דים אמור
מאיה, שלמדה עיצוב שיער אך לא הצליחה להתבסס בתחום, מספרת על המסלול שהוביל אותה לזנות. "רציתי זוגיות ומשפחה, אבל המצב הכלכלי קשה כל כך שנאלצתי לעבוד כזונה", היא אומרת בגילוי לב. עם שכר של 100 שקלים למפגש, היא מגדירה את עצמה "זונה איכותית" רק בגלל שהיא מתקלחת פעם ביום ועושה מניקור סדיר.
מציאת לקוחות נעשית ברחוב או דרך וואטסאפ, כאשר מאיה עובדת ללא סרסור ומסרבת להיות תחת ניהול של מנהל. "אני לא רוצה לחלוק את הכסף שאני מרוויחה", היא מסבירה. למרות זאת, היא חשופה לסכנות של אלימות ואיומים, חלק בלתי נפרד מהמקצוע הקשה הזה.
מלבד עבודתה כזונה בלילה, מאיה משלימה את הכנסתה בעבודות ניקיון בבוקר. היא משוחחת בגילוי לב על שיטות מיוחדות שזונות משתמשות בהן כדי למשוך לקוחות, כמו גם על הצורך בביטחון עצמי כדי להתמודד עם האתגרים הרבים של המקצוע.
לדעתי הבעיה העיקרית בזנות, היא שנשים אינן משלמות מיסים, התמכרות בסמים, אך לעיתים פיזור מחלות מין.
רשויות האכיפה בעיר כמעט ולא פועלות נגד הזנות, ורון חולדאי, ראש העירייה, כמעט ולא מפתח את דרום תל אביב – מקום שפשע פורח מתחת לאף של הרשויות.
סיפורה המזעזע של מאיה הוא רק קצה הקרחון של בעיית הזנות הגוברת בתל אביב, שהרשויות נותרות אדישות כלפיה.
