בעיצומו של יום השואה, כאשר עם ישראל מרכין ראש לזכר ששת מיליוני היהודים שנרצחו, בחר חבר הכנסת אחמד טיבי לפרסם פוסטים מסיתים ברשת החברתית X, המעלים שאלות חמורות לגבי גבולות השיח הפוליטי במדינה.

טיבי פרסם פוסט חריף בו כינה את השר איתמר בן גביר "מחבל מורשע" וטען כי "הממשלה היא כהניסטית על מלא". בפוסט הבוטה כתב: "דווקא היום יש לומר: בצלאל סמוטריץ הוא השר המשפיע ביותר והשקפתו היא השלטת בממשלת ישראל 2025, נוער הגבעות הם הקבוצה הנתמכת ביותר ע״י הממשלה, הציונות הדתית היא התגלמות הציונות העכשווית כיום, בן גביר, המחבל המורשע, הוא חבר קבינט והממשלה היא כהניסטית על מלא".

בחירת העיתוי, דווקא ביום השואה, נתפסת כפרובוקציה מכוונת ופוגענית. התנהלות זו מעלה תהיות לגבי כבודו של טיבי למוסדות המדינה ולקודים האתיים המצופים מנבחרי ציבור.

לא הסתפק בכך, טיבי הוסיף שמן למדורה כאשר פרסם סרטון שלטענתו מציג שתי ילדות ברצועת עזה האוכלות לחם. בפוסט הנלווה כתב: "עם פרוסת לחם העשויה מקמח נגוע ומעט פלפל אדום, האיה ואחותה מנסות להקל על הרעב של עוד יום בעזה — תחת מצור מחניק ואיסור על סיוע, כאשר המזון מועט וההישרדות הופכת קשה יותר. האיה ואחותה ופרוסת לחם עבשה. עם חיוך".

אולם הסרטון מעורר סימני שאלה רבים. אין פרטים לגבי זהות הצלם, מיקום הצילום או נסיבותיו, מה שמחזק את הספקות באשר לאמינותו. יתכן שמדובר בתוכן מבוים במטרה לעורר תגובה רגשית וליצור הסתה. זאת ועוד, ידוע כי כ-90% מתושבי עזה מביעים עמדות עוינות כלפי ישראל, עובדה המחייבת התייחסות זהירה לתכנים המגיעים מהאזור.

חשוב לציין כי אכילת לחם או פיתה היא התנהגות נורמטיבית לילדים בכל מקום, כולל בישראל. ההצגה של פעולה יומיומית זו כעדות למצוקה קיצונית מעוררת תהיות לגבי המניעים האמיתיים שמאחורי הפרסום.

בזמן שטיבי מנסה לעורר רחמים כלפי ילדות אלו, הוא מתעלם מהמציאות המורכבת ברצועת עזה ומהעובדה שילדים ישראלים רבים נרצחו באכזריות ב-7 באוקטובר ולא יזכו לעתיד כלשהו. הניגוד בין הצגת ילדות אוכלות לחם לבין גורלם של ילדים ישראלים שנרצחו הוא צורם במיוחד.

התנהלותו של טיבי מעלה שאלות כבדות משקל לגבי תפקידם של חברי כנסת והאחריות המוטלת עליהם. האם יש גבול להסתה ולפרובוקציה? האם כללי האתיקה של הכנסת מיושמים באופן שוויוני? והאם בחירת העיתוי – יום השואה – היא מקרית או מכוונת להעצים את הפגיעה?

בעוד שחופש הביטוי הוא ערך יסוד בדמוקרטיה הישראלית, ההתבטאויות המסיתות והמקוממות של טיבי מציבות אתגר משמעותי בפני הסובלנות הדמוקרטית. במיוחד כאשר הן באות מפיו של נבחר ציבור, האמור לשמש דוגמה לכבוד הדדי ולשיח מכבד.

הפרובוקציה המכוונת של טיבי ביום השואה מדגישה את הצורך בשיח ציבורי אחראי יותר, במיוחד בעת הנוכחית של מתיחות ומשבר. אולי הגיע הזמן לבחון מחדש את כללי האתיקה החלים על חברי הכנסת ולוודא שהם נאכפים באופן אפקטיבי, כדי למנוע ניצול לרעה של הבמה הציבורית להסתה ופילוג.

נ.ב.

מערכת "מעקבב" מאחלת לילדות המופיעות בסרטון שפרסם ח"כ טיבי, האוכלות לחם ברצועת עזה, עתיד בטוח וקריירה מצליחה בתחום המשחק, בתקווה לימים טובים יותר באזורנו.

צילום מתוך העמוד הרשמי של ח"כ אחמד טיבי בפייסבוק, בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט ח"כ טיבי הסית ביום השואה: "בן גביר מחבל" הופיע לראשונה ב-מעקב.

מוסקבה הכריזה על הפסקת אש לרגל חג הפסחא הנוצרי, אך אזרחים אוקראינים ממשיכים לסבול מהתקפות בלתי פוסקות. דיווחים מהשטח מעידים כי ההבטחה נותרה ריקה מתוכן.

בעוד שהנשיא הרוסי ולדימיר פוטין הכריז בפומבי על הפסקת אש זמנית לכבוד חג הפסחא הנוצרי, המציאות בשטח מספרת סיפור שונה לחלוטין. תושבי ערים אוקראיניות רבות דיווחו על הפצצות כבדות שנמשכו ללא הפסקה, עם פגיעות ישירות בבתי מגורים רק היום.

"אחלה הפסקת אש", אמר בציניות אחד התושבים המקומיים שביתו ניזוק בהפצצה האחרונה. "אנחנו אמורים לחגוג את החג הקדוש, ובמקום זאת אנו מוצאים את עצמנו מתחבאים במקלטים".

הנשיא האוקראיני וולודימיר זילנסקי התייחס להכרזה הרוסית בנאום שנשא אמש: "אין לנו אמון במילים של פוטין. הבטחותיו שוות כקליפת השום". הוא הוסיף כי "האסטרטגיה להפציץ אנשים אשר חוגגים את הפסחא היא מעשה אכזרי ובלתי אנושי".

זו אינה הפעם הראשונה שרוסיה מפרה הפסקות אש מוכרזות. מומחים בינלאומיים לענייני ביטחון מציינים כי הפער בין ההצהרות הרשמיות של הקרמלין לבין המציאות בשטח הולך ומתרחב ככל שהמלחמה נמשכת.

העולם מגלה פעם אחר פעם שנשיא רוסיה הוא שקרן, הצהרות על הפסקת אש הן בעיקר מהלכים תקשורתיים שנועדו לשפר את תדמיתו של פוטין בעיני הקהילה הבינלאומית, בעוד שבפועל ההתקפות נמשכות.

ההתקפות המכוונות בזמן חגים דתיים משקפות אסטרטגיה מחושבת מצד רוסיה. יש כאן ניסיון מכוון לפגוע במורל של האוכלוסייה האוקראינית בזמנים שאמורים להיות משמחים ומקודשים.

מדיניות זו גררה השוואות היסטוריות קשות. כמה מבכירי ההנהגה האוקראינית כינו את פוטין "שטן" ואף העזו להשוות אותו למנהיגים אפלים מהעבר כמו אדולף היטלר, בטענה שהוא מוביל מדיניות של הרס והרג חסר אבחנה.

כשאתה מפציץ בתי מגורים בזמן שהדיירים חוגגים את אחד החגים החשובים בלוח השנה הנוצרי, אתה חוצה קו אדום מבחינה מוסרית, זה מעיד על זלזול מוחלט בחיי אדם. זה מעיד על זלזול מוחלט בחיי אדם.

בקהילה הבינלאומית גוברים הקולות הקוראים להגביר את הסנקציות נגד רוסיה בעקבות ההפרות החוזרות ונשנות של הפסקות האש המוכרזות. נציגי מדינות המערב בעצרת האו"ם הביעו זעזוע עמוק מהמשך ההתקפות על אזרחים בזמן חג דתי.

"הפסקת האש" הרוסית – הונאה נוספת מבית היוצר של פוטין

בנייני המגורים המרוסקים בחרסון ניצבים כעדות חיה לצביעותו המוחלטת של ולדימיר פוטין. "הפסקת אש"? מי אכן נתן אמון בהבטחה זו? הלא אלו הם אותם מבנים אשר ספגו מתקפות כלי טיס בלתי מאוישים רוסיים רגעים ספורים לאחר המועד בו אמורה הייתה להיכנס לתוקפה אותה "הפסקת אש חד-צדדית" מדומה, אשר עליה הכריז הצאר בן-זמננו לרגל חג הפסחא.

זוהי התגלמות הציניות בהתגשמותה – להכריז על שביתת נשק במועד קדוש, ואז להמטיר פגזים על מעונותיהם של אזרחים תמימים. היש ביטוי מובהק יותר לבוז המוחלט לערכי אנוש בסיסיים?

כדברי מפקד בכיר בצבא אוקראינה: "אין כל הפסקת אש בנמצא. בכל החזיתות, הרוסים ממשיכים בירי, ללא כל שינוי". דבריו אינם מעוררים תמיהה. מתי לאחרונה עמד פוטין בדיבורו?

שר החוץ האוקראיני, אנדריי סיביהא, ניסח זאת בדייקנות כאשר אמר: "פוטין הצהיר כעת על נכונותו כביכול להפסקת אש. שלושים שעות חלף שלושים יום. לצערנו, הננו עדים לתולדות ארוכות של הצהרותיו, אשר אינן עולות בקנה אחד עם מעשיו".

העולם עודנו מתייחס להצהרותיו של פוטין כאילו נודע להן ערך כלשהו, כאילו הן ראויות לנייר עליו נכתבו. ברם, ההיסטוריה מלמדת אותנו בהתמדה: הבטחותיו של פוטין אינן אלא כלי במשחק האסטרטגי שלו, נעדרות כל ערך ממשי.

"ידוע לנו כי אין לתת אמון בדבריו", הוסיף סיביהא, "ונבחן אותו על פי מעשיו, לא על פי אמרותיו".

הגיעה העת כי הקהילה הבינלאומית תאמץ גישה זו. הגיע המועד לחדול מהתייחסות להצהרות מוסקבה כאל דבר-מה הראוי לתשומת לב, ולהתחיל להתבונן אך ורק במעשים בשדה הקרב.

הזכיר לנו שר החוץ האוקראיני גם את העובדה כי "רוסיה יכולה להסכים בכל עת להצעה להפסקת אש מלאה וללא תנאי למשך שלושים יום, אשר עמדה על הפרק מאז חודש מארס". אותה הפסקת אש אשר הופרה שוב ושוב, לטענת שני הצדדים.

אך האמנם שני הצדדים אשמים במידה שווה? לדעתי, התשובה ברורה כשמש. בעוד אוקראינה נאבקת על הישרדותה, על ריבונותה, ממשיכה רוסיה במשחקי הכוח הציניים שלה, תוך רמיסת כל נורמה בינלאומית אפשרית.

"הפסקת אש" בפי פוטין הינה כ"שלום" בפי עריץ – מילה ריקה מתוכן אשר נועדה לשרת אך ורק את האינטרסים האישיים שלו. בנייני המגורים ההרוסים בחרסון הם העדות המצמררת לכך.

למערכת 'מעקב' מסר דובר הצלב האדום: 'אנו מתעדים כל הפרה של שביתת הנשק. בידינו צוותים הפרוסים במרחב הלחימה, המדווחים על פגיעות במעונות אזרחים ובמוסדות ציבור, בסתירה מוחלטת להצהרות הרשמיות היוצאות מן הקרמלין. לרשותנו עומדים אנשי שדה המעידים על פגיעות במשכנות תושבים ובמבני קהילה, בניגוד מוחלט לטענות המוצהרות מטעם מוסקבה'.

המצוקה האנושית נמשכת בעוצמתה. בתי המרפא באזור מוסרים על גל חדש של נפגעים בעקבות המתקפות האוויריות האחרונות. משפחות רבות נאלצו לקיים את טקסי חג הפסחא במחסות תת-קרקעיים, כאשר צלילי התפילות והמזמורים נבלעים בהדי הרעם של הפגזים הנוחתים.

צילום מתוך פרסום ציבורי; השימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות היוצרים

הפוסט פוטין: הפסקת אש בפה, הפצצות בשטח הופיע לראשונה ב-מעקב.

כוחות צה"ל ממשיכים בפעילות צבאית נרחבת ברצועת עזה נגד ארגוני הטרור במסגרת המערכה המתמשכת. במהלך היממה האחרונה, הושמדה מנהרה תת-קרקעית משמעותית בשכונת שאבורה ברפיח, ועשרות מטרות נוספות של ארגוני הטרור הותקפו ברחבי הרצועה.

על פי הודעת דובר צה"ל, כוחות אוגדת עזה הצליחו לאתר ולהשמיד תוואי מנהרה בעומק של כ-20 מטרים מתחת לפני הקרקע ובאורך מאות מטרים. המנהרה המתוחכמת שימשה כנקודת כינוס למחבלי חמאס וקישרה בין מספר תוואי מנהרות במרחב, מה שמעיד על רשת תת-קרקעית מורכבת שפעלה באזור.

באותו אזור, כוחות צה"ל איתרו מצבור אמצעי לחימה שהוחבא במבנה ששימש בעבר כבית ספר, דוגמה נוספת לשימוש שעושים ארגוני הטרור במבני ציבור אזרחיים למטרות צבאיות.

בצפון הרצועה, כוחות אוגדה 252 זיהו מארב של מחבלים בסמוך למיקומם. בפעולה משולבת עם חיל האוויר, כלי טיס תקף את המחבלים וחיסל אותם, מה שמדגיש את שיתוף הפעולה המבצעי בין זרועות הצבא השונות.

במקביל, לאורך ציר "מורג" וברפיח, כוחות אוגדה 36 איתרו מצבור אמצעי לחימה נוסף ומספר פירי מנהרות ששימשו את ארגוני הטרור, מה שמצביע על המשך מאמצי האיתור וההשמדה של תשתיות הטרור ברצועה.

חיל האוויר היה פעיל במיוחד במהלך היממה האחרונה, כאשר מטוסי קרב וכלי טיס אחרים תקפו כ-35 מטרות של ארגוני הטרור ברחבי הרצועה. התקיפות בוצעו בהכוונה מדויקת של אגף המודיעין, פיקוד הדרום ושירות הביטחון הכללי (שב"כ).

בין המטרות שהותקפו היה אתר לייצור אמצעי לחימה במרכז הרצועה, שלפי דובר צה"ל שימש לאספקת אמצעי לחימה לארגוני הטרור, וכן אתר שיגור שהכיל משגרים עם רקטות שכוונו לעבר שטח מדינת ישראל.

הפעילות המתוארת מהווה חלק ממאמץ מתמשך של צה"ל לפגוע ביכולות הצבאיות של ארגוני הטרור ברצועת עזה, במיוחד בתשתיות התת-קרקעיות המשמשות להסתרת אמצעי לחימה, לתנועת מחבלים ולביצוע פעולות טרור.

כוחות צה"ל פועלים באינטנסיביות בכל רחבי הרצועה, בדגש על אזורי רפיח בדרום וצפון הרצועה, כחלק מהאסטרטגיה הכוללת ללחימה בטרור ולהשגת יעדי המערכה.

צילום דובר צה"ל

הפוסט צה"ל מחסל תשתיות טרור בעומק האדמה הופיע לראשונה ב-מעקב.

האיום האיראני על ישראל הפך לממשי, רציני, מפחיד ומסוכן יותר מאי פעם. המציאות הביטחונית מעמידה את ישראל בפני הכרעה משמעותית: תקיפה באיראן נראית בלתי נמנעת, אך לפני כן ישראל חייבת לבצע פעולה אחת קריטית – להשיב את החטופים מעזה.

מבחינה מוסרית, ישראל לא תוכל לתקוף באיראן כל עוד החטופים לא שוחררו מהשבי בעזה. הפעילות הנוכחית של צה"ל ברצועה מהווה רק את הפתיח למערכה הגדולה יותר שמתגבשת מול האיום האיראני.

יש משפט מוכר שכל לוחם בחטיבות החי"ר של צה"ל שולט בו: "מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח". המבצע בעזה הוא למעשה הקדימון למבצע הגדול שישראל נערכת אליו. הפעילות הנוכחית של אוגדות 143, 36 ו-252 נועדה להגביר את הלחץ על תושבי עזה, שיגבירו בתורם את הלחץ על החמאס להסכים להצעה האמריקאית – שחרור 11 חטופים חיים ועוד 16 חללים.

הפעילות הצבאית בעזה כעת מלווה בהפעלת אש כבדה מהאוויר, מחיל הים ומהכוחות המתמרנים. צה"ל פועל בצורה אגרסיבית מתוך הבנה כי באזורים בהם הוא פועל אין חטופים חיים או מתים. העוצמה הכבדה המופעלת נועדה גם להבהיר לחמאס מה יתרחש כאשר צה"ל יעבור לשלב העצים הרבה יותר.

נשיא איראן פז'שכיאן איים כי איראן נמצאת במצב של "מלחמה כוללת עם האויב (ישראל)" וקרא להתמקד בהיערכות לכך במקום בהאשמות פנימיות. הוא ציין שהאויב מחמיר את המצור והסנקציות, אך לאיראן יש תוכניות להתמודד עם המצב הזה.

שאלת התקיפה באיראן נמצאת מעבר לדלת. זה העניין הקיומי שמאיים על מדינת ישראל. חלון הזמנים לתקיפת איראן הוא מוגבל, ולא ברור אם האמריקאים יבצעו את המהלך בעצמם. זוהי העדיפות העליונה של ישראל, אך במידה וארה"ב לא תפעל ותשאיר את הזירה לצה"ל, ישראל תהיה זקוקה לגב אמריקאי משמעותי. לא רק בחימושים ואמצעים, אלא בהבהרה מפורשת של הממשלה האמריקאית כי היא נותנת את הגיבוי לישראל באמצעות נושאות מטוסים, טייסות בשדות התעופה במזרח התיכון ובמפרץ הערבי.

תקיפה באיראן עשויה להוביל למהלך צבאי שיימשך שבועות ארוכים ואף מספר חודשים. מצב זה דורש מישראל לסגור תחילה את עניין החטופים. ישראל לא תוכל מוסרית, ציבורית, וגם צבאית במידה מסוימת, לפתוח במהלך נגד איראן כאשר סוגיית החטופים בעזה עדיין פתוחה.

בימים הקרובים צפוי להתגבר הלחץ על החמאס בעזה: יותר הפצצות של חיל האוויר, תקיפות מסיביות של חיל הים לאורך כל קו החוף בעזה, ופעילות קרקעית מלווה באש כבדה באזורים שונים ברצועה. כעת האמירה הצבאית "מה שלא הולך בכח הולך ביותר כוח" עומדת במבחן המציאות של עזה.

במקביל, ברקע נשמעים קולות בינלאומיים. רוסיה הגיבה לאיומי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ באמירה תקיפה: "תקיפה באיראן לא חוקית, יהיו לה השלכות הרסניות". דוברת משרד החוץ של רוסיה, מריה זכרובה, הצהירה כי "שימוש בכוח צבאי נגד איראן יהיה לא חוקי ולא מקובל", בהמשך לאיומים של טראמפ כי יתקוף במדינה אם לא תחתום על הסכם גרעין. "להפצצות מתקני הגרעין יהיו השלכות קטסטרופליות על העולם כולו", הוסיפה זכרובה.

המציאות הביטחונית המורכבת מציבה את ישראל בפני דילמה קריטית: מצד אחד, האיום האיראני הגרעיני שמתעצם ודורש מענה דחוף, ומצד שני – המחויבות המוסרית להשבת החטופים. הלחימה האינטנסיבית בעזה בימים אלה היא למעשה סמן לעוצמה הצבאית שישראל מוכנה להפעיל, וניסיון להכריע את סוגיית החטופים במהירות האפשרית כדי לפנות להתמודדות עם האיום האסטרטגי הגדול יותר.

כפי שההתפתחויות מעידות, פעילות צה"ל בעזה בימים אלו מהווה רק את הפתיח למערכה רחבה ומשמעותית הרבה יותר. ככל שמתקדם הזמן, ישראל מגבירה את הלחץ בעזה במטרה להשיג את שחרור החטופים בהקדם האפשרי, ולפנות את הדרך למענה מקיף לאיום האיראני – האיום שמוגדר כעת כממשי, רציני, מפחיד ומסוכן מאי פעם.

צילום: התעשייה האווירית, עמוד הפייסבוק של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וסוכנות הידיעות AP

הפוסט איראן: האיום הקיומי החמור מאי פעם הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט זעקה מהשבי: "ראינו מוות בעיניים" הופיע לראשונה ב-מעקב.

בהחלטה דרמטית שזעזעה את מערכת הביטחון הישראלית, אישרה הממשלה ביום חמישי בערב פה אחד את הדחתו של ראש השב"כ רונן בר מתפקידו. המהלך החריג התרחש בעיצומה של אחת התקופות הביטחוניות המאתגרות ביותר שידעה ישראל, כאשר המדינה מעורבת בלחימה במספר זירות במקביל.

על פי ההחלטה שהתקבלה, אמור היה בר לסיים את כהונתו ב-10 באפריל, בעוד כשלושה שבועות, או כאשר ימונה לו מחליף קבוע – המוקדם מביניהם. אולם במפנה דרמטי נוסף, שופטת בית המשפט העליון גילה כנפי-שטייניץ הוציאה צו ארעי המקפיא את פיטוריו של בר עד להחלטה נוספת בנושא, וקבעה כי דיון בעתירות נגד ההדחה ייקבע לא יאוחר מ-8 באפריל.

ראש השב"כ בחר שלא להשתתף בישיבת הממשלה הגורלית, ובמקום זאת שלח מכתב חריף לקבינט. במכתבו הביע בר כבוד למוסדות המדינה ולשלטון החוק, אך הסביר את היעדרותו בטענה שהדיון "אינו הולם את הוראות החוק והכללים הנוגעים להפסקת כהונה של עובד, קל וחומר של ממלא תפקיד בכיר – ואת תפקיד ראש השב"כ במיוחד".

בר טען במכתבו כי החלטה "תקדימית ומשמעותית" לגבי פיטוריו צריכה להתבסס על "טענות מפורטות ומבוססות לרבות דוגמאות" שיאפשרו לו להגיב באופן הולם. "לצערי, הצעת ההחלטה באופן בו נוסחה כוללת טענות כלליות, לקוניות ולא מבוססות שאינן מאפשרות לי לגבש מענה סדור, ונראה כי מסתירות את המניעים העומדים בבסיס הכוונה להפסקת כהונתי", כתב בר. "אציין כי גם בשיחה מקדימה עם ראש הממשלה, וחרף בקשתי, לא ניתנו דוגמאות".

במכתבו, בר לא חסך ביקורת על התהליך, ותיאר אותו כבעל "תוצאות שנקבעו מראש" וחסר מהות. "בנסיבות אלו איני יכול להתייחס כאן לטענות המופיעות בהצעת ההחלטה, אשר ניכר כי באו אל העולם לשם הליך זה, ושלרובן ככולן לא היה זכר בשיחותיי עם ראש הממשלה, ואין זה מקרה כי אין לצידן ולו דוגמה אחת", המשיך.

ראש השב"כ הרחיק לכת עוד יותר, בתארו את הטענות נגדו כ"מופרכות" ורק "מסווה למניעים אחרים לגמרי, זרים ופסולים מיסודם". לדברי בר, מניעים נסתרים אלה נועדו "לשבש את יכולתו של שירות הביטחון הכללי למלא את תפקידו בממלכתיות, על פי החוק ולטובת אזרחי ישראל ולא לטובת אינטרסים אישיים, ולמנוע את חקר האמת הן ביחס לאירועים אשר הובילו לטבח והן ביחס לפרשיות חמורות אותן חוקר השב"כ כעת".

בר ציין כי יציג את עמדתו המפורטת "בפורום המתאים בהתאם לחוק ולמה שייקבע על ידי הגורמים המשפטיים המוסמכים, וכן בפני אזרחי ישראל", רמז משמעותי למאבק משפטי ותקשורתי שעתיד להתפתח.

בין המתחים שהודגשו במכתבו של בר הייתה רמיזה למחלוקת בנוגע למשא ומתן על החטופים. "מהצעת ההחלטה משתמעת לכאורה טענה כאילו קיים חוסר אמון בין ראש הממשלה לביני על רקע הטיפול בסוגיית שחרור החטופים", ציין בר, לפני שהגן על מהלכיו.

הוא חשף את מעורבותו האישית ב"פעילות ייחודית" שהובילה לעסקת שחרור החטופים האחרונה, שבוצעה בידיעתו של נתניהו. "העסקה הושגה על פי היעדים שהוצבו על ידי ראש הממשלה, הובאה על ידו לאישור הממשלה, ואושרה בתמיכתו. על רקע זה אין בסיס לטענה בדבר חוסר האמון לכאורה, וזאת למעט אם הכוונה האמיתית – שככל הנראה כשלתי בהבנתה – הייתה לקיים משא ומתן מבלי להגיע לעסקה".

בר טען כי הרחקתו והרחקת ראש המוסד מהובלת המשא ומתן "פגעה בצוות ולא קידמה כלל את שחרור החטופים, ועל כן אין שחר לטענת ראש הממשלה בהקשר זה". הוא הדגיש את מחויבותו האישית ומחויבות השירות "לעשות כל שלאל ידנו כדי להחזיר את החטופים החיים ואלו שאינם בין החיים בחזרה לישראל, בעיקר בחלון ההזדמנויות הנוכחי".

בחלק נפיץ במיוחד של מכתבו, בר התייחס למה שכונה בתקשורת הישראלית "קטאר-גייט" – חקירת שב"כ מתמשכת שקשורה לכאורה ליחסים דיפלומטיים רגישים. מבלי לפרט, בר רמז שהדחתו קשורה לחקירה זו.

"פגיעה במהלכי החקירה באמצעות ניסיון הדחה בהול ופתאומי, הנתמך בנימוקים מופרכים מיסודם – טבולה בשיקולים זרים ובניגוד עניינים אישי ומוסדי שאין חמור ממנו", כתב. "פיטורי ראש השירות בשעה זו, ביוזמת ראש הממשלה, מעבירים מסר לכל העוסקים בכך, מסר שעלול להעמיד בסיכון את מיצוייה המיטבי של החקירה. זוהי סכנה ישירה לביטחונה של מדינת ישראל".

בחשיפה מפתיעה נוספת, בר גילה כי ראש הממשלה נתניהו הגביל את גישתו לשרי הממשלה במהלך השנה האחרונה. "לצערי, שרי הממשלה לא נחשפים לרובם של הדברים – בעקבות הנחיית ראש הממשלה אשר אסרה עליי לקיים פגישות עם השרים במהלך השנה האחרונה – הנחיה שספק אם יש לה בסיס בחוק", כתב.

טענה זו סתרה ישירות חלק מהצעת ההחלטה להדחה, כאשר בר ציין: "לפיכך, הופתעתי לקרוא בהצעת ההחלטה טענה כאילו חוסר האמון שבין ראש הממשלה לראש השירות פוגע ביכולתו של השירות למלא את ייעודו".

בר סיים את מכתבו בהטלת ספק בעיתוי הדחתו, תוך הדגשת חומרת האתגרים הביטחוניים הנוכחיים של ישראל. "מדינת ישראל נמצאת בתקופה קשה ומורכבת במיוחד. 59 חטופים עוד נמצאים בלב הרצועה, חמאס עוד לא הוכרעה, אנחנו בעיצומה של מלחמה רב-זירתית והיד האיראנית נמצאת עמוק בתוך המדינה".

הוא הוסיף נזיפה אחרונה: "ישראל חזקה, נחושה, נלחמת, אך לכל מי שנושא תפקיד ציבורי אחריות עצומה, ויש להתפלל כי במצב זה הממשלה מבקשת לנקוט בצעדים שתוצאותיהם מחלישות אותה – הן פנימית והן מול אויביה".

ההדחה התרחשה על רקע הפגנות המוניות, כאשר אלפי אנשים התאספו מחוץ למשרדי הממשלה כדי למחות נגד הסרתו של בר. ההחלטה מגיעה גם בצומת קריטי במלחמה המתמשכת, כאשר 59 חטופים עדיין מוחזקים בשבי בעזה, חמאס טרם הוכרע, וישראל מתמודדת עם מלחמה רב-זירתית, כפי שתיאר בר.

למרות התנגדותו החריפה של בר והמחאות הציבוריות נגד המהלך, הממשלה המשיכה בהדחה, והצביעה פה אחד להסירו מתפקידו. ההחלטה מסמנת אחד השינויים המשמעותיים ביותר במערכת הביטחון הישראלית בשנים האחרונות ומגיעה בזמן של חששות ביטחוניים מוגברים הן בארץ והן באזור.

לאחר אישור ההדחה, פנו ארגונים שונים לבג"ץ בעתירה דחופה כנגד המהלך. בתגובה, השופטת גילה כנפי-שטייניץ הוציאה צו ארעי לפיו פיטורי בר יוקפאו עד החלטה אחרת. היא קבעה כי דיון בעתירות נגד הדחתו ייקבע לא יאוחר מ-8 באפריל, ודרשה מהמשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירות עד 72 שעות לפני מועד הדיון שייקבע, וכן תגובה לבקשות למתן צו ביניים נגד הפיטורים עד 24 במרץ.

"מבלי לנקוט כל עמדה בעתירות, ועל מנת למנוע טענה למצב דברים בלתי הפיך, ניתן בזאת צו ארעי לפיו יושהה תוקפה של ההחלטה מושא העתירות עד למתן החלטה אחרת", כתבה השופטת.

התגובות לצו הארעי היו חריפות ומיידיות. השר שלמה קרעי תקף את השופטת: "כבוד השופטת, רונן בר יסיים את תפקידו ב-10 באפריל או קודם לכן עם מינוי ראש שב"כ קבוע. אין לך סמכות חוקית להתערב בזה. זו סמכותה של הממשלה ושלה בלבד. הצו שלך משולל תוקף. נגמר הסיפור. העם הוא הריבון".

יו"ר הציונות הדתית, השר בצלאל סמוטריץ', המשיך באותו הקו: "שופטי בג"ץ לא ינהלו את המלחמה ולא יקבעו את מפקדיה. נקודה." מנגד, השר משה ארבל מש"ס הביע עמדה שונה וחריגה יחסית בין חברי הממשלה: "ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו לא תפר החלטות של בית המשפט".

במקביל להתפתחויות אלה, התפרסמו ציטוטים מתוך ישיבת הממשלה שבה אושרה הדחת בר. על פי הדיווחים, ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לשרים: "מישהו יעלה על דעתו שנמשיך לעבוד ללא אמון בגלל צו של בית משפט? זה לא יכול לקרות, וזה לא יקרה". אמירה זו מעלה חשש מפני עימות חסר תקדים בין הרשות המבצעת לבין הרשות השופטת.

בעקבות צו הביניים של בג"ץ, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה מסרה לראש הממשלה בהודעה רשמית כי "על פי החלטת בית המשפט העליון חל איסור לבצע כל פעולה הפוגעת במעמדו של ראש השב"כ רונן בר. חל איסור למנות ראש שב"כ חדש ואף אין לקיים ראיונות לתפקיד".

בהרב-מיארה הוסיפה כי "כמו כן, תושלם הבדיקה המשפטית המתחייבת באשר לאפשרות ראש הממשלה לעסוק בנושא נוכח החשש לניגוד עניינים הנובע מחקירות השב"כ את אנשי אמונו". למעשה, היועמ"שית בודקת בימים אלה האם נתניהו יכול להמשיך ולעסוק הן בהדחת ראש השב"כ והן בהליכים למנות לו מחליף. הנימוק: חלק מאנשי לשכתו נחקרים בפרשת "קטאר-גייט" בשב"כ, ויש חשש לניגוד עניינים על ידי ראש הממשלה המדיח את מי שאחראי על החקירה ופועל למנות את מחליפו.

בתגובה למצב הנוכחי, בר כתב במכתבו עוד לפני שהתקבלה החלטת בג"ץ: "השב"כ ככלל, ואני כעומד בראשו בפרט, נפעל למימוש תפקידי השירות בהתאם לחוק ועל פי החלטות המוסדות המשפטיים המוסמכים, כפי שראוי שיתקיים במדינת חוק. אין בכוונתי לסטות מכך ולו בפסיק".

פרשת הדחת ראש השב"כ, ההתערבות השיפוטית שבאה בעקבותיה, והמתיחות הגוברת בין הרשויות מסמנות משבר חריף במערכת הפוליטית והביטחונית בישראל, והדבר מתרחש בעיצומה של מלחמה מתמשכת ומורכבת. התפתחויות הימים הקרובים יכריעו לא רק את גורלו של בר, אלא עשויות להשפיע גם על יחסי הכוחות בין רשויות השלטון בישראל ועל יכולתה של המדינה להתמודד עם האתגרים הביטחוניים החמורים הניצבים בפניה.

פרשנות: מאבק הכוחות מסכן את המערכת הדמוקרטית

המשבר האחרון סביב הדחת ראש השב"כ מציג תמונה מדאיגה של מדינה במשבר מוסדי עמוק. הצעדים שננקטו בימים האחרונים מעמידים בסימן שאלה את יחסי הכוחות בין רשויות השלטון ומסכנים את מערכת האיזונים והבלמים שעליה מושתתת דמוקרטיה תקינה.

המדינה נמצאת במצב של כאוס מוסדי, כאשר החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ רונן בר בעיצומה של מלחמה מורכבת וקריטית, נתקלת בהתנגדות מצד בית המשפט העליון. התערבות בג"ץ בהחלטה, באמצעות צו ארעי המקפיא את הפיטורים, מובילה לתגובות חריפות מצד בכירים בממשלה, ובראשם ראש הממשלה נתניהו עצמו, המאיים שלא יכבד פסיקה של בג"ץ.

מצב זה, שבו ראש ממשלה מכריז בפורום ממשלתי כי "מישהו יעלה על דעתו שנמשיך לעבוד ללא אמון בגלל צו של בית משפט? זה לא יכול לקרות, וזה לא יקרה", הוא תסריט אימים לכל מי שמאמין בשלטון החוק. דברים אלה, יחד עם התגובות החריפות של שרים כמו קרעי וסמוטריץ', מעלים תהיות קשות לגבי מחויבותם של נבחרי ציבור לעקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית.

ישנה אירוניה מסוימת בכך שבג"ץ, בניסיונו לבלום את מה שנראה כהדחה בעייתית בעיתוי רגיש, עשוי דווקא לחזק את הקולות הקוראים לרפורמה משפטית. טענות בדבר התערבות יתר של בית המשפט העליון בהחלטות הדרג המדיני מקבלות משנה תוקף בעיני תומכי הממשלה, כאשר שופטים מתערבים בסוגיה שנתפסת כפררוגטיבה מובהקת של הרשות המבצעת.

מצד שני, ראש הממשלה בוחר להדיח את ראש אחד מארגוני הביטחון המרכזיים של המדינה בעיצומו של מצב חירום לאומי, כאשר ישראל מצויה במלחמה רב-זירתית והיד האיראנית, כפי שבר עצמו מציין, "נמצאת עמוק בתוך המדינה". זאת, בשעה ש-59 חטופים עדיין מוחזקים בשבי בעזה וחמאס טרם הוכרע. עיתוי זה מעורר שאלות קשות לגבי סדרי העדיפויות של הממשלה.

הפוסט משבר השב"כ: נתניהו מול בג"ץ, המדינה בקו האש הופיע לראשונה ב-מעקב.

במערבולת הסערה הפוליטית שהתעוררה בעקבות הפסקת האש, נשמעים קולות צורמים מכל עבר, כאשר במרכזם עומדת שאלה אחת מטלטלת שהעלתה ח"כ נעמה לזימי ברשת X: "מה עם החטופים?"

התגובות לשאלה זו חושפות את השסעים העמוקים בחברה הישראלית בזמן שהמדינה מתמודדת עם האתגרים המורכבים של ניהול מלחמה וניסיונות להחזיר את החטופים. יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר ויו"ר הדמוקרטים, לא היסס לשפוך שמן על המדורה כאשר הגיב בחריפות ברשת X.

"החיילים בחזית והחטופים בעזה הם רק קלפים במשחק ההישרדות שלו – נתניהו משתמש בחיי אזרחינו וחיילינו כי הוא רועד מפחד מאיתנו – מהמחאה הציבורית נגד פיטורי ראש השב״כ," כתב גולן, שהמשיך וקרא למחאה נרחבת. "לכן, אסור לתת לטירוף לנצח. המחאה חייבת להתפרץ בזעם כדי להציל חטופים, חיילים ואת מדינת ישראל מהידיים של האיש המושחת והמסוכן הזה. זה האחריות שלנו. זו החובה שלנו. ואם לא נתייאש – ננצח".

דבריו של גולן מהדהדים את הקריאות הגוברות מצד האופוזיציה להפעיל לחץ ציבורי על הממשלה בנוגע לטיפולה בסוגיית החטופים ובניהול המלחמה. הוא מציג את ראש הממשלה כמי שמשתמש בחיי אדם כקלפי משחק פוליטיים, האשמה חמורה שמשקפת את עומק הקיטוב הפוליטי.

במקביל, גם ח"כ איימן עודה הצטרף למקהלת המבקרים ברשת X עם אמירות חריפות במיוחד. "נתניהו בחר בלהחזיר את בן גביר—ולכן עוד מלחמה והרס, הפקרת החטופים, והמשך קידוש המוות ופולחן הדם", פרסם עודה, מאשים את הממשלה בהפקרת החטופים ובהאדרת הסכסוך האלים.

הדברים שפרסם עודה זכו לתהודה כאשר מוחמד מג'אדלה, ראש חטיבת החדשות ברדיו נאס ופרשן חדשות 12, דיווח על ראיון שנתן עודה. "איימן עודה, יו״ר חד״ש-תע״ל בראיון לרדיו נאס: נתניהו החליט לחזור למלחמה על עזה כדי להחזיר את בן גביר לממשלה, הציבור הערבי צריך להשתלב במחאה נגד הממשלה כדי לעצור את המלחמה", צייץ מג'אדלה.

האשמות אלה מטעם עודה מציגות את החלטות הממשלה בנוגע למלחמה כמונעות משיקולים קואליציוניים צרים, תוך התעלמות מגורלם של החטופים והאזרחים משני צדי הגבול.

בעת שהמערבולת הפוליטית מתחוללת בעוזה, דובר צה"ל מסר הודעה רשמית בדבר תמורות במדיניות ההתגוננות האזרחית, המעידות על בחינה מחודשת של המצב הביטחוני השורר: "בתום הערכת מצב, הוחלט כי היום (ג') בשעה 2:00, יתעדכנו הנחיות ההתגוננות של פיקוד העורף. במסגרת השינויים אזור הנחייה עוטף עזה יעבור ממדרג פעילות מלאה למדרג פעילות מצומצמת, שאינו מאפשר קיום פעילויות חינוכיות".

ההודעה ממשיכה ומציינת כי "איזורי ההנחייה מערב הנגב ומערב לכיש נותרו ללא שינוי – פעילות מלאה. יש להמשיך ולעקוב אחר ההנחיות המפורסמות על ידי פיקוד העורף באמצעי ההפצה הרשמיים. ההנחיות המלאות מעודכנות בפורטל החירום הלאומי וביישומון פיקוד העורף".

השינויים בהנחיות פיקוד העורף מתרחשים בזמן רגיש במיוחד, עם הפסקת האש המתהווה והמשך המאמצים להחזרת החטופים, כאשר גורמים פוליטיים משני צדי המתרס מנסים להשפיע על דעת הקהל ולהטות את הכף לטובתם.

המחלוקת החריפה סביב גורל החטופים ואופן ניהול המלחמה מדגישה את האתגרים העצומים העומדים בפני המנהיגות הישראלית בתקופה מורכבת זו, כאשר כל החלטה נבחנת תחת זכוכית מגדלת ומעוררת ביקורת מכיוונים מנוגדים.

בעוד שהממשלה מנסה לאזן בין הצורך בהשגת יעדי המלחמה לבין ההכרח להחזיר את החטופים, נראה כי הדרך להשגת קונצנזוס לאומי רחוקה מתמיד. הרטוריקה החריפה מצד דמויות מרכזיות באופוזיציה רק מעמיקה את השסעים ומקשה על גיבוש אסטרטגיה מוסכמת.

סוגיית החטופים, שנשארה כפצע פתוח מאז תחילת המלחמה, ממשיכה להוות את אחת הנקודות הרגישות ביותר בשיח הציבורי, עם לחץ גובר מצד משפחות החטופים והציבור הרחב להעמיד את החזרתם בראש סדר העדיפויות הלאומי.

האם הפסקת הלחימה תוביל להתקדמות משמעותית בסוגיית השבויים? האם זעקת ההמונים תשכיל להטות את מדיניות הקברניטים? שאלות אלו נותרות ללא מענה, בעת שמדינת ישראל מתמודדת עם אחת המערבולות המורכבות ביותר בקורותיה המודרניים.

שאלתה התמציתית והמכמירה של חברת הכנסת לזימי – "מה עם החטופים?" – ממשיכה להדהד באוויר הציבורי, בהיעדר פתרון הולם, תוך שהיא חושפת את המארג הסבוך של דילמות פוליטיות, ביטחוניות ומוסריות האופף את החברה הישראלית.

צילומים: מתוך עמודי הפייסבוק הרשמיים של: יאיר גולן, נעמה לזימי, איימן עודה

הפוסט קרב פוליטי על גורל החטופים הופיע לראשונה ב-מעקב.

צה"ל משלים בימים אלה היערכות מבצעית לקראת אפשרות של חידוש הלחימה ברצועת עזה. זאת בעקבות כישלון סבב השיחות האחרון בקהיר והקשיים המתמשכים במשא ומתן עם חמאס. מערכת הביטחון גיבשה תוכניות פעולה חדשות למקרה שההסכם הנוכחי לא יוארך או שלא ייחתם הסכם חדש להפסקת אש.

"לא יהיה שקט בעזה ללא הסכם תקף. יש רק שתי אפשרויות – שחרור חטופים או מלחמה", אמר גורם ביטחוני בכיר לכאן חדשות. הגורם הוסיף כי אם צה"ל יחדש את הלחימה, היא תתנהל בצורה שונה ואגרסיבית יותר מבעבר, כולל עצירת הסיוע ההומניטרי וניתוק תשתיות מים וחשמל.

אחד הגורמים המשפיעים על אופי ההיערכות הוא שינוי הממשל בארצות הברית. ה"אור הירוק" שהנשיא טראמפ העניק לישראל מאפשר מרחב פעולה נרחב יותר. גורמים מדיניים מעריכים כי טראמפ אפשר לישראל "לפתוח על עזה את שערי הגיהינום" – ביטוי המשקף את עוצמת התגובה הצבאית האפשרית אם יתחדשו הקרבות.

גורמי ביטחון ישראליים שואפים להאריך את ההסכם הנוכחי, במקום לנסח הסכם חדש מהיסוד. עדות לכך נראתה בשטח: צה"ל היה אמור להתחיל בנסיגה מציר פילדלפי בגבול מצרים היום, בהיותו היום ה-42 להסכם, אולם בעקבות הנחיית הדרג המדיני, הכוחות נערכים להישאר בגבול ללא הגבלת זמן. החלטה זו משקפת את הרצון לשמר אחיזה אסטרטגית בשטח כל עוד לא מושג הסכם מניח את הדעת.

בתוך כך, תזמון פרסום סרטון האחים הורן על ידי חמאס אינו מקרי. כמעט בכל פעם שחמאס רצה לקדם את המשא ומתן, במיוחד כשהשיחות נמצאות במשבר, הוא פרסם סרטון מסוג זה.

מצד חמאס, התמונה ברורה – הארגון אינו מוכן להאריך את שלב א' של ההסכם בתנאים הנוכחיים, כלומר רק לקבל שחרור של אסירים פלסטינים ושיפורים מוגבלים בהקשר של הסיוע ההומניטרי. חמאס מבקש לראות התקדמות בשתי סוגיות מרכזיות של שלב ב' בהסכם, אשר מבחינתו עולות בחשיבותן על שחרור אסירים פלסטינים: סיום המלחמה ונסיגה מלאה של צה"ל מרצועת עזה.

שתי סוגיות אלה נתפסות כקריטיות עבור שרידות הארגון ברצועה. עם זאת, חמאס נמנע מלפוצץ לחלוטין את השיחות ומשאיר את הדברים פתוחים, ככל הנראה מתוך הבנה שלו יש הרבה יותר מה להפסיד מחידוש הלחימה.

המשא ומתן הגיע למבוי סתום בעיקר בשל פערים מהותיים בסוגיות הליבה. ישראל מתעקשת על תנאים שיבטיחו את השגת יעדי המלחמה – החזרת כל החטופים, פירוק חמאס מיכולותיו הצבאיות והסרת האיום על אזרחי ישראל. מנגד, חמאס דורש התחייבות ישראלית לסיום מוחלט של המלחמה ונסיגה מלאה מהרצועה.

המתווכים – מצרים, קטר וארה"ב – ממשיכים במאמצים למצוא נוסחה שתאפשר את חידוש המשא ומתן. אולם, הפערים העמוקים מקשים על השגת פריצת דרך.

אם יתחדשו הקרבות, צפויות השלכות משמעותיות הן עבור תושבי עזה והן עבור החטופים. צה"ל מתכנן מתקפה בעלת עוצמה רבה יותר מזו שראינו בחודשים האחרונים, עם דגש על הגבלת תנועת אזרחים ואספקה לרצועה. חידוש הלחימה עלול להביא להסלמה ממושכת, שתגבה מחיר כבד משני הצדדים. עבור החטופים, חידוש הקרבות עלול להפחית את סיכויי שחרורם בטווח הקרוב.

אחת הנקודות המרכזיות במשבר הנוכחי היא שאלת השליטה בציר פילדלפי, הגבול בין רצועת עזה למצרים. ישראל רואה בשליטה בציר זה אינטרס ביטחוני חיוני למניעת הברחות נשק לרצועה, בעוד חמאס דורש נסיגה ישראלית מלאה מהאזור.

ההחלטה הישראלית להשאיר את הכוחות בציר פילדלפי מבטאת את החשיבות האסטרטגית שישראל מייחסת לשליטה באזור זה, גם במחיר של מתיחות מול מצרים ועיכוב אפשרי בהשגת הסכם.

סוגיית הסיוע ההומניטרי הופכת גם היא לקלף מיקוח משמעותי. האיום הישראלי לעצור את הסיוע ההומניטרי במקרה של חידוש הלחימה מהווה לחץ על חמאס. ארגוני סיוע בינלאומיים מזהירים כי הפסקת הסיוע תחמיר את המשבר ההומניטרי ברצועה, שבה מיליוני פלסטינים תלויים באספקה חיצונית של מזון, מים ותרופות.

ההנהגה הישראלית ניצבת בפני החלטה מורכבת: האם להמשיך במשא ומתן ולהתפשר על חלק מהדרישות, או לחדש את הלחימה בתקווה להשיג את היעדים בכוח. בתוך כך, הלחץ הציבורי בישראל גובר, כאשר משפחות החטופים דורשות לעשות הכל כדי להחזיר את יקיריהם, בעוד אחרים קוראים להמשיך בלחימה עד להשגת הכרעה.

מאחורי המשא ומתן והאיומים בחידוש הלחימה, מתנהל מאבק על עתיד רצועת עזה. ישראל מעוניינת בהסדר שימנע את התחזקותו מחדש של חמאס ויצור מציאות ביטחונית שונה בגבולה הדרומי. חמאס, מצדו, נאבק על הישרדותו הפוליטית והצבאית ועל יכולתו להמשיך לשלוט ברצועה.

במהלך הימים הבאים צפויה מערכת מאמצים דיפלומטיים אינטנסיביים במטרה למנוע הידרדרות במצב. גורמי התיווך ישקדו על השגת הסכמה להארכת המתווה הקיים, ולו גם באורח זמני, על מנת לאפשר דו-שיח מדיני נמשך לקראת הסדר מקיף ומעמיק יותר.

חרף זאת, ההיערכות הצבאית המתקדמת של ישראל מעידה כהלכה על הרצינות שבאזהרה לחידוש העימות המזוין. צה"ל השלים את גיבוש תוכניות הפעולה המעודכנות, והכוחות הלוחמים הועמדו במצב של דריכות מוגברת, מוכנים לפקודה לחידוש המבצעים הקרקעיים בשטחי הרצועה.

הנסיבות בעזה ניצבות על פרשת דרכים גורלית. עוד בטרם יחלפו הימים הקרובים, יתחוור האם המאמצים המדיניים יניבו את פירותיהם המיוחלים ויובילו להארכת המתווה הקיים או לגיבוש הסכם חדש, או שמא מדינת ישראל תגשים את האזהרות שהשמיעה ותשיב את הלחימה ברצועה למסלולה במתכונת קשוחה ונחרצת יותר. כפי שהיטיב להמחיש זאת הגורם הביטחוני הבכיר: "יש רק שתי אפשרויות – שחרור חטופים או מלחמה".

צילום: דובר צה"ל

הפוסט צה"ל נערך לחידוש הלחימה בעזה הופיע לראשונה ב-מעקב.

הסיפור המזעזע של משפחת ביבס החל ב-7 באוקטובר 2023, כאשר מחבלי חמאס חטפו את האם שירי ביבס יחד עם ילדיה, אריאל בן ה-4 וכפיר בן ה-9 חודשים, והעבירו אותם לרצועת עזה. האב, ירדן ביבס, נחטף בנפרד על ידי המחבלים בשטחי הקיבוץ.

לאחר חודשים של אי-ודאות ודיווחים סותרים, בפברואר 2025 נחשפה האמת המזעזעת. דובר צה"ל, תת-אלוף דניאל הגרי, חשף כי הילדים נרצחו באכזריות בידי חוטפיהם בשבועות הראשונים של המלחמה, וכי המחבלים ניסו לטשטש את מעשי הזוועה.

גל גדות, שמשמשת כקול משמעותי בזירה הבינלאומית, המשיכה במאמציה להעלות מודעות לגורל החטופים. בפוסט נוסף שפרסמה ב-5 בינואר 2025, כתבה: "אתמול קיבלנו אות חיים מלירי – אות שחידד את הכאב שלירי, יחד עם עוד 99 חטופים, נמצאים בשבי במנהרות החמאס כבר למעלה מ-450 ימים".

גדות הוסיפה בכאב: "ברמה האישית, בעוד שאני מתכוננת לערב חגיגי ומרגש, ליבי כבד, והנשמה שלי מתייסרת על כך שהחטופים עדיין שם. כל יום שעובר בלי הסכם, מסכן את חייהם. אני לא יכולה שלא לחשוב על המשפחות שמחכות להם, שסופרות את השעות, הדקות, התקוות. הם חייבים לשוב הביתה".

חשיבות פעילותה של גדות ברשתות החברתיות מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שהיא מגיעה למיליוני אנשים ברחבי העולם. הפוסטים שלה, המשלבים את כוח ההשפעה שלה כשחקנית הוליוודית מצליחה עם הזהות הישראלית שלה, מהווים כלי הסברה חשוב בזירה הבינלאומית.

בעוד הטרגדיה של משפחת ביבס ממשיכה להתגלגל, כאשר גורלה של האם שירי עדיין לא ידוע, קולה של גל גדות מצטרף למקהלה הבינלאומית הדורשת את שחרור כל החטופים. השימוש שהיא עושה בפלטפורמה העצומה שלה באינסטגרם מסייע להעלות את המודעות העולמית לסבלן של משפחות החטופים ולשמור את הנושא על סדר היום הציבורי העולמי.

הפוסט שגרירת ישראל בהוליווד: גל גדות עם משפחת ביבס הופיע לראשונה ב-מעקב.

גל פיגועים מתגבר משתק את מרכז הארץ כאשר מחבלים חמושים מסתובבים בחופשיות ברחובות הערים, מציבים מטענים ומתכננים פיגועים נוספים ללא מפריע. ישראל כ"ץ, שר הביטחון, נכשל בהגנה על העורף האזרחי בעוד המחבלים נהנים ממודיעין מדויק ויכולת תנועה כמעט בלתי מוגבלת.

האירוע החמור שהתרחש אתמול (20.02.2025) בגוש דן חשף את עומק ההפקרות הביטחונית: ארבעה מטעני חבלה במשקל של כ-5 ק"ג כל אחד הוטמנו באוטובוסים במוקדים שונים. שלושה מטענים התפוצצו – שניים בחניון ליד אצטדיון בת ים והקאנטרי, ואחד ברחוב העמל בבת ים. המטען הרביעי, שהתגלה בסמוך לבית החולים וולפסון בחולון, נוטרל בידי כוחות הביטחון שהגיעו באיחור משמעותי לזירה.

בתחילת שנות ה-2000, בין השנים 2002-2008, פעל בישראל מערך אבטחה מקיף בתחבורה הציבורית. אנשי ביטחון הוצבו דרך קבע בתחנות האוטובוס, נסעו באוטובוסים, ביצעו בדיקות של חשודים וערכו סריקות שוטפות. מערך זה סיפק הגנה אפקטיבית לאזרחים והרתיע מפגעים. כיום, תחת ממשלת נתניהו וכ"ץ, המצב הפוך לחלוטין – התחבורה הציבורית הפכה ליעד קל למחבלים.

גדוד טול כרם של הזרוע הצבאית של חמאס רמז לאחריותו לניסיון הפיגוע המשולב בגוש דן ופרסם הודעה מאיימת: "נקמת הקדושים לא תישכח". על המטענים עצמם נכתב בערבית "נקמה מטול כרם" – עדות נוספת לביטחון העצמי הגובר של ארגוני הטרור.

בזמן שהאזרחים מופקרים לגורלם, שרת התחבורה מירי רגב שהתה במרוקו בביקורה התשיעי מאז תחילת כהונתה והשישי מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". רק לאחר הפיגוע הורתה על עצירת ובדיקת "כלל האוטובוסים, הרכבות של רכבת ישראל והרכבות הקלות" – צעד מאוחר ומיותר שמשקף את חוסר המוכנות המערכתי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הסתפק בקיום הערכת מצב שגרתית וקבלת עדכונים ממזכירו הצבאי אלוף רומן גופמן. גורם בלשכתו מסר הצהרה ריקה מתוכן לפיה הוא "רואה בחומרה רבה את אירוע הנחת המטענים וינחה לפעולה תקיפה נגד גורמי הטרור ביו"ש".

שר הביטחון ישראל כ"ץ, שכשל במניעת הפיגוע מלכתחילה, הודיע בתגובה על הנחייה "להגביר את עוצמת הפעילות נגד מחנות הפליטים ביו"ש". הוא הוסיף איומים חלולים: "נרדוף את המחבלים עד חורמה ונהרוס את תשתיות הטרור במחנות המשמשים כמוצב קדמי של ציר הרשע האיראני", ו"תושבים שיתנו חסות ומחסה לטרור ישלמו מחיר כבד".

הכישלון בולט במיוחד על רקע סיומו הקרב של מבצע "חומת ברזל" של צה"ל במחנות הפליטים ביהודה ושומרון. המבצע, שהוצג כהצלחה בפירוק מסגרות הטרור המקומיות, לא מנע את יכולתם של המחבלים להוציא לפועל פיגוע מורכב בלב גוש דן.

צה"ל מצידו חסם כניסות ליהודה ושומרון באזורים מסוימים, והרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי הנחה לסייע למשטרה ולחזק את הפעילות במרחב התפר. אולם בשטח, המחבלים ממשיכים לנוע בחופשיות ולתכנן פיגועים נוספים.

ברכבת הקלה בגוש דן דיווחו על סריקות ביטחוניות בכל הרכבות בקו האדום, אך גם זה צעד מאוחר שמגיע רק לאחר שהמחבלים הוכיחו את יכולתם לפגוע במערכת התחבורה הציבורית.

הכישלון הביטחוני המתמשך במרכז הארץ מחייב החזרה מיידית של מערך האבטחה המקיף שפעל בתחילת שנות ה-2000. הפקרת חיי האזרחים והיעדר אמצעי הגנה בסיסיים בתחבורה הציבורית מהווים עדות מרשיעה לכישלון המערכתי של ממשלת נתניהו וכ"ץ בהגנה על העורף.

הביטחון מופקר: תקציבים לעמותות פיקטיביות

מי נושא באחריות להפקרת הביטחון בתחנות האוטובוס? בראשית העשור שלאחר שנת 2008, קיבלו מקבלי ההחלטות במדינה החלטה שגויה בדבר צמצום מערך האבטחה בתחבורה הציבורית.

בעוד המדינה מפזרת משאבים ציבוריים ביד רחבה לעמותות שונות, לרבות כאלו המתיימרות לנהל מיזמי תרבות בדירות פרטיות (קרא תחקיר לדוגמה על העמותה, למשל – לחץ כאן), נעדר פיקוח הולם על השימוש בכספי הציבור. מדובר בסכומי עתק של מיליוני שקלים המוזרמים למגוון רחב של ארגונים ועמותות, כאשר הדיווח לרשם העמותות מתמצה בהצגת קבלות בלבד.

במקום להדק את הפיקוח על כספי הציבור ולחסום את זרימת הכספים לעמותות פיקטיביות או בעייתיות, המדינה מתעלמת מכך שכשליש מהעמותות המתוקצבות מתנהלות באופן בלתי תקין, תוך ביצוע מעשי הונאה ותרמית שיטתיים.

בתיעוד שערכנו של למעלה מעשרים עמותות בתחומים מגוונים (סיוע לילדים, דת, תרבות ועוד), התגלה כי המדינה מזרימה כספי ציבור ללא פיקוח מינימלי. האין זה ראוי להקים גוף רגולטורי בעל סמכויות אכיפה, אשר יסייע לרשם העמותות ויוסמך להגיש כתבי אישום בגין זלזול והתרשלות בניהול כספי ציבור? האין זה נכון להפנות את אותם מיליארדי שקלים לטובת ביטחון האזרחים והגנתם?

צילום אוטובוס – דוברות כבאות והצלה לישראל. צילום מחבל – מצלמות אבטחה. מחבל, על פי סעיף 27א'

הפוסט מי הפקיר את הביטחון בתחנות האוטובוס? הופיע לראשונה ב-מעקב.