולם ולהגן על עצמם.

דרישות חוזרות ונשנות מצד ארגוני זכויות בעלי חיים להעביר את מגדה למקום בטוח יותר, שם תוכל לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לה, נתקלות בסירוב עיקש. בינתיים, הזמן אוזל עבורה. ללא התערבות רפואית מתאימה, גורלה של מגדה עלול להיות זהה לזה של חברתה ג'ני.

הטרגדיה של הפילות בקרים היא תזכורת נוספת למחיר האנושי והסביבתי של מלחמות וסכסוכים פוליטיים. היא מדגישה את הצורך הדחוף בפיקוח בינלאומי על רווחת בעלי חיים באזורי סכסוך, ובמציאת פתרונות הומניטריים שיגנו גם על היצורים החפים מפשע ביותר – אלו שאינם מבינים את משמעות הגבולות הפוליטיים והמאבקים הלאומיים.

בשעה שמגדה ממשיכה לסבול, עולה השאלה: האם העולם יתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי עבורה, וכמה עוד קורבנות אילמים יפלו במאבק הפוליטי על חצי האי קרים?

הפוסט פשיסטים רוסים רצחו פילה בקרים הופיע לראשונה ב-מעקב.