"הבחירה לעזוב את רוסיה לא הייתה קלה", מספר אלכס בכנות. "השארתי מאחור משפחה אהובה בחברובסק, ואני מתגעגע אליהם בכל יום". הגעגועים למשפחה מהווים רק חלק מהכאב הנפשי שאלכס חווה. ההליך הפלילי שנפתח נגדו ברוסיה בגין "הפצת תעמולה להט"בית" ממשיך לרדוף אותו גם בגרמניה.
למרות הקשיים, אלכס מצא בברלין מקלט יחסי ואפשרות לחיות את חייו בפתיחות. "בגרמניה אני יכול להיות מי שאני באמת," הוא אומר. "אבל זה לא אומר שהכל פשוט. יש ימים שבהם הכאב והבדידות בלתי נסבלים".
אלכס מצא נחמה מסוימת בקריירת הדוגמנות והדיבוב שלו. תחת השם "דני", הוא הצליח לבסס את עצמו בתעשייה המקומית. "העבודה נותנת לי תחושת משמעות ומטרה. הפחד מהמעצר אם אחזור לרוסיה הוא אמיתי ומוחשי", הוא מסביר. "במיוחד הצילומי עירום והקמפיינים העירומים – הם מעניקים לי ביטחון עצמי ותחושה של העצמה".
הסיפור של אלכס מדגיש את המציאות המורכבת של חברי קהילת הלהט"ב ברוסיה ובמדינות אחרות בהן זכויותיהם מוגבלות. "אני מקווה שהסיפור שלי יעורר מודעות", אומר אלכס. "אנחנו לא מבקשים זכויות יתר, רק את הזכות הבסיסית לחיות את חיינו בכבוד ובחופשיות".למרות הקשיים, אלכס מביט קדימה בתקווה זהירה. "אני מאמין שיום אחד אוכל לחבק את משפחתי שוב, ושרוסיה תהיה מקום בטוח יותר לכולם. עד אז, אני ממשיך להיאבק, לעבוד ולקוות", הוא אומר.
אתר "מעקב" קיבל אישור מיוחד לפרסם תמונות מהפקות האופנה והקמפיינים העירוניים בהם השתתף אלכס. תמונות אלו, לצד הראיון המרגש, מציגות את המורכבות של חייו – בין הצלחה מקצועית לכאב אישי, בין חופש ביטוי לגעגועים עזים למולדת.סיפורו של אלכס הוא תזכורת חשובה לכך שמאחורי הדיונים הפוליטיים והחוקיים על זכויות להט"ב עומדים אנשים אמיתיים, עם חלומות, תקוות וכאבים. זוהי קריאה לסובלנות, להבנה ולשינוי חברתי – לא רק ברוסיה, אלא בכל מקום בו אנשים נרדפים בשל זהותם או נטייתם המינית.
